מהלך מסוכן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מהלך מסוכן
מכר
מאות
עותקים
מהלך מסוכן
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

מהלך מסוכן

4.5 כוכבים (11 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    תקציר

    ״גברת פז-נוסבאום.״ גולן אומר מבעד לשיניים חשוקות, מרחיק אותה מגופו, אוחז בידיה בחוזקה, מוביל אותה לפניו לעבר הדלת. ״תחסכי לי את השטויות שלך כרגע. מה שיש לך להגיד, נשמע בחדר החקירות.״
    ״רצית לדעת מי זה המלאך, רון?״ הילה זורקת מעבר לכתפה לרון, שנצמד לקיר כמה שיותר, מפנה להם את הדרך כשגולן מוביל אותה לעבר היציאה. ״אז תכיר את המלאך. הגבר הכי אגואיסט, הכי לא בוגר, והכי עקשן שהכרתי כל החיים שלי.״
    ״ואת גברת פז-נויבך אתה מכיר, רון?״ גולן מחזיר לה כשהיא נאבקת איתו, נאחזת במשקוף, מסרבת לשחרר, מסרבת לצאת מהמשרד אל המסדרון. ״האשה שתגרום לך לחשוב שהיא מעוניינת בך, אבל כל מה שמעניין אותה זו הקריירה שלה.״
    המפקח גולן מלאכי, הידוע בכינויו ״המלאך״, עסוק מאוד במלחמתו במשפחות הפשע של המאפיה הישראלית, בתפקידו כקצין בילוש משטרתי בימ״ר תל אביב,
    אך בחודשיים האחרונים, כתבת מדור הפלילים של עיתון ״המקור״ מסתובבת לו יותר מדי בין הרגליים, מפריעה לחקירות ומוציאה אותו מדעתו, וזה לא עוזר שפעם הם גם היו נשואים.
    "מהלך מסוכן" הוא רומן מתח פלילי, מלהיב ומסחרר המשלב סיפור של אהבה ותשוקה סוחפת. משאיר את הקורא במתח עד הרגע האחרון.
    זהו ספרה השלישי של שרון צוהר.
    ספריה הקודמים, "אהבה בין הגלים" ו"חסר מנוחה", סחפו את קהל הקוראים ונחלו הצלחה מרובה.

    פרק ראשון

    1
     
    ״תראה את זה!״
     
    שי להב, ראש צח״מ1, שהתפרץ למשרד של גולן בלי לדפוק על הדלת, מתקרב לעברו במהירות ומטיח על שולחנו המשרדי, המלוכלך והמכוסה בערמות מבולגנות של ניירת ושל תיקיות קרטון אפורות, את גיליון הבוקר של 'המקור', העיתון הנמכר במדינה.
     
    ״מה הם מנסים לעשות, אני לא מבין!״ הוא מוחה בגב ידו את הזיעה מעל מצחו הרחב וחרוש הקמטים, נראה מבוגר בהרבה מארבעים וחמש שנותיו, פניו סמוקות כאילו הוא עומד בפני התקף לב. ״אין צנזורה במדינה הזאת?! לכל אחד מותר לכתוב מה שהוא רוצה? ממתי העיתון מתערב בחקירה מתמשכת של המשטרה? אפשר להשתגע מהשטויות האלה כבר! עבודה מודיעינית של חודשים יורדת לטמיון בכתבה אחת. ואני אומר לך,״ הוא ממשיך בלהט, מניח ידיו על השולחן, נשען לעברו, ״שיש לנו חפרפרת. פה בתוך היחידה! אחרת, איך לעיתון יש את כל הפרטים האלה?״
     
    גולן מזדקף בכיסא העור השחור, מתרחק מהמחשב ונשען לאחור, משלב רגליו על השולחן.
     
    ״שי, לך עם זה למחלקה לחקירות שוטרים, תשטח את הטענות שלך, שיעשו חקירה. למה אתה בא אליי? אתה ראש צוות חקירה מיוחד – תחקור. אני בילוש, תן לי לעשות את העבודה שלי. איך זה נוגע אליי?״
     
    ״איך זה נוגע אליך?!״ שי מגחך בחוסר הומור, מתיישב בכבדות על הכיסא מול גולן, מותח עד לקצה גבול היכולת את חגורת הבד הכהה, המחזיקה בקושי את מכנסיו מתחת לכרסו. ״שים לב למי שכתב את הכתבה ותבין לבד.״
     
    גולן מושך את העיתון אליו, עיניו סורקות את הכותרות. כשהוא מזהה את השם, הוא פולט קללה עסיסית, מטיח את העיתון בחוזקה בשולחן וגורם לכמה ניירות להתרומם מהשולחן ולהתעופף בחדר. הוא קם בפתאומיות והודף את הכיסא לאחור.
     
    ״זין על הבחורה הזאת והפה הגדול שלה.״ הוא מסנן, ידו האחת מונחת על מותנו והשנייה מסרקת את שערו לאחור. ״גדי יודע מזה?״ הוא שואל, מתייחס לניצב־משנה גדי עמר, מפקד ימ״ר תל אביב של משטרת ישראל.
     
    שי מרים לעברו גבה במבט של ׳מה אתה חושב?׳ כששלוחת הטלפון על השולחן מתחילה לצלצל. גולן ניגש אל השולחן, מרים בחדות את השפופרת, עונה בקצרה.
     
    ״כן, אושרת.״
     
    הוא מקשיב כמה שניות וסוגר את הטלפון. שרירי לסתו נמתחים. הוא מניד בראשו לעבר הדלת.
     
    ״קדימה, שי. הצ׳יף רוצה לראות אותנו במשרד, עכשיו.״
     
    הוא תופס את האקדח הנתון בנרתיק העור ודוחף אותו מאחור לתוך חגורת העור המהודקת על בטנו השטוחה. הוא מחביא אותו מתחת לג׳ינס ומכסה אותו בחולצת הפלנל המשובצת, חוטף את המפתחות מהשולחן. ״יואו, אם אני תופס אותה... מה שאני עושה לה,״ הוא מסנן בכעס כשהם יוצאים מהדלת.
     
    1 צוות חקירה מיוחד.

    עוד על הספר

    מהלך מסוכן שרון צוהר
    1
     
    ״תראה את זה!״
     
    שי להב, ראש צח״מ1, שהתפרץ למשרד של גולן בלי לדפוק על הדלת, מתקרב לעברו במהירות ומטיח על שולחנו המשרדי, המלוכלך והמכוסה בערמות מבולגנות של ניירת ושל תיקיות קרטון אפורות, את גיליון הבוקר של 'המקור', העיתון הנמכר במדינה.
     
    ״מה הם מנסים לעשות, אני לא מבין!״ הוא מוחה בגב ידו את הזיעה מעל מצחו הרחב וחרוש הקמטים, נראה מבוגר בהרבה מארבעים וחמש שנותיו, פניו סמוקות כאילו הוא עומד בפני התקף לב. ״אין צנזורה במדינה הזאת?! לכל אחד מותר לכתוב מה שהוא רוצה? ממתי העיתון מתערב בחקירה מתמשכת של המשטרה? אפשר להשתגע מהשטויות האלה כבר! עבודה מודיעינית של חודשים יורדת לטמיון בכתבה אחת. ואני אומר לך,״ הוא ממשיך בלהט, מניח ידיו על השולחן, נשען לעברו, ״שיש לנו חפרפרת. פה בתוך היחידה! אחרת, איך לעיתון יש את כל הפרטים האלה?״
     
    גולן מזדקף בכיסא העור השחור, מתרחק מהמחשב ונשען לאחור, משלב רגליו על השולחן.
     
    ״שי, לך עם זה למחלקה לחקירות שוטרים, תשטח את הטענות שלך, שיעשו חקירה. למה אתה בא אליי? אתה ראש צוות חקירה מיוחד – תחקור. אני בילוש, תן לי לעשות את העבודה שלי. איך זה נוגע אליי?״
     
    ״איך זה נוגע אליך?!״ שי מגחך בחוסר הומור, מתיישב בכבדות על הכיסא מול גולן, מותח עד לקצה גבול היכולת את חגורת הבד הכהה, המחזיקה בקושי את מכנסיו מתחת לכרסו. ״שים לב למי שכתב את הכתבה ותבין לבד.״
     
    גולן מושך את העיתון אליו, עיניו סורקות את הכותרות. כשהוא מזהה את השם, הוא פולט קללה עסיסית, מטיח את העיתון בחוזקה בשולחן וגורם לכמה ניירות להתרומם מהשולחן ולהתעופף בחדר. הוא קם בפתאומיות והודף את הכיסא לאחור.
     
    ״זין על הבחורה הזאת והפה הגדול שלה.״ הוא מסנן, ידו האחת מונחת על מותנו והשנייה מסרקת את שערו לאחור. ״גדי יודע מזה?״ הוא שואל, מתייחס לניצב־משנה גדי עמר, מפקד ימ״ר תל אביב של משטרת ישראל.
     
    שי מרים לעברו גבה במבט של ׳מה אתה חושב?׳ כששלוחת הטלפון על השולחן מתחילה לצלצל. גולן ניגש אל השולחן, מרים בחדות את השפופרת, עונה בקצרה.
     
    ״כן, אושרת.״
     
    הוא מקשיב כמה שניות וסוגר את הטלפון. שרירי לסתו נמתחים. הוא מניד בראשו לעבר הדלת.
     
    ״קדימה, שי. הצ׳יף רוצה לראות אותנו במשרד, עכשיו.״
     
    הוא תופס את האקדח הנתון בנרתיק העור ודוחף אותו מאחור לתוך חגורת העור המהודקת על בטנו השטוחה. הוא מחביא אותו מתחת לג׳ינס ומכסה אותו בחולצת הפלנל המשובצת, חוטף את המפתחות מהשולחן. ״יואו, אם אני תופס אותה... מה שאני עושה לה,״ הוא מסנן בכעס כשהם יוצאים מהדלת.
     
    1 צוות חקירה מיוחד.