ההורה כמגדלור - שיטת "אייכה" להורות מיטיבה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ההורה כמגדלור - שיטת "אייכה" להורות מיטיבה
מכר
מאות
עותקים
ההורה כמגדלור - שיטת "אייכה" להורות מיטיבה
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

ההורה כמגדלור - שיטת "אייכה" להורות מיטיבה

2 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    תקציר

    "הורות היא תפקיד חיינו. רוב בני האדם בעולם בוחרי להיות הורים, והורות טובה היא משאת נפשו של כל הורה. אבל מהי הורות טובה? ומדוע קשה כל כך לתקשר עם ילדים בעידן המודרני? בספרם, ההורה כמגדלור, עושים ד"ר איתן לבוב והילה אלקיים, שני אנשי מקצוע מוערכים ועתירי־ניסיון, את הבלתי־אפשרי כמעט: הם מעניקים להורים הנבוכים של היום מצפן אמין, שבעזרתו יצליחו לנווט את הקשר עם ילדיהם אל חוף מבטחים. שיטת 'אייכה' להורות מגדלת, המתוארת בספר הלכה למעשה, משלבת בין תובנות פסיכולוגיות לבין גישה חדשה ומקורית להתפתחות הילד. הבסיס התיאורטי של השיטה, המוסבר בשפה בהירה ומובנת, מהווה תשתית לארגז כלים מעשיים, חכמים, רגישים ואוהבים – כאלה שכל אם ואב ירצו וגם יוכלו ליישם בקשר עם ילדיהם."
     
    פרופ' יורם יובל, האגף לרפואת המוח, בית החולים הדסה עין כרם והאוניברסיטה העברית בירושלים
     
    ד"ר איתן לבוב הוא פסיכיאטר של הילד והמתבגר ופסיכואנליטיקאי, יוצר ומפתח של שיטת 'אייכה – הקשר המגדל', הקים את 'מרכז אייכה להורות מגדלת'. הילה אלקיים היא פסיכולוגית קלינית, מומחית לטיפול בילדים ובצעירים באמצעות הדרכת הורים לפי שיטת 'אייכה' ועמיתה במרכז 'אייכה להורות מגדלת׳.

    פרק ראשון

    פתיחה
    שולה מודן
     
    ההתלהבות שלי משיטת אייכה נולדה כאשר הזדמן לי במקרה להשתתף ביום עיון שנערך על ידי מרכז אייכה להורות מגדלת, שפתח לי חלונות לא מוכרים.
     
    אף שחלפו הרבה שנים, אני זוכרת את המאבקים הבלתי פוסקים עם ילדיי בסגנון המוכר לכל הורה: כמה פעמים אמרתי לך… תפסיק כבר… אף אחד לא משרת שלך… לדבר אליך זה כמו לדבר אל הקיר…
     
    מוּכָּר?
     
    בלהט הוויכוח השכיח והחוזר על עצמו אין ספור פעמים, בין הורים וילדים, בין בני זוג וגם בין מדינות(!) דבר לא משתנה. כל צד נשאר בעמדתו הנוקשה.
     
    ב'אייכה' הכרתי מושג חדש, השפה המגדלת, שמאפשרת לכל צד לבחור אם להעליב, להעיף חפצים, לשלוח טילים או… לנקוט דרך אחרת. כל צד יקבע מה מתאים לו – להתקבע בעמדתו המוכרת ללא תוצאות או לנהל תקשורת מגדלת.
     
    באותו יום עיון שמעתי את סוגי המונולוגים המוכרים לי מחיי והמוכרים בוודאי גם לכם. מהר מאוד הבנתי שבהתערבויות הקצרות והענייניות שהובאו בהצגות המקרה, ההדגשים היו אחרים לגמרי.
     
    בעוד שבדרך כלל השימוש שלנו הוא בשפה מקטינה –
     
    "אתה בלתי נסבל",
     
    "את בלגניסטית",
     
    "כמה פעמים אמרתי לך לסדר את החדר",
     
    "תפסיק להיות כל הזמן במחשב",
     
    "למה את צועקת כל הזמן?",
     
    ב'אייכה' פרשו לפניי שפה מגדלת –
     
    "אני לא יכולה כשאתה מתעלם מבקשותיי",
     
    "אני לא מוכן שתזלזל במה שחשוב לי",
     
    "חשוב לי שתסדרי את החדר",
     
    "אני לא מסכים שתבלה כל היום מול מסכים",
     
    "אני מבקשת שתדברי יותר בשקט".
     
    בעזרת דוגמאות יומיומיות התוודעתי לצורת תקשורת אפקטיבית לעומת הטרוניות והמונולוגים הבלתי פוסקים, העקרים, שמובילים לדרך ללא מוצא.
     
    התקשורת המגדלת מקפידה לכבד גם את הילד וגם את העומד מולו, במקרה שלנו ההורים.
     
    בתקשורת המגדלת הזכות לבחירה איזו דרך לנקוט שמורה לכל צד.
     
    הילד יכול להיות בעמדת "תפסיק לחפור" מול ההורה.
     
    ההורה לעומת זאת, יפתח שפה מגדלת, שמכבדת את הילד ובכל זאת לא מוותרת על האמונות שלו ביחס לערכים החשובים להתפתחות הילד כאדם.
     
    שיטת אייכה מציעה שפה חדשה לתקשורת בין בני אדם במצבים של כעס, ניתוק או חוסר אונים.
     
    השפה המגדלת מאפשרת לדובריה לגשר על פערים בין השותפים לקשר. היא מדברת באמצעות מילים ומעשים קונקרטיים שמטרתם העניינית היא להעביר מסר ברור, מדויק, שמכבד את יכולתו של הנמען לעשות את בחירותיו. מטרתם הנוספת החשובה בהרבה היא להעניק לילד הזדמנות  לפתח יכולות שיעזרו לו בהמשך חייו. המשפטים הפשוטים האלה מגלמים בתוכם ערכים התפתחותיים חיוניים לבריאות, לחוסן הנפשי ולהצלחת הילד.
     
    לדוגמה:
     
    הבלגן בחדר הוא מקור קבוע לכעסים תמידיים ללא תוצאות בין יוני להוריו. ההורים מרגישים שהם "פראיירים". הם משתדלים למלא אחר בקשותיו של יוני ומסיעים אותו כמעט מדי יום לאן שהוא מבקש, אבל הוא לא מתייחס לבקשותיהם.
     
    אבא: יוני, החדר שלך שוב מבולגן, אני מבקש שתסדר אותו.
     
    יוני (חושב בליבו: 'אוף הוא שוב חופר') ועונה: אחר כך.
     
    אבא: חשוב לי שתסדר את החדר.
     
    יוני טורק את הדלת ולא מסדר את החדר.
     
    אבא מזמין את יוני לשיחה בערב ואומר לו:
     
    חשוב לנו שהחדרים בבית שלנו יהיו מסודרים, והאחריות שלך היא על הסדר בחדר שלך. אמא ואני החלטנו שביום שהחדר לא יהיה מסודר לא נוכל להסיע אותך לחברים או לחוגים.
     
    יוני: אתה מאיים עלי?
     
    אבא: אני ממש לא מאיים. חשוב לי שתדע שזה הכלל החדש שהחלטנו עליו.
     
    יוני: בסדר…
     
    למחרת החדר עדיין מבולגן.
     
    בשלוש אחר הצהריים יוני שואל: מי לוקח אותי לחוג כדורסל?
     
    אמא (בשוויון נפש ובשקט): אני מזכירה לך את הכלל שקבענו שאם החדר לא מסודר לא נוכל לקחת אותך לחוג.
     
    יוני: לא צריך טובות. טורק את הדלת. יוצא והולך ברגל למרות החמסין מרחק הליכה של עשרים דקות.
     
    ביום השלישי בארוחת צהריים –
     
    יוני: בארבע אני צריך להיות בצופים.
     
    אמא (בשקט החלטי): אני מזכירה לך את הכלל.
     
    יוני: טוב טוב.
     
    בחמישה לארבע הוא שוב אומר לאמא: "תקפיצי אותי," והיא מופתעת לראות שהחדר מסודר.
     
    השינוי המשמעותי בגישה של ההורים הוא ההחלטה הברורה של ההורים להנהיג כלל שמאפשר ליוני לעשות את בחירותיו, ואילו ההורים, ללא כעס, מגדירים בצורה ישירה וברורה את מה שחשוב להם בשקט ובביטחון מבלי לפגוע בחופש של הילד ומבלי להעליב אותו ולפגוע בו.
     
    הדוגמה הקצרה הזו שמה את הדגש על שפה מגדלת שבה פנו ההורים ליוני על מנת להנכיח את ערך ההדדיות שחשוב להם וקיים בכל מערכת יחסים. הערך המגדל הוא שיוני יפתח יכולת להתחשב ולא יאולץ לסדר את החדר באמצעות עונשים. יוני יכול היה לבחור אם… אז…; בדרך הזאת הוא יחליט מה מתאים לו וייקח אחריות על בחירותיו.
     
    הפנייה של ההורים אל יוני היתה מותאמת ליחס של יוני לבקשתם, שלכאורה כבר מוכרת, שיסדר את החדר. האמירה הספציפית הפעם היתה שונה, השתמשה בשפה המגדלת, ותוך זמן קצר הריב נעלם ונבטו תוצאות.
     
    באותו יום עיון, שבו הובאו דוגמאות של מצבים בין הורים לילדה בת חמש שרוצה להישאר תינוקת, ילד מתבגר סרבן טיפול שלא הולך לבית־הספר ומתבגרת דרשנית ותוקפנית המנהלת שיח אס־אם־אסים אלים עם אמהּ, נדהמתי מפשטות הדיאלוג החדש וממידת היעילות שלו. הבנתי שהתקשורת המגדלת היא כלי משובח לכל סוג של תקשורת בונה בין אנשים, ואני משוכנעת שמקומה בכל בית.

    עוד על הספר

    ההורה כמגדלור - שיטת "אייכה" להורות מיטיבה איתן לבוב, הילה אלקיים
    פתיחה
    שולה מודן
     
    ההתלהבות שלי משיטת אייכה נולדה כאשר הזדמן לי במקרה להשתתף ביום עיון שנערך על ידי מרכז אייכה להורות מגדלת, שפתח לי חלונות לא מוכרים.
     
    אף שחלפו הרבה שנים, אני זוכרת את המאבקים הבלתי פוסקים עם ילדיי בסגנון המוכר לכל הורה: כמה פעמים אמרתי לך… תפסיק כבר… אף אחד לא משרת שלך… לדבר אליך זה כמו לדבר אל הקיר…
     
    מוּכָּר?
     
    בלהט הוויכוח השכיח והחוזר על עצמו אין ספור פעמים, בין הורים וילדים, בין בני זוג וגם בין מדינות(!) דבר לא משתנה. כל צד נשאר בעמדתו הנוקשה.
     
    ב'אייכה' הכרתי מושג חדש, השפה המגדלת, שמאפשרת לכל צד לבחור אם להעליב, להעיף חפצים, לשלוח טילים או… לנקוט דרך אחרת. כל צד יקבע מה מתאים לו – להתקבע בעמדתו המוכרת ללא תוצאות או לנהל תקשורת מגדלת.
     
    באותו יום עיון שמעתי את סוגי המונולוגים המוכרים לי מחיי והמוכרים בוודאי גם לכם. מהר מאוד הבנתי שבהתערבויות הקצרות והענייניות שהובאו בהצגות המקרה, ההדגשים היו אחרים לגמרי.
     
    בעוד שבדרך כלל השימוש שלנו הוא בשפה מקטינה –
     
    "אתה בלתי נסבל",
     
    "את בלגניסטית",
     
    "כמה פעמים אמרתי לך לסדר את החדר",
     
    "תפסיק להיות כל הזמן במחשב",
     
    "למה את צועקת כל הזמן?",
     
    ב'אייכה' פרשו לפניי שפה מגדלת –
     
    "אני לא יכולה כשאתה מתעלם מבקשותיי",
     
    "אני לא מוכן שתזלזל במה שחשוב לי",
     
    "חשוב לי שתסדרי את החדר",
     
    "אני לא מסכים שתבלה כל היום מול מסכים",
     
    "אני מבקשת שתדברי יותר בשקט".
     
    בעזרת דוגמאות יומיומיות התוודעתי לצורת תקשורת אפקטיבית לעומת הטרוניות והמונולוגים הבלתי פוסקים, העקרים, שמובילים לדרך ללא מוצא.
     
    התקשורת המגדלת מקפידה לכבד גם את הילד וגם את העומד מולו, במקרה שלנו ההורים.
     
    בתקשורת המגדלת הזכות לבחירה איזו דרך לנקוט שמורה לכל צד.
     
    הילד יכול להיות בעמדת "תפסיק לחפור" מול ההורה.
     
    ההורה לעומת זאת, יפתח שפה מגדלת, שמכבדת את הילד ובכל זאת לא מוותרת על האמונות שלו ביחס לערכים החשובים להתפתחות הילד כאדם.
     
    שיטת אייכה מציעה שפה חדשה לתקשורת בין בני אדם במצבים של כעס, ניתוק או חוסר אונים.
     
    השפה המגדלת מאפשרת לדובריה לגשר על פערים בין השותפים לקשר. היא מדברת באמצעות מילים ומעשים קונקרטיים שמטרתם העניינית היא להעביר מסר ברור, מדויק, שמכבד את יכולתו של הנמען לעשות את בחירותיו. מטרתם הנוספת החשובה בהרבה היא להעניק לילד הזדמנות  לפתח יכולות שיעזרו לו בהמשך חייו. המשפטים הפשוטים האלה מגלמים בתוכם ערכים התפתחותיים חיוניים לבריאות, לחוסן הנפשי ולהצלחת הילד.
     
    לדוגמה:
     
    הבלגן בחדר הוא מקור קבוע לכעסים תמידיים ללא תוצאות בין יוני להוריו. ההורים מרגישים שהם "פראיירים". הם משתדלים למלא אחר בקשותיו של יוני ומסיעים אותו כמעט מדי יום לאן שהוא מבקש, אבל הוא לא מתייחס לבקשותיהם.
     
    אבא: יוני, החדר שלך שוב מבולגן, אני מבקש שתסדר אותו.
     
    יוני (חושב בליבו: 'אוף הוא שוב חופר') ועונה: אחר כך.
     
    אבא: חשוב לי שתסדר את החדר.
     
    יוני טורק את הדלת ולא מסדר את החדר.
     
    אבא מזמין את יוני לשיחה בערב ואומר לו:
     
    חשוב לנו שהחדרים בבית שלנו יהיו מסודרים, והאחריות שלך היא על הסדר בחדר שלך. אמא ואני החלטנו שביום שהחדר לא יהיה מסודר לא נוכל להסיע אותך לחברים או לחוגים.
     
    יוני: אתה מאיים עלי?
     
    אבא: אני ממש לא מאיים. חשוב לי שתדע שזה הכלל החדש שהחלטנו עליו.
     
    יוני: בסדר…
     
    למחרת החדר עדיין מבולגן.
     
    בשלוש אחר הצהריים יוני שואל: מי לוקח אותי לחוג כדורסל?
     
    אמא (בשוויון נפש ובשקט): אני מזכירה לך את הכלל שקבענו שאם החדר לא מסודר לא נוכל לקחת אותך לחוג.
     
    יוני: לא צריך טובות. טורק את הדלת. יוצא והולך ברגל למרות החמסין מרחק הליכה של עשרים דקות.
     
    ביום השלישי בארוחת צהריים –
     
    יוני: בארבע אני צריך להיות בצופים.
     
    אמא (בשקט החלטי): אני מזכירה לך את הכלל.
     
    יוני: טוב טוב.
     
    בחמישה לארבע הוא שוב אומר לאמא: "תקפיצי אותי," והיא מופתעת לראות שהחדר מסודר.
     
    השינוי המשמעותי בגישה של ההורים הוא ההחלטה הברורה של ההורים להנהיג כלל שמאפשר ליוני לעשות את בחירותיו, ואילו ההורים, ללא כעס, מגדירים בצורה ישירה וברורה את מה שחשוב להם בשקט ובביטחון מבלי לפגוע בחופש של הילד ומבלי להעליב אותו ולפגוע בו.
     
    הדוגמה הקצרה הזו שמה את הדגש על שפה מגדלת שבה פנו ההורים ליוני על מנת להנכיח את ערך ההדדיות שחשוב להם וקיים בכל מערכת יחסים. הערך המגדל הוא שיוני יפתח יכולת להתחשב ולא יאולץ לסדר את החדר באמצעות עונשים. יוני יכול היה לבחור אם… אז…; בדרך הזאת הוא יחליט מה מתאים לו וייקח אחריות על בחירותיו.
     
    הפנייה של ההורים אל יוני היתה מותאמת ליחס של יוני לבקשתם, שלכאורה כבר מוכרת, שיסדר את החדר. האמירה הספציפית הפעם היתה שונה, השתמשה בשפה המגדלת, ותוך זמן קצר הריב נעלם ונבטו תוצאות.
     
    באותו יום עיון, שבו הובאו דוגמאות של מצבים בין הורים לילדה בת חמש שרוצה להישאר תינוקת, ילד מתבגר סרבן טיפול שלא הולך לבית־הספר ומתבגרת דרשנית ותוקפנית המנהלת שיח אס־אם־אסים אלים עם אמהּ, נדהמתי מפשטות הדיאלוג החדש וממידת היעילות שלו. הבנתי שהתקשורת המגדלת היא כלי משובח לכל סוג של תקשורת בונה בין אנשים, ואני משוכנעת שמקומה בכל בית.