עיני האח הנצחי

 

טרם השנים שהתהלך בהן בודהה הנשגב על פני האדמה ונסך בתלמידיו את ההארה שבהכרה, חי בארצם של הבּירוואגים, בימי אחד ממלכי רַג'פּוּטָה, אדם מורם מעם ושמו ויראטא; הכול כינוהו "ברק החרב", על שהיה לוחם ללא חת וצייד שחִציו מעולם לא החטיאו, שרומחו לא כשל, ושזרועו היתה מכה כרעם בהניפו את חרבו. מצחו קָרַן אור, עיניו השיבו בכנות על שאלתם של האנשים: מעולם לא נראתה ידו נקפצת לאגרוף של רֶשע, מעולם לא נשמע קולו בזעקה של זעם. בנאמנות שירת את מלכו, ועבדיו שירתו אותו ביראת כבוד, ובכל ארץ חמשת פלגי הנהר לא נודע צדיק ממנו: המאמינים האדוקים קדו כשעברו על פני ביתו, והילדים חייכו אל כוכבי עיניו כל אימת שפגשו בו.