נָכוֹן שֶׁאֲנִי גִּבּוֹר-עָל, אֲבָל בַּבֹּקֶר אֲנִי הוֹלֵךְ לַגַּן כְּמוֹ כֻּלָּם.
וְאִם חֲשַׁבְתֶּם שֶׁלְּגִבּוֹרֵי-עָל תָּמִיד קַל, אָז תֵּדְעוּ שֶׁזֶּה מַמָּשׁ לֹא כָּכָה.
אֲנִי צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּן וּלְהִתְחַזֵּק וְלִשְׁמֹר עַל הַגְּלִימָה שֶׁלִּי, וְלִפְעָמִים אֲנִי גַּם נִקְלָע לְצָרוֹת צְרוּרוֹת.
וּמָה קוֹרֶה אָז? אֵיזֶה טְרִיק-עָל מְחַלֵּץ גִּבּוֹרֵי-עָל מִצָּרָה?
"זהו סיפור שמתקיים בו פער משעשע בין הטקסט לבין התמונה. הפער הזה יוצר דרמה המלהיבה. בעוד הסופרת מספרת על יום מוצלח של גיבור-על חזק ובעל ביטחון עצמי, המאיירת מספרת בציורים סיפור אחר לגמרי – על התמודדות של ילד קטן ומעט בודד בגן. בסוף שני הסיפורים משתלבים זה בזה בצורה מושלמת" (מתוך ביקורת של מאירה ברנע גולדברג על הספר).