המועמדת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המועמדת
מכר
אלפי
עותקים
המועמדת
מכר
אלפי
עותקים

המועמדת

4.4 כוכבים (2128 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

קיארה קאס

קיארה קאס נולדה וגדלה בטקסס, ארצות הברית. היא למדה היסטוריה באוניברסיטה וגרה היום בווירג'יניה עם בעלה, בנה ובתה. דברים שהיא שונאת: נהגים שלא מאותתים בכביש, לטוס, סלט. דברים שהיא אוהבת: ציוד משרדי, להקות בנים, קינוחים.

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

אמריקה סינגר היא נערה ממעמד חמש במדינת איליאה.
כשהיא מקבלת זימון להשתתף כמועמדת בבחירה, תחרות בין 35 נערות על לבו של הנסיך מֶקסון ועל הכתר, משפחתה נלהבת מאוד מהאפשרות שנפתחת בפניהם לטפס בסולם המעמדות.
אבל אמריקה בכלל לא מעוניינת להשתתף בתחרות...

אחרי לחץ בלתי-פוסק היא מוצאת את עצמה, בניגוד לרצונה, בארמון המפואר, מתמודדת מול 34 נערות נרגשות מרחבי הממלכה. רובן מגיעות ממעמדות גבוהים משלה, והן מתוחכמות ומנוסות ממנה בהרבה. המצב מסתבך עוד יותר כאשר היא פוגשת פנים אל פנים את הנסיך מקסון ונאלצת לבחון מחדש את חייה, את רצונותיה ואת תוכניותיה לעתיד.

זהו הספר הראשון בסדרה המועמדת, סדרת ספרים שכבשה את ארצות הברית ונהפכה לתופעה חובקת עולם. ספרי הסדרה מככבים חדשים רבים בראש טבלאות רבי-המכר בארצות הברית ובעולם וזכויות ההסרטה כבר נמכרו לחברת האחים וורנר.

קיארה קאס הוציאה את הספר הראשון בסדרת "המועמדת" בשנת 2012.
בעקבות ההצלחה המסחררת של שלושת ספרי הסדרה, החליטה להרחיבה לחמישה ספרים.
קאס גרה בוירג'יניה. לדבריה נישקה בחייה בערך 14 בנים, אף אחד מהם לא נסיך...

פרק ראשון

אמא היתה נרגשת עד עומק נשמתה מהמכתב שקיבלנו. היא כבר החליטה שכל הבעיות שלנו נפתרו. המכשול העיקרי בדרך למימוש התוכנית הגאונית שלה היה אני. לא החשבתי את עצמי לבת מרדנית במיוחד, אבל לכל דבר יש גבול. לא רציתי להיות בת אצולה. ולא רציתי להיות אחת. לא רציתי אפילו לנסות. התחבאתי בחדרי, המקום היחיד שבו לא אהיה נושא שיחתם של כל בני הבית, וניסיתי למצוא נימוק משכנע שיצליח להשפיע עליה. עד כה היה לי רק אוסף רציני של דעות מוצקות… והיה ברור לי שאין ביניהן אפילו אחת שהיא תהיה מוכנה לקבל. בסוף לא יכולתי להמשיך להתחמק ממנה. שעת ארוחת הערב התקרבה, ובתור הבוגרת מבין כל הילדים שנשארו בבית, חובת הבישול היתה מוטלת עלי. הכרחתי את עצמי לקום מהמיטה ולהיכנס למאורת הנחשים. אמא החמיצה פנים אך לא אמרה דבר. לא החלפנו בינינו מילה והשתדלנו לא להיתקל זו בזו בזמן הכנת הארוחה, שכללה עוף, פסטה ותפוחי עץ אפויים, ועריכת השולחן לחמישה סועדים. בכל פעם שהרמתי את עיני, אמא נעצה בי מבט מאשים, כמבקשת לגרום לי נקיפות מצפון ובכך לאלץ אותי לרצות את מה שרצתה היא. אמא ניסתה עלי את השיטה הזאת לעתים קרובות. למשל, כשלא רציתי לקבל עבודה מסוימת כי ידעתי שהמשפחה המארחת מתנהגת בגסות רוח ללא כל הצדקה. או כשהיא רצתה שאעשה ניקיון יסודי בבית כי לא יכולנו להרשות לעצמנו להעסיק עוזרת ממעמד שש. לפעמים זה הצליח לה. לפעמים לא. וזה היה אחד התחומים שבהם לא הייתי מוכנה להתפשר. היא לא יכלה לסבול את זה שעמדתי על שלי. אבל את התכונה הזאת ירשתי ממנה, כך שעקשנותי לא היתה צריכה להפתיע אותה. אבל היא לא היתה נרגזת רק בגללי. אמא היתה לחוצה מאוד בזמן האחרון. הקיץ התקרב לסופו, והחורף עמד להביא איתו את הקור. ואת הדאגות. אמא העמידה את קנקן התה במרכז השולחן בטפיחה נרגזת. פי התמלא רוק רק מהמחשבה על כוס תה עם לימון. אבל אני אצטרך לחכות; זה יהיה סתם בזבוז לשתות את כוס התה שלי עכשיו ובזמן הארוחה להסתפק בשתיית מים. "את תמותי מזה שתמלאי את הטופס?" אמרה אמא. היא לא הצליחה להבליג יותר. "הבחירה יכולה להיות הזדמנות מצוינת בשבילך, בשביל כולנו." נאנחתי בקול ובלבי חשבתי שמילוי הטופס דווקא כן עלול לקרב את מותי. זה לא היה סוד שהתקפותיהם של המורדים — הקבוצות המחתרתיות ששנאו את אִילֵיאָה, מדינתנו הצעירה והגדולה יחסית — נעשו אלימות ותכופות יותר ויותר. בעבר ראינו אותם בפעולה בקרוליינה. ביתו של אחד מהשופטים נשרף עד היסוד ומכוניותיהם של כמה אנשים ממעמד שתיים חובלו. היתה גם פריצה מרשימה לבית הסוהר, אבל בהתחשב בעובדה שהפורצים שיחררו רק תלמידת תיכון שהצליחה להיכנס להיריון ושבע אחד, אב לתשעה, לא יכולתי להימנע מהמחשבה שהפעם הם דווקא עשו משהו טוב. אבל מעבר לסיכון האפשרי, הרגשתי שעצם הרעיון להגיש את מועמדותי לַבחירה גורם לי כאב בטן. בניגוד לרצוני, המחשבה על כל הסיבות שבגללן אני רוצה להישאר בדיוק היכן שאני נמצאת העלתה חיוך על שפתי. "לאבא שלך היה קשה מאוד בשנים האחרונות," התיזה אמא. "אם יש בך טיפת התחשבות, אולי כדאי שתנסי לעזור לו." אבא. כן. לאבא באמת רציתי לעזור. ולמאי ולגֶ'ראד. ואני מניחה שגם לאמא. וכשהיא הציגה את זה ככה, כבר לא יכולתי לחייך. המצב בבית היה מתוח יותר מדי זמן. תהיתי אם גם אבא יראה את ההשתתפות שלי בבחירה כדרך לשוב לחיים תקינים; אם יש בכוחו של סכום כסף, גדול ככל שיהיה, לחולל את השינוי המיוחל.

קיארה קאס

קיארה קאס נולדה וגדלה בטקסס, ארצות הברית. היא למדה היסטוריה באוניברסיטה וגרה היום בווירג'יניה עם בעלה, בנה ובתה. דברים שהיא שונאת: נהגים שלא מאותתים בכביש, לטוס, סלט. דברים שהיא אוהבת: ציוד משרדי, להקות בנים, קינוחים.

סקירות וביקורות

החלה לכתוב כדי להתמודד עם טראומה והגיעה לרשימות רבי המכר הילה יחימוביץ' ynet 20/12/2016 לקריאת הסקירה המלאה >
מה הופך את "המועמדת" לספר ראוי לקריאה מאשה צור-גלוזמן ספרים הארץ 06/03/2016 לקריאת הסקירה המלאה >
יגרום לכם להתאהב בעולם המלוכה עדי בן חמו פרוג 09/12/2015 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

סקירות וביקורות

החלה לכתוב כדי להתמודד עם טראומה והגיעה לרשימות רבי המכר הילה יחימוביץ' ynet 20/12/2016 לקריאת הסקירה המלאה >
מה הופך את "המועמדת" לספר ראוי לקריאה מאשה צור-גלוזמן ספרים הארץ 06/03/2016 לקריאת הסקירה המלאה >
יגרום לכם להתאהב בעולם המלוכה עדי בן חמו פרוג 09/12/2015 לקריאת הסקירה המלאה >
המועמדת קיארה קאס

אמא היתה נרגשת עד עומק נשמתה מהמכתב שקיבלנו. היא כבר החליטה שכל הבעיות שלנו נפתרו. המכשול העיקרי בדרך למימוש התוכנית הגאונית שלה היה אני. לא החשבתי את עצמי לבת מרדנית במיוחד, אבל לכל דבר יש גבול. לא רציתי להיות בת אצולה. ולא רציתי להיות אחת. לא רציתי אפילו לנסות. התחבאתי בחדרי, המקום היחיד שבו לא אהיה נושא שיחתם של כל בני הבית, וניסיתי למצוא נימוק משכנע שיצליח להשפיע עליה. עד כה היה לי רק אוסף רציני של דעות מוצקות… והיה ברור לי שאין ביניהן אפילו אחת שהיא תהיה מוכנה לקבל. בסוף לא יכולתי להמשיך להתחמק ממנה. שעת ארוחת הערב התקרבה, ובתור הבוגרת מבין כל הילדים שנשארו בבית, חובת הבישול היתה מוטלת עלי. הכרחתי את עצמי לקום מהמיטה ולהיכנס למאורת הנחשים. אמא החמיצה פנים אך לא אמרה דבר. לא החלפנו בינינו מילה והשתדלנו לא להיתקל זו בזו בזמן הכנת הארוחה, שכללה עוף, פסטה ותפוחי עץ אפויים, ועריכת השולחן לחמישה סועדים. בכל פעם שהרמתי את עיני, אמא נעצה בי מבט מאשים, כמבקשת לגרום לי נקיפות מצפון ובכך לאלץ אותי לרצות את מה שרצתה היא. אמא ניסתה עלי את השיטה הזאת לעתים קרובות. למשל, כשלא רציתי לקבל עבודה מסוימת כי ידעתי שהמשפחה המארחת מתנהגת בגסות רוח ללא כל הצדקה. או כשהיא רצתה שאעשה ניקיון יסודי בבית כי לא יכולנו להרשות לעצמנו להעסיק עוזרת ממעמד שש. לפעמים זה הצליח לה. לפעמים לא. וזה היה אחד התחומים שבהם לא הייתי מוכנה להתפשר. היא לא יכלה לסבול את זה שעמדתי על שלי. אבל את התכונה הזאת ירשתי ממנה, כך שעקשנותי לא היתה צריכה להפתיע אותה. אבל היא לא היתה נרגזת רק בגללי. אמא היתה לחוצה מאוד בזמן האחרון. הקיץ התקרב לסופו, והחורף עמד להביא איתו את הקור. ואת הדאגות. אמא העמידה את קנקן התה במרכז השולחן בטפיחה נרגזת. פי התמלא רוק רק מהמחשבה על כוס תה עם לימון. אבל אני אצטרך לחכות; זה יהיה סתם בזבוז לשתות את כוס התה שלי עכשיו ובזמן הארוחה להסתפק בשתיית מים. "את תמותי מזה שתמלאי את הטופס?" אמרה אמא. היא לא הצליחה להבליג יותר. "הבחירה יכולה להיות הזדמנות מצוינת בשבילך, בשביל כולנו." נאנחתי בקול ובלבי חשבתי שמילוי הטופס דווקא כן עלול לקרב את מותי. זה לא היה סוד שהתקפותיהם של המורדים — הקבוצות המחתרתיות ששנאו את אִילֵיאָה, מדינתנו הצעירה והגדולה יחסית — נעשו אלימות ותכופות יותר ויותר. בעבר ראינו אותם בפעולה בקרוליינה. ביתו של אחד מהשופטים נשרף עד היסוד ומכוניותיהם של כמה אנשים ממעמד שתיים חובלו. היתה גם פריצה מרשימה לבית הסוהר, אבל בהתחשב בעובדה שהפורצים שיחררו רק תלמידת תיכון שהצליחה להיכנס להיריון ושבע אחד, אב לתשעה, לא יכולתי להימנע מהמחשבה שהפעם הם דווקא עשו משהו טוב. אבל מעבר לסיכון האפשרי, הרגשתי שעצם הרעיון להגיש את מועמדותי לַבחירה גורם לי כאב בטן. בניגוד לרצוני, המחשבה על כל הסיבות שבגללן אני רוצה להישאר בדיוק היכן שאני נמצאת העלתה חיוך על שפתי. "לאבא שלך היה קשה מאוד בשנים האחרונות," התיזה אמא. "אם יש בך טיפת התחשבות, אולי כדאי שתנסי לעזור לו." אבא. כן. לאבא באמת רציתי לעזור. ולמאי ולגֶ'ראד. ואני מניחה שגם לאמא. וכשהיא הציגה את זה ככה, כבר לא יכולתי לחייך. המצב בבית היה מתוח יותר מדי זמן. תהיתי אם גם אבא יראה את ההשתתפות שלי בבחירה כדרך לשוב לחיים תקינים; אם יש בכוחו של סכום כסף, גדול ככל שיהיה, לחולל את השינוי המיוחל.