על הבתולים

פתח דבר

ראשיתו של ספר זה בהערת שוליים. בעבודת המאסטר שלי תמהתי על העדר מוחלט של התייחסות להיסטוריה של רעיון הבתולים ולמעמדן של בתולות בספרות המחקר שעוסקת בנשים יהודיות בימי הביניים. הערת השוליים ההיא עבתה ותפחה במשך השנים לממדיו של מחקר דוקטורט, שבהמשך עובּד ועוצב בדמות הספר שלפניכם. כפי שיודעים כל חוקר וחוקרת, הערות נדחקות לשוליים לאו דווקא מטעמי חשיבותן הפחותה אלא משום שהן משבשות את מרקמו האחיד והרציף של הטקסט המרכזי. הן מוסיפות עליו, מרחיבות אותו לכיוונים לא צפויים, מציפות מחלוקות, קשיים וסתירות. כעת, במבט לאחור, אני סבורה כי "הערת שוליים" היא נקודת מוצא הולמת מאין כמותה לדיון במושג הבתולים בתרבות היהודית. כמו הערת השוליים גם מיקומו של מושג הבתולים במחשבה היהודית הוא לכאורה שולי ואין למנות אותו בשום רשימת "עיקרים". אולם בדומה להערות שוליים, גם כאן, דווקא העמידה על השולי או העודף היא זו שמאירה על המרכזי באור חדש, מערערת את אחדותו ומאפשרת לחשוף את התפרים הגסים או הקצוות הפרומים שמהם הוא עשוי.

המשותף למושגי הבתולים שהצמיחה מתוכה תרבות המערב, ומושג הבתולים היהודי בכלל זה, הוא פנטזיית השלמות שמציבה את המיניות הנשית בצילה של הכרעה טראגית: בין שמירת שלמוּת גופנית ומינית במחיר הוויתור על פוטנציאל ההולדה, לבין מימוש יכולת ההולדה במחיר של פגימה חסרת תקנה בשלמות. במהלך שנות המחקר והכתיבה נוכחתי לגלות שהשלכותיו של מושג הבתולים כמטפורה תרבותית של "המושלם" ניכרות לא רק ביחס לגופן ומיניותן של נשים אלא ביחס לאֵרוֹס שלהן במובניו הרחבים יותר — ככוח החיות, היצירה והפעולה בעולם. כך למשל נוכחתי לגלות כיצד פנטזיית השלמות הכרוכה בגוף הבתולי משוקעת בעומקה של חוויית הכתיבה שלי ושל נשים נוספות — חוויה שעומדת בסימנו של מתח עצום בין פוטנציאל השלמות, המגולם בדף החלק והריק, לבין הביטוי בכתב, הכרוך בכניעה לפגמי הלשון, בפשרה ובברירה מתמדת. כך, מהלך המחקר והכתיבה של ספר זה היוו עבורי גם שיעור מאלף על מחיריה הכבדים של פנטזיית השלמות, על טיבה המסרס, ועל הכרחיות הוויתור עליה כדי לאפשר מגע עם העולם ויצירה בתוכו.

חובה נעימה במיוחד היא להודות לאנשים, לנשים ולמוסדות שליוו אותי לאורך שנות המחקר והכתיבה הארוכות. הספר מבוסס על עבודת דוקטורט שהוגשה בשלהי שנת 2015 לבית הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב בהנחייתו הטובה והמסורה של מורי הפרופ' ג'רמי כהן. רגשי התודה על מה שלמדתי ממנו לאורך השנים גדולים ועמוקים ממה שניתן לפרוט כאן. אני מודה גם לכל מוריי ומורותיי לאורך השנים בחוגים לספרות ולהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, שמהם למדתי להלך בבטחה על הגשרים הנמתחים בין ספרות להיסטוריה.

לצד לימודיי באוניברסיטה זכיתי למצוא בית אקדמי חם גם במכון שלום הרטמן בירושלים. העשור שביליתי, לאורך שנות הדוקטורט ואחריהן, כעמיתה במרכז המחקר ע"ש קוגוד הטביעו חותם חיוני בי ובמחקר. אני מודה מקרב לב לרב הד"ר דניאל הרטמן, נשיא מכון הרטמן, על התמיכה ארוכת השנים. תודה גדולה שלוחה לחבריי ולחברותיי במרכז המחקר של המכון על הלימוד המשותף בסמינרים, בקבוצות המחקר ובחברותא, על אין־ספור ההפניות שניתנו לי בשיחות מסדרון, ועל כך שדלתות חדריהם היו תמיד פתוחות בפניי. קצרה כאן היריעה מלמנות את שמות כולם, אך מהם למדתי פירוש אהבת התורה ותורה לשמה. תודה מיוחדת שמורה לחברותיי ל"סיירת" ה'משכילות' בהנהגתה הטובה של ד"ר מלילה הלנר־אשד: אורית אבנרי, חנה פנחסי, רות קרא־איבנוב קניאל וביטי רואי. חוכמתן וחברותן לאורך השנים היו לי מקור כוח ונחמה.

פרופ' אלישבע באומגרטן ופרופ' עלי יסיף כתבו חווֹת דעת מקיפות לעבודת הדוקטורט שהאירו נקודות חיוניות שמהן למדתי רבות, ואני מודה על כך לשניהם. אלישבע באומגרטן המשיכה ללוות את דרכי גם לאחר השלמת הדוקטורט, ואני מלאת תודה על עצותיה והמלצותיה. רם בן־שלום, רוני וינשטיין ורונית עיר־שי הואילו לקרוא את עבודת הדוקטורט במלואה, וזיכו אותי בהערות ובעצות טובות ביחס להפיכת הדוקטורט לספר.

מורים וחברים שוחחו אתי על המחקר, קראו חלקים ממנו בשלבים שונים של התהוותו, וחַלקו עימי בנדיבות מידיעותיהם: משה אידל, יקיר אנגלנדר, אדם אפטרמן, כרמה בן יוחנן, הלל בן ששון, מיכל בר אשר סיגל, מרב ג'ונס, משה הלברטל, שמואל הר, דרור ינון, יאיר לורברבוים, מנחם לורברבוים, גיא מירון, שלמה נאה, אריאל פיקאר, מנחם פיש, דניאל פרייס, נעם ציון, ישראל קנוהל, ישי רוזן־צבי, אלחנן ריינר, רמי ריינר, מאיה שבת, אבי שגיא, חזקי שהם, עדיאל שרמר ואור שרף. תודה מיוחדת לחברי חיים וייס, דודו רוטמן ואפרים שהם־שטיינר, על שהואילו לקרוא פרקים שונים מן הספר ולהעיר עליהם, ועל החיזוק והעידוד המתמיד להבאת המלאכה לידי גמר.

בשנת הלימודים 2018-2017 זכיתי להתארח כחוקרת וכמרצה אורחת בתוכנית ללימודי נשים בדתות (WSRP) בבית הספר ללימודי הדתות באוניברסיטת הרווארד. אני מודה מקרב לב לפרופ' אן בראודה על ההזדמנויות שפתחה בפניי ועל השיחות הטובות; לעמיתותיי לתוכנית בשנה זו: קימברלי בלוקט, אזלי זנגין, פריאל חליפה ולורה פריאטו על הדיון הפורה במחקר שלי והאופקים שפתחו בפניי במחקריהן; לטרייסי וול, שידעה לפתור כל בעיה בקלות ובחיוך; לפרופ' דיויד סטרן ופרופ' צ'ארלי סטאנג על קבלת הפנים החמה; לפרופ' קלריסה אטקינסון על ההשראה והנדיבות; לפרופ' סוזאנה השל על שפתחה בפניי את ליבה וביתה ועל הידידות הפורה מאז.

לא יכולתי לקוות לסביבת עבודה ומחקר תומכת ומפרה מזו אשר לה זכיתי במקום עבודתי בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. תודה לחבריי וחברותיי בחוג לפילוסופיה יהודית ותלמוד ובתוכנית ללימודי נשים ומגדר. תודה מקרב לב לפרופ' גלי צינמון, לפרופ' יובל רוטמן, לפרופ' ישי רוזן־צבי ולפרופ' עומר מיכאליס על התמיכה, הגיבוי והדרבון בקו הסיום.

לתלמידותיי ותלמידיי לאורך השנים באוניברסיטת תל אביב, בבית הספר ללימודי דתות באוניברסיטת הרווארד ובחוג למגדר באוניברסיטת בר־אילן, אני מודה על שאלותיהם הנבונות ומבטם הרענן.

קרנות ומוסדות שונים תמכו במחקר ובספר, ותודתי נתונה להם: לקרן הזיכרון לתרבות יהודית בניו־יורק MFJC על מלגת מחקר לדוקטורט; לחברה ההיסטורית הישראלית ומרכז זלמן שזר על פרס הדוקטורט ע"ש יעקב כ"ץ; למכון ליאו בק על מלגה ע"ש הרב ד"ר מ' גרינוולד; לביה"ס למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב על מלגה ע"ש יניב ומלגה מקרן שלמה גלס ופאני בלבן־גלאס; למכון מינרבה להיסטוריה גרמנית באוניברסיטת תל אביב על פרס קרן נויברגר; לפורום ללימודי נשים באוניברסיטת תל אביב על מלגת צ'וטיק מטעם WFC.

כתב היד של הספר זכה בפרס לספר העיון המקורי הטוב בתחום חקר האישה ביהדות לשנת תשפ"א מטעם המרכז לחקר האישה ביהדות ע"ש פניה גוטספלד הלר באוניברסיטת בר־אילן, ובשנת תשפ"ה לתמיכת מרכז קורת לציוויליזציה יהודית שבאוניברסיטת תל אביב.

גרסאות קודמות של סעיפים אחדים מן הספר ראו אור כמאמרים בכתבי עת שונים. חומרים אלו נערכו מחדש והותאמו להקשרם בספר זה. גרסה קודמת של הפרק השני וסעיף מן הפרק השלישי פורסמו כמאמרים בכתב העת "אוקימתא: מחקרים בספרות התלמודית והרבנית" (ה, תשע"ט, וז, תשפ"א). סעיף מן הפרק השביעי ראה אור ב"זמנים: רבעון להיסטוריה" (118, 2012). גרסה מוקדמת של הפרק השמיני פורסמה ב"מחקרי ירושלים בספרות עברית" (כז, תשע"ד). גרסה קודמת של סעיפים מן הפרק העשירי ראתה אור ב"ציון: רבעון לחקר תולדות ישראל" (צ, א-ב, תשפ"ה).

עריכת הלשון של הספר הופקדה בידיו המסורות של אלי שקדי. אני מודה לו על זריזותו ועל סבלנותו למשוגות השכתוב שלי. אני מודה לתלמידותי אלה קיי ואופיר חשין על עזרתן הטובה במציאת התמונות המלוות את הספר, בהשגת הזכויות עליהן ובהתקנת הביבליוגרפיה. אפרת אולברג־גרטל קראה בעין חדה ובשום שכל את כתב היד לאחר העימוד, ניכשה ממנו שגיאות רבות והתקינה את המפתח.

לפרופ' אבי שגיא, עורך סדרת פרשנות ותרבות בהוצאת כרמל, על הליווי המסור והסובלני ועל כל מה שלימדני לאורך השנים. לטל בר־און על נועם הליכותיה ועל העימוד מאיר העיניים. למעין מזכירת המערכת, לישראל כרמל וליתר העושים במלאכה בהוצאת כרמל — תבואו כולכם על הברכה.

לבסוף תודתי נתונה לבני משפחתי האהובים. לאמי הטובה טטיאנה דוידוביץ' ואבי עמנואל דוידוביץ' ז"ל, וחמי וחמותי משה ואסתר אשד, אני חבה חוב עצום על התמיכה הבלתי מסויגת לאורך השנים בחומר וברוח, על אין־ספור ארוחות, משלוחי קופסאות ושעות שמרטפות. למשפחות גדות, מור, אשד ואפק, גדולים וקטנים, על החיבוק החם.

אחרונים חביבים אך ראשונים לכולם בני ביתי, אהובי ליבי ומקור הכוח והטוב בעולמי. בן זוגי האהוב עידו, עוגן יציב במים סוערים, וילדיי נעמי ועמוס — שנולדו, גדלו ופרחו במקביל למחקר ולכתיבה. לולא אהבתם, תמיכתם והסבלנות של שלושתם לשעות הכתיבה הארוכות ול"תחומי העניין המוזרים של אימא" לא היה הספר בא לעולם.

רחובות, אוקטובר 2025

מבוא

בתולים כמושג תרבותי

תרבות המערב, משחר ימיה ועד לזמן הזה, ייחסה חשיבות חברתית ודתית מכרעת לבתולים הנשיים: דמויותיהן של פִּיתְיָה, הכוהנת המסתורית של מקדש אפולו בדלפי; הבתולות הוֶוסטָליות, מגינות אש התמיד במקדש וסטה ברומא; וכמובן מריה, אימו הבתולה של ישו הנוצרי ואימן הרוחנית של הקדושות הבתולות ושל דורות של נזירות — כולן העניקו לבתולים נופך של רוחניות וקדוּשה. לצד זה זכו הבתולים גם לאין־ספור ייצוגים תרבותיים בעלי פנים ארוטיים בדמותן של עלמות בתולות הכבולות בשלשלאות ומוצעות כקורבן למפלצות מטילות אימה; נסיכות חסודות כלואות במגדלים בציפייה להצלה בידי נסיך אמיץ או בן איכרים בעל תושייה; ונערות בתולות שתומתן וטוהר ליבן מאפשרים למשוך אליהן חדי קרן, לחשוף אוצרות עלומים או למצוא מזור לחוליִים חשוכי מרפא. מושג הבתולים עוצב, פורש והוצג בתרבות המערבית באמצעות התאולוגיה, המשפט, הרפואה, הספרות היפה, האומנויות והתרבות הפופולרית על מופעיה השונים.

ייצוגים אלה אינם נחלת העבר בלבד, וגם במאה העשרים ואחת מוסיפה תרבות המערב לעצב את מושג הבתולים דרך שלל דימויים פופולריים המופיעים בספרות, בקולנוע, בטלוויזיה ובתרבות הרשת. דוגמה בולטת היא למשל סדרת הטלוויזיה "ג'יין הבתולה", שעלתה לשידור בשנת 2014 ומהדהדת תמות דתיות לצד רעיונות פמיניסטיים.¹ גם סדרות הספרים הפופולריות לנוער "דמדומים" ו"משחקי הרעב", שיצאו לאור בראשית שנות האלפיים ועובדו בהמשך לסרטים מצליחים, מציעות ייצוגים של נערות בתולות שגופן ותומתן נושאים משמעות סמלית — כביטוי לעוצמה, לגאולה או לאובדן שליטה.² במרחבים הדיגיטליים הבתולים משמשים נקודת מיקוד בְּשיח ער על מגדר, זהות מינית, שליטה וטוהר.

העובדה שלאורך כאלפיים שנים לפחות זכה מושג הבתולים למשמעות ולגילום משמעותי בעיקר בגוף הנשי משפיעה באופן מכריע על עיצוב מושגי הנשיות של תרבות המערב. דומה שלא ניתן לדון בגוף הנשי, במיניות ובעולמן הדתי של נשים, בעבר או בהווה, מבלי להידרש למושג הבתולים ולאופן שבו חלחל ועיצב את היחס החברתי לנשים, את מעמדן המשפטי, את תנאי חייהן ואת תודעתן העצמית.³ בהקשרים מסוימים מושג בתולים מתייחס אומנם גם לגברים, אולם בהתייחסו לגברים הוא נעדר את המורכבויות וההשלכות הנובעות מן החיבור ההדוק לגוף, וייצוגיו מעטים בכמותם ובהשפעתם.⁴

נוכחותם הרציפה של הבתולים בתרבות העניקה להם נופך טבעי, על־זמני ואוניברסלי, שמסווה את עובדת היותם מושג היסטורי, שפושט ולובש צורה בהתאם לערכים החברתיים וההקשרים הדתיים והאידיאולוגיים הייחודיים שהצמיחו אותו בכל תרבות. מושג הבתולים משועתק, מתוחזק ומוזן על ידי מנגנוני כוח תרבותיים בעלי עניין בקיומו ובשימורו.

דינמיות זו של הגדרות הבתולים הופכת את ההתבוננות הביקורתית במושג זה לכלי רב ערך למחקר היסטורי־תרבותי. בחינת הערכים הנקשרים לבתולים בתרבות מסוימת בתקופות שונות מאפשרת להתחקות לא רק אחר התנודות ביחסה של התרבות לגוף, למיניות ולמגדר אלא גם אחר האופן שבו תנודות אלה משקפות שינויים רחבים יותר במבנה החברתי, במחשבה הדתית ובמגעים בין קבוצות.⁵

ההצבעה על אישה כבתולה או כמי שאינה בתולה נשאה לאורך ההיסטוריה, ונושאת עימה גם בהווה, טווח רחב ומשתנה של הנחות תרבותיות הנוגעות למעמד אישי, לסטטוס חברתי, להערכה דתית ולשיפוט מוסרי. לקביעה שאישה בתולה או אינה בתולה עשויות להיות השלכות משתנות על זכויותיה החוקיות, על מעמדה החברתי והכלכלי, על מעמדה הריטואלי, על תפיסתה העצמית, על ביטחונה האישי, ובמקרים מסוימים אף על חייה. טווח רחב זה של משמעויות תרבותיות מלמד שהבתולים אינם רק, ואף אינם בעיקר, מהות אנטומית אלא הם מושג תרבותי המתגבש מתוך מארג צפוף של משמעויות משתנות — דתיות, חברתיות, משפטיות ומגדריות.

ספר זה עוקב אחר דפוסי טווייתו של מארג זה בתרבות היהודית מתוך התמקדות בהקשר ההיסטורי הייחודי של יהדות אשכנז באירופה הנוצרית בימי הביניים המאוחרים — בין המאה השתים עשרה למאה החמש עשרה. הספר הוא תולדה של מחקר חלוצי בהיסטוריה של רעיון הבתולים בתרבות היהודית בכלל ובאירופה של ימי הביניים בפרט. מטרתו היא לפרושׂ בפני הקוראות והקוראים את הפואטיקה והפוליטיקה שעיצבו את מושג הבתולים בתרבות היהודית תוך התמקדות באחת התקופות המסעירות והמגבשות ביותר שלה — ימי הביניים, ולהציע דיון בכמה היבטים של מושג הבתולים הנראים פוריים ובעלי משמעות מיוחדת לתקופה זו. הספר פורט את מאפייניו המרכזיים של מושג הבתולים ומדגים את עושרו התוכני ואת ערכו התאורטי.

התרבות היהודית הצמיחה מתוכה מושג בתולים מרוּבד, ששורשיו במקרא ואשר עוצב על ידי מסורות הפרשנות ופסיקת ההלכה, אשר התוו את הריטואל הדתי ואת הנוהג החברתי מתוך משא ומתן תרבותי מתמיד עם תרבויות שכנות. המחויבות העמוקה של התרבות היהודית האשכנזית למסורות העבר היהודיות מחד גיסא, והחיים מתוך מגע הדוק ויום־יומי עם סביבה נוצרית מאידך גיסא, הולידו יצירה תרבותית ייחודית המאופיינת בדיאלקטיקה דינמית של שימור וחידוש.

בשונה מאידיאל הבתולים הנצחיים, אשר התפתח בתאולוגיה הנוצרית ואשר זכה בחסות הכנסייה הימי ביניימית להוקרה ומרכוז חסרי תקדים, בתרבות היהודית התפתח אידיאל בתולים תָחום בזמן, שעולה בקנה אחד עם מרכזיותו הדתית של הציווי "פרו ורבו" ועם המרכזיות החברתית של מוסד הנישואים. בחינת מושג הבתולים של יהודי אשכנז מהווה מקרה מבחן מרתק במיוחד של דיון בתהליכי העיצוב התרבותי של גוף, מיניות ומגדר, הן בהקשר הפנים־יהודי והן נוכח ההקשר התרבותי הרחב של אירופה הנוצרית בימי הביניים. ההתבוננות הקרובה במושג הבתולים האשכנזי מאפשרת לחשוף את תגובתה המורכבת של יהדות אשכנז לאתגרים הפנימיים והחיצוניים שניצבו בפניה, תוך יצירת קול תרבותי עצמאי ומובחן. לאור ייחודיות תרבותית זו, במה נבדל מושג הבתולים שהצמיחה התרבות האשכנזית ממושגי בתולים שעוצבו בתרבות היהודית בתקופות קודמות? באילו מישורי קיום והקשרי מחשבה היו הבתולים בעלי משמעות באשכנז? וכיצד משקף מושג בתולים זה את ייחודיותה ההיסטורית של יהדות אשכנז?

על מנת להשיב על שאלות אלה, משמעות הבתולים באשכנז בימי הביניים נדונה בספר בשני צירים — ציר דיאכרוני וציר סינכרוני. בציר הדיאכרוני נבחנים מושגי הבתולים של יהודי אשכנז לאור מושגי הבתולים שהתהוו במקרא ובהלכה התלמודית. מתוך בחינה זו יתבהרו מגמות של המשכיות או תמורה ביחס למסורת הרבנית. בציר הסינכרוני נבחן מושג הבתולים האשכנזי לאור שני הקשרים מרכזיים: ראשית, האתגרים ההיסטוריים הייחודיים שעימם התמודדה יהדות אשכנז בצל מסעות הצלב; שנית, מרכזיות הבתולים כקטגוריה דתית, מוסרית וסמלית באירופה הנוצרית של ימי הביניים ומופעיה היחודיים במחשבה התאולוגית, בדרכי הפולחן ובחיים החברתיים.

בבסיס השוני העקרוני שבין תפיסת הבתולים היהודית לזו הנוצרית עומד ההבדל שבין הזמני לנצחי. עד כה נטה המחקר ההיסטורי לראות בהבדל זה ביטוי לחשיבות פחותה של הבתולים בתרבות היהודית ביחס לזו הנוצרית. הספר שלפניכם מבקש לערער על עמדה זו, ומציע תחתיה עמדה שרואה בהבדל בתפיסת הבתולים עדות לקיומו של מושג בתולים יהודי, ייחודי ומובחן. מושג בתולים ייחודי זה התפתח ממקורותיה הפנימיים של התרבות היהודית תוך קיום דיאלוג — לעיתים פולמוסי — עם מושג הבתולים הנוצרי.

המקורות היהודיים מציבים את הבתולה כקטגוריה מובחנת של נשיות ופורשׂים מערכת זיקות מורכבת בין הגדרת הבתולים לבין מעמדה המשפטי של האישה, זכויותיה הכלכליות, מיקומה במערך החברתי ומעמדה הדתי והפולחני. זיקות אלה, ומגוון ההצטלבויות שנוצרות ביניהן, הופכות את הבתולים לפריזמה ייחודית שאפשר להתבונן דרכה במנגנוני עיצוב המגדר והמיניות בתרבות היהודית. ההתחקות אחר המישורים התרבותיים השונים שבהם מוענק לבתולים ערך ממשי או סמלי מאפשרת מיפוי והבנה מעמיקה יותר של רשתות הקשרים בין המנגנונים השונים של ייצור המגדר והמיניות בתרבות היהודית, ובראשם המיתוס, ההלכה, הריטואל וצורות הארגון החברתי. לפיכך עולָה מן הספר גם הצעה תאורטית רחבה, החורגת מן הדיון הנקודתי בימי הביניים: לראות בבתולים מושג מכונן זהות בתרבות היהודית וקטגוריה פורייה לדיון בחברה היהודית בתקופות שונות.

ראוי להדגיש שמופעיו של מושג הבתולים במקורות היהודיים מימי הביניים אינם מתגבשים לכדי המשגה אחידה או קוהרנטית, והספר בהתאמה אינו חותר לניסוח אמירה כזאת. הספר גם אינו מתיימר לכסות את מכלול ביטוייו של מושג הבתולים או את כלל המקורות הדנים בהיבט מסוים. תחת זאת הוא מבקש להציע ניתוח אינטגרטיבי של מקורות ימי ביניימיים מגוונים, שמתוכו יהיה ניתן לשרטט את מערכת הזיקות המורכבת שבין הערכים החברתיים, הכלכליים והדתיים שעיצבו את מושג הבתולים האשכנזי, ולהצביע על הדרכים הגלויות והסמויות שבהן השפיע מכלול מורכב זה של כוחות תרבותיים על עיצובו של הגוף הנשי, על משטור הארוס, על עיצוב הפולחן הדתי ועל הגדרת גבולות הנורמטיביות החברתית.

פתח דבר זה מוקדש לעמידה על מספר אבחנות תאורטיות ביחס למושג הבתולים ולהצגת הנחות היסוד של המחקר, השדות שבהם הוא נטוע, מטרותיו ומבנהו.

א. בתולים — מהות גופנית או הבנָיה תרבותית?

כשאנו מתארים נערה או אישה כ'בתולה', אנו מצביעים לכאורה על עובדה אובייקטיבית ביחס לניסיונה המיני, או ביחס למצבה הגופני. אולם "עובדות" הנוגעות לגוף ולמיניות של הזולת כמעט לעולם אינן אובייקטיביות, ניטרליות או הכרחיות. האופנים שבהם הגוף והמיניות מקבלים מובן, פשר ומשמעות הם תמיד תוצר של נורמות חברתיות, מסורות תרבותיות, אידיאולוגיות דתיות, הֶקשרים פוליטיים ונסיבות היסטוריות משתנות. גם אם נדמה שמשמעות המונח 'בתולים' ברורה וידועה, כל ניסיון להשיב על שאלות הנוגעות להגדרת הבתולים במנותק מהֶקשר היסטורי־תרבותי מובהק מתברר כמשימה סבוכה למדי. כך למשל השאלות: האם כל יחסי המין מובילים לאובדן בתולים? האם ניתן לאבד בתולים שלא באמצעות יחסי מין? במה בדיוק מתבטא "אובדן" הבתולים? האם שמירה על הבתולים היא דבר חיובי או שלילי? לצד שאלות אלה עולות שאלות הנוגעות למערך יחסי הכוח שבמסגרתם הבתולים מוגדרים: ביד מי נתונה הגדרת הבתולים? ביד מי ניתנת הסמכות לקבוע אם הבתולים ישנם או אינם? על סמך אילו סוגי נתונים מתבצעת קביעה זו? הקושי להשיב על שאלות אלה ונוספות רומז על טיבם החמקמק ורב־הפנים של הבתולים ועל מיקומם בקו התפר שבין הגוף לתרבות.

דוגמא עדכנית למורכבות זו ניתן לראות בזירת הניתוחים לשחזור קרום הבתולים, או בשמם הרפואי הימנופלסטיקה (hymenoplasty). בשנת 2020 התפרסמה באתר החדשות הפופולרי mako כתבה קצרה שכותרתה: "הישראליוֹת שעוברות ניתוח לשחזור בתולין לפני החתונה". כותרת המשנה הכריזה:

ערביות, חרדיות, דתיות ואפילו חילוניות: גם בישראל 2020 עוברות מאות נשים דרך שולחן הניתוחים כל שנה, במטרה לאחות את קרום הבתולים שלהן רגע לפני ליל הכלולות. רופא: 'מדובר בניתוח הכרחי במציאות הקיימת כיום'.⁶

המשך הכתבה, שנחתמה בשם 'מערכת ערוץ הנשים' של האתר, כלל ראיונות עם רופאים שמבצעים את הניתוח במרפאותיהם ואת התייחסותם למאפיינים הסוציולוגיים של הנשים המגיעות לבצע את הניתוח ולַסיבות המובילות אותן.⁷ חמש שנים מאוחר יותר, חיפוש קצר במנוע החיפוש של גוגל מלמד כי בישראל ניתוחים לשחזור קרום הבתולים הם עדיין זירת פעילות שוקקת.⁸ ריבוי המודעות המפרסמות את הניתוח ולשונן מלמד כי על אף הנושא הרגיש אין מדובר בהליך כירורגי מחתרתי אלא בכזה המבוצע במרפאות גינקולוגיות מרכזיות ובמכונים מוכּרים לרפואה אסתטית, על ידי רופאים מומחים בתחומי הגינקולוגיה והמיילדות שהם חלק בלתי נפרד מן הממסד הרפואי. ⁹

הפופולריות שלה זוכה הניתוח — שאין לו הצדקה רפואית, ואף מלווה בסיכון מסוים לסיבוכים ומקבע ערכים חברתיים שאינם מטיבים עם נשים — מעלה שאלות אתיות, הנוגעות לתפקידה החברתי של הרפואה כאֲמונה על בריאות הציבור וכמקדמת ערכים.¹⁰

בדומה לאפיון המופיע בכתבה הקצרה שצוטטה לעיל מאתר mako, גם ממחקרים מעמיקים יותר, שבחנו את הרקע החברתי של נשים המעוניינות בניתוח בארצות הברית ובמדינות אירופיות שונות, עולה שניתוח שחזור בתולים מבוקש במובהק על ידי נשים מקבוצות מסורתיות ושמרניות. מרבית הנשים שניגשו לניתוח ביקשו "לחדש" את הבתולים על מנת שיוכלו לשוב ו"לאבד" אותם עם נישואיהן. הניתוח נועד להעניק נוכחות פיזית לסימני הבתולים שהתקבעו במסורת, הכוללים תחושת דוחק ודימום, ובכך להיענות לקודים תרבותיים מופשטים הנוגעים בטוהר מיני, בצניעות ובמתן תחושת הבעלות, הראשוניוּת והחד־פעמיוּת שביתוק הבתולים מקנה לבעל.¹¹ אולם, בה בעת שהניתוח מסמן מחדש את גופן של נשים אלה כבתולות, הוא גם חותר תחת הראשוניות והחד־פעמיות שמסומנת בבתולים ובכך חושף את החמקמקות הטבועה בהגדרתם, שנעה תדיר בין הגופני לבין המופשט התרבותי. למעשה, יותר משמושג הבתולים נובע ממציאות גופנית משמעותית, הגוף הנשי הוא המצע שעליו רעיון הבתולים מקבל את משמעויותיו.

בדמיון התרבותי, 'קרום הבתולים' נתפס כמעין רקמה החוסמת את פתח הנרתיק הנשי ונקרעת בעת קיום יחסי המין הראשונים. קיום הקרום נחשב אפוא לעדות מכרעת לכך שהאישה טרם קיימה יחסי מין, והיעדרו, בהתאמה, מעיד על קיום יחסי מין. ביתוק הקרום מוצג כאירוע חד־פעמי ובלתי הפיך, ולכן מוענק לגבר ה"מבתק" מעמד ייחודי בזכות היותו "הראשון".¹² עיצוב תרבותי זה של האנטומיה הנשית כאנטומיה שמספקת ודאות ביחס להיסטוריה המינית של נשים מילא לאורך ההיסטוריה תפקיד כפול: הוא שימש אמצעי מרכזי לפיקוח על המיניות הנשית, ובמקביל סיפק את ההצדקה לפיקוח זה והציגו כ"טבעי" ומתבקש.

לעומת מובהקותם הפלסטית של דימויים תרבותיים אלה, ממשותו הפיזית של קרום הבתולים צנועה בהרבה. קרום הבתולים הוא רקמה דקה ואלסטית, חסרת תפקיד ביולוגי מוגדר, הנמצאת על פי רוב בפתחו האחורי של הנרתיק. צורתו השכיחה של הקרום היא כסהר, אולם יש לו וריאציות רבות המשתנות מאישה לאישה, ויש נשים החסרות אותו לחלוטין. הדימוי התרבותי של קרום בתולים "שלם" החותם את פתח הנרתיק אינו רק שיקוף של מציאות נדירה — הוא אף משקף מצב גופני בעייתי, המצוי אצל אחוז מזערי של נשים ומהווה סיכון לבריאותן, שכן הוא עלול לחסום את מעבר הווסת והפרשות אחרות ולכן דורש התערבות כירורגית.

אף שלאיברי גוף שונים מיוחסות בתרבות משמעויות החורגות מתפקודם הממשי, אין ספק שהבתולים הם תופעה ייחודית מבחינת הפער שבין קיומם הגופני השולי והמוטל בספק לבין התפקיד התרבותי המרכזי שניתן להם. הסימנים הרבים שניתנו לבתולים בתרבויות שונות, השיטות השונות והמשונות שפותחו לווידוא בתולים, והפערים הגדולים בין מי שתיארו בדקדוק את האנטומיה של הבתולים הנשיים למי שכפרו בקיומם הגופני, מלמדים על אחיזתם הרופפת של הבתולים בגוף, שמבדילה אותם מעובדות גופניות אחרות. כפי שניסחה זאת היטב חוקרת התרבות קתרין קלי במחקרה על מבחני בתולים בספרות האירופית בימי הביניים, הבתולים הם "הפשטה הגדולה מסכום חלקיה"; "רעיון אבסטרקטי השוכן במטונימיה אנטומית".¹³

שאלת קיומו של קרום הבתולים כממשות אנטומית היוותה נושא לדיון ולפולמוס בין מלומדים, רופאים, אנשי דת וחוקרים במשך כאלפיים שנים בטרם התקבעה על ידי הרפואה המודרנית.¹⁴ ההיסטוריונית ג'וליה סיסה, שהתחקתה אחר תהליך "המצאתו" של קרום הבתולים, הראתה למשל שאותה רקמה דקה הסוגרת לכאורה על פתח הנרתיק הנשי ונקרעת בעת קיום יחסי המין הראשונים אינה נזכרת כלל ברפואה היוונית העתיקה ואינה חלק ממושג הבתולים היווני. היא מציעה שעמימות קיומם הגופני של הבתולים אינה נובעת, כפי שניתן אולי לסבור, מחוסר הידע או היעדר האמצעים שעמדו לרשות הרפואה הקדומה אלא דווקא מהתבוננות נכוחה.¹⁵

לאחר מאות רבות שבהן שימש קרום הבתולים בידי אנשי רפואה ואנשי דת מסמן חיוני לקביעת ההיסטוריה המינית של נשים, מחקרים עכשוויים מצביעים בבירור על טיבו החמקמק והמפוקפק של סימן זה. חמקמקות זו נובעת מן הגיוון המורפולוגי העצום של הבתולים — לקרום הבתולים מגוון רחב ביותר של צורות ומופעים, אצל חלק מן הנשים הוא בולט ואצל אחרות הוא קשה לאיתור. נוסף על כך, קרום הבתולים לא תמיד "נקרע" או נעלם לאחר קיום יחסי מין. קיומם הפיזי של הבתולים הוא אפוא בעיקרו עניין פרשני. עובדות אלה הביאו לקביעה של חוקרים שונים מתחום הרפואה, ולאחרונה גם של ארגון הבריאות העולמי, שקרום הבתולים הוא סימן חסר משמעות שלא ניתן להסיק ממנו כמעט דבר ביחס להיסטוריה המינית של האישה.¹⁶

הגוף האנושי אפוא, אינו רק ישות ביולוגית אלא גם אתר טעון של פרשנויות, ערכים ונורמות חברתיות. מה שנדמה כעובדה גופנית טבעית הוא לא פעם תוצר של הבניה תרבותית מורכבת. הטשטוש שבין ה'טבעי' ל'תרבותי' בולט במיוחד כאשר מדובר בגוף הנשי, בשל המשמעויות העודפות שניתנו לו בתרבויות שונות. מושג הבתולים מגלם טשטוש זה באופן מובהק בשל הפער הבולט שבין ממשותו בגוף לבין המטען העשיר של ייצוגים, דימויים וציפיות — חברתיות, מוסריות ואף רוחניות — המיוחס לו.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*

הערות: 

1 עלילת הסדרה ,שיצרה ג'ני סניידר אורמן (Snyder Urman), עוקבת אחר דמותה של סטודנטית אמריקאית ממוצא לטיני, שנשבעה לשמור על בתוליה עד הנישואים ומוצאת עצמה בהיריון כתוצאה מהפריה מלאכותית בשוגג. ראו רוז, מלודרמה מודרנית; למקין, ג'יין הבתולה.

2 הספר הראשון בסדרה "דמדומים" מאת סטפני מאייר (Meyer) יצא לאור בשנת 2005. בלה סוואן, גיבורת הספר, מתמודדת עם תשוקה מודחקת המלווה באשמה דתית, ותהליך ההתבגרות המינית שלה מוצג כבעל משמעויות מיסטיות וגורליות; רגע אובדן בתוליה מסמן שינוי קיומי — מוות ולידה. הספר הראשון בסדרת "משחקי הרעב" מאת סוזן קולינס (Collins) ראה אור בשנת 2008. גיבורת הספר, קטניס אוורדין, שומרת על ריחוק פיזי ורגשי מהסובבים אותה כחלק ממאבק הישרדות, והשליטה בגופה הופכת סמל לעמידות פוליטית. שתי הסדרות הפופולריות תורגמו לעברית. אף ששתי סדרות הספרים זכו לעיבודים קולנועיים מצליחים, בעיבודים אלה המעמד הסמלי, הנפשי והחברתי של בתולי הגיבורות נדחק לשוליים או נשמר בגדר רמז עמום. ראו הנטורן, משחקי הרעב בתרבות; דורהם, מגדר ואלימות בדמדומים; קלי, קולנוע של פרישות, עמ' 24-53.

3 ראו למשל ספרות המחקר העוסקת בהיבטים סוציולוגיים ותרבותיים של מושג הבתולים בתרבות האמריקאית העכשווית: קרפנטר, אובדן בתולים; קרפנטר, אובדן בתולים ומשמעותו בארה"ב, עמ' 345-365; ולנטי, מיתוס הטוהר.

4 על בתולים גבריים במסורת הנוצרית ראו קלי, הצגת הבתולים, עמ' 91-118; ארנולד, גבריות ובתולים; הנטינגטון, אדוארד הפרוש והקדוש; ריצ'ז, ג'ורג' הקדוש כבתולה; לואיס, מלך בתול. הקומדיה האמריקאית המצליחה "בתול בן ארבעים", שעלתה לאקרנים בשנת 2005, מציגה את הבתולים הגבריים כקוריוז חברתי מגוחך וכמקור למבוכה. על הסרט והשיח הפומבי שהצית על גבריות, בשלות מינית ולחץ חברתי ראו קלי, קולנוע של פרישות, עמ' 54-75.

5 ראו למשל מחקריה של קייט קופר, העוסקים בתפקיד הפוליטי שמילאה הבניית הבתולים הנשיים בחברה הרומית בשלהי העת העתיקה. קופר, הבתולה והכלה; הנ"ל, הבתולה כאיקון חברתי. לדיון בבתולים כפריזמה ליחסי כוח פנים־תרבותיים ראו סליסבורי, בתולות עצמאיות; אלם, בתולות האל.

6 פורסם באתר www.mako.co.il ב־25.2.2020 על ידי "מערכת ערוץ הנשים".

7 ידיעה זו אינה ראשונה בתחומה, וידיעות בנושא מתפרסמות מעת לעת בתקשורת הפופולרית — לרוב כקוריוז בשולי החדשות. ראו למשל כתבתה של גלי למפל "בשביל הכבוד של בעלי רציתי להיות בתולה מחדש" בעיתון 'מקור ראשון', 3.6.2002; כתבתה של חן קרופניק "לייק א וירג'ין: איך משחזרים קרום בתולין”? אתר mako 18.1.2016; באתר TimeOut פורסם ב־23.6.2022 "מאמר" אינפורמטיבי קצר על הניתוח שנכתב על ידי ד"ר גיא גוטמן, מומחה בגינקולוגיה ומיילדות. הכתבה כוללת קישור לאתר הפרטי של ד"ר גוטמן. לטיפול עיתונאי מורכב יותר בשאלות האתיות והפוליטיות העולות מניתוח זה ראו הריאיון שערכה הכתבת דנה גילרמן עם הגינקולוגית ד"ר רויטל ארבל: "הציפייה לבתולים מחייבת מלחמה", עיתון כלכליסט, 4.8.22.

8 חיפוש בגוגל בעברית "שחזור בתולים" מניב, נכון לינואר 2025, יותר מארבעים ואחד אלף תוצאות, כולל תוצאות ממומנות על ידי מרפאות. עשרות רבות של מרפאות גינקולוגיות מבצעות את הניתוח.

9 על ניתוח זה ראו פייס, סיבוכים בהימנופלסטיקה; קוק ודיקנס, שחזור קרום בתולים — שאלות אתיות וחוקיות.

10 לניתוח, שמתבצע באופן פרטי, גם פן כלכלי מובהק, המתבטא במחירים נכבדים הנגבים עבורו. יש לציין שבחלק מן המקרים ניתוח שחזור הבתולים נועד לסייע לנשים בתוך מציאות חברתית מאיימת, למשל קורבנות תקיפה מינית, או נשים שחשופות לסנקציות קשות ואלימות במקרה של אובדן בתולים טרם הנישואים. על שאלות אתיות הכרוכות בניתוח ראו קוק ודיקנס, שחזור קרום בתולים — שאלות אתיות וחוקיות; ז'אן־ז'אק, אישורי בתולים. על ניתוחי שחזור בתולים כאקט של התנגדות נשית במדינות מוסלמיות ראו אחמדי, שחזור בתולים באיראן; וין וחסנין, שחזור בתולים במצרים.

11 במחקר שנערך בהולנד ופורסם בשנת 2012 (ון מורסט, רקע חברתי לשחזור בתולים) התבקשו מועמדות לניתוח להגיע לשתי פגישות מקדימות שבמהלכן נמסר להן מידע לגבי בתולים, מידע על הניתוח והדרכה לבדיקה עצמית. 71% מן הנשים הפונות ויתרו על ביצוע הניתוח בעקבות הפגישות. יתר הנשים, שהחליטו לעבור את הניתוח, עשו זאת כיוון שרצו להיחשב בתולות בליל הכלולות, ולפיכך ביקשו לוודא שידממו בעת המגע המיני ושיהיו "הדוקות". עוד על רקע חברתי ומניעים לשחזור בתולים ראו אחמדי, שחזור בתולים באיראן; מוקדס, אוטונומיה נשית ואלימות מבוססת כבוד בבריטניה.

12 עולם הדימויים המתייחס לבתולים בשפות רבות משקף תפיסה תרבותית של הבתולים כמחסום פיזי ונטוע רובו ככולו בסימנה של אלימות שנועדה להסיר את המחסום. כך למשל בלשון חכמים נהוג הדימוי של שבירת חבית. בספרות העברית של ימי הביניים שגורים דימויים דומים של שבירת חותם, או הבקעת חומה בצורה. בעברית מודרנית משמשים מגוון דימויים של "פתיחה" ו"קריעה". באנגלית רווח הדימוי של "קטיפת פרח" (Deflowering) ובסלנג משמש הדימוי של "פיצוח הדובדבן" (Popping the cherry).

13 קלי, הצגת הבתולים, עמ' 9-10.

14 סיסה, גופים עדינים, עמ' 143-156; סיסה, הגוף הנשי ביוון, עמ' 340-352.

15 סיסה, בתולים ביוון, עמ' 1-2, 113, 177.

16 בשבעה עשר באוקטובר 2018 פרסם ארגון הבריאות העולמי הצהרה משותפת עם ארגוני הזכויות של האו"ם בקריאה להפסקת הפרקטיקה של "מבחני בתולים" המשוללת כל בסיס עובדתי. ראו ""באתר הארגון ברשת: www.who.int. שנה לאחר מכן, קבוצת חוקרים בכירים מבתי ספר מרכזיים לרפואה בארה"ב פרסמה בכתב העת Reproductive health מאמר שתכליתו הפרכת מיתוסים הנוגעים לקרום הבתולים. הם קראו לרופאים להימנע מהסתמכות על מצב קרום הבתולים בבדיקות ובדיווח על תקיפה מינית ולהימנע לחלוטין מתיאורים כמו "קרום בתולים שלם" או "קרום בתולים קרוע". ראו מישורי ואחרים, הפרכת מיתוסים על בתולים.