קירות שקופים

אני יושב אתו במקלט ומביט בו. הוא שותק ולא מחזיר אליי מבט. כבר כמה חודשים שהוא חסר מנוחה. בביקורים שלו בבית החולים, כשהוא מסתובב בבית, אפילו כשהוא הולך למכולת הוא בקושי מוציא מילה מהפה. הוא תמיד היה אחד שמקמץ במילים אבל עכשיו, כשהוא מדבר, זה באמת עולה לו במאמץ. הוא מביט באיזה נקודה לא ברורה ונאחז בה רק כדי לא להישיר אליי מבט. אמא שלי מנסה כמו תמיד לחפות על השקט הזה. היא מחייכת אליו ואחר כך אליי ולבסוף אל הנכד שלה שמביט בכולנו במבט לא מרוצה.