הקובייה מחליטה

״יאללה, יותם, תזדרז,״ אני לוחש ומציץ למסך. ״עוד רגע אזעקה, ועוד לא רצנו על ההתערבות. צריך לדעת את מי אנחנו מיירטים היום, או לא.״

הוא צוחק צחוק קצר, אבל העיניים שלו לא מחייכות. העייפות כבר מזמן התיישבה לו בקצוות של הקמטים שלא היו שם לפני חצי שנה. ״אתה לחוץ מדי,״ הוא אומר. ״כאילו שזה באמת משנה מה נעשה.״