אישה כיסא

מיד אחרי שזוג השכנים שלי נטש את המקלט טרם קיבל את הודעת השחרור מפיקוד העורף, כינה אותם שכן ערירי אחר ״גיבורים גדולים״. הוא אמר זאת בשקט כדי לא לעורר סערה, אבל הייתה בדבריו כוונה טהורה. ומשעה שאמר זאת, גמלה בליבי החלטה וכך נותרתי לשבת בכיסאי אחרי שכולם עזבו את המקלט. באיזה שהוא שלב, מוקדם מהצפוי, כבה האור. אך במקום לקום מכיסאי ולהדליקו, נותרתי לשבת באפלה. בהתחלה זה היה מעין מבחן לעצמי, כמה זמן אשרוד לשבת שם בחושך או בכלל. אבל כעבור זמן קצר התרגלו עיניי לחושך והתחלתי להנות. הרי בלאו הכי בתוך זמן קצר תיכנס שוב התראה שתשלח את כולם שוב למקלט, עדיף כבר להישאר.