השורה התחתונה

פרק 1

המבורגרים

ארבעה קצינים מסובין על גג. מסעדי כורסאות המנהלים הצבאיות שגלגלו החוצה מהחמ"ל שעונים למצב שכיבה, רגלי הקצינים מפושקות כדי לתת "קונטרה", כדי שהכורסה לא תתהפך לאחור והם יחד איתה. אמצע נובמבר, לפנות ערב, אי-שם בשפלת החוף. הרוח הקרירה הביאה עימה ריח של גללי בקר משדות המושבים הסמוכים.

ספקטור הוציא מכיס החולצה קופסה צהובה קטנה עם סיגרלות ומצת גז.

- מישהו רוצה?

- מה זה, וויד? - שאל אבירם בעניין.

- תגיד לי, מה, השתגעתי?! רק וויד חסר לי פה… זה סיגרלו, "קוהיבה", מעלי טבק קובני משובח שגולגלו באהבה באמצעות שרירי האגן של בתולה מולאטית.

- באמת? - אבירם הביט בקופסה הצהובה בעיניים פעורות.

- לא, זה גולגל במכונה! אבל תראה איך התחלת להתעניין פתאום, - גיחך ספקטור. - קח, תנסה…

מרחוק נשמעו רעמים עמומים, אבל השמיים היו בהירים לגמרי.

- שומעים את זה? - שאל איזי.

- כן, - ענה ספקטור, - מאיפה זה מגיע?

- זה מעזה, - אמר איזי בנימה פסקנית, ידענית. - מגהצים אותה יופי. עד פה שומעים.

- שיט, הלכה הפסטורליה... חבל, דווקא היה פה שקט ונעים עד עכשיו.

מהמטווח הסמוך נשמעו צרורות ירי.

- יופי, עכשיו נזכרים להתאמן, - סינן סלבה עם סיגרלו תקוע בין שיניו.

עלי הטבק בערו היטב והאש כבר איימה לטפס על שפמו בן החודש – צו האופנה האחרון. כמה מעט צריך... רק כמה שבועות מחוץ לטווח השפעתה של האישה כדי שאלפי מילואימניקים יגדלו "שפם פורנו" בלי שאף אחד יתערב או יעיר.

- תיזהר על השפם, - זרק ספקטור לסלבה.

- זה חומר טוב, - אמר סלבה, מוציא סוף סוף את הסיגר מבין שיניו. - זה מחו"ל הבאת?

- קניתי באיזו חנות ליד השוק בפתח תקווה.

- סוג של חו"ל... - הפטיר סלבה.

- בואו נרד, - הציע אבירם. - נהיה לי קצת קר פה, ותכף יביאו אוכל.

סלבה מעך את בדל הסיגרלו במאפרה המאולתרת.

- יאללה. דַּוְוַאי, נַמְּשִׁי.

הם קמו לאט, התיישרו בזהירות ומתחו את איבריהם. אין לאן למהר. אחרי גיל 40 וחמש עשרה שנות קריירה בתנוחה כפופה מעל כיסא הטיפולים כבר שומעים פה ושם קליקים וקנָקים בגב, ולחלקם כבר יש מרשם כרוני לכדור ללחץ הדם שגורם לסחרחורת אם מתיישרים וקמים מהר מדי. וצריך להסתכל למטה היטב ולא למעוד כשיורדים במדרגות לקומת הקרקע.

הדלת לא הייתה נעולה. מישהו קשר סמרטוט על הידיות שלה כדי שלא תיטרק. משב ריח של בושם זול במיוחד הסתנן מבעד לדלת וגרם לספקטור להתעטש בקול בליווי קללה רב-מפלסית ברוסית.

- סליחה, זה רפלקס אצלי.

- עוד פעם הגזימו עם מטהר האוויר, - אמר סלבה. - כל פעם שאני יוצא מפה אני מריח כמו זונה.

- עדיף להריח כמו זונה מאשר כמו גופה, - השיב ספקטור.

אחרי חודש הם כבר היו מורגלים בפינג פונג המתמשך הזה של אמרות כנף ופתגמים שמומצאים בו-במקום.

- יש בזה משהו, - הסכים סלבה.

הם חצו את אולם הקבלה ויצאו החוצה אל רמפת הפריקה, שם התארגן מניין לתפילת ערבית. מצידו השני של כביש הגישה המתין "חדר האוכל" – אוהל לבן עם כמה כיסאות פלסטיק – ולידו כמה תאי שירותים כימיים.

- יש פה רק שאריות מהבוקר, - הודיע אבירם אחרי שהציץ אל תוך האוהל.

- נחכה, - אמר ספקטור ונחת על אחד הכיסאות שעמדו בחוץ. הצבא צועד על קיבתו.

- אתה לא מעשן סיגריות רגילות? - שאל אבירם. נראה שאופן גלגול עלי הטבק המשיך לעניין אותו.

בבית הספר לרפואת שיניים לימדו אותנו שסיגריות זה לא בריא, - ענה ספקטור בחיוך.

- וסיגרים, זה כן בריא? - הקשה אבירם.

- סיגרים לא לוקחים לריאות. חוץ מזה, זה עסק יקר, אז אתה לא מעשן בשרשרת.

הקולגות יעידו שספקטור, אותו אחד שהנחית בעייפות את מאה ועשרים הקילוגרמים שלו על כיסא הפלסטיק, היה פעם ילד טוב מבית סובייטי שלא הסתבך בסיגריות, בקלפים ובשאר עיסוקים של חוליגנים. הציווי "אל תחפש הרפתקאות מיותרות לתחת שלך!"¹ ליווה אותו כל חייו, לפחות עד שהגיע לבית הספר לרפואת שיניים, והרי לכם הרפתקה מיותרת ראשונה.

את הסיגריה הראשונה שלו עישן על מדרגות מעונות הסטודנטים בקרית היובל. את ה"נובּלֶס" הוא שנורר מאיילה, עתודאית שלמדה שנה מעליו. שניהם הרגישו אז בוגרים מאוד על מדרגות מעונות הסטודנטים בעודם יושבים ומקשקשים על סיגריה. איילה הייתה בת 20 וספקטור היה בן 19, לבנבן ושמנמן. לאנשים כמוהו קראו ביידיש "פּוּפְלָאקְס", וספקטור חשב שאולי זה בגלל הדמיון הפיזי לפוף. רק כעבור שנים אחדות הוא צפוי לגלות ש"פוף לאקס" זה בכלל "דג רקוב", אבל את התוצאה הסופית זה לא שינה. בראשו של ספקטור כבר נקבעה האקסיומה: בחורות לא יוצאות עם פופלאקסים.

- איזה סיגרים אתה אוהב? - המשיך אבירם בשאלותיו.

הדיאלוג התחיל להזכיר את מדור "מה למדתי" במגזין הגברים המנוח "בלייזר".

- מעדיף אותם קצרים, - ענה ספקטור בנימת התנשאות קלה השמורה לרגעי "חנוך לנער" ליד מיטת החולה. - לא צ'רצ'ילים, טילים בליסטיים כאלה שצריך לעשן אותם עכשיו שעה וחצי, ואם אין לך שעה וחצי, אז בסוף חבל לך לזרוק את הסיגר ואתה נאלץ לתקוע אותו בכיס, ואז זה מתחיל להתפורר לך שם ורוב הסיכויים שכבר לא תעשן אותו שוב. בקיצור, עדיף רובּוּסטו. אומנם הוא עבה, אבל לפחות קצר יחסית. ואם יש לך רק חצי שעה, אז פטיט קורונה.

- זה, מבין גדול זה, - זרק סלבה, שעד כה האזין בשקט לפלפולי הסיגרים של ספקטור. - אחר כך אני צריך להסתכל על כל הפְּרֶפָּרָטִים² שלכם, חובבי הסיגרים. סרטן הפה זה עסק מסריח.

- שאלה של מינון, - אמר ספקטור, - מסיגר פעם בחודש לא חוטפים סרטן.

- אבל עכשיו זה בטח יותר מפעם בחודש, - המשיך סלבה ללחוץ.

- עכשיו זו תקופה מיוחדת: זה גם יותר מפעם בחודש וגם יש ליד זה וויסקי. בשבוע הראשון כאן הייתי צריך וויסקי כל ערב. עכשיו כבר התרגלתי.

- אבל בטח גם בוויסקי אתה מעדיף את המעושנים? - שאל סלבה בעניין מתגבר.

"תודה על ההרמה להנחתה", חשב לעצמו ספקטור. "הזדמנות להראות הבנה גם בוויסקי".

- פעם הייתה לי תקופה של מעושנים, כמו "לָפרויג" או "לָגָבוּלין". הייתי מוזג מזה כוסית לאבא שלי והוא היה שואל למה אני נותן לו לשתות אקונומיקה. עד היום יש לי כמה בקבוקים טובים… אבל עם סיגר אתה לא יכול לשתות וויסקי מעושן. צריך משהו עדין, רך, שדווקא יעדן את העישון, משהו שהתיישן קצת בחביות של יין אדום מתוק או שרי…

- תראה מה זה, לאיזה רזולוציות הוא נכנס… - סינן סלבה ספק לעצמו ספק כדי שגם הסובבים ישמעו.

- למה, לך לא חשוב מה אתה שותה? - שאל ספקטור בהתרסה.

- חשוב לי שיהיה טעים ונעים, שירגיש כמו "סָמוֹגוֹן"³ שעובר חלק בגרון.

צליל של מנוע נשמע ממרחק. כעבור כמה שניות הופיע מעבר לפינה ואן "פיאט" לבן של חברת השליחויות "צ'יטה" והתקרב אל האוהל בדהרה. ואנים כאלה גויסו בהמוניהם למילואים בתחילת המלחמה, למורת רוחם של בעליהם ולאכזבתם של מזמיני החבילות מסין.

- יאללה, חבר'ה, הימורים, - אמר סלבה. - המבורגרים או קליינט חדש?

- חבילות מעלי אקספרס, - צחק ספקטור. - לא חושב שזה קליינט חדש. אם כן, היו מעדכנים אותנו שיש הרוגים בדרך.

- אז המבורגר, - אמר סלבה.

הוואן עצר בחריקת בלמים ומהמושב שליד הנהג יצא חייל צעיר.

- פיייי, איזה ריח… איך אתם יושבים פה ככה כאילו כלום?! - שאל החייל.

- איזה ריח יש פה? - שאל ספקטור. - מהשירותים? אנחנו לא משתמשים בהם.

- ריח של חירייה, אחי, אתה לא מרגיש?

- כנראה אני תתרן, או שכבר התרגלתי. מה הבאת לנו הפעם?

- היום יש מבחר! - הודיע החייל. - יש "מקדונלד'ס" ויש "ניו דלי". אני משאיר לכם ארגז מזה וארגז מזה. הצ'יפס בפנים, אחי. יאללה, גבר, נסעתי. אי-אפשר להיות פה במקום הזה! מסריח פה נורא.

ספקטור הושיט את היד לארגז ההמבורגרים והוציא משם "מק רויאל", בלי גבינה כמובן, וצ'יפס בשקית נייר רטובה.

- על איזה ריח הוא מדבר? נראה שאנחנו כבר באמת לא מריחים כלום…

ההמבורגר עוד היה חמים, ואילו הצ'יפס היה לח וסבל מאין אונות.

- אתם יודעים, - אמר ספקטור תוך שהוא נוגס בהמבורגר. - לפני קצת יותר מעשרים שנה הלכו האמריקאים לתפוס את סדאם חוסיין ושלחו לכאן סוללות טילים למקרה הצורך. היה לי אז חבר ששירת בשק"ם באחד הבסיסים קרוב לבית, והיו שם חיילים אמריקאים. פעם באתי לבקר אותו בבסיס וראיתי איך האמריקאים מסתובבים בבסיס, כולם באטרף עם חגור מלא, ובזמן הזה הג'ובניקים שלנו יושבים בשק"ם עם תחתוני בוקסר ורואים סרטים בווידאו. כשבאתי הם בדיוק זממו להתגנב לחדר האוכל של הזרים ולסחוב משם המבורגרים שהאמריקאים קיבלו במשלוח מ"בורגר קינג". מצחיק שעכשיו ההמבורגרים מגיעים אלינו.

- שתייה הוא לא השאיר לנו, החמור הזה, - אמר סלבה. - נבהל מהריח וברח.

- אני יודע איפה החבר'ה של הרבנות החביאו שתייה, - קפץ אבירם. - בואו תראו. לעיניכם בלבד.

הוא החל להתקדם חזרה אל המבנה שמעבר לכביש והם אחריו. ברמפת הפריקה כבר הסתיים מניין הערבית, ואבירם פנה בצעד בטוח שמאלה, אל מקרר הגופות לשעת חירום בסוף המסדרון. הוא פתח את הדלת הכבדה ובתוך החלל הריק והקר התגלה משטח עמוס בפחיות קולה, ספרייט ופנטה.

- Et voilà...

ספקטור נטל פחית "קולה זירו" ובחן אותה בעיון. היא הייתה שונה מן הפחיות הרגילות: דקה יותר, עם פקק בצבע שחור. מלבד המילים "Coke Zero", היה הכיתוב על הפחית כולו בערבית.

"כּוּכָא כּוּלא," - הוא קרא בקול. "סוּנִיעַ פִי ביתוניא, פלסטין".

1 “Не ищи приключений на свою жопу!”

2  חתכים פתולוגיים.

3 משקה חריף רוסי בזיקוק ביתי.