ציידות השדים של הקיי-פופ - סיפור הסרט הרשמי - מהדורה מיוחדת

הַנְטְרִיקְס! הנטריקס! הנטריקס!"

המעריצים הנלהבים מילאו את האצטדיון הענקי וקראו בהתרגשות בשם הלהקה האהובה עליהם. הם נופפו במקלות הזוהרים של הנטריקס, וקפצו וצרחו כשתמונות של שלוש בנות הנטריקס הופיעו על המסך הענק.

חברות הלהקה התפרסמו ברחבי העולם ככוכבות פופ, אבל הן היו הרבה יותר מזה...

לפני מאות שנים הייתה קוריאה העתיקה ארץ רדופת שדים. יצורים בעלי קרניים מאיימות וניבים חדים חדרו לעולמנו דרך סדקים של אור שהתפשטו על פני כדור הארץ. הם הטילו אימה על האיכרים, גנבו את נשמותיהם ומסרו אותן לגי־מה, יצור אש מפלצתי, שטָרף נשמות כדי להזין את הלהבות הוורודות הרושפות שלו.

במהלך אחת ההתקפות, פילח קול חזק את החשכה. היצורים המרושעים הביטו וראו לפניהם שלוש נשים עומדות בגאווה על גג רעפים של בית הָנוֹק מסורתי. הלוחמות, לבושות בתלבושות הַנְבּוֹק ססגוניות ממֶשי שהסתחררו סביבן, קפצו מן הגג להגן על האיכרים. הן שרו בקולות יפהפיים והשתמשו בכלי נשק מקושטים.

הן הביסו את השדים בקלות.

אלו היו הציידות הראשונות. השירה שלהן הֵגנה על האנשים ואיחדה אותם. השירים שלהן נטעו בליבם אומץ ותקווה, ויצרו את ההוֹנְמוּן - מגן זוהר שהלך והתפשט עד שכיסה את כל הארץ. השֵׁדים ניסו לפרוץ את ההונמון, אך הוא מנע מהם להיכנס לעולם האנושי.

בכל דור קמה שלישיית ציידות חדשה שמוּטלת עליה אותה משימה - לחזֵק את ההונמון בעזרת המוזיקה שלהן ולהגן על בני האדם מפני גי־מה וצבא השדים שלו.

ביערות שבָּאי צ'ג'ו, בנות הַנטריקס - שלישיית הציידות הנוכחית - התייצבו מול המדריכה שלהן, סֶלִין. מאחוריה התנשא עץ ענקי שרצועות בד צבעוניות תלויות על ענפיו. שערה הגלי השחור של סלין, שחוטי כסף שזורים בו, נח על כתפה. היא פנתה אל בנות החסוּת שלה, "וכעת החובה הזאת מוטלת עליכן. הניצחון בהֶישג ידכן."

שלוש הבנות אחזו ידיים, ערוכות ומוכנות למשימה. זו הייתה ההזדמנות של בנות הנטריקס ליצור את ההונמון הזהוב, מחסום רב־עוצמה שיסגור את שערי העולם האנושי בפני השדים לנֶצח.

מה כבר יכול להשתבש?

מעריצים צוהלים מצוידים בתלבושות ואביזרים של להקת הנטריקס נָהרו אל האצטדיון. המַקלות הזוהרים שלהם הציתו ציפייה בוערת לקראת מופע הסיום של סיבוב ההופעות העולמי. במהלך ההמתנה לבואן של כוכבות הקיי־פופ האהובות עליהם, הצופים תיארו בהתלהבות את חברות הלהקה החביבות עליהם.

כמה מהמעריצים העדיפו את מִירָה בעלת השיער הוורוד הלוהט. היא הייתה הרקדנית המובילה והפנים של הנטריקס. מירה הייתה הכבשה השחורה של המשפחה שלה, אבל המעריצים אהבו את קור הרוח והחוש האופנתי הייחודי שלה. פעם אחת היא אפילו לבשה שק שינה שחור על השטיח האדום בכניסה למופע גָאלה!

מעריצים אחרים אהבו את זוֹאִי יותר מכול. היא הייתה המַאקְנֶה, ה"תינוקת" המתוקה של הלהקה, השיער השחור שלה היה מסודר בשני "גולגולים" נמוכים. זואי גדלה בברבנק שבקליפורניה, היא אהבה לכתוב שירים במחברות שלה. היא הייתה בעלת אישיות כֵּיפית ותוססת, אך בזכות השירים האמיצים שחיברה וכישורי הראפ המרשימים שלה, היא יכלה לגבור על שדים שגודלם כפול משלה!

ואחרונים חביבים, המוני המעריצים של רוּמִי. רומי הייתה המנהיגה של הנטריקס, וסימן ההֶיכר שלה היה צמה סגולה. היה לה קול יוצא מגֶדר הרגיל, שגרם לגברים מבוגרים לפרוץ בבכי! רומי התייתמה מהוריה בגיל צעיר, היא הייתה בת של ציידת מלהקת הקיי־פופ של הדור הקודם - "אחיות אור השמש". רומי גדלה אצל סלין, חברה של אימא שלה ושותפה בלהקת "אחיות אור השמש", שהפכה למדריכה של בנות הנטריקס.

כשהאורות באצטדיון התעַמעמו, המעריצים השתוללו. כולם, כולל האמַרגן של בנות הנטריקס, בּוֹבִּי, חיכו בקוצר רוח לתחילת ההופעה.

"איפה הבנות?" שאל בובי. הוא התבונן במפה לַוויינית בטלפון שלו וראה שהמטוס שלהן חלף על פני האצטדיון!

מירה, זואי ורומי טסו במטוס פרטי. כמו המעריצים שלהן, הן היו בהתרגשות שיא לקראת ההופעה הגדולה ביותר שלהן אֵי פעם ודיברו עליה בהתלהבות.

"הכי הרבה שירים!" אמרה זואי.

"הכי הרבה צעדים," הוסיפה מירה.

"מה שאומר... שצריך להעמיס הכי הרבה פחמימות!" הכריזה רומי.

"בשביל המעריצים!" הריעו שלושתן יחד.

השולחן מולן היה עמוּס נשנושים - רולים של קִימְבּאפּ, הרים של חטיפי שרימפס, ערמות של לביבות אוֹדֶנְג ועוד - והבנות התנפלו על האוכל! הן לא שכחו, כמובן, את הראמֶן שלפני ההופעה. הן החזיקו את כוסות האטריות, שהשמות והתמונות שלהן הופיעו עליהן, והשיקו אותן: "מעריצים שמחים, הונמון שמח!"

אבל משהו לא היה כשורה.

"רגע, אין בהן מים?" שאלה זואי.

רומי קראה לדיילת, שהשקתה צמח בקפה. זה גרם לרומי לכוֵוץ את הגבות בתימהון, אבל לפני שהיא הספיקה לקבל תשובה, בובי התקשר. הפנים המודאגות שלו הופיעו לשנייה על המסך לפני שמעריצים השתלטו על השיחה. הבנות לא כעסו. הן אהבו את המעריצים שלהן, והתרגשו ובכו יחד איתם. מירה התפעלה מקעקוע חדש עם הסמל של הנטריקס של אחד המעריצים, רומי וזואי לעומתה לא היו בטוחות מה דעתן לגביו. כשבובי הצליח סוף סוף להשתלט על הטלפון שלו, הוא אמר להן שהן מאַחרות להופעה!

"מאחרות?" הן שאלו בהפתעה.

הבנות נעצו מבטים זועמים בצוות המטוס.

"אל תתרגש, בובי," אמרה רומי. "תן לנו שלוש דקות."

מירה נאנחה. "אחח! אפילו לא סיימתי את הראמן!"

רומי צבטה את האף, היא הייתה עצבנית בטירוף. "למה הם תמיד מפריעים לנו לנשנש?!"

זואי צעקה בפה מלא בחטיפים, "הם יחושו את זעמי!" ומעכה עוד חטיפים בכף ידה.

רומי נעמדה בזעם, וניגשה אל הדיילת שהמשיכה להשקות את הצמח בקפה. "את שֵׁדה, נכון?" דייל אחר הוכיח את טענתה כשניסה להדק חגורת בטיחות בחוסר הצלחה, והטייס לחץ באופן אקראי על כפתורים שונים בשתי האצבעות המורות שלו.

רומי תפסה את היד של הדיילת עם הקפה וגילתה שהיא מכוסה בסימנים סגולים חדים. בדיוק כמו שהיא חשבה. חברי צוות המטוס לא היו בני אדם. הם היו שדים!

היצורים המפלצתיים שזהוּתם נחשפה, התגלו בצורתם האמיתית, כולל קרניים, ניבים וטפרים. הטייס יצא מתא הטייס. הוא היה המפלצת הגדולה מכולן!

"אוי... יש לך סימנים על העור," אמרה מירה ברחמים מזויפים. היא הטתה את ראשה. "עכשיו אתה צריך למות."

השד הטייס אמר בלעג, "היחידים שימותו הלילה הם המעריצ -"

גרעפס! מירה כיסתה את הפה בידה.

הטייס הופתע, אך ניסה לחזור לדבֵּר בטון מאיים. "אמרתי שהיחידים שימותו הם המעריצ -"

קרקור. עכשיו הבטן של רומי והבטן של זואי נאנקו. האיומים של השדים החווירו לעומת בעיות העיכול של הבנות. הטייס המתוסכל מההפרעות החוזרות ונשנות הרעים בקולו, "המעריצים שלכן! אנחנו נאכל את המעריצים שלכן!"

הבנות מחו בתוקף. "וואו! אה־אה! לא, לא, לא. לא, תודה!" הן לא ירשו לאף אחד לאיים על המעריצים שלהן.

"אם אתם מתעסקים עם המעריצים שלנו -" פתחה זואי.

"אנחנו חייבות להכאיב לכם," מירה השלימה את דבריה.

ההונמון רטט בעוצמה מעליהם, כשבנות הנטריקס התחילו לשיר את "איך עושים את זה". השדים התפתלו בפחד.

הבנות צעדו לעֵבר המפלצות המרושעות בחיוך, הן ידעו שהניצחון שלהן מובטח. בזמן שמירה כיסחה יצור חשוף שיניים, זואי הפילה יצור אחר על הרצפה. רומי התמקדה במשהו חשוב יותר - מנות הראמן שלהן! היא מילאה קומקום במים חמים, ונלחמה ביד אחת נגד כמה שדים. היא זרקה את הקומקום אל מירה.

מירה מסרה את הקומקום לזואי, אבל לפני כן חבטה בעזרתו בשד לתוך מושב במטוס. זואי חייכה ומילאה את כוס הראמן שלה במים חמים. היא מזגה מים לכוסות שֶּמירה ורומי הושיטו לה תוך כדי שהן הודפות בקלות את השדים בידן הפנויה.

מירה וזואי עצרו לרגע כדי ליהנות מהאטריות שלהן. אבל רומי חטפה את המנות מידיהן, ונופפה באצבע בנזיפה. היא הצביעה על הוראות ההכנה שעל הכוסות: יש להמתין שלוש דקות. הן יצטרכו לנַצח בגדול, ורק אז לזלול.

כדי להנחיל למפלצות תבוסה סופית, הציידות יצרו כלי נשק בדרך קסם. רומי נופפה בחרב סָאִין־גוֹם בעלת להב גדול ונוצץ, מירה הניפה חרב גוֹק־דוֹ מעוקלת מחוברת למוט זהוב מעוטר, וזואי זימנה את שִׁין־קָאל. הלהבים הבוהקים בצבעי הקשת הסתדרו בצורת מניפה.

השדים לא עמדו בפני הלוחמות המיומנות. הבנות פילחו וכיסחו אותם. הן היו קרובות לניצחון, כשלפתע המטוס היטלטל, והוציא אותן ואת מנות הראמן שלהן משיווי משקל!

הן צללו בזריזות והצילו את הראמן. אבל מה גרם למטוס לרעוד? הבנות הציצו החוצה מהחלון. הדיילת תלשה את תא הטייס מגוף המטוס ונמלטה בתוכו! שני שדים אחרים נאחזו באחת מכנפי המטוס שנתלשה ממקומה.

"טוב, המטוס הזה הרוס," אמרה מירה כבדרך אגב. הבנות לא התרגשו, הן זללו את האטריות, בלעו את המרק ונאנחו. הן השביעו סוף סוף את התשוקה לראמן.

אחת אחרי השנייה, הן נטשו את המטוס ההרוס. רומי הייתה הראשונה, היא הצדיעה וקפצה בקפיצת ראש דרך יציאת החירום. זואי ומירה קפצו אחריה. תוך כדי צניחה לעבר האצטדיון, הבנות המשיכו להילחם בשדים - ורעננו את האיפור שלהן.

הזרקורים מהבמה למטה האירו את השמיים. הקהל עקב אחרי הבנות שצנחו כמו כוכבים נופלים. "הנה הן!" הם צעקו.

בנות הנטריקס נחתו על הבמה במהירות שיא, בתוך ענן עשן שהתפשט ברחבי האצטדיון. כשהעשן התפזר, אורות הבמה חשפו את השדים שנפלו מהשמיים. הצופים התנשפו בתדהמה כשראו את הפרצופים המחרידים שלהם. בנות הנטריקס ניצבו בגאווה מאחורי היצורים המפלצתיים, הצלליות שלהן התגלו באור הזרקורים. המעריצים השתוללו כשהבנות קפצו מבעד לעשן וחיסלו את המפלצות אחת אחרי השנייה!

אחד השדים נחת ליד מעריצה שקראה, "וואו, תחפושת מגניבה!" זואי השליכה להב לעבר היצור המרושע, שהתפוצץ במָטר של נצנצים ורודים. המעריצים יצאו מגדרם!

לאחר שהכניעו את השדים, הבנות התאחדו להמשך השיר. רומי שרה בצליל גבוה, והקהל שאג בהתרגשות. הנשמות של המעריצים נצנצו באור כחול בבית החזה שלהם, וההונמון פָּעַם ברחבי האצטדיון בכוח הולך וגובר. כשהשיר הסתיים, הבנות ראו הֶבזק זהוב כשהמחסום התפשט מהמרכז החוצה, וכיסה את העיר כולה. בנות הנטריקס היו קרובות מאי פעם לסגור את ההונמון לנֶצח! לעת עתה, הציידות ביצעו את משימתן, הן הדפו את השדים באלגנטיות וקסם אישי.