מי זאת זאת
יום ה’, 5 במרץ, 2026
ארבעת יושבי בית הקפה מפנים אליי את מבטם, לפחות אלה מהם שעוד מסוגלים לשמוע. אני ממהרת לשלוף מהתיק את הטלפון הנייד ומנתקת את השיחה, כדי שהצלצול המדמה אזעקה שדרור סידר לי ייפסק. הוא ועומר נראו כל כך מרוצים מעצמם אחרי שנעלמו עם הטלפון שלי לכמה דקות והחזירו אותו עם הצלצול החדש. טמבלים.
"סליחה," אני מנסה להתכווץ ולהעלים את עצמי, אבל זה לא דבר קל עבור אישה בת שבעים ושמונה, ובוודאי לא עבור בת שבעים ושמונה שהיא גם רועת צאן שמוליכה אחריה פעוטה בת שלוש וחצי, חתול כרסתן בקולר ורוד ועגלה שבה שוכבת תינוקת בת חודשיים. סבתא במשרה מלאה.