חשיבה צלולה

פתח דבר

התחלתי לעבוד בסוכנות ביון באוגוסט 2001. כמה שבועות לאחר מכן, העולם השתנה לעד.

כל אנשי הסוכנות נדרשו בבת אחת למלא תפקידים ומחויבויות שהם לא היו ערוכים לקראתם. עבודתי היתה כרוכה בניסיון חוזר ונשנה להבין איך לעשות דברים שכמעט אף אחד לא העלה על דעתו שאפשר בכלל לעשות. לא זו בלבד שהיה עלי לפתור בעיות חדשות ומורכבות, אלא גם שחיי אדם היו מוטלים על הכף. כישלון לא היה אופציה.

באחד הלילות הלכתי ברגל הביתה בשעה שלוש לפנות בוקר, אחרי אחד המבצעים שלנו. התוצאה לא עמדה בציפיות שלי. ידעתי שבבוקר יהיה עלי להתייצב מול הבוס שלי ולהסביר לו מה קרה ועל מה חשבתי כשהחלטתי מה שהחלטתי.

האם חשבתי על הכול בצורה ברורה וצלולה? האם היה משהו שפספסתי? איך יכולתי לדעת?

למחרת נכנסתי למשרדו של הבוס שלי והסברתי מה עבר לי בראש. כשסיימתי, אמרתי לו שאיני מוכן לתפקיד הזה או למידת האחריות שכרוכה בו. הוא הניח את העט שלו, לקח נשימה עמוקה ואמר, "אף אחד לא מוכן לעבודה הזאת, שיין. אבל אתה והצוות הזה — אתם כל מה שיש לנו".

התשובה שלו לא היתה ממש מנחמת. כשאמר "צוות", הוא התכוון לשנים־עשר אנשים שעובדים שמונים שעות בשבוע כבר שנים רבות. כשאמר, "כל מה שיש לנו", הוא התייחס להשקת התוכנית החשובה ביותר שהסוכנות הזאת עמדה להוציא לפועל זה כמה דורות. יצאתי מפגישתנו הקצרצרה כשראשי סחרחר.

באותו לילה התחלתי לשאול את עצמי שאלות שהמשיכו להעסיק אותי במשך עשור. איך אפשר לשפר את כושר השיפוט ואת שיקול הדעת? מדוע אנשים מקבלים החלטות גרועות? מדוע אנשים מסוימים משיגים בעקביות תוצאות טובות יותר מאלה שמשיגים אנשים אחרים המחזיקים באותו המידע? איך אוכל להגיע להחלטה נכונה לעתים קרובות יותר, ולהפחית את הסבירות לקבלת תוצאה גרועה שעלולה לעלות בחיי אדם?

עד לשלב הזה בקריירה שלי, המזל האיר לי פנים בדרך כלל, אך למרות רצוני להמשיך וליהנות ממזלי הטוב, רציתי גם להסתמך פחות על המזל. אם קיימת שיטה לחשיבה צלולה ולשיפוט נבון — רציתי לרתום אותה לטובתי.

אם אתם כמוני, הרי שאף אחד לא לימד אתכם מעולם איך לחשוב או לקבל החלטה. אין בבית הספר שיעור בשם "מבוא לחשיבה צלולה". נדמה שכולם מצפים שכבר תדעו איך לעשות את זה, או שתפתחו יכולת כזאת בכוחות עצמכם. אף על פי כן, מתברר שללמוד כיצד לחשוב — לחשוב בצלילות — זו משימה קשה להפליא.

בשנים שלאחר מכן קיבלתי על עצמי משימה: ללמוד איך לחשוב בצורה טובה יותר. בחנתי כיצד אנשים אוספים מידע, שוקלים את החלופות העומדות בפניהם ומיישמים הלכה למעשה את החלטתם, וכיצד התוצאות החיוביות או השליליות שהם משיגים נובעות ממעשיהם. האם יש אנשים שהם פשוט חכמים יותר מאחרים? או שמא יש להם שיטות מוצלחות יותר ודרכי פעולה עדיפות מלשאר? ברגעים המכריעים, האם אנשים בכלל מודעים לאיכות החשיבה שלהם? כיצד אוכל להימנע מאותן טעויות מובנות מאליהן?

נכחתי בישיבות שקיימו בעלי התפקידים הבכירים ביותר. ישבתי בשקט (לרוב, בכל אופן) והקשבתי בתשומת לב, על מנת לגלות מה נראה להם חשוב ומדוע. קראתי כל פרסום שהגיע לידי בנושא הקוגניציה ודיברתי עם כל מי שענה לי לטלפון.

עקבתי אחר אילי תעשייה, שנדמה כי הם בעלי יכולת עקבית לחשוב בצלילות גם כשאחרים לא מסוגלים לכך. נדמה שהם יודעים משהו שאינו ידוע ברבים, והייתי נחוש בדעתי לברר במה מדובר.

בזמן שרובנו שואפים לְנַצֵח, הטובים ביותר יודעים שעליהם להימנע מהפסד לפני שיוכלו לזכות בניצחון. מתברר שזוהי אסטרטגיה אפקטיבית להפליא.

כדי לתעד את הדברים שלמדתי, פתחתי בעילום שם את אתר האינטרנט "פרנאם סטריט" (Farnam Street, בכתובת fs.blog), ששמו הוא מחווה לצ'רלי מאנגר (Munger) ולוורן באפט (Buffett)^I — שני אנשים שעשו את הונם הודות לכושר השיפוט שלהם, ושהשפיעו עמוקות על תפיסת העולם שלי.^II

במשך השנים נפלה בחלקי ההזדמנות לשוחח עם גיבורַי, צ'רלי מאנגר ודניאל כהנמן (Kahneman), על חשיבה וקבלת החלטות, וכן עם מומחים אחרים בתחום כמו ביל אקמן (Ackman), אנני דיוק (Duke), אדם רובינסון (Robinson), רנדל סטטמן (Stutman) וקאט קול (Cole). רבות מהשיחות האלה שודרו במסגרת הפודקאסט שלי, The Knowledge Project. אחרות, כמו אלה שקיימתי עם מאנגר, חייבות להישאר פרטיות. עם זאת, אף אחד מכל האנשים ששוחחתי איתם לא השפיע יותר על חשיבתי ועל הרעיונות שגיבשתי מאשר חברי פיטר ד' קאופמן (Kaufman).

אלפי השיחות שקיימתי הניבו תובנה חיונית.

כדי להשיג את התוצאות הרצויות לנו, יש שני דברים שעלינו לעשות.

ראשית, עלינו ליצור במחשבותינו, בתחושותינו ובמעשינו מרחב לשיקול דעת ולהתלבטות; שנית, עלינו להשתמש במרחב הזה, מתוך כוונה תחילה, כדי לחשוב בצלילות. לאחר שתרכשו ותפתחו את המיומנות הזאת, תגלו שזכיתם ביתרון בלתי ניתן לעצירה.

החלטות שתקבלו מתוך חשיבה צלולה יציבו אתכם בעמדה טובה יותר ויותר, ומשם ההצלחה רק תתגלגל מעצמה ותתגבר בהתמדה.

הספר הזה הוא מדריך מעשי לפיתוח חשיבה צלולה.

חציו הראשון של הספר עוסק ביצירת המרחב שיאפשר לכם לחשוב בצלילות. תחילה נזהה את אויבי החשיבה הצלולה. אתם עומדים ללמוד שרוב מה שנראה לנו כ"חשיבה" הוא למעשה תגובה נטולת שיקול דעת, שנובעת מאינסטינקטים ביולוגיים שהתפתחו במהלך האבולוציה כדי לשמר את קיומו של המין האנושי. כשאנו מגיבים בלי שיקול דעת, אנו מערערים את מצבנו, והאפשרויות הפתוחות בפנינו נעשות גרועות יותר ויותר. אך כשאנו מסגלים לעצמנו מענה מודע לטריגרים הביולוגיים שמפעילים אותנו, ומבססים את המענה הזה בעזרת התנהגות עקבית, אנו יוצרים מרחב לחשיבה צלולה ומשפרים את מצבנו. בהמשך הספר נזהה כמה דרכים מעשיות וישימות לניהול חולשות ולבניית חוזקות, שיאפשרו לכם ליצור בעקביות מרחב כזה גם בתנאי לחץ.

חציו השני של הספר מתאר כיצד לעשות שימוש מעשי בחשיבה צלולה. לאחר שתגיעו למקום שבו החוזקות שלכם יציבות וחולשותיכם נמצאות בשליטתכם — כשתצליחו ליצור שהות בין המחשבה לבין המעשה, תיפתח בפניכם הדרך להפוך חשיבה צלולה לקבלת החלטות אפקטיבית. בחלק 4 אשתף בכלים המעשיים ביותר שיכולים לשמש אתכם בפתרון בעיות.

לבסוף, לאחר שתלמדו כיצד לגרום לברירות המחדל שלכם לעבוד למענכם במקום נגדכם, ולעשות שימוש מיטבִי בכלים שמספק שיקול הדעת הרציונלי שלכם, אעבור לעסוק בשאלה שהיא אולי החשובה מכול: מהם בעצם היעדים שלכם? גם התפקוד המוצלח והמשובח ביותר בעולם לא יביא שום תועלת אם הוא לא יכוּון להשגת התוצאה הנכונה. אבל איך מחליטים מהי אותה תוצאה?

לאורך הדרך אציג בפניכם כמה מהגישות האפקטיביות ביותר לחשיבה, בצורה שרק מעטים מדברים עליה. לא נשתמש בז'רגון נפוח, בטבלאות סבוכות או בתרשימי זרימה. במקום זאת נתרכז במיומנויות מעשיות שלמדתי מאנשים אחרים או שגיליתי בכוחות עצמי, ובכאלה שבדקתי דרך עבודתי עם אלפי אנשים משלל ארגונים, תרבויות ותחומי עיסוק.

ביחד נגלה את החוליה החסרה שבין מדעי ההתנהגות לבין תוצאות בעולם האמיתי, ונהפוך רגעים רגילים להישגים בלתי רגילים.

השיעורים המובאים בספר הזה הם פשוטים, מעשיים ועל־זמניים. הם שואבים רבות מחוכמתם של אחרים, ומניסיון החיים שצברתי כשיישמתי אותה. הסתמכתי על השיעורים והתובנות האלה כדי לקבל החלטות טובות יותר במסגרת עבודתי בסוכנות הביון; לבנות ולהצמיח מספר רב של חבָרות עסקיות; ולהפתעתי — גם כדי להפוך להורה טוב יותר. השימוש שאתם תעשו בהם נתון לבחירתכם.

אם יש סיסמה שיווקית שהולמת את חיי, הרי היא "להפיק את המיטב ממה שאנשים אחרים כבר הבינו". הספר הזה מגלם בחובו את התפיסה הזאת. עשיתי כמיטב יכולתי לייחס את התובנות האלה לאנשים שהגו אותן. קרוב לוודאי ששמותיהם של כמה נשמטו, ואני מתנצל על כך. כשמיישמים דברים הלכה למעשה, הם נעשים חלק ממך. ואחרי שני עשורים, אלפי שיחות עם מיטב המוחות בעולם ובליעת ספרים רבים מספור, לא קל לזכור מהיכן הגיע כל רעיון. רוב התובנות האלה פשוט נחקקו בלא־מודע שלי. אפשר אפוא להניח בבטחה שכל דבר מועיל שתמצאו בספר הזה הוא רעיון שהגה כבר מישהו אחר, ושתרומתי העיקרית מסתכמת בהנגשתו לעולם של פסיפס התובנות הזה שלמדתי מאנשים שקדמו לי.

הערות

I המשרד הראשי של ברקשייר האתוויי, החברה בראשותו של וורן באפט שצ'רלי מאנגר המנוח היה סגן יושב הראש שלה, שוכן ברחוב פרנאם בעיר אומהה שבמדינת נברסקה, ארצות הברית. (כל הערות השוליים שלאורך הספר הן הערות המחבר, אלא אם כן צוין אחרת בתחילת ההערה.)

II פתחתי את האתר בעילום שם כי התברר לי שסוכנויות ביון פדרליות מתייחסות במורת רוח לפרופילים ציבוריים של אנשיהן. מצב העניינים השתנה מאז. בשל הקשיים שסוכנויות הביון נתקלות בהם בגיוס כוח אדם, מותר כיום להחזיק פרופיל ציבורי גלוי. למעשה, אנשים רבים מציינים כיום את שם הסוכנות שבה הם עובדים בפרופיל שלהם ברשת לינקדאין, גם אם תיאורי המשרה נשארים מעורפלים. חשוב להבהיר שכשהתחלתי לעבוד באותה סוכנות ביון, לא היינו קיימים בכלל — לא היה שום שלט על הבניין. האפשרות לפתוח פרופיל גלוי הופיעה רק כעבור יותר מעשור.

הקדמה

כוחה של חשיבה צלולה ברגעים רגילים

מה שקורה לנו ברגעים הרגילים של חיינו קובע את עתידנו.

מלמדים אותנו להתמקד בהחלטות הגדולות, ולא ברגעים שבהם איננו מודעים כלל לכך שאנו מקבלים החלטה. עם זאת, במקרים רבים הרגעים הרגילים האלה חשובים להצלחתנו יותר מאשר אותן החלטות גדולות. זוהי הבחנה שרבים מאיתנו מתקשים להבין.

נדמה לנו שאם רק נפעל כהלכה בעניינים הגדולים, כל השאר ייפול למקומו הנכון כבאורח פלא. אם נבחר להינשא לאדם הנכון, הכול יהיה בסדר. אם נבחר בקריירה הנכונה, נהיה מאושרים. אם נבחר בהשקעה הנכונה, נתעשר. אלא שהתפיסה הזאת נכונה באופן חלקי, לכל היותר. נכון, אתם יכולים להתחתן עם האדם המדהים ביותר בעולם, אך אם תתייחסו אל בן או בת הזוג שלכם כמובנים מאליהם,^III הנישואים לא יחזיקו מעמד. אתם יכולים לבחור בקריירה הטובה ביותר, אך אם לא תשקיעו את כל מרצכם בעבודה לא תזכו בהזדמנויות. אתם יכולים למצוא את ההשקעה המושלמת, אבל אז להציץ בחשבון העובר ושב שלכם ולגלות שאין לכם כסף להשקיע. אפילו כשההחלטות הגדולות שאנו מקבלים מכַוונות אותנו בכיוון הנכון, אין שום ערובה שנשיג את התוצאות הרצויות לנו.

אנחנו לא חושבים על רגעים רגילים כעל החלטות. כשאנו מגיבים להערה כלשהי של עמית לעבודה, אף אחד אינו טופח על כתפנו כדי לומר לנו שברגע זה אנו עומדים לשפוך דלק או מים על מדורה. מן הסתם, אילו ידענו שאנחנו עומדים להחמיר את המצב, לא היינו עושים זאת. אף אחד אינו מנסה לזכות בניצחון רגעי שאת מחירו הוא ישלם במשך כל העשור הקרוב, ובכל זאת — זה מה שקורה לעתים קרובות.

אויבי החשיבה הצלולה — אותם חלקים קמאיים ששוכנים עמוק בטבענו — מקשים עלינו להבחין במתרחש לנגד עינינו, ובסופו של דבר רק הופכים את חיינו למאתגרים יותר. אם נגיב בצורה רגשית כלפי אחד מעמיתינו לעבודה, ניאלץ ליישב בבוא העת את ההדורים ולהרגיע את הרוחות. אם נבחר להוכיח את צדקתנו בִּמקום להשיג את התוצאה האפשרית הטובה ביותר, רק ניצור תסבוכת שנצטרך לסדר ולנקות לאחר מכן. אם נתחיל להתווכח עם בן או בת הזוג שלנו ביום שישי, סוף־השבוע כולו עלול להיהרס. אין פלא אפוא שנרגיש נמרצים פחות, מתוחים יותר, ועסוקים וטרודים כל הזמן.

ברוב הרגעים הרגילים, הסיטואציה "חושבת" במקומנו. אנו לא מבחינים בכך באותו הרגע, כי הרגעים האלה נראים לנו חסרי משמעות. עם זאת, כשהימים הופכים לשבועות והשבועות הופכים לחודשים, הצטברות הרגעים האלה מקלה או מקשה עלינו להשיג את מטרותינו.

כל רגע שעובר מציב אתכם בעמדה טובה יותר, או גרועה יותר, להתמודדות עם מה שצופן העתיד. העמדה שבה תתמקמו היא שתהפוך את החיים לקלים או לקשים יותר, בסופו של דבר. כשהאגו שלנו תופס פיקוד ואנו חשים צורך להראות למישהו שאנחנו לא פראיירים, אנחנו הופכים את עתידנו לקשה יותר. כשאנו מתנהגים בצורה פסיבית־אגרסיבית כלפי מישהו בעבודה, מערכת היחסים בינינו נעכרת. וגם אם נדמה שלרגעים האלה אין הרבה משמעות בעת התרחשותם, הם מצטברים ומביאים אותנו אל מיקומנו הנוכחי. והמיקום הזה קובע כיצד ייראה עתידנו.

מיקום מוצלח מאפשר לכם לחשוב בצלילות, בִּמקום שהנסיבות יכתיבו את החלטתכם. אחת הסיבות לכך שהאנשים המובילים בעולם מגיעים בעקביות להחלטות טובות היא, שהם כמעט אף פעם לא נקלעים למצב שבו החלטה כלשהי נכפית עליהם מכורח הנסיבות.

אינכם צריכים להיות חכמים יותר מאחרים כדי להשיג תוצאות טובות יותר משלהם, כל עוד תוכלו להתמקם בעמדה טובה יותר מהם. כל אחד יכול להיראות כגאון אם הוא ממוקם היטב, ואפילו האדם החכם ביותר ייראה כאידיוט אם הוא ממוקם גרוע.

הדבר שתורם יותר מכול לשיקול דעת הוא להתחיל במיקום טוב. לחֶברה עם מאזן הכולל עתודות מזומנים וחוב נמוך יש רק חלופות טובות שעומדות לבחירתה. כשמגיעים זמנים קשים, כמו שקורה מדרך הטבע בשלב כזה או אחר, החלופות שניצבות בפניה הופכות מטובות לנהדרות. מנגד, חברה נטולת מזומנים ועתירת חובות ניצבת בפני חלופות גרועות בלבד. במקרה שלה, מצב העניינים צפוי להתדרדר בהתמדה ורק להיות גרוע יותר. והדוגמה הזאת אינה מוגבלת לתחומי חדר הדירקטוריון או קומת ההנהלה.

הזמן פועל לטובתו של מי שממוקם היטב, ולרעתו של מי שנמצא בעמדה גרועה. כשאתם ניצבים במקום טוב, יש נתיבים רבים שיכולים להוביל אתכם לניצחון. אם אתם נמצאים במקום גרוע, ייתכן שרק נתיב אחד פתוח בפניכם. אפשר להקביל את זה למשחק המחשב "טטריס": כשמשחקים היטב, נפתחות בפניכם אפשרויות רבות להצבת החלק הבא. כשמשחקים גרוע, אתם חייבים לקבל אך ורק את החלק שמתאים בדיוק.

מה שרבים אינם קולטים הוא שרגעים רגילים קובעים את העמדה שבה אתם ניצבים, והעמדה שלכם קובעת את האפשרויות שפתוחות בפניכם. חשיבה צלולה היא המפתח להשגת עמדה מוצלחת, שהיא הדבר שיאפשר לכם לשלוט בנסיבות במקום להיות נתונים לשליטתן.

לא משנה באיזו עמדה אתם נמצאים כרגע. הדבר החשוב היחיד הוא לשפר את עמדתכם היום.

כל רגע רגיל הוא הזדמנות ליצור עתיד קל או קשה יותר. הכול תלוי בשאלה האם אתם חושבים בצלילות.

הערות

III (הערת המתרגם) כל הניסוחים בתרגום העברי מופנים ומתייחסים לכל המינים והמגדרים, אלא אם צוין אחרת.

חלק 1

אויבי החשיבה הצלולה

"לעולם אל תשכחו שהלא־מודע שלכם חכם מכם, מהיר מכם וחזק מכם. ייתכן שהוא אפילו שולט בכם. לעולם לא תדעו את כל סודותיו".

הסופרת קורדליה פיין, "למוח יש ראש משלו"¹,^IV

הדבר הראשון ששמעתי היה צעקות. בדרך כלל, זה לא מה שמצפים לשמוע כשמגיעים למשרד של מנכ"ל. המנכ"ל הזה היה שונה.

נכנסתי למשרדו, הנחתי את תיק המסמכים שלי על השולחן והתיישבתי היישר מולו. הוא לא התייחס לנוכחותי. אמנם התרגלתי לְצַפּות להתנהגות כזאת אחרי כמה חודשים של עבודה בשירותו, אך בכל זאת היה בזה משהו מערער.

התפקיד שלי היה לשמש כיד ימינו, וכמעט שום איש ושום דבר לא הגיעו אליו מבלי לעבור קודם דרכי. בגלל זה, שיחת הטלפון הזאת שהוא קיים מולי היתה מסקרנת כל כך. היא לא היתה רשומה ביומן שלו.

לא ידעתי עם מי הוא משוחח, אך יכולתי לראות שפניו האדימו בחמת זעם במהלך השיחה. כבר למדתי בדרך הקשה שברגעים כאלה לא כדאי להפריע לו או להציע לו לנשום עמוק. אם הייתי עושה זאת, זעמו היה מוסט במהרה אלי.

כשהוא סיים את השיחה הצטלבו מבטינו. ידעתי שיש לי שבריר שנייה לומר משהו, אחרת הוא יתחיל לצרוח עלי ולגעור בי על כך שהוא נאלץ לקבל שיחה שלא נקבעה מראש.

"מה קרה?" שאלתי.

"הייתי צריך להעמיד מישהו במקום", הוא אמר.

גם בלי לדעת מי היה מעברו האחר של הקו, עוצמת הזעם שלו הביאה אותי למסקנה שמדובר במישהו שלא מכיר אותו. האנשים שעבדו תחת המנכ"ל הזה ידעו שעדיף לא לומר לו שום דבר שעלול להרגיז אותו. וזה כולל חדשות רעות, רעיונות שעומדים בסתירה לדעותיו, וכמובן להציע שיעצור וינשום עמוק כשהתנהגותו מחמירה את המצב.

זו היתה אחת השיחות האחרונות שהוא קיבל במשרד הזה. הרגע השגרתי הזה שינה הכול.

התברר שהאדם בצדו האחר של הקו ניסה נואשות לדווח לו על בעיה שהיו לה השלכות חמורות על הארגון. כשהחששות שהביע האדם הזה נענו בזעם, הוא החליט לשטוח את טענותיו בפני הדירקטוריון. כעבור זמן קצר פוטר המנכ"ל.

גם אם הייתי רוצה לומר לכם שהפיטורים נבעו ישירות מהתנהגותו, ברור לכולנו שזה לא נכון. הוא פוטר משום שלא פעל בהתאם למידע שבן שיחו ניסה למסור לו, וזאת מפני שהאגו שלו מנע ממנו לעשות זאת. אם הוא היה חושב בצלילות, ייתכן שעדיין היה מחזיק במשרתו.

❖

הערות

IV (הערת המתרגם) סימוני המספרים מפנים אל נספח המקורות והערות המחבר שבסוף הספר.

פרק 1.1

לחשוב גרוע — או לא לחשוב בכלל?

רציונליות היא דבר שמתבזבז אם לא יודעים מתי להשתמש בה.

כששואלים אנשים כיצד ניתן לשפר את החשיבה, הם מצביעים לרוב על שלל כלים שנועדו לעזור לאנשים לחשוב בצורה רציונלית יותר. חנויות הספרים מלאות בספרים שבבסיסם ההנחה לפיה הבעיה נעוצה ביכולותינו לחשוב בהיגיון ולפעול בשיקול דעת. הם מפרטים את הצעדים שעלינו לנקוט ואת הכלים שבהם עלינו להשתמש כדי לשפר את שיקול הדעת שלנו. הדברים האלה יכולים להועיל, אם אתם יודעים שעליכם להשקיע חשיבה.

מה שהתברר לי מצפייה בהתנהגותם של אנשים אמיתיים הוא שלעתים קרובות, ממש כמו המנכ"ל הזועם ההוא, הם אינם מודעים לכך שהנסיבות "חושבות" בשבילם. נדמה שאנו מצפים מהקול הפנימי בראשנו לומר לנו, עצור! זהו רגע שבו עליך לחשוב!

ומאחר שאיננו יודעים שאנו אמורים לחשוב, אנו מעבירים את השליטה לדחפים שמקננים בנו.

במרווח הזמן שבין גירוי לתגובה יכול לקרות אחד משני דברים: או שנשתהה באופן מודע ונבחן בשיקול דעת את הסיטואציה; או שנוותר על השליטה ונגיב בהתנהגות שנובעת מברירת המחדל שלנו.

הבעיה היא שברירת המחדל שלנו מחמירה את המצב לעתים קרובות.

כשמישהו מעליב אותנו, אנחנו משתלחים במילים נזעמות.

כשמישהו חותך אותנו בכביש, אנו מייחסים לו כוונת זדון.

כשדברים מתנהלים בקצב אִטי מדי לטעמנו, אנחנו נתקפים תסכול וקוצר רוח.

כשמישהו נוקט התנהגות פסיבית־אגרסיבית, אנחנו נופלים במלכודת ומסלימים את העימות.

ברגעי התגובה האלה, אנו לא מבינים שמוחנו נפל בשבי הדחפים הביולוגיים שלנו ושהתוצאה חותרת תחת מה שברצוננו להשיג. איננו מבינים, לדוגמה, שאם נימנע ממסירת מידע כלשהו, כדי לזכות ביתרון, אנו עלולים לגרום נזק לצוות כולו. איננו קולטים שאנו נכנעים לחשיבה עדרית, כשעלינו לחשוב בכוחות עצמנו. איננו מבינים שהָרגשות שלנו מניעים אותנו להגיב בדרכים שעלולות ליצור בעיות בהמשך.

לכן, הצעד הראשון לקראת שיפור התוצאות שאנו משיגים הוא להתאמן בזיהוי הרגעים שמצריכים הפעלת שיקול דעת בשעת התרחשותם, וביצירת שהות שתעניק לנו מרחב לחשיבה צלולה. האימון הזה דורש הרבה זמן ומאמץ, כיוון שהוא כרוך ביצירת משקל נגד לברירות המחדל הביולוגיות שהאבולוציה הטמיעה בנו במשך מאות רבות של שנים. עם זאת, רכישת השליטה על הרגעים הרגילים שבכוחם ליצור לנו עתיד קל או קשה יותר אינה רק בגדר האפשר, אלא היא מרכיב חיוני להצלחה ולהשגת יעדיכם בטווח הארוך.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*