מנהרת הזמן 85 - מבצע מורל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מנהרת הזמן 85 - מבצע מורל

מנהרת הזמן 85 - מבצע מורל

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

גלילה רון־פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

תַּאֲמִינוּ לִי שֶֹאֵין לִי מַמָּשֹ מֻשָּׂג אֵיךְ הִגַּעְנוּ לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן? אוֹ אֲפִלּוּ אִם זוֹ בִּכְלָל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן, אוֹ אוּלַי מִנְהָרָה בַּכְּבִישֹ הַמָּהִיר? תַּאֲמִינוּ לִי שֶֹהָיִינוּ בַּדֶּרֶךְ לִשְֹוַיְץ, אֲבָל הִגַּעְנוּ לְמָרוֹקוֹ?

כָּרָגִיל, נִסִּינוּ לִזְרוֹם עִם הַמְּאֹרָעוֹת. בָּרוּר לָנוּ שֶֹאִם מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן הוֹבִילָה אוֹתָנוּ לְכָאן, זֶה אוֹמֵר שֶֹהָאֵרוּעַ חָשֹוּב. אֲבָל יֵשֹ לָנוּ לְפָחוֹת מִילְיוֹן שְֹאֵלוֹת:

מָה בְּדִיּוּק קָרָה בְּמָרוֹקוֹ? מָתַי? לָמָּה הַיְּלָדִים הַיְּהוּדִים בְּמָרוֹקוֹ נוֹסְעִים לְמַחֲנֵה נֹפֶשֹ בִּשְֹוַיְץ? אֵיךְ זֶה קָשֹוּר לַסְּפִינָה שֶֹטָּבְעָה? לְאָן הַסְּפִינָה הִפְלִיגָה? וּמָה כָּל הַסּוֹדוֹת הָאֵלֶּה שֶֹסְּבִיבֵנוּ? מִי מְנַהֵל אֶת הָעִנְיָנִים? וְאֵיךְ כָּל זֶה קָשֹוּר לְחָנָן, הַיֶּלֶד שֶֹהִצְטָרֵף אֵלֵינוּ וְלֹא מַאֲמִין בְּמִנְהֲרוֹת־זְמַן?

גָּלִילָה רוֹן־פֶדֶר-עָמִית הִיא מִבְּכִירוֹת הַסּוֹפְרִים לִילָדִים וּלְנֹעַר. סְפָרֶיהָ הָרַבִּים (מְשִׂימָה עוֹלָמִית, אֶל עַצְמִי, גִ'ינְגִ'י וְעוֹד) הֵם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִמַּדַּף הַסְּפָרִים הַיִּשְׂרְאֵלִי.

פרק ראשון

הַקְדָּמָה

הַמְּיֹעֶדֶת רַק לְמִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה

לְדַעְתִּי, כָּל מִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בְּסִדְרַת 'מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן' וְרוֹצֶה לִהְיוֹת בָּעִנְיָנִים וּלְהָבִין מָה קוֹרֶה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, חַיָּב לָדַעַת עָלַי כַּמָּה דְּבָרִים:

שְׁמִי דָּן וַאֲנִי בֶּן עֶשֶׂר. אֲנִי יֶלֶד רָגִיל לְגַמְרֵי, לֹא מוּזָר אוֹ חוֹלְמָנִי אוֹ מַשֶּׁהוּ בַּסִּגְנוֹן, וַאֲנִי דֵּי מְקֻבָּל בַּכִּתָּה שֶׁלִּי. אַף פַּעַם לֹא הִמְצֵאתִי שֶׁפָּגַשְׁתִּי חַיְזָר אוֹ גִּבּוֹר־עָל, לְמָשָׁל. אֲנִי חוֹבֵב כַּדּוּרֶגֶל, מִתְאַמֵּן בְּקָרָאטֶה, וּכְשֶׁמְּשַׁעֲמֵם לִי אֲנִי גּוֹלֵשׁ בָּאִינְטֶרְנֶט, מִסְתַּמֵּס עִם הַחֲבֵרִים בְּווֹטְסְאַפּ אוֹ מְשַׂחֵק בַּמַּחְשֵׁב.

חוּץ מִזֶּה אֲנִי נִגְנָב מִסִּרְטֵי אֵימָה. כֵּיף לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה מוּל הַטֶּלֶוִיזְיָה, וְלִרְעוֹד מִפַּחַד כְּשֶׁכָּל מִינֵי עַרְפָּדִים מוֹצְצֵי דָּם רוֹדְפִים אַחֲרֵי יְלָדִים מְבֹהָלִים. כָּכָה אֶפְשָׁר לְהִסְתַּתֵּר מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ נוֹרָא קוֹרֶה עַל הַמָּסָךְ.

אֲנִי גָּר בִּשְׁכוּנַת רָמוֹת בִּירוּשָׁלַיִם. הַסִּפּוּר שֶׁל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן מַתְחִיל כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד גִּלִּיתִי לֹא רָחוֹק מֵהַבַּיִת שֶׁלִּי מְעָרָה קְטַנָּה. הֶחְלַטְתִּי אָז שֶׁזֹּאת תִּהְיֶה הַמְּעָרָה שֶׁלִּי וְהָפַכְתִּי אוֹתָהּ לִמְקוֹם הַמַּחְבּוֹא הַסּוֹדִי שֶׁלִּי.

פַּעַם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לִי בְּשֶׁקֶט בַּמְּעָרָה, פִּתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ זָז מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב שֶׁלִּי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה סְתָם דִּמְיוֹן, אֲבָל זֶה בִּכְלָל לֹא הָיָה דִּמְיוֹן. הַקִּיר הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַמְּעָרָה הִתְחִיל מַמָּשׁ לְהִתְפּוֹרֵר וַאֲבָנִים קְטַנּוֹת נָפְלוּ מִמֶּנּוּ אֶל הַשָּׁטִיחַ. לְאַט לְאַט נִפְעַר חוֹר בַּקִּיר. אֲנִי חַיָּב לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזֶּה הָיָה קֶטַע מָה־זֶה מַבְהִיל.

בָּרַחְתִּי הַחוּצָה וְחִכִּיתִי כַּמָּה דַּקּוֹת. אַחַר כָּךְ חָזַרְתִּי לַמְּעָרָה. בַּזְּמַן שֶׁהָיִיתִי בַּחוּץ, הַקִּיר כְּאִלּוּ נִרְגַּע וְהִפְסִיק לְהִתְפּוֹרֵר. הוֹצֵאתִי אֶת הַשָּׁטִיחַ וְנִעַרְתִּי אוֹתוֹ. כְּשֶׁפָּרַשְׂתִּי שׁוּב אֶת הַשָּׁטִיחַ עַל הָאֲדָמָה, גִּלִּיתִי שֶׁלַּחוֹר בַּקִּיר יֵשׁ צוּרָה שֶׁל עִגּוּל. הֵצַצְתִּי פְּנִימָה כְּדֵי לִרְאוֹת מָה יֵשׁ בְּתוֹךְ הַחוֹר, אֲבָל רָאִיתִי רַק חֹשֶךְ.

יֶלֶד אַחֵר, אַמִּיץ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, אוּלַי הָיָה נִכְנָס לְבַדּוֹ לְתוֹךְ הַמִּנְהָרָה הָאֲפֵלָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה שָׁם. אֲבָל אֲנִי לֹא הַיֶּלֶד הֲכִי אַמִּיץ בָּעוֹלָם, וְלָכֵן גִּלִּיתִי אֶת הַסּוֹד לְשָׁרוֹן. בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה לָבוֹא אִתִּי לִבְדּוֹק אֶת הַמִּנְהָרָה.

שָׁרוֹן לוֹמֶדֶת בַּכִּתָּה שֶׁלִּי, וְהִיא אַמִּיצָה יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה בָּנִים שֶׁאֲנִי מַכִּיר. הִיא יַלְדָּה סַקְרָנִית וְלָכֵן הִיא הִסְכִּימָה לָבוֹא אִתִּי לַמְּעָרָה.

נִפְגַּשְׁנוּ אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים וְנִכְנַסְנוּ לַמִּנְהָרָה. הֵאַרְנוּ אֶת הַקִּירוֹת בְּפָנָס וְגִלִּינוּ פְּתָחִים לְמִנְהָרוֹת צְדָדִיּוֹת. פָּנִינוּ לְמִנְהָרָה צְדָדִית אַחַת, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ לְחֶדֶר מוּזָר שֶׁהָיוּ בּוֹ חָבִיּוֹת וּבָהֶן רוֹבִים.

לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְנוּ לְהָבִין אֵיפֹה אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים, בָּחוּר עִם אֶקְדָּח אִיֵּם עָלֵינוּ. הוּא אָמַר שֶׁאִם לֹא נַגִּיד לוֹ מָה הַסִּסְמָה, הוּא יִקַּח אוֹתָנוּ בַּשֶּׁבִי.

בָּרוּר שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ מָה הַסִּסְמָה, וְלָכֵן נָפַלְנוּ בַּשֶּׁבִי.

כַּאֲשֶׁר חָקְרוּ אוֹתָנוּ, הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא נִמְצָאִים בַּתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ, אֶלָּא בִּשְׁנַת 1948, בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר. הִתְבָּרֵר לָנוּ גַּם שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁפָּגַשְׁנוּ הֵם הַמְּגִנִּים שֶׁל הָרֹבַע הַיְּהוּדִי שֶׁבָּעִיר הָעַתִּיקָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.

כָּךְ הֵבַנּוּ אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל שֶׁל הַמִּנְהָרָה שֶׁלָּנוּ - זוֹ הָיְתָה מִנְהֶרֶת־זְמַן, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ בְּכָל פַּעַם לִתְקוּפָה אַחֶרֶת: לְמִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר, לִימֵי חוֹמָה וּמִגְדָּל, לְתֵל־חַי, לִימֵי הַמַּחְתָּרוֹת שֶׁלָּחֲמוּ בַּבְּרִיטִים, לְמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת־הַיָּמִים, וַאֲפִלּוּ לְחוּץ לָאָרֶץ, לְמָשָׁל לְגֶטוֹ וַרְשָׁה בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה וּלְאַפְרִיקָה בְּמִבְצַע אֶנְטֶבֶּה וּבְ'מִבְצַע מֹשֶה', וְלִפְעָמִים גַּם לִתְקוּפות עַתִּיקוֹת יוֹתֵר, לְמָשָׁל לִימֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם אוֹ לִמְצָדָה.

רוֹצִים לָדַעַת מָה עָשִׂינוּ כְּשֶׁרָצִינוּ לַחְזוֹר לַתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ? אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזּוֹ בֶּאֱמֶת הָיְתָה בְּעָיָה גְּדוֹלָה וּבְכָל פַּעַם חָזַרְנוּ בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה.

אֲבָל מָה אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה? מִי שֶׁרוֹצֶה לָדַעַת מָה קָרָה לָנוּ אָז - שֶׁיִּקְרָא אֶת הַסִּפּוּרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה (רְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם מוֹפִיעָה בְּסוֹף הַסֵּפֶר), וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַתְחִיל מִיָּד וְלָדַעַת מָה יִקְרֶה לָנוּ בַּסִּפּוּר הַזֶּה - בְּבַקָּשָׁה.

פֶּרֶק א

שֶׁבּוֹ תַּכִּירוּ אֶת חָנָן

צְפִיתֶם פַּעַם בַּחִזָּיוֹן הָאוֹר־קוֹלִי בְּמִגְדַּל דָּוִד בִּירוּשָׁלַיִם?

אִם הַתְּשׁוּבָה שֶׁלָּכֶם הִיא לֹא, אֲנִי מַמְלִיץ לָכֶם שֶׁבְּהִזְדַּמְּנוּת תַּעֲשׂוּ אֶת זֶה, כִּי זוֹ חֲוָיָה מַדְהִימָה. מַמָּשׁ. וְאִם הַתְּשׁוּבָה שֶׁלָּכֶם הִיא כֵּן, אַתֶּם בְּוַדַּאי יוֹדְעִים לְמָה אֲנִי מִתְכַּוֵן. וְאִם אַתֶּם לֹא מְבִינִים מַדּוּעַ אֲנִי פּוֹתֵחַ אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה בִּשְׁאֵלָה עַל הַמּוֹפָע הָאוֹר־קוֹלִי, הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה: הָרֶגַע הִסְתַּיֵּם הַמּוֹפָע, וְשָׁרוֹן וַאֲנִי, יַחַד עִם הַהוֹרִים שֶׁלָּהּ, יָצָאנוּ לְכִווּן תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה בִּרְחוֹב יָפוֹ. הַתָּכְנִית שֶׁלָּנוּ הָיְתָה לַעֲלוֹת עַל הָרַכֶּבֶת, לִנְסוֹעַ עַד הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית, וּמִמֶּנָּה לַעֲלוֹת עַל אוֹטוֹבּוּס שֶׁנּוֹסֵעַ לִשְׁכוּנַת רָמוֹת.

פָּשׁוּט, לֹא? עִם הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה קַל מְאוֹד לְהַגִּיעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בִּירוּשָׁלַיִם. יֵשׁ הֲמוֹן קַוֵי אוֹטוֹבּוּסִים, וּבְקַלּוּת אֶפְשָׁר לְשַׁלֵּב בֵּינֵיהֶם לְבֵין הָרַכֶּבֶת. אִם יֵשׁ פְּקָקִים, בָּרַכֶּבֶת הַקַּלָּה לֹא מַרְגִּישִׁים אוֹתָם.

טוֹב, אָז זֹאת הָיְתָה מִין הַקְדָּמָה. כִּי אִם שָׁרוֹן וַאֲנִי וְהוֹרֶיהָ הָיִינוּ עוֹלִים לָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה וּמַמְשִׁיכִים לַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית, לֹא הָיָה עוֹלֶה בְּדַעְתִּי לְסַפֵּר לָכֶם עַל זֶה. הֲרֵי כָּל יוֹם יְלָדִים נוֹסְעִים מִכָּאן לְשָׁם, וְאִם מִכָּל נְסִיעָה כָּזוֹ הָיִינוּ עוֹשִׂים סִפּוּר, זֶה הָיָה שִׁעֲמוּם אֶחָד גָּדוֹל.

אָז לָמָּה בְּכָל זֹאת אֲנִי מְסַפֵּר עַל הַתַּחֲנָה שֶׁל הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה? הַתְּשׁוּבָה בֶּטַח תִּשָּׁמַע לָכֶם מוּזָרָה: אָמְנָם הִגַּעְנוּ אֶל הַתַּחֲנָה, אֲבָל לֹא עָלִינוּ לָרַכֶּבֶת גַּם כְּשֶׁהִיא עָצְרָה בַּתַּחֲנָה. יֶלֶד, שֶׁנִּרְאָה בְּעֵרֶךְ בַּגִּיל שֶׁלָּנוּ, נִגַּשׁ אֵלֵינוּ, נֶעֱמַד בֵּינִי לְבֵין שָׁרוֹן וְאָמַר:

"הִשַּׂגְתִּי כַּרְטִיסִים."

"מָה עָשִׂיתָ?" שָׁרוֹן שָׁאֲלָה.

"הִשַּׂגְתִּי כַּרְטִיסִים," הוּא חָזַר. הָיָה לוֹ מַבָּט מוּזָר בָּעֵינַיִם. הוּא לֹא הִבִּיט בִּי וְלֹא בְּשָׁרוֹן, הוּא כְּאִלּוּ הִבִּיט בַּשָּׁמַיִם, בַּכּוֹכָבִים. אוּלַי אֲפִלּוּ מִקֵּד אֶת מַבָּטוֹ בְּכוֹכָב אֶחָד מְסֻיָּם.

"כַּרְטִיסִים לְאָן?" הִסְתּוֹבַבְתִּי אֵלָיו.

"לְמַחֲנֵה הַנֹּפֶשׁ בִּשְׁוַיְץ," הוּא עָנָה.

"בִּשְׁוַיְץ???"

"שְׁשְׁשְׁ..." הוּא הִשְׁתִּיק אוֹתִי, דָּחַף אֶת יָדוֹ לְכִיס מִכְנָסָיו וְהוֹצִיא מִשָּׁם שְׁלוֹשָׁה כַּרְטִיסִים שֶׁנִּרְאוּ כְּמוֹ כַּרְטִיסֵי קוֹלְנוֹעַ. עַל הַכַּרְטִיס הָרִאשׁוֹן הוֹפִיעַ שְׁמָהּ שֶׁל שָׁרוֹן, עַל הַכַּרְטִיס הַשֵּׁנִי הוֹפִיעַ שְׁמִי וְעַל הַכַּרְטִיס הַשְּׁלִישִׁי הוֹפִיעַ הַשֵּׁם חָנָן שָׂשׂוֹן. "תַּקְשִׁיבוּ," הוּא לָחַשׁ, "אֵין לָנוּ הַרְבֵּה זְמַן. אִם לֹא נְמַהֵר, תֹּקֶף הַכַּרְטִיסִים יָפוּג."


"נְמַהֵר לְאָן?" לֹא הֵבַנְתִּי.

"לֹא יוֹדֵעַ," הוּא עָנָה.

"אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ לְאָן אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְמַהֵר, אֲבָל אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְמַהֵר?" הַיֶּלֶד נִרְאֶה לִי קְצָת... אֵיךְ לְהַגִּיד לָכֶם אֶת זֶה בְּלִי לִפְגּוֹעַ? לֹא הַמֵּיתָר הֲכִי מְכֻוָן בַּגִּיטָרָה.

מָה אַתֶּם הֲיִיתֶם עוֹשִׂים בִּמְקוֹמִי?

מִצַּד אֶחָד, הִנֵּה הַהוֹרִים שֶׁל שָׁרוֹן מִתְקָרְבִים אֵלֵינוּ, וַאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לַחֲזוֹר הַבַּיְתָה אַחֲרֵי הַחִזָּיוֹן הָאוֹר־קוֹלִי. מִצַּד שֵׁנִי, הִנֵּה יֶלֶד שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּיר וְהוּא מַרְאֶה לִי כַּרְטִיסִים. אִם לֹא הָיִיתִי רוֹאֶה בְּמוֹ עֵינַי אֶת הַשֵּׁם שֶׁלִּי וְאֶת הַשֵּׁם שֶׁל שָׁרוֹן עַל הַכַּרְטִיסִים, הָיִיתִי חוֹשֵׁב שֶׁהוּא טָעָה בָּנוּ וְהִתְכַּוֵן לִילָדִים אֲחֵרִים. אֲבָל הִנֵּה הַכַּרְטִיסִים, וְהַשֵּׁמוֹת שֶׁל שָׁרוֹן וְשֶׁלִּי מוֹפִיעִים עֲלֵיהֶם. אָז מִיהוּ הַיֶּלֶד הַזֶּה? אֵיךְ הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי הוּא דָּן? אֵיךְ הוּא יָדַע לִמְצוֹא אֶת שָׁרוֹן וְאוֹתִי הָעֶרֶב בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת הַזֹּאת? וּמָה הַסִּפּוּר שֶׁל הַכַּרְטִיסִים הָאֵלֶּה?

"מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?" אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת שָׁרוֹן.

"אֲנִי... אֲנִי לֹא יוֹדַעַת..."

"גַּם אֲנִי לֹא."

"אוּלַי, לִפְנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ מַחֲלִיטִים אִם לָבוֹא אִתְּךָ אוֹ לֹא, תַּסְבִּיר לָנוּ מָה הַסִּפּוּר שֶׁל מַחֲנֵה הַנֹּפֶשׁ הַזֶּה?" שָׁרוֹן אוֹמֶרֶת לְחָנָן.

הוּא מְחַיֵּךְ.

"אֵין לִי מֻשָּׂג," הוּא אוֹמֵר.

"אֵין לְךָ מֻשָּׂג מָה הַסִּפּוּר, וְאַתָּה בָּא אֵלֵינוּ וּמַצִּיעַ לָנוּ מַשֶּׁהוּ שֶׁאַתָּה לֹא יוֹדֵעַ מַהוּ?" שָׁרוֹן מִתְרַגֶּזֶת.

"הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאֲנַחְנוּ מְאַבְּדִים זְמַן," הוּא עוֹנֶה. "אִם לֹא תָּבוֹאוּ, פִסְפַסְנוּ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת."

"אֵיזֶה הִזְדַּמְּנוּת?"

"אֵין לִי שֶׁמֶץ."

"אֲבָל הַהוֹרִים שֶׁלִּי כָּאן," שָׁרוֹן מְהַסֶּסֶת, "מָה אֲנַחְנוּ אֲמוּרִים לְהַגִּיד לָהֶם?"

"גַּם הַהוֹרִים שֶׁלִּי כָּאן," חָנָן מְחַיֵּךְ, "וְאֵין צֹרֶךְ לְהַגִּיד לָהֶם כְּלוּם. הַגְּבֶרֶת כְּבָר תִּדְאַג לַכֹּל, הַהוֹרִים אֲפִלּוּ לֹא יֵדְעוּ שֶׁנֶּעֱלַמְתֶּם," וּכְמוֹ כְּדֵי לְהוֹכִיחַ אֶת דְּבָרָיו, חָנָן מְבַצֵּעַ תַּרְגִּיל מוּזָר שֶׁכַּנִּרְאֶה לָקוּחַ מֵאֵיזוֹשֶׁהִי אָמָּנוּת לְחִימָה, וּבְבַת אַחַת, כְּמוֹ בְּמַטֵּה קֶסֶם, נֶעֱלָמִים הַהוֹרִים שֶׁל שָׁרוֹן. מְכוֹנִית לְבָנָה עוֹצֶרֶת בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה וְדַלְתוֹתֶיהָ נִפְתָּחוֹת. חָנָן דּוֹחֵף אוֹתִי אֶל הַמּוֹשָׁב שֶׁלְּיַד הַנַּהָג, הוּא וְשָׁרוֹן מִתְיַשְּׁבִים מֵאָחוֹר.

"סַע," הוּא אוֹמֵר לַנַּהָג, אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי פּוֹנֶה לְכִווּן הַנַּהָג, אֲנִי מְגַלֶּה שֶׁלֹּא יוֹשֵׁב שָׁם אַף אֶחָד.

אֲנִי עוֹצֵם אֶת עֵינַי וְחוֹזֵר וּפוֹקֵחַ אוֹתָן. בְּאָזְנַי מְהַדְהֲדוֹת הַמִּלִּים שֶׁל חָנָן "הַגְּבֶרֶת כְּבָר תִּדְאַג לַכֹּל". אֲנִי חַיָּב לִצְבּוֹט אֶת עַצְמִי כְּדֵי לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁזֶּה אֵינוֹ חֲלוֹם. אֵיזוֹ גְּבֶרֶת תִּדְאַג לַכֹּל? לְמִי הוּא מִתְכַּוֵן?

תִּרְאוּ אוֹתָנוּ: מְכוֹנִית לְלֹא נַהָג נוֹסַעַת בַּתְּוַאי שֶׁל הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הִיא נִכְנֶסֶת לְתוֹךְ הַמִּנְהָרָה שֶׁל כְּבִישׁ 16 הֶחָדָשׁ. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַעֲבָר בֵּין הַנָּתִיב שֶׁל הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה לַמִּנְהָרָה הַזּוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן, הִנֵּה אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים בַּמִּנְהָרָה, וְיֵשׁ מַעֲבָר, וּמֵאֲחוֹרַי שָׁרוֹן אוֹמֶרֶת שׁוּב וָשׁוּב:

"אוֹ־מַי־גָּאד, אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה לְמָה שֶׁקּוֹרֶה כָּאן..."

"גַּם אֲנִי לֹא," אֲנִי מִסְתּוֹבֵב אֵלֶיהָ וּמַבְחִין שֶׁחָנָן, שֶׁהֵבִיא אוֹתָנוּ אֶל הַמְּכוֹנִית הַזּוֹ, וּמַחֲזִיק אֶצְלוֹ שְׁלוֹשָׁה כַּרְטִיסִים לְמַחֲנֵה נֹפֶשׁ בִּשְׁוַיְץ, יָשֵׁן. הָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ מֻנָּח עַל מִסְעַד הַמּוֹשָׁב. הוּא נִרְאֶה כְּמוֹ אֶחָד שֶׁיָּשֵׁן שֵׁנָה עֲמֻקָּה.

הַמְּכוֹנִית לְלֹא הַנַּהָג מַמְשִׁיכָה לִנְסוֹעַ, וְשׁוּב קוֹרֶה דָּבָר מוּזָר. הַמִּנְהָרָה שֶׁל כְּבִישׁ 16, שֶׁאֲמוּרָה לְהִסְתַּיֵּם לִפְנֵי שֶׁמַּגִּיעִים לִמְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, לֹא מִסְתַּיֶּמֶת. הִיא נִמְשֶׁכֶת. וּפִתְאוֹם רַק הַמְּכוֹנִית הַלְּבָנָה נוֹסַעַת בָּהּ. מֵאֲחוֹרֵינוּ אֵין מְכוֹנִיּוֹת. גַּם לְפָנֵינוּ אֵין מְכוֹנִיּוֹת. הַדֶּרֶךְ כְּבָר לֹא מוּאֶרֶת. רַק פָּנָסֵי הַמְּכוֹנִית מְאִירִים אוֹתָהּ.

"נִרְאֶה לְךָ שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹסְעִים בְּמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן?" שָׁרוֹן שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי.

"נִרְאֶה לָךְ שֶׁמְּכוֹנִיּוֹת יְכוֹלוֹת לִנְסוֹעַ בְּמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן?" אֲנִי מֵשִׁיב בִּשְׁאֵלָה עַל שְׁאֵלָה.

"מְכוֹנִית בְּלִי נַהָג יְכוֹלָה לִהְיוֹת רַק חֵלֶק מֵהֶעָתִיד," שָׁרוֹן אוֹמֶרֶת.

"כְּאִלּוּ, לְדַעְתֵּךְ הַמִּנְהָרָה יְכוֹלָה לָקַחַת אוֹתָנוּ אֶל הֶעָתִיד?" אֲנִי שׁוֹאֵל.

הָאֱמֶת? מִנְהֶרֶת־זְמַן שֶׁמְּסֻגֶּלֶת לָקַחַת יְלָדִים אֶל הֶעָבָר, יְכוֹלָה כַּנִּרְאֶה לָקַחַת אוֹתָם גַּם אֶל הֶעָתִיד, כִּי לַזְּמַן יֵשׁ שְׁנֵי כִּווּנִים, אָחוֹרָה וְקָדִימָה. מִצַּד שֵׁנִי, זֶה יִהְיֶה מָה־זֶה מוּזָר אִם נַגִּיעַ אֶל אֵרוּעִים שֶׁעֲדַיִן לֹא קָרוּ, וְ...

בּוּם!

מָה זֶה הָיָה?

הַצִּילוּ!!!

אֵיפֹה הַמְּכוֹנִית?

לְרֶגַע הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁהַמְּכוֹנִית הִתְנַגְּשָׁה בְּקִיר, אֲבָל לֹא. אִם הִיא הָיְתָה מִתְנַגֶּשֶׁת בְּקִיר, הִיא הָיְתָה נִמְעֶכֶת, לְפָחוֹת בְּחֶלְקָהּ הַקִּדְמִי, וְהָיִינוּ נֶאֱלָצִים לְהֵחָלֵץ מִמֶּנָּה. אֲבָל לֹא נֶאֱלַצְנוּ לְהֵחָלֵץ, לֹא מֵהַחַלּוֹנוֹת וְלֹא מֵהַדְּלָתוֹת, כִּי בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ מָצָאנוּ אֶת עַצְמֵנוּ זְרוּקִים עַל הָאֲדָמָה אֵין חַלּוֹנוֹת אוֹ דְּלָתוֹת. בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת, אֵין זֵכֶר לַמְּכוֹנִית, יֵשׁ רַק שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים.

״מָה קָרָה?" חָנָן מֵפֵר רִאשׁוֹן אֶת הַדְּמָמָה.

"אַתָּה שׁוֹאֵל אוֹתָנוּ?" שָׁרוֹן מִתְעַצְבֶּנֶת, "אוּלַי אַתָּה תַּסְבִּיר לָנוּ מָה קָרָה?"

"אֲנִי???" חָנָן נִדְהָם.

"אַתָּה הֵבֵאתָ אוֹתָנוּ הֵנָּה," שָׁרוֹן מַזְכִּירָה לוֹ.

"אֲנִי???"

"אַתָּה לֹא זוֹכֵר?"

"אֵין לִי מֻשָּׂג מִי אַתֶּם וְאֵיפֹה אֲנִי נִמְצָא," הוּא מְדַבֵּר לְאַט וּבְהֶחְלֵט נִשְׁמָע מְבֻלְבָּל.

"אֵין לְךָ מֻשָּׂג???" אֲנִי צוֹעֵק.

"מִי אַתָּה?" חָנָן מַבִּיט בִּי בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת. וְאִם אַתֶּם שׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמְכֶם אֵיךְ אֲנִי רוֹאֶה אֶת הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ, הֲרֵי אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בְּמִנְהָרָה, הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה. מֵעָלֵינוּ יֵשׁ מְנוֹרָה שֶׁמְּאִירָה אֶת הַמָּקוֹם בְּאוֹר צְהַבְהַב.

אֲנִי מַפְנֶה אֶת מַבָּטִי אֶל שָׁרוֹן, אֲנַחְנוּ מַחֲלִיפִים מַבָּטִים. מִלָּה לֹא נֶאֱמֶרֶת, אֲבָל נִדְמֶה לִי שֶׁשְּׁנֵינוּ מַרְגִּישִׁים שֶׁמַּשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר עִם הֶחָנָן הַזֶּה. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא חָטַף מַכָּה רְצִינִית בָּרֹאשׁ, קִבֵּל זַעֲזוּעַ מוֹחַ וְלֹא זוֹכֵר שׁוּם דָּבָר מִמָּה שֶׁקָּרָה קֹדֶם?

אֲנִי מִתְקָרֵב אֵלָיו.

"אַתָּה חָנָן שָׂשׂוֹן?" אֲנִי שׁוֹאֵל.

"כֵּן," הוּא מְהַנְהֵן.

"וּבַכִּיס שֶׁלְּךָ יֵשׁ שְׁלוֹשָׁה כַּרְטִיסִים לְנֹפֶשׁ בִּשְׁוַיְץ?"

"לְנֹפֶשׁ בִּשְׁוַיְץ?" כַּנִּרְאֶה אֵין לוֹ מֻשָּׂג עַל מָה אֲנִי מְדַבֵּר.

"אִכְפַּת לְךָ לְחַפֵּשׂ בַּכִּיס?" אֲנִי מַצְבִּיעַ עַל הַכִּיס שֶׁלּוֹ.

חָנָן דּוֹחֵף אֶת יָדוֹ לַכִּיס מִכְנָסָיו וּמוֹשֵׁךְ מִשָּׁם שְׁלוֹשָׁה כַּרְטִיסִים מְקֻמָּטִים.

"אַתָּה רוֹאֶה?" אֲנִי אוֹמֵר.

הוּא מְיַשֵּׁר אֶת הַכַּרְטִיסִים.

"אֵלֶּה כַּרְטִיסִים לַמּוֹפָע הָאוֹר־קוֹלִי בְּמִגְדַּל דָּוִד," הוּא מַסְבִּיר, "כַּרְטִיס אֶחָד שֶׁלִּי, אֶחָד שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי וְאֶחָד שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי."

"אַתָּה בָּטוּחַ???" שָׁרוֹן מִתְקָרֶבֶת אֵלָיו.

"תִּרְאִי בְּעַצְמֵךְ," הוּא מוֹשִׁיט לְשָׁרוֹן אֶת הַכַּרְטִיסִים.

שָׁרוֹן בּוֹחֶנֶת אֶת הַכַּרְטִיסִים וּמַעֲבִירָה אוֹתָם אֵלַי. וָואלָה, חָנָן צָדַק. אֵלֶּה כַּרְטִיסִים שֶׁל מוּזֵאוֹן מִגְדַּל דָּוִד.

"בּוֹא נַתְחִיל מֵהַתְחָלָה," אֲנִי מַצִּיעַ וּפוֹנֶה אֶל חָנָן, "אַתָּה יוֹדֵעַ מִי אֲנִי?"

"לֹא," הוּא עוֹנֶה.

"אֲנִי דָּן," אֲנִי אוֹמֵר.

"שָׁלוֹם דָּן," הוּא מוֹשִׁיט לִי אֶת יָדוֹ.

"וְזֹאת שָׁרוֹן," אֲנִי מַצִּיג אֶת שָׁרוֹן.

"אוֹקֵי, אָז?..."

"וְאִם אוֹסִיף לְךָ עוֹד פְּרָט שֶׁקָּשׁוּר אֵלֵינוּ, זֶה יַעֲזֹר לְךָ לְהָבִין מָה קוֹרֶה כָּאן?" אֲנִי שׁוֹאֵל.

"תְּנַסֶּה," הוּא עוֹנֶה.

"אֲנַחְנוּ דָּן וְשָׁרוֹן מִמִּנְהֶרֶת־הַזְּמַן," הַקּוֹל שֶׁלִּי צָרוּד.

חִיּוּךְ רָחָב וּמְלַגְלֵג נִפְרָשׂ עַל פָּנָיו שֶׁל חָנָן.

"מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן?" הוּא קוֹרֵא, "נִרְאֶה לָכֶם שֶׁאֲנִי מַאֲמִין בַּשְּׁטוּיוֹת הָאֵלֶּה?"

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

מנהרת הזמן 85 - מבצע מורל גלילה רון־פדר עמית

הַקְדָּמָה

הַמְּיֹעֶדֶת רַק לְמִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה

לְדַעְתִּי, כָּל מִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בְּסִדְרַת 'מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן' וְרוֹצֶה לִהְיוֹת בָּעִנְיָנִים וּלְהָבִין מָה קוֹרֶה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, חַיָּב לָדַעַת עָלַי כַּמָּה דְּבָרִים:

שְׁמִי דָּן וַאֲנִי בֶּן עֶשֶׂר. אֲנִי יֶלֶד רָגִיל לְגַמְרֵי, לֹא מוּזָר אוֹ חוֹלְמָנִי אוֹ מַשֶּׁהוּ בַּסִּגְנוֹן, וַאֲנִי דֵּי מְקֻבָּל בַּכִּתָּה שֶׁלִּי. אַף פַּעַם לֹא הִמְצֵאתִי שֶׁפָּגַשְׁתִּי חַיְזָר אוֹ גִּבּוֹר־עָל, לְמָשָׁל. אֲנִי חוֹבֵב כַּדּוּרֶגֶל, מִתְאַמֵּן בְּקָרָאטֶה, וּכְשֶׁמְּשַׁעֲמֵם לִי אֲנִי גּוֹלֵשׁ בָּאִינְטֶרְנֶט, מִסְתַּמֵּס עִם הַחֲבֵרִים בְּווֹטְסְאַפּ אוֹ מְשַׂחֵק בַּמַּחְשֵׁב.

חוּץ מִזֶּה אֲנִי נִגְנָב מִסִּרְטֵי אֵימָה. כֵּיף לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה מוּל הַטֶּלֶוִיזְיָה, וְלִרְעוֹד מִפַּחַד כְּשֶׁכָּל מִינֵי עַרְפָּדִים מוֹצְצֵי דָּם רוֹדְפִים אַחֲרֵי יְלָדִים מְבֹהָלִים. כָּכָה אֶפְשָׁר לְהִסְתַּתֵּר מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ נוֹרָא קוֹרֶה עַל הַמָּסָךְ.

אֲנִי גָּר בִּשְׁכוּנַת רָמוֹת בִּירוּשָׁלַיִם. הַסִּפּוּר שֶׁל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן מַתְחִיל כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד גִּלִּיתִי לֹא רָחוֹק מֵהַבַּיִת שֶׁלִּי מְעָרָה קְטַנָּה. הֶחְלַטְתִּי אָז שֶׁזֹּאת תִּהְיֶה הַמְּעָרָה שֶׁלִּי וְהָפַכְתִּי אוֹתָהּ לִמְקוֹם הַמַּחְבּוֹא הַסּוֹדִי שֶׁלִּי.

פַּעַם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לִי בְּשֶׁקֶט בַּמְּעָרָה, פִּתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ זָז מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב שֶׁלִּי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה סְתָם דִּמְיוֹן, אֲבָל זֶה בִּכְלָל לֹא הָיָה דִּמְיוֹן. הַקִּיר הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַמְּעָרָה הִתְחִיל מַמָּשׁ לְהִתְפּוֹרֵר וַאֲבָנִים קְטַנּוֹת נָפְלוּ מִמֶּנּוּ אֶל הַשָּׁטִיחַ. לְאַט לְאַט נִפְעַר חוֹר בַּקִּיר. אֲנִי חַיָּב לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזֶּה הָיָה קֶטַע מָה־זֶה מַבְהִיל.

בָּרַחְתִּי הַחוּצָה וְחִכִּיתִי כַּמָּה דַּקּוֹת. אַחַר כָּךְ חָזַרְתִּי לַמְּעָרָה. בַּזְּמַן שֶׁהָיִיתִי בַּחוּץ, הַקִּיר כְּאִלּוּ נִרְגַּע וְהִפְסִיק לְהִתְפּוֹרֵר. הוֹצֵאתִי אֶת הַשָּׁטִיחַ וְנִעַרְתִּי אוֹתוֹ. כְּשֶׁפָּרַשְׂתִּי שׁוּב אֶת הַשָּׁטִיחַ עַל הָאֲדָמָה, גִּלִּיתִי שֶׁלַּחוֹר בַּקִּיר יֵשׁ צוּרָה שֶׁל עִגּוּל. הֵצַצְתִּי פְּנִימָה כְּדֵי לִרְאוֹת מָה יֵשׁ בְּתוֹךְ הַחוֹר, אֲבָל רָאִיתִי רַק חֹשֶךְ.

יֶלֶד אַחֵר, אַמִּיץ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, אוּלַי הָיָה נִכְנָס לְבַדּוֹ לְתוֹךְ הַמִּנְהָרָה הָאֲפֵלָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה שָׁם. אֲבָל אֲנִי לֹא הַיֶּלֶד הֲכִי אַמִּיץ בָּעוֹלָם, וְלָכֵן גִּלִּיתִי אֶת הַסּוֹד לְשָׁרוֹן. בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה לָבוֹא אִתִּי לִבְדּוֹק אֶת הַמִּנְהָרָה.

שָׁרוֹן לוֹמֶדֶת בַּכִּתָּה שֶׁלִּי, וְהִיא אַמִּיצָה יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה בָּנִים שֶׁאֲנִי מַכִּיר. הִיא יַלְדָּה סַקְרָנִית וְלָכֵן הִיא הִסְכִּימָה לָבוֹא אִתִּי לַמְּעָרָה.

נִפְגַּשְׁנוּ אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים וְנִכְנַסְנוּ לַמִּנְהָרָה. הֵאַרְנוּ אֶת הַקִּירוֹת בְּפָנָס וְגִלִּינוּ פְּתָחִים לְמִנְהָרוֹת צְדָדִיּוֹת. פָּנִינוּ לְמִנְהָרָה צְדָדִית אַחַת, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ לְחֶדֶר מוּזָר שֶׁהָיוּ בּוֹ חָבִיּוֹת וּבָהֶן רוֹבִים.

לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְנוּ לְהָבִין אֵיפֹה אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים, בָּחוּר עִם אֶקְדָּח אִיֵּם עָלֵינוּ. הוּא אָמַר שֶׁאִם לֹא נַגִּיד לוֹ מָה הַסִּסְמָה, הוּא יִקַּח אוֹתָנוּ בַּשֶּׁבִי.

בָּרוּר שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ מָה הַסִּסְמָה, וְלָכֵן נָפַלְנוּ בַּשֶּׁבִי.

כַּאֲשֶׁר חָקְרוּ אוֹתָנוּ, הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא נִמְצָאִים בַּתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ, אֶלָּא בִּשְׁנַת 1948, בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר. הִתְבָּרֵר לָנוּ גַּם שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁפָּגַשְׁנוּ הֵם הַמְּגִנִּים שֶׁל הָרֹבַע הַיְּהוּדִי שֶׁבָּעִיר הָעַתִּיקָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.

כָּךְ הֵבַנּוּ אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל שֶׁל הַמִּנְהָרָה שֶׁלָּנוּ - זוֹ הָיְתָה מִנְהֶרֶת־זְמַן, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ בְּכָל פַּעַם לִתְקוּפָה אַחֶרֶת: לְמִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר, לִימֵי חוֹמָה וּמִגְדָּל, לְתֵל־חַי, לִימֵי הַמַּחְתָּרוֹת שֶׁלָּחֲמוּ בַּבְּרִיטִים, לְמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת־הַיָּמִים, וַאֲפִלּוּ לְחוּץ לָאָרֶץ, לְמָשָׁל לְגֶטוֹ וַרְשָׁה בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה וּלְאַפְרִיקָה בְּמִבְצַע אֶנְטֶבֶּה וּבְ'מִבְצַע מֹשֶה', וְלִפְעָמִים גַּם לִתְקוּפות עַתִּיקוֹת יוֹתֵר, לְמָשָׁל לִימֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם אוֹ לִמְצָדָה.

רוֹצִים לָדַעַת מָה עָשִׂינוּ כְּשֶׁרָצִינוּ לַחְזוֹר לַתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ? אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזּוֹ בֶּאֱמֶת הָיְתָה בְּעָיָה גְּדוֹלָה וּבְכָל פַּעַם חָזַרְנוּ בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה.

אֲבָל מָה אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה? מִי שֶׁרוֹצֶה לָדַעַת מָה קָרָה לָנוּ אָז - שֶׁיִּקְרָא אֶת הַסִּפּוּרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה (רְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם מוֹפִיעָה בְּסוֹף הַסֵּפֶר), וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַתְחִיל מִיָּד וְלָדַעַת מָה יִקְרֶה לָנוּ בַּסִּפּוּר הַזֶּה - בְּבַקָּשָׁה.

פֶּרֶק א

שֶׁבּוֹ תַּכִּירוּ אֶת חָנָן

צְפִיתֶם פַּעַם בַּחִזָּיוֹן הָאוֹר־קוֹלִי בְּמִגְדַּל דָּוִד בִּירוּשָׁלַיִם?

אִם הַתְּשׁוּבָה שֶׁלָּכֶם הִיא לֹא, אֲנִי מַמְלִיץ לָכֶם שֶׁבְּהִזְדַּמְּנוּת תַּעֲשׂוּ אֶת זֶה, כִּי זוֹ חֲוָיָה מַדְהִימָה. מַמָּשׁ. וְאִם הַתְּשׁוּבָה שֶׁלָּכֶם הִיא כֵּן, אַתֶּם בְּוַדַּאי יוֹדְעִים לְמָה אֲנִי מִתְכַּוֵן. וְאִם אַתֶּם לֹא מְבִינִים מַדּוּעַ אֲנִי פּוֹתֵחַ אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה בִּשְׁאֵלָה עַל הַמּוֹפָע הָאוֹר־קוֹלִי, הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה: הָרֶגַע הִסְתַּיֵּם הַמּוֹפָע, וְשָׁרוֹן וַאֲנִי, יַחַד עִם הַהוֹרִים שֶׁלָּהּ, יָצָאנוּ לְכִווּן תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה בִּרְחוֹב יָפוֹ. הַתָּכְנִית שֶׁלָּנוּ הָיְתָה לַעֲלוֹת עַל הָרַכֶּבֶת, לִנְסוֹעַ עַד הַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית, וּמִמֶּנָּה לַעֲלוֹת עַל אוֹטוֹבּוּס שֶׁנּוֹסֵעַ לִשְׁכוּנַת רָמוֹת.

פָּשׁוּט, לֹא? עִם הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה קַל מְאוֹד לְהַגִּיעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בִּירוּשָׁלַיִם. יֵשׁ הֲמוֹן קַוֵי אוֹטוֹבּוּסִים, וּבְקַלּוּת אֶפְשָׁר לְשַׁלֵּב בֵּינֵיהֶם לְבֵין הָרַכֶּבֶת. אִם יֵשׁ פְּקָקִים, בָּרַכֶּבֶת הַקַּלָּה לֹא מַרְגִּישִׁים אוֹתָם.

טוֹב, אָז זֹאת הָיְתָה מִין הַקְדָּמָה. כִּי אִם שָׁרוֹן וַאֲנִי וְהוֹרֶיהָ הָיִינוּ עוֹלִים לָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה וּמַמְשִׁיכִים לַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית, לֹא הָיָה עוֹלֶה בְּדַעְתִּי לְסַפֵּר לָכֶם עַל זֶה. הֲרֵי כָּל יוֹם יְלָדִים נוֹסְעִים מִכָּאן לְשָׁם, וְאִם מִכָּל נְסִיעָה כָּזוֹ הָיִינוּ עוֹשִׂים סִפּוּר, זֶה הָיָה שִׁעֲמוּם אֶחָד גָּדוֹל.

אָז לָמָּה בְּכָל זֹאת אֲנִי מְסַפֵּר עַל הַתַּחֲנָה שֶׁל הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה? הַתְּשׁוּבָה בֶּטַח תִּשָּׁמַע לָכֶם מוּזָרָה: אָמְנָם הִגַּעְנוּ אֶל הַתַּחֲנָה, אֲבָל לֹא עָלִינוּ לָרַכֶּבֶת גַּם כְּשֶׁהִיא עָצְרָה בַּתַּחֲנָה. יֶלֶד, שֶׁנִּרְאָה בְּעֵרֶךְ בַּגִּיל שֶׁלָּנוּ, נִגַּשׁ אֵלֵינוּ, נֶעֱמַד בֵּינִי לְבֵין שָׁרוֹן וְאָמַר:

"הִשַּׂגְתִּי כַּרְטִיסִים."

"מָה עָשִׂיתָ?" שָׁרוֹן שָׁאֲלָה.

"הִשַּׂגְתִּי כַּרְטִיסִים," הוּא חָזַר. הָיָה לוֹ מַבָּט מוּזָר בָּעֵינַיִם. הוּא לֹא הִבִּיט בִּי וְלֹא בְּשָׁרוֹן, הוּא כְּאִלּוּ הִבִּיט בַּשָּׁמַיִם, בַּכּוֹכָבִים. אוּלַי אֲפִלּוּ מִקֵּד אֶת מַבָּטוֹ בְּכוֹכָב אֶחָד מְסֻיָּם.

"כַּרְטִיסִים לְאָן?" הִסְתּוֹבַבְתִּי אֵלָיו.

"לְמַחֲנֵה הַנֹּפֶשׁ בִּשְׁוַיְץ," הוּא עָנָה.

"בִּשְׁוַיְץ???"

"שְׁשְׁשְׁ..." הוּא הִשְׁתִּיק אוֹתִי, דָּחַף אֶת יָדוֹ לְכִיס מִכְנָסָיו וְהוֹצִיא מִשָּׁם שְׁלוֹשָׁה כַּרְטִיסִים שֶׁנִּרְאוּ כְּמוֹ כַּרְטִיסֵי קוֹלְנוֹעַ. עַל הַכַּרְטִיס הָרִאשׁוֹן הוֹפִיעַ שְׁמָהּ שֶׁל שָׁרוֹן, עַל הַכַּרְטִיס הַשֵּׁנִי הוֹפִיעַ שְׁמִי וְעַל הַכַּרְטִיס הַשְּׁלִישִׁי הוֹפִיעַ הַשֵּׁם חָנָן שָׂשׂוֹן. "תַּקְשִׁיבוּ," הוּא לָחַשׁ, "אֵין לָנוּ הַרְבֵּה זְמַן. אִם לֹא נְמַהֵר, תֹּקֶף הַכַּרְטִיסִים יָפוּג."


"נְמַהֵר לְאָן?" לֹא הֵבַנְתִּי.

"לֹא יוֹדֵעַ," הוּא עָנָה.

"אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ לְאָן אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְמַהֵר, אֲבָל אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְמַהֵר?" הַיֶּלֶד נִרְאֶה לִי קְצָת... אֵיךְ לְהַגִּיד לָכֶם אֶת זֶה בְּלִי לִפְגּוֹעַ? לֹא הַמֵּיתָר הֲכִי מְכֻוָן בַּגִּיטָרָה.

מָה אַתֶּם הֲיִיתֶם עוֹשִׂים בִּמְקוֹמִי?

מִצַּד אֶחָד, הִנֵּה הַהוֹרִים שֶׁל שָׁרוֹן מִתְקָרְבִים אֵלֵינוּ, וַאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לַחֲזוֹר הַבַּיְתָה אַחֲרֵי הַחִזָּיוֹן הָאוֹר־קוֹלִי. מִצַּד שֵׁנִי, הִנֵּה יֶלֶד שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּיר וְהוּא מַרְאֶה לִי כַּרְטִיסִים. אִם לֹא הָיִיתִי רוֹאֶה בְּמוֹ עֵינַי אֶת הַשֵּׁם שֶׁלִּי וְאֶת הַשֵּׁם שֶׁל שָׁרוֹן עַל הַכַּרְטִיסִים, הָיִיתִי חוֹשֵׁב שֶׁהוּא טָעָה בָּנוּ וְהִתְכַּוֵן לִילָדִים אֲחֵרִים. אֲבָל הִנֵּה הַכַּרְטִיסִים, וְהַשֵּׁמוֹת שֶׁל שָׁרוֹן וְשֶׁלִּי מוֹפִיעִים עֲלֵיהֶם. אָז מִיהוּ הַיֶּלֶד הַזֶּה? אֵיךְ הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי הוּא דָּן? אֵיךְ הוּא יָדַע לִמְצוֹא אֶת שָׁרוֹן וְאוֹתִי הָעֶרֶב בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת הַזֹּאת? וּמָה הַסִּפּוּר שֶׁל הַכַּרְטִיסִים הָאֵלֶּה?

"מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?" אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת שָׁרוֹן.

"אֲנִי... אֲנִי לֹא יוֹדַעַת..."

"גַּם אֲנִי לֹא."

"אוּלַי, לִפְנֵי שֶׁאֲנַחְנוּ מַחֲלִיטִים אִם לָבוֹא אִתְּךָ אוֹ לֹא, תַּסְבִּיר לָנוּ מָה הַסִּפּוּר שֶׁל מַחֲנֵה הַנֹּפֶשׁ הַזֶּה?" שָׁרוֹן אוֹמֶרֶת לְחָנָן.

הוּא מְחַיֵּךְ.

"אֵין לִי מֻשָּׂג," הוּא אוֹמֵר.

"אֵין לְךָ מֻשָּׂג מָה הַסִּפּוּר, וְאַתָּה בָּא אֵלֵינוּ וּמַצִּיעַ לָנוּ מַשֶּׁהוּ שֶׁאַתָּה לֹא יוֹדֵעַ מַהוּ?" שָׁרוֹן מִתְרַגֶּזֶת.

"הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאֲנַחְנוּ מְאַבְּדִים זְמַן," הוּא עוֹנֶה. "אִם לֹא תָּבוֹאוּ, פִסְפַסְנוּ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת."

"אֵיזֶה הִזְדַּמְּנוּת?"

"אֵין לִי שֶׁמֶץ."

"אֲבָל הַהוֹרִים שֶׁלִּי כָּאן," שָׁרוֹן מְהַסֶּסֶת, "מָה אֲנַחְנוּ אֲמוּרִים לְהַגִּיד לָהֶם?"

"גַּם הַהוֹרִים שֶׁלִּי כָּאן," חָנָן מְחַיֵּךְ, "וְאֵין צֹרֶךְ לְהַגִּיד לָהֶם כְּלוּם. הַגְּבֶרֶת כְּבָר תִּדְאַג לַכֹּל, הַהוֹרִים אֲפִלּוּ לֹא יֵדְעוּ שֶׁנֶּעֱלַמְתֶּם," וּכְמוֹ כְּדֵי לְהוֹכִיחַ אֶת דְּבָרָיו, חָנָן מְבַצֵּעַ תַּרְגִּיל מוּזָר שֶׁכַּנִּרְאֶה לָקוּחַ מֵאֵיזוֹשֶׁהִי אָמָּנוּת לְחִימָה, וּבְבַת אַחַת, כְּמוֹ בְּמַטֵּה קֶסֶם, נֶעֱלָמִים הַהוֹרִים שֶׁל שָׁרוֹן. מְכוֹנִית לְבָנָה עוֹצֶרֶת בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה וְדַלְתוֹתֶיהָ נִפְתָּחוֹת. חָנָן דּוֹחֵף אוֹתִי אֶל הַמּוֹשָׁב שֶׁלְּיַד הַנַּהָג, הוּא וְשָׁרוֹן מִתְיַשְּׁבִים מֵאָחוֹר.

"סַע," הוּא אוֹמֵר לַנַּהָג, אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי פּוֹנֶה לְכִווּן הַנַּהָג, אֲנִי מְגַלֶּה שֶׁלֹּא יוֹשֵׁב שָׁם אַף אֶחָד.

אֲנִי עוֹצֵם אֶת עֵינַי וְחוֹזֵר וּפוֹקֵחַ אוֹתָן. בְּאָזְנַי מְהַדְהֲדוֹת הַמִּלִּים שֶׁל חָנָן "הַגְּבֶרֶת כְּבָר תִּדְאַג לַכֹּל". אֲנִי חַיָּב לִצְבּוֹט אֶת עַצְמִי כְּדֵי לִהְיוֹת בָּטוּחַ שֶׁזֶּה אֵינוֹ חֲלוֹם. אֵיזוֹ גְּבֶרֶת תִּדְאַג לַכֹּל? לְמִי הוּא מִתְכַּוֵן?

תִּרְאוּ אוֹתָנוּ: מְכוֹנִית לְלֹא נַהָג נוֹסַעַת בַּתְּוַאי שֶׁל הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם הִיא נִכְנֶסֶת לְתוֹךְ הַמִּנְהָרָה שֶׁל כְּבִישׁ 16 הֶחָדָשׁ. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַעֲבָר בֵּין הַנָּתִיב שֶׁל הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה לַמִּנְהָרָה הַזּוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן, הִנֵּה אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים בַּמִּנְהָרָה, וְיֵשׁ מַעֲבָר, וּמֵאֲחוֹרַי שָׁרוֹן אוֹמֶרֶת שׁוּב וָשׁוּב:

"אוֹ־מַי־גָּאד, אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה לְמָה שֶׁקּוֹרֶה כָּאן..."

"גַּם אֲנִי לֹא," אֲנִי מִסְתּוֹבֵב אֵלֶיהָ וּמַבְחִין שֶׁחָנָן, שֶׁהֵבִיא אוֹתָנוּ אֶל הַמְּכוֹנִית הַזּוֹ, וּמַחֲזִיק אֶצְלוֹ שְׁלוֹשָׁה כַּרְטִיסִים לְמַחֲנֵה נֹפֶשׁ בִּשְׁוַיְץ, יָשֵׁן. הָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ מֻנָּח עַל מִסְעַד הַמּוֹשָׁב. הוּא נִרְאֶה כְּמוֹ אֶחָד שֶׁיָּשֵׁן שֵׁנָה עֲמֻקָּה.

הַמְּכוֹנִית לְלֹא הַנַּהָג מַמְשִׁיכָה לִנְסוֹעַ, וְשׁוּב קוֹרֶה דָּבָר מוּזָר. הַמִּנְהָרָה שֶׁל כְּבִישׁ 16, שֶׁאֲמוּרָה לְהִסְתַּיֵּם לִפְנֵי שֶׁמַּגִּיעִים לִמְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, לֹא מִסְתַּיֶּמֶת. הִיא נִמְשֶׁכֶת. וּפִתְאוֹם רַק הַמְּכוֹנִית הַלְּבָנָה נוֹסַעַת בָּהּ. מֵאֲחוֹרֵינוּ אֵין מְכוֹנִיּוֹת. גַּם לְפָנֵינוּ אֵין מְכוֹנִיּוֹת. הַדֶּרֶךְ כְּבָר לֹא מוּאֶרֶת. רַק פָּנָסֵי הַמְּכוֹנִית מְאִירִים אוֹתָהּ.

"נִרְאֶה לְךָ שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹסְעִים בְּמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן?" שָׁרוֹן שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי.

"נִרְאֶה לָךְ שֶׁמְּכוֹנִיּוֹת יְכוֹלוֹת לִנְסוֹעַ בְּמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן?" אֲנִי מֵשִׁיב בִּשְׁאֵלָה עַל שְׁאֵלָה.

"מְכוֹנִית בְּלִי נַהָג יְכוֹלָה לִהְיוֹת רַק חֵלֶק מֵהֶעָתִיד," שָׁרוֹן אוֹמֶרֶת.

"כְּאִלּוּ, לְדַעְתֵּךְ הַמִּנְהָרָה יְכוֹלָה לָקַחַת אוֹתָנוּ אֶל הֶעָתִיד?" אֲנִי שׁוֹאֵל.

הָאֱמֶת? מִנְהֶרֶת־זְמַן שֶׁמְּסֻגֶּלֶת לָקַחַת יְלָדִים אֶל הֶעָבָר, יְכוֹלָה כַּנִּרְאֶה לָקַחַת אוֹתָם גַּם אֶל הֶעָתִיד, כִּי לַזְּמַן יֵשׁ שְׁנֵי כִּווּנִים, אָחוֹרָה וְקָדִימָה. מִצַּד שֵׁנִי, זֶה יִהְיֶה מָה־זֶה מוּזָר אִם נַגִּיעַ אֶל אֵרוּעִים שֶׁעֲדַיִן לֹא קָרוּ, וְ...

בּוּם!

מָה זֶה הָיָה?

הַצִּילוּ!!!

אֵיפֹה הַמְּכוֹנִית?

לְרֶגַע הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁהַמְּכוֹנִית הִתְנַגְּשָׁה בְּקִיר, אֲבָל לֹא. אִם הִיא הָיְתָה מִתְנַגֶּשֶׁת בְּקִיר, הִיא הָיְתָה נִמְעֶכֶת, לְפָחוֹת בְּחֶלְקָהּ הַקִּדְמִי, וְהָיִינוּ נֶאֱלָצִים לְהֵחָלֵץ מִמֶּנָּה. אֲבָל לֹא נֶאֱלַצְנוּ לְהֵחָלֵץ, לֹא מֵהַחַלּוֹנוֹת וְלֹא מֵהַדְּלָתוֹת, כִּי בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ מָצָאנוּ אֶת עַצְמֵנוּ זְרוּקִים עַל הָאֲדָמָה אֵין חַלּוֹנוֹת אוֹ דְּלָתוֹת. בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת, אֵין זֵכֶר לַמְּכוֹנִית, יֵשׁ רַק שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים.

״מָה קָרָה?" חָנָן מֵפֵר רִאשׁוֹן אֶת הַדְּמָמָה.

"אַתָּה שׁוֹאֵל אוֹתָנוּ?" שָׁרוֹן מִתְעַצְבֶּנֶת, "אוּלַי אַתָּה תַּסְבִּיר לָנוּ מָה קָרָה?"

"אֲנִי???" חָנָן נִדְהָם.

"אַתָּה הֵבֵאתָ אוֹתָנוּ הֵנָּה," שָׁרוֹן מַזְכִּירָה לוֹ.

"אֲנִי???"

"אַתָּה לֹא זוֹכֵר?"

"אֵין לִי מֻשָּׂג מִי אַתֶּם וְאֵיפֹה אֲנִי נִמְצָא," הוּא מְדַבֵּר לְאַט וּבְהֶחְלֵט נִשְׁמָע מְבֻלְבָּל.

"אֵין לְךָ מֻשָּׂג???" אֲנִי צוֹעֵק.

"מִי אַתָּה?" חָנָן מַבִּיט בִּי בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת. וְאִם אַתֶּם שׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמְכֶם אֵיךְ אֲנִי רוֹאֶה אֶת הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ, הֲרֵי אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בְּמִנְהָרָה, הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה. מֵעָלֵינוּ יֵשׁ מְנוֹרָה שֶׁמְּאִירָה אֶת הַמָּקוֹם בְּאוֹר צְהַבְהַב.

אֲנִי מַפְנֶה אֶת מַבָּטִי אֶל שָׁרוֹן, אֲנַחְנוּ מַחֲלִיפִים מַבָּטִים. מִלָּה לֹא נֶאֱמֶרֶת, אֲבָל נִדְמֶה לִי שֶׁשְּׁנֵינוּ מַרְגִּישִׁים שֶׁמַּשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר עִם הֶחָנָן הַזֶּה. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא חָטַף מַכָּה רְצִינִית בָּרֹאשׁ, קִבֵּל זַעֲזוּעַ מוֹחַ וְלֹא זוֹכֵר שׁוּם דָּבָר מִמָּה שֶׁקָּרָה קֹדֶם?

אֲנִי מִתְקָרֵב אֵלָיו.

"אַתָּה חָנָן שָׂשׂוֹן?" אֲנִי שׁוֹאֵל.

"כֵּן," הוּא מְהַנְהֵן.

"וּבַכִּיס שֶׁלְּךָ יֵשׁ שְׁלוֹשָׁה כַּרְטִיסִים לְנֹפֶשׁ בִּשְׁוַיְץ?"

"לְנֹפֶשׁ בִּשְׁוַיְץ?" כַּנִּרְאֶה אֵין לוֹ מֻשָּׂג עַל מָה אֲנִי מְדַבֵּר.

"אִכְפַּת לְךָ לְחַפֵּשׂ בַּכִּיס?" אֲנִי מַצְבִּיעַ עַל הַכִּיס שֶׁלּוֹ.

חָנָן דּוֹחֵף אֶת יָדוֹ לַכִּיס מִכְנָסָיו וּמוֹשֵׁךְ מִשָּׁם שְׁלוֹשָׁה כַּרְטִיסִים מְקֻמָּטִים.

"אַתָּה רוֹאֶה?" אֲנִי אוֹמֵר.

הוּא מְיַשֵּׁר אֶת הַכַּרְטִיסִים.

"אֵלֶּה כַּרְטִיסִים לַמּוֹפָע הָאוֹר־קוֹלִי בְּמִגְדַּל דָּוִד," הוּא מַסְבִּיר, "כַּרְטִיס אֶחָד שֶׁלִּי, אֶחָד שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי וְאֶחָד שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי."

"אַתָּה בָּטוּחַ???" שָׁרוֹן מִתְקָרֶבֶת אֵלָיו.

"תִּרְאִי בְּעַצְמֵךְ," הוּא מוֹשִׁיט לְשָׁרוֹן אֶת הַכַּרְטִיסִים.

שָׁרוֹן בּוֹחֶנֶת אֶת הַכַּרְטִיסִים וּמַעֲבִירָה אוֹתָם אֵלַי. וָואלָה, חָנָן צָדַק. אֵלֶּה כַּרְטִיסִים שֶׁל מוּזֵאוֹן מִגְדַּל דָּוִד.

"בּוֹא נַתְחִיל מֵהַתְחָלָה," אֲנִי מַצִּיעַ וּפוֹנֶה אֶל חָנָן, "אַתָּה יוֹדֵעַ מִי אֲנִי?"

"לֹא," הוּא עוֹנֶה.

"אֲנִי דָּן," אֲנִי אוֹמֵר.

"שָׁלוֹם דָּן," הוּא מוֹשִׁיט לִי אֶת יָדוֹ.

"וְזֹאת שָׁרוֹן," אֲנִי מַצִּיג אֶת שָׁרוֹן.

"אוֹקֵי, אָז?..."

"וְאִם אוֹסִיף לְךָ עוֹד פְּרָט שֶׁקָּשׁוּר אֵלֵינוּ, זֶה יַעֲזֹר לְךָ לְהָבִין מָה קוֹרֶה כָּאן?" אֲנִי שׁוֹאֵל.

"תְּנַסֶּה," הוּא עוֹנֶה.

"אֲנַחְנוּ דָּן וְשָׁרוֹן מִמִּנְהֶרֶת־הַזְּמַן," הַקּוֹל שֶׁלִּי צָרוּד.

חִיּוּךְ רָחָב וּמְלַגְלֵג נִפְרָשׂ עַל פָּנָיו שֶׁל חָנָן.

"מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן?" הוּא קוֹרֵא, "נִרְאֶה לָכֶם שֶׁאֲנִי מַאֲמִין בַּשְּׁטוּיוֹת הָאֵלֶּה?"