אקליפטוסים מאת הדס לאור אשור הוא ספר השוזר שירה מן הטבע הקרוב והיומיומי — מהחצר, מהזחל, מפרי העץ, מטיפה זוהרת על עשב; יש בו התבוננות על חי ועל צומח במבט עשיר בפרטים ובמשמעות. מבטה הרגיש של הדס מצליח לחשוף את דופק החיים, את הפגיעות והחולשה, ומתוכן — את הזיקה העמוקה שבין אדם, אדמה וזמן.
"הַלֵּב שֶׁלִּי גּוֹאֶה כְּשֶׁאֲנִי רוֹאָה יֶלֶד אֶחָד, שֶׁגַּם הוּא, כָּמוֹנִי, רוֹאֶה" – שורה זו מגלמת את הלב הפועם של הספר: מבט ער לאחֵר, רב־חושי וחומל, המבחין בכל היש, בבוקר שאחרי המדורה.
שירי הספר מבקשים לשורר כדי לעורר; להנכיח את העולם כפי שהוא: רווי יופי וכאב, רבגוני ומאוים, ובעיקר כזה הנושא אתו אפשרות לתיקון. במובן זה, הפואטיקה כאן היא גם שיר התפעלות מן הטבע כאוצר וגם קריאה לשינוי – פעמון אזעקה.
-לירון גרייף-
תלוי
אֲנִי מְאִטָּה. וּכְאָז,
תּוֹלָה בַּנּוֹף הַזְּמַנִּי מַבְּטֵי בְּהִיָּה – –
קוּרֵי עַכָּבִישׁ תְּלוּיִים
בֵּין עֵשֶׂב לְשֶׁבֶר בַּקְבּוּק.
הֵם מַזְכִּירִים לִי,
אֵין דָּבָר שֶׁהוּא
בִּלְתִּי תָּלוּי.
מַשֶּׁהוּ מִכָּל אֵלֶּה וַדַּאי תָּלוּי בִּי.
