זה המסע שלי. ואני רק אדם
יש רגעים בהם מחפשת בתוכי, מתבוננת לעמקי הנשמה.
אני לא מושלמת, אבל גם בי יש רגשות,
גם בי מתעוררות שאלות שאין להן תשובות,
אדם עם פצע שלא תמיד רואים,
עם לב שמתעקש להרגיש, גם כשלאחר כואב.
אני אדם שלא רודף אחרי טרנדים ורגעים חולפים
אלא אחרי מהות החיים
ניסיתי לברוח, ניסיתי לשכוח אבל המילים שבתוכי חיבקו חזק
ורק חיכו לרגע המתאים כדי לפרוץ החוצה
והפחד שבי פחד להראות את האמת
את הדברים שצריכים להיאמר ולא לשתוק עליהם.
ומה שמתאים לאחרים, מסגרות ותכתיבים
לעולם לא יספיקו עבורי או יספקו אותי
שתמיד ארצה עוד, שתמיד אצפה ליותר,
שלא אוותר גם אם זרם המים הוא נגדי
שלעולם לא אוכל להסתובב עם רטייה על העיניים
שזאת לא אני וככה נולדתי ושאני עולם ומלואו, אדם.
שכל רצוני הוא לעזור למי שמחפש עזרה או עצה
כי החיים הם לא קלים, אבל גם מלאי יופי וחוכמה
ורק צריך להקשיב להם באמת ולמצוא את הדרך הנכונה
לתשובה אותה אתם מחפשים.
ומצאתי שם אמת אחת פשוטה
ואני – רק אדם.
לא גיבורה ולא קדושה שבוחרת להילחם ולא להיכנע.
שלום לקוראי היקרים,
שמי מיטל שלו ואני נרגשת להציג בפניכם את הספר השני שלי בסדרת "זה המסע שלי" – ואני רק אדם.
הספר הזה נכתב מהלב מהחיים עצמם, מהרגעים הכי חשופים של הרגש.
ואני רק אדם הוא אוסף של שירים, מחשבות ועצות מהלב על החיים עצמם. כאב, אהבה, שבירות, החלמה – כל מה שאנחנו מרגישים, אבל לא תמיד מדברים על זה בקול רם. בגלל הפחד לחשוף את עצמנו ולתת דרור לאותם רגשות ללא הפילטרים.
היכולת לגעת ברגש האנושי הלא מלוטש מבלי להסתיר שום חוויה מאותו סיפור, מאותו טקסט כדי שתחושו את אותן תחושות מהדמויות שבוקעות מאותם הסיפורים. ושיובילו אתכם להתרגש ואף להזיל דמעות ולהתחבר בחיבור עמוק יותר עם הסיטואציה שמלווה כל טקסט שדרכו נפתח עולם ומלאו של רגשות ועוצמות.
ונוגעת בכאב וביופי ובמשמעות של להיות פשוט אדם שמדבר ללב שלכם הקוראים ואומר בקול את מה שאתם מרגישים בתוככם בשקט.
"ואני רק אדם" הוא מרחב של אמת עבור כל מי שמאס בקלישאות ועבור כל מי שיודע שהחיים לא ורודים כמו שכולם מנסים לצייר אותם ושיש בהם גם עליות וגם מורדות ובכל תחנה בחיים צריך לעבור ושאין קיצורי דרך או פתרונות מהירים בשלוף.
הכול מגיע עם התמדה ועבודה קשה ורצון לשנות דברים להזיז עולמות כדי להגיע למטרה הנכספת.
הימים שבהם העולם ממשיך ואתה פשוט נעצר מחפש לספוג את האמת בחזרה לחייך
האמת ולא השקר שמנסים למכור לנו בכל מיני פרסומות.
העיניים הפקוחות וההבנה שאנו משתנים במחשבה, בהרגלים, גם פיזית וגם נפשית וששום דבר לא נשאר כשהיה רק הזיכרונות.
וכתבתי אותו למענכם כדי שתדעו שאתם לא לבד במסע הזה, ושגם ברגעים הכי לא פשוטים של החיים – מותר לנו להרגיש, ליפול, לקום ולזכור: להיות רק אדם – זה לא מעט, זה הכול.
הוראות לקריאת הספר
בספר תמצאו כתבי קריאה שונים – שירה, עצה, תובנות, השראה.
הטקסט פונה לנשים ולגברים כאחד, גם במקומות שבהם נבחרה פנייה בלשון זכר או נקבה מטעמי סגנון.
לכל טקסט משמעות ומסר מיוחדים משלו, ועצתי לכם היא לקרוא כל טקסט פעמיים כדי להגיע להבנה עמוקה יותר של הטקסט שלפניכם.
הטקסטים כתובים בכתיבה חופשית וזורמת כדי לאפשר לקורא קריאה נעימה וקלילה והבנה עמוקה יותר.
הספר כתוב מנקודת מבטה של הסופרת על החיים עצמם ודרך חוויות וזווית ראייתה על החיים בכלל ואין הכתוב בא חס וחלילה לפגוע באף אדם או לזלזל בו.
כל קורא רשאי כמובן לפרש בדרך חווייתית משלו את הקריאה בספר.
כל טקסט נכתב בצורה מדויקת ובדרך מיוחדת על מנת להעביר מסר חווייתי משלו להבנת הקורא ומשום כך הוא נבנה בצורת כתיבה חופשית ואין בו טעויות בדרך ובצורה שנכתבו וזאת כדי לשתף אתכם בנקודת מבטה של הסופרת על החיים.
קריאה מהנה ונעימה,
השבעה באוקטובר לא היה עוד יום רגיל של חג שמחת תורה
הותר לפרסום
ויש שתיקה רועמת
והעולם שכח בשנייה ובשנית את זוועות השואה
פוגרום, והאנטישמיות שוב הרימה את ראשה
כי כשמדובר ביהודים
כבר אין לנו מצדדים או חברים,
כולם שוב הפנו לנו את גבם.
וגם בתוכנו שוב נפלנו למעגל של כוחניות ופילוג הרסני בין שני הצדדים,
ימין ושמאל, שמאל וימין, וכולם מוכנים לקרוע אחד את השני בשל דעותיו. כאילו לא למדנו כלום מטעויות העבר.
ואז הגיע השבעה באוקטובר והעולם השתנה והמילים נכתבו מעצמן והכאב שב וזרם.
והצבא שלנו, כולם גיבורים שנלחמים בעוז מאז אותו יום ארור ומראים לנו ולעולם כולו שיש לנו את הצבא הכי חזק בעולם והכי מוסרי שנלחם להגן על המדינה שמחרף את נפשו עבור כל אחד ואחת מאיתנו.
ובסופו של יום כולנו יהודים, אחים אנחנו.
והדם היהודי שנשפך באותו יום לא הבדיל בין אדם לאדם, כולם נפגעו בדרך זו או אחרת.
לחימה של שנתיים והחטופים עדיין נמצאים בשבי, במנהרות של עזה ובידי החמאס ועוברים התעללות פיזית ונפשית והרעבה והעולם רואה ויודע ושותק ושוב עוצם עיניים באטימות נוראה.
וכולי תקווה שישוחררו כבר בחזרה מי לחיים ומי לקבורה אחרונה.
שואה שנייה חווינו כעם, כן קשה לבטא את המילים אבל לצערנו הגרוע מכל קרה.
ואותו יום כאילו המדינה שקעה בשינה והרעה קרתה.
ואנו כעם לא נשכח ולא נסלח ונמשיך לרדוף אחרי אותם מרצחים ארורים של ארגוני הטרור חמאס
ושאר הארגונים שלקחו חלק במרחץ הדמים של השבעה באוקטובר וגם בעזתים "הבלתי מעורבים"
ונמשיך להגן על ארצנו. כי אין לנו ארץ אחרת.
זה המסע שלי. ואני רק אדם
יש רגעים בהם מחפשת בתוכי, מתבוננת לעמקי הנשמה.
אני לא מושלמת, אבל גם בי יש רגשות,
גם בי מתעוררות שאלות שאין להן תשובות,
אדם עם פצע שלא תמיד רואים,
עם לב שמתעקש להרגיש, גם כשלאחר כואב.
אני אדם שלא רודף אחרי טרנדים ורגעים חולפים
אלא אחרי מהות החיים
ניסיתי לברוח, ניסיתי לשכוח אבל המילים שבתוכי חיבקו חזק
ורק חיכו לרגע המתאים כדי לפרוץ החוצה
והפחד שבי פחד להראות את האמת
את הדברים שצריכים להיאמר ולא לשתוק עליהם.
ומה שמתאים לאחרים, מסגרות ותכתיבים
לעולם לא יספיקו עבורי או יספקו אותי
שתמיד ארצה עוד, שתמיד אצפה ליותר,
שלא אוותר גם אם זרם המים הוא נגדי
שלעולם לא אוכל להסתובב עם רטייה על העיניים
שזאת לא אני וככה נולדתי ושאני עולם ומלואו, אדם.
שכל רצוני הוא לעזור למי שמחפש עזרה או עצה
כי החיים הם לא קלים, אבל גם מלאי יופי וחוכמה
ורק צריך להקשיב להם באמת ולמצוא את הדרך הנכונה
לתשובה אותה אתם מחפשים.
ומצאתי שם אמת אחת פשוטה
ואני – רק אדם.
לא גיבורה ולא קדושה שבוחרת להילחם ולא להיכנע.
שלום לקוראי היקרים,
שמי מיטל שלו ואני נרגשת להציג בפניכם את הספר השני שלי בסדרת "זה המסע שלי" – ואני רק אדם.
הספר הזה נכתב מהלב מהחיים עצמם, מהרגעים הכי חשופים של הרגש.
ואני רק אדם הוא אוסף של שירים, מחשבות ועצות מהלב על החיים עצמם. כאב, אהבה, שבירות, החלמה – כל מה שאנחנו מרגישים, אבל לא תמיד מדברים על זה בקול רם. בגלל הפחד לחשוף את עצמנו ולתת דרור לאותם רגשות ללא הפילטרים.
היכולת לגעת ברגש האנושי הלא מלוטש מבלי להסתיר שום חוויה מאותו סיפור, מאותו טקסט כדי שתחושו את אותן תחושות מהדמויות שבוקעות מאותם הסיפורים. ושיובילו אתכם להתרגש ואף להזיל דמעות ולהתחבר בחיבור עמוק יותר עם הסיטואציה שמלווה כל טקסט שדרכו נפתח עולם ומלאו של רגשות ועוצמות.
ונוגעת בכאב וביופי ובמשמעות של להיות פשוט אדם שמדבר ללב שלכם הקוראים ואומר בקול את מה שאתם מרגישים בתוככם בשקט.
"ואני רק אדם" הוא מרחב של אמת עבור כל מי שמאס בקלישאות ועבור כל מי שיודע שהחיים לא ורודים כמו שכולם מנסים לצייר אותם ושיש בהם גם עליות וגם מורדות ובכל תחנה בחיים צריך לעבור ושאין קיצורי דרך או פתרונות מהירים בשלוף.
הכול מגיע עם התמדה ועבודה קשה ורצון לשנות דברים להזיז עולמות כדי להגיע למטרה הנכספת.
הימים שבהם העולם ממשיך ואתה פשוט נעצר מחפש לספוג את האמת בחזרה לחייך
האמת ולא השקר שמנסים למכור לנו בכל מיני פרסומות.
העיניים הפקוחות וההבנה שאנו משתנים במחשבה, בהרגלים, גם פיזית וגם נפשית וששום דבר לא נשאר כשהיה רק הזיכרונות.
וכתבתי אותו למענכם כדי שתדעו שאתם לא לבד במסע הזה, ושגם ברגעים הכי לא פשוטים של החיים – מותר לנו להרגיש, ליפול, לקום ולזכור: להיות רק אדם – זה לא מעט, זה הכול.
הוראות לקריאת הספר
בספר תמצאו כתבי קריאה שונים – שירה, עצה, תובנות, השראה.
הטקסט פונה לנשים ולגברים כאחד, גם במקומות שבהם נבחרה פנייה בלשון זכר או נקבה מטעמי סגנון.
לכל טקסט משמעות ומסר מיוחדים משלו, ועצתי לכם היא לקרוא כל טקסט פעמיים כדי להגיע להבנה עמוקה יותר של הטקסט שלפניכם.
הטקסטים כתובים בכתיבה חופשית וזורמת כדי לאפשר לקורא קריאה נעימה וקלילה והבנה עמוקה יותר.
הספר כתוב מנקודת מבטה של הסופרת על החיים עצמם ודרך חוויות וזווית ראייתה על החיים בכלל ואין הכתוב בא חס וחלילה לפגוע באף אדם או לזלזל בו.
כל קורא רשאי כמובן לפרש בדרך חווייתית משלו את הקריאה בספר.
כל טקסט נכתב בצורה מדויקת ובדרך מיוחדת על מנת להעביר מסר חווייתי משלו להבנת הקורא ומשום כך הוא נבנה בצורת כתיבה חופשית ואין בו טעויות בדרך ובצורה שנכתבו וזאת כדי לשתף אתכם בנקודת מבטה של הסופרת על החיים.
קריאה מהנה ונעימה,
השבעה באוקטובר לא היה עוד יום רגיל של חג שמחת תורה
הותר לפרסום
ויש שתיקה רועמת
והעולם שכח בשנייה ובשנית את זוועות השואה
פוגרום, והאנטישמיות שוב הרימה את ראשה
כי כשמדובר ביהודים
כבר אין לנו מצדדים או חברים,
כולם שוב הפנו לנו את גבם.
וגם בתוכנו שוב נפלנו למעגל של כוחניות ופילוג הרסני בין שני הצדדים,
ימין ושמאל, שמאל וימין, וכולם מוכנים לקרוע אחד את השני בשל דעותיו. כאילו לא למדנו כלום מטעויות העבר.
ואז הגיע השבעה באוקטובר והעולם השתנה והמילים נכתבו מעצמן והכאב שב וזרם.
והצבא שלנו, כולם גיבורים שנלחמים בעוז מאז אותו יום ארור ומראים לנו ולעולם כולו שיש לנו את הצבא הכי חזק בעולם והכי מוסרי שנלחם להגן על המדינה שמחרף את נפשו עבור כל אחד ואחת מאיתנו.
ובסופו של יום כולנו יהודים, אחים אנחנו.
והדם היהודי שנשפך באותו יום לא הבדיל בין אדם לאדם, כולם נפגעו בדרך זו או אחרת.
לחימה של שנתיים והחטופים עדיין נמצאים בשבי, במנהרות של עזה ובידי החמאס ועוברים התעללות פיזית ונפשית והרעבה והעולם רואה ויודע ושותק ושוב עוצם עיניים באטימות נוראה.
וכולי תקווה שישוחררו כבר בחזרה מי לחיים ומי לקבורה אחרונה.
שואה שנייה חווינו כעם, כן קשה לבטא את המילים אבל לצערנו הגרוע מכל קרה.
ואותו יום כאילו המדינה שקעה בשינה והרעה קרתה.
ואנו כעם לא נשכח ולא נסלח ונמשיך לרדוף אחרי אותם מרצחים ארורים של ארגוני הטרור חמאס
ושאר הארגונים שלקחו חלק במרחץ הדמים של השבעה באוקטובר וגם בעזתים "הבלתי מעורבים"
ונמשיך להגן על ארצנו. כי אין לנו ארץ אחרת.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
