דני-אל מלאכי

הָאֵם

הִנֵּה אֲנִי.

וְהִנֵּה הֵם.

אֲנִי הָאֵם.

אֶת שְׁלֹשֶׁת הַפְּרָחִים הָאֵלֶּה

הֵבֵאתִי לָעוֹלָם:

פֶּרַח שֶׁל תְּכֵלֶת,

פֶּרַח אָדֹם, פֶּרַח לָבָן.

שְׁלֹשֶׁת אֲהוּבֵי נַפְשִׁי:

דָּנִי־אֵל

יַלְדִּי הַבְּכוֹר,

טַלִּי

הִיא הָאֶמְצָעִית

וְאוּרִי

בְּנִי הַצָּעִיר.

אֲנִי, אִמָּם,

אוֹהֶבֶת

אֶת שְׁלָשְׁתָּם.

לִבִּי כֻּלּוֹ

אִם עֵר אוֹ נָם

תָּמִיד אִתָּם.

דָּנִי־אֵל יַלְדִּי הַבְּכוֹר,

נָסִיךְ יָפֶה

נָסִיךְ שֶׁל אוֹר.

נַעַר אָהוּב,

שׁוֹתֵק וּכְחֹל מַבָּט

שֶׁאֵין לוֹ,

שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ

מֵעוֹלָם

אַף לֹא מִלָּה אַחַת.

יֶלֶד שֶׁל מוּזִיקָה

נָסִיךְ בְּלִי מִלִּים

שֶׁתָּמִיד הָיוּ לוֹ

רַק צְלִילִים.

וְהִנֵּה הַיּוֹם

אִם יִזְכֶּה בְּחֶסֶד

הוּא יוּכַל

לְהָבִיא גְּאֻלָּה.

זֶהוּ יוֹם שֶׁל תְּפִלָּה.

יוֹם שֶׁל שִׁירַת מַקְהֵלָה.

יוֹם שֶׁל תְּכֵלֶת וְחֶמְלָה.

בַּחֲלוֹמִי, אוּלַי,

לִקְרַאת רֶדֶת עֶרֶב,

יִנָּשְׂאוּ הַצְּלִילִים

יִפָּתְחוּ הַלְּבָבוֹת.

בְּנִי בְּכוֹרִי

יַעֲלֶה לַבָּמָה

בְּאוֹר נְגוֹהוֹת.

הוּא יַעֲמֹד זָקוּף

מַבָּטוֹ נִשָּׂא

וִיפִי שִׁירוֹ

יִבְקַע בְּרֹךְ

אֶת הַדְּמָמָה.

הַקָּהָל יַאֲזִין לוֹ,

הַשּׁוֹפְטִים, הַשּׁוֹמְרִים,

לֵב כֹּל יִגְאֶה

לְמִשְׁמַע הַשִּׁירִים.

כָּל יוֹשְׁבֵי הָעִיר

יִמְחוּ דִּמְעָה

כְּשֶׁבְּנִי שֶׁלִּי יָשִׁיר

שִׁיר רַךְ שֶׁל אוֹר

שִׁיר זַךְ שֶׁל תֹּם,

שֶׁעַ־ד הַיּוֹם

אִישׁ לֹא שָׁמַע.

*

וְהַיּוֹם אֲנִי זוֹכֶרֶת

אֵיךְ שַׁלְהֶבֶת כּוֹכְבֵי־אֵשׁ,

נִתְּזָה בְּחַלּוֹנִי

בְּלֵיל הַגֶּשֶׁם הַגּוֹעֵשׁ,

שֶׁבּוֹ הֵבֵאתִי לָעוֹלָם

אֶת בְּנִי,

בְּכוֹרִי, נָסִיךְ יָפֶה,

נָסִיךְ מֻשְׁלָם,

תִּינוֹק שֶׁל אוֹר –

דָּנִי־אֵל בֶּן דּוֹר.

בְּלֵיל דֶּצֶמְבֶּר הוּא נוֹלַד,

רַךְ וְעָנֹג וּמָתוֹק,

פַּעֲמוֹנִים בִּכְיוֹ,

עֵינָיו כְּחֻלּוֹת

וּמַבָּטוֹ

רָחוֹק־רָחוֹק.

רַעַם גָּדוֹל הִרְעִים,

עַז וְנִזְעָם,

מְטַר־פֶּתַע נִתַּךְ,

כָּבֵד, רוֹגֵז בְּלֹא נַחַת.

וַאֲנִי קוֹדַחַת.

וְהוּא,

יַלְדִּי הַקָּט,

הוּא לֹא הִשְׁמִיעַ נִיב.

יֶלֶד שֶׁל חֹרֶף

מוּאָר כְּחִיּוּךְ

יָפֶה כַּחֲלוֹם

עַל יוֹם אָבִיב –

הוּא לֹא הֵגִיב.

*

מֵאָז, כָּל הַשָּׁנִים,

אוֹתוֹ קֶסֶם רוֹגֵעַ

נָח עַל פָּנָיו.

יֹפִי שָׁלֵו,

חוּט שֶׁל חֶסֶד

שֶׁהִקְסִים

אֶת כָּל רוֹאָיו.

יֶלֶד יָקָר,

פָּעוֹט מֻפְלָא,

אָמְרוּ כֻּלָּם –

אַךְ הוּא שָׁתַק

וְלֹא עָנָה

וְהוּא שָׁתַק

וְהוּא שָׁתַק

וְהוּא שָׁתַק

עוֹד יוֹם

עוֹד חֹדֶשׁ

עוֹד שָׁנָה.

מַבָּטוֹ תָּלָה בַּשָּׁמַיִם,

וּכְאִלּוּ לֹא שָׁמַע דָּבָר:

צְחוֹק פּוֹרֵץ,

כְּלַבְלַב נוֹבֵחַ

אֲגַרְטָל נִשְׁבָּר –

צְרָחָה אוֹ צְעָקָה,

הָמוֹן סוֹאֵן, קָהָל שׁוֹאֵג

צְפִירָה שֶׁל אַזְעָקָה –

הוּא רַק חִיֵּךְ

חִיּוּךְ שֶׁל סוֹד,

עֵינָיו זַכּוֹת, חוֹלְמוֹת,

כְּמוֹ לֹא הִבְחִין

וְלֹא שָׁמַע. לֹא קוֹל,

לֹא צְלִיל, לֹא אוֹת.

רַק אוֹתוֹ חִיּוּךְ רוֹגֵעַ,

מְאוֹר פָּנִים שֶׁלֹּא הוּעַב.

*

יָדַעְתִּי אָז, לִבּוֹ טָהוֹר.

וְלֹא אָטְמוּ אָזְנָיו.

כִּי לֹא חֵרְשׁוּת הִיא זוֹ

וְלֹא כְּבֵדוּת שְׁמִיעָה.

כִּי בְּחַדְרֵי לִבּוֹ

הַקְּטַנְטַנִּים

הוּא מַאֲזִין לִצְלִיל,

לִנְגִינָה,

שֶׁל שִׁיר יָפֶה,

וּבְעֵינָיו פְּלִיאָה.

הוּא לֹא דִּבֵּר, הוּא לֹא עָנָה

מַבָּט הוּא לֹא הֵישִׁיר,

אֲבָל יָדַעְתִּי, הוּא שׁוֹמֵעַ:

הֵן הוּא יָדַע לָשִׁיר.

מֵעוֹלָם הוּא לֹא דִּבֵּר

וְלוּ מִלָּה,

אַךְ שִׁירָתוֹ כְּשֶׁל מַלְאָךְ

נוֹשֵׂא לָרוּם תְּפִלָּה.