הונאה בלב טהרן

פרולוג: "פרומתיאוס² במדבר" - ההתקפה הקיברנטית על נתאנז,
13 יוני 2025.

במסגרת "יום המהפיכה" שנחגג במדינה, הופיע הנשיא האיראני מסעוד פזשכיאן בטלוויזיה הממלכתית כשהוא מסייר במתקן העשרת הגרעין בנתאנז המוגדר כמתקן המרכזי להעשרת אורניום והוא מהווה את "הלב הפועם" של תוכנית הגרעין האיראנית. מול המצלמות הצטלם הנשיא כשהוא מנחה על התחלת הזרקת גז אורניום לצנטריפוגות מתוצרת איראן מדור חדש, מדגם IR-6. פזשכיאן, הדגיש שאיראן מפתחת גרעין אך ורק לטובת מטרות אזרחיות.

לעומתו, כתב עלי ח'מינאי, המנהיג העליון של הרפובליקה האיסלאמית של אירן ברשת החברתית, X שבע פעמים את הסיסמה "מוות לישראל", קריאה חוזרת כמניין ההקפות סביב הכעבה, המבטאת את העמדה האידיאולוגית הנוקבת והאנטי-ישראלית שהמשטר האיראני מנהיג. ח'מינאי דחה כל אפשרות פשרה עם ישראל וקרא להשמדת המשטר הציוני לאלתר. שעה מאוחר יותר יחזור ח'מינאי ביתר שאת על דבריו במצעד הצבאי שהתקיים בשדרה המרכזית של טהרן ואפילו ירמוז שאירן קרובה מתמיד להיהפך מעצמה גרעינית בעצמה.

ואכן, מידע מודיעיני סודי ביותר שהגיע שבוע קודם לידי קהיליית המודיעין הישראלית, סיפק את ההוכחה שאיראן קרובה חודש מן הסף ליצירת נשק גרעיני, וכי מפעל הטילים הסודי במזרח איראן, החל כבר בייצור טילים בליסטיים מסוג "רוסתם-3" בסיוע מהנדסים צפון קוריאניים. טילים אלה יכלו פוטנציאלית לשאת ראשי נפץ גרעיניים לטווח של 3000 ק"מ. זה היה הקו האדום שישראל התרתה באירן לא לעבור אותו. היה צורך להגיב.

"אתם מוכנים ל"עת פקודה?" שאל אהוד צור בחשש את מ"מ ראש המוסד אריק בר נתן בפגישה הדחופה שזומנה בלשכתו.

אריק חייך. "תן את הפקודה" אתגר את ראש הממשלה. התגובה הישראלית הראשונה לדברי הרהב של מנהיגי אירן היתה חדה וכואבת, והיא היתה רק צעד הפתיחה לסדרה מפתיעה וכואבת שתתחיל באותו יום בכל רחבי אירן ותארך 12 יום. במוסד היה זה מבצע הפתיחה למבצעי "נרניה", זה היה השם שנתנה להם רעייה רון ראשת המוסד.

* * *

חשרת עננים שחורים זחלה באיטיות מן הים הכספי דרומה מעל המישורים החשופים של המדבר האיראני. מסתירה את הירח. שלוש מאות ק"מ דרומית לטהרן, במתחם נתאנז, זרחה תאורת הגדרות באור יקרות, והחומות הגבוהות לא נתנו לאבק הנישא על ידי הרוח מדברית לחדור פנימה. גדוד קומנדו של משמרות המהפיכה הוקם בסמוך ותפקידו היה לאבטח את המתקן החשוב כל כך למשטר האייתולות. מתקן הסרכזות המרכזי הוקם באזור מבודד בלב המדבר האיראני, במיקום שנבחר גם בשל מרחקו ממרכזי אוכלוסייה ונגישות מוגבלת יחסית.

המיתקן עצמו נחפר עמוק באדמה. בעומק המתקרב לשישים מטר נבנו חמישה אולמות עצומים כל אחד בגודל מגרש כדורגל בעלי קירות מבוטנים, בנויים במבנה תת-קרקעי קשיח במיוחד ומוגנים, עם מבנה פלדה ובטון רב-שכבתי, על מנת להגן מפני תקיפה אווירית. פינות האולמות חוזקו קורות פלדה כבדות, דלתות הדף חסונות, וצינורות תעשייתיים המשתרכים לאורך קילומטרים. אלה היו לב הפלא ההנדסי של איראן, מוקד גאוות האומה והפחדים של שכנותיה. בתוך האולמות עצמן סבבו חרישית מאות צנטריפוגות, נושמות אורניום גולמי ומפלחים ממנו בזהירות את היסוד המבוקש.

מעל האולמות, בקומה תלויה, נבנו חדרי בקרה מצוחצחים עם קירות זכוכית כפולה מהן אפשר היה להשקיף על אולמות ייצור האורניום המועשר. צגים גדולים על הקירות הקרינו את מצב הנתונים. מהנדסים ופקחים איראנים בפנים רציניות בחנו בקפידה את תצוגות נתוני התפעול שהופיעו על צגי המחשב הגדולים. כולם האמינו באמונה שלמה שהכול בשליטה.

איש לא חשד שמשהו בלתי נראה, כבר התקדם בעקשנות מתחת לחשרת העננים עושה דרכו למעמקי המתקן. לא היה זה זרם אוויר, אלא זרם אלגוריתמים בלתי נראה לעין שירד מן החלל מוצא את מקומו במיומנות בנקודות תורפה שאותרו מראש.

"צריח דיגיטלי" זרוע הסייבר של המוסד שלחה את ידה הארוכה מעבר לאופק, בלי הד, בלי רעש. חודרת ברגעים אלה ממש לקרביים של מערכת הבקרה של מתקן הסרכזות. התהליך נעשה באופן דיסקרטי, ובסדר מופתי: פונקציות מרכזיות במערך ההגנה הקיברנטי נוטרלו, הדאטה נכנעה לקוד הדיגיטלי שהפעילה מערכת בינה מלאכותית שתקפה את מערך הבקרה וביצעה בו over ride. ה-AI הפעילה מערך חיישנים שתגרום לתגובת שרשרת שתוליך תוך זמן קצר להשמדה רוחבית.

אף אחד מהמהנדסים האיראנים במתקן, לא הבחין בדיסוננס, אבל זרעי השיבוש כבר נזרעו עמוק בלב פאר המפעל להעשרת אורניום והחל להנביט את צמחי הרעל שלו בתוך מתקן הסרכזות המרכזי. גאוות ההנדסה של איראן, פרי השקעות עתק, בייעוץ פקיסטני והנדסה צפון קוריאנית.

אותו יום היה יום חגיגי. הנשיא האיראני מסעוד פזשכיאן ביקר מוקדם בבוקר בנתאנז ביקור ממלכתי שסוקר ושודר בטלוויזיה הלאומית ואף נשא דברים. המתח לרגל בואו פג ברגע שנסע משם עם פמלייתו הגדולה. בחדר הבקרה המרכזי, אף מהנדס או טכנאי לא הבחין עדיין בקוד הדיגיטלי החמקמק שחדר למערכת והפעיל "פצצה לוגית". תוכנה שהוטמעה מראש בתוכנות ההפעלה המופעלת על פי טריגר שנשלח מרחוק, במטרה לגרום להשבתת מערכות, ליצירת שריפות או לפיצוצים יזומים. פרץ האלגוריתמים העלום, השתלט מרחוק על בקרי התעשייה (SCADA) והחל בשינוי הפרמטרים הקריטיים שיובילו תוך דקות לאסון תפעולי.

ד"ר פרהאד מהדי-זאדה, המהנדס הראשי, איש שמן ומזוקן במקטורן תכלת, צעד לאורך קיר הזכוכית, מביט למטה בדאגה אבהית לכיוון אלפי הצנטריפוגות שהיו בפעולה ועוקב אחר פאנלים של הנתונים המופיעים באותות ירוקים על צגי המחשב בשקט קפוא. הוא אחז בכוס התה הממותק בדבש, והביט בסקרנות לעבר צג שהשמיע צפצוף.

אחראי המשמרת, חסן ראאוף, העיר בהרגעה: "אדוני המהנדס, חיישן בקרה מספר 4 מראה ערכים מעט חריגים, אבל הכול תחת שליטה." פרהאד חייך והמשיך הלאה בסיבוב שלו.

* * *

מרחק של 1800 ק"מ משם, בקומה מינוס 8 במרכז השליטה של אגף הטכנולוגיה והסייבר במטה המוסד לביון ותפק"מ, ישבה נינה לב ראשת "צריח דיגיטאלי" והביטה בעשרות לוחמי הסייבר שלה העומלים ברגע זה ממש על מבצע "פרומתיאוס במדבר". מתקפת סייבר כנגד מיתקן ההעשרה המרכזי של אירן צפונית לעיר נתאנז. התזמון לא היה מקרי. זה היה "יום הגרעין" האיראני, שבו הצהיר המנהיג העליון האיראני שוב שלמדינת ישראל אין לגיטימיות לקיומה.

נינה לב, התחברה ל"רשת האפלה"³ של האינטרנט שם היא ידועה כ'הנסיכה אנימה'. העומדת בראש ממלכה סודית הידועה כ "האקר סטייט". קבוצת האקרים בינלאומית בעלת מיומנות יוצאת דופן שהם אזרחי הממלכה הזאת שאין לה דרכונים, דגל או טריטוריה משל עצמה. משם היא גם הפעילה מבלי שאיש ידע שהוא פועל לטובת המוסד הישראלי את פורום "אבירי השולחן העגול". המהווה במה שבה מוצגים בפני האקרים אתגרים מידיים לפרוץ ולפצח נקודות תורפה במתקן מתקן הסרכזות האיראני, והם נשכרים לפיצוח מערכות הגנה וחדירה מתוחכמת על בסיס הצלחה בלבד. התגמול שלהם הוא מיידי. כל המהלך מבוצע בשקט מוחלט, תחת מעטה של אנונימיות דיגיטלית ב"נתיב הבצל" האפלולי.

מחשבי העל של זרוע הסייבר של המוסד המכונה "צריח דיגיטאלי," דרשו סביבה קרירה של 18 מעלות. ולכן היה גופה הגבעולי של נינה עטוף בסוודר חם בכל פעם שהיא ירדה הנה. נינה לב עמדה נטועה מול הקונסולה המרכזית. עיני השקד שלה נטועות במסכים הגדולים שהקרינו את מה שצילם ושידר הלווין מן החלל בזמן אמת. אצבעותיה ריחפו מעל המקלדת. מימין לכתפה, ישב יהלי אחיה התאום מול מקלדת אחת המחוברת לשלושה מסכים. אצבעותיו הארוכות רקדו את "קוויקסטפ"⁴ הפקודות במהירות עצומה.

יאיר כנפו ראש האגף, אף הוא בקושי בן ארבעים הביט בצמד ההאקרים הגאונים שלו במבט מעריץ. היום היה לאגף הטכנולוגיה אורח רם מעלה מיוחד. המשנה לראשת המוסד אריק בר נתן, שהיה גם ראש מינהלת המבצעים המיתולוגי שבא לראות מקרוב את ביצוע המבצע. כמה שעות לפני שהוא ממריא לביצוע משימת קומנדו מיוחדת הרחק במזרח איראן.

אריק בר נתן הביט בצעירים בפירגון. כולם ישבו מול מסכיהם, על ראשיהם מערכת של אוזניות ומיקרופון. מפעילים בקלות בלתי נסבלת את המחשבים שלהם, שולחים את חיצי נשק הקודים מעבר לאופק. הוא קינא בהם. הם ידעו דברים והכירו עולמות שהוא מעולם לא למד בקומנדו הימי ממנו הוא הגיע למוסד לפני הרבה שנים כלוחם ביחידת "כידון".

בעיקר משכו את לבו קבוצה של אברכים לבושי בגדים מסורתיים, שהתמקמו יחדיו בקצה החדר. אלו היו חרדים שהגיעו בברכת הרבנים מישיבת העילית פוניבז' שבבני ברק. "אלה מפצחי הצפנים המובחרים שלי," הציגה אותם נינה. "יכולתם לפענח ולנתח, שורשה בפלפול התלמודי העמוק, נשאבה מסבלנות ודיוק שנרכשו במשך שנים של לימוד ומחקר. הם היו גם פקחי הבקרה של הפתרונות היצירתיים שהציעו חבורת "פורום אבירי השולחן העגול״ ההאקרים הבינלאומיים תאבי הבצע שקיבלו בהעברה בנקאית מקודדת, כסף טוב במטבע קריפטו שלא ניתן לאתר".

חיוך מסתורי עלה לפתע על שפתיה של נינה. היא מלמלה משפט אחד לתוך מיקרופון המדונה שהיה תלוי על צווארה כאילו היא מתורגמנית המלווה איזה כנס אקדמי משעמם. המשפט היה: "דומינו שלב אחד."

הפקודה עברה ליהלי, שהנהן בהבנה והוא החל לנצח על הרשת, לטוות את המוזיקה. פקודות הוזנו אל מערכת ההפעלה בנתאנז, אלגוריתמים הטעו את החיישנים. אף לא נורת התראה אחת נדלקה בנתאנז, אפילו לא צפצוף נוסף. בחדר הבקרה במדבר האיראני, המהנדסים הביטו בצגים. הכול היה ירוק. הכול היה תקין. ורק תחושת ערפול קלה החלה לרחף בשקט מוחלט ולחטט בקרביים של הכבלים בעומק מתקן הסרכזות של האוייב.

רחש בחש עבר במרכז השליטה של אגף הטכנולוגיה. כולם הקישו כמו מטורפים על מקלדות מושתקות. שורות ירוקות של פקודות וקודים רציפים עלו וירדו על צגי מחשביהם ושוגרו למטרתם בהקשת Enter.

אריק בר נתן, האורח רם המעלה, הביט באצבעותיה הארוכות של נינה מלהטטות במהירות מופלאה על המקלדת הקמורה כמוה לא ראה מעולם. מקלדת הבנויה באופן מפוצל למטרות ארגונומיות כלומר, להפחית עומס על פרקי הידיים, הכתפיים והצוואר בזמן הקלדה ממושכת.

"איך את עושה את זה?" לחש אריק אל נינה בטון כמעט מתנצל. היא הפנתה אליו עיניים שקטות, חשבה שהוא מתפעל מן ההתקפה השקטה שלה. קולה היה נמוך. "אנחנו לא פורצים שום דלת," אמרה, "רק פשוט שותלים להם סיוט. חלום רע באמצע המוח של המכונה. מציאות וירטואלית. כל מה שהם רואים בצגים שלהם זה שקר יפה. רק הקירות סביבם אמיתיים."

יהלי, מבלי להפסיק להקליד, ומבלי להביט אפילו לשנייה אחת במקלדת, הוסיף בבת שחוק כמעט לעצמו: "אנשים בוטחים בלוח האלקטרוני שלהם, אבל מי שחורט להם על הלוח הוא שיקבע מה שיקרה להם עוד מעט לפי הכללים החדשים." הוא הציץ בחיוך מעבר למחיצה שכמו בחתונות חרדיות חוצץ בין הנשים לגברים ועושה הפרדה. מעבר למחיצה ישבו אותם בחורים לבושים שחור לבן, מי שכונה "המניין". הם עשו תנועות של תפילה, גופם רקד קדימה ואחורה באקסטאזה. הם היו מיטב הבחורים החרדים שנבחרו על ידי רבנים להתגייס למוסד כמפצחי צפנים, והאקרים. לוחמי סייבר שיכלו להחשיך עיר בהקשת מקלדת, לעוור מגדלי פיקוח או לגרום לצנטריפוגות של מפעל איראני להעשרת אורניום להשתגע במחול אבדני. בשיחות פרטיות נהגה נינה להתגאות בחברי ה"מניין" כעשר סיבות טובות לכך ששום איש שפוי בדעתו לא יעז להשתמש במחשב או בטלפון נייד.

אריק הרים את הראש והביט בצג הגדול ששידר את מה שרואה ברגע זה מן החלל "אופק 19", לויין הריגול החדיש של ישראל שטס במסלול SSO (מסלול מסונכרן-שמש) בגובה נמוך יחסית של כ-500-600 ק"מ מעל כדור הארץ. מסלול שחוצה כל 90 דקות את קווי הרוחב של איזור אירן וסביבותיה, בזווית שמש קבועה, מה שמאפשר צילום בתנאי תאורה אחידים ומתוזמנים, יתרון חשוב במשימות צילום וריגול מדויק. זה היה לוויין תצפית מבוסס מכ"ם. (SAR). יכולות דימות רזולוציה גבוהה כמו זיהוי עצמים קטנים מ־50 ס"מ, גם בתנאי חושך ועננות. מטרות עיקריות: איסוף מודיעין חזותי וגיאוגרפי, בעיקר על מדינות כמו איראן ותימן.

הצג גדול השני שידר את התמונה ששידר הכטב"מ "איתן" של חיל האוויר ויחידת 9900 של אמ"ן, שהוגדר ככטב"מ מסוג HALE (רום גבוה, שהייה ממושכת), ששט לו חרישית בגובה קפוא של 20 ק"מ מעל דרום טהרן.

מוחו של אריק הבין שהוא נמצא באמצע זירת קרב. אך איזור נתאנז נראה לאריק מן המסכים בוטח ושלו. האוירה בחמ"ל "צריח דיגיטאלי" היה לו שקט מדי. מוזיקה קלאסית חרישית נישאה בחלל האוויר הממוזג והקריר בגלל המחשבים. סוג של אוקסימורון כמו "שתיקה רועמת". קרב מבחינתו אמור להיות מקום רועש מאד, מלווה בצעקות פצועים, ריחות של חומר נפץ ודם, בתמרון רק"מ, טנקים או רעש מחריש אוזניים של חיפוי אווירי. הדיסוננס במתארים הרגיש לו מוזר. אריק הרגיש כמו חייזר בעולם לא מוכר.

* * *

מדי פעם, השתנה קצב הצנטריפוגות בשבריר שנייה, הלחצים עלו במילימטרים בלתי מורגש לאיש מלבד מי שמחפש את זה.

חסן ראאוף ראש המשמרת שוב הרגיע: "המכונה מרעידה יותר מדי היום, אדוני. הזמנתי כבר את צוות האחזקה. מחר יגיע הטכנאי לשמן אותה."

מוהנדס פרהאד הנהן ולא עצר. "זה כנראה בעיית אוורור, או לחות, אולי משהו סותם את הצנרת," הסכים והמשיך הלאה. ביטחון של שנים לא נשבר בגלל רעד מכני קטן. מאה שמונים אלף טון של בטון יצוק ואינספור לוחות של פלדה בעובי רב, יצקו בליבם אשליית ביטחון. ההנהלה הבטיחה להם ששום דבר לא יכול לחדור לכאן, שום פצצה חודרת בונקרים, ובטח לא טיל שיוט.

בחדר הבקרה הגדול, אי־שם בליבו של המתחם, לגם ד"ר פרהאד מהדי־זאדה מן התה המתקתק שלו. התה שלו היה מתובל בתבלין ה"הל" (קרדמון), ג'ינג'ר ופלפל שחור. על השולחן לפניו נערמו המסמכים, ומולו שורות ירוקות של תצוגות דיגיטליות שסיפרו כל אחת סיפור שונה. יחד, הן ניגנו אופרה של קצב חיים תעשייתי. עוד יום רגיל. סוג של שגרה מתוקה, כך חשב בליבו בה התערבבו גאווה על היותו חלק מפרויקט הדגל של הרפובליקה האיסלאמית של אירן. מחשבותיו הובילו אותו לחשוב על החופשה השנתית שתגיע בקרוב בים הכספי. בעיירה רשתי (Rasht) היה להם בית נופש. עם גישה לחופי הים וליערות הגשם הסמוכים.

הוא לא שיער שבאותן שעות ממש, הרחק, מעבר לאופק במרתף מלא מסכים, בחדר נטול חלונות, יושבת ברגע זה מלאך המוות שלו ומתכננת את סופו. לידה ישב יהלי, אחיה, דק גזרה ועדין תנועה, עיניו היפות רתומות לפרטיטורה⁵ שהוא כתב כתכליל של קודים. אצבעותיו מרפרפות על המקשים כמו כנפי שפירית המרחפת מעל מקווה מים.

שני היריבים ישבו במגדל השן הדיגיטלי שלהם. ד"ר פרהאד, בלב הלוהט של מדבר מולדתו פרס העתיקה, מתפלל שהמשמרת תעבור בשלום, שמספריו יישארו יציבים, שלא תקרה שום תקלה. ומצד שני כ- 1800 ק"מ משם, ניהלה מולו נינה קרב אכזר שעמד להפיל על ד"ר פרהאד ואנשיו את תקרת מתקן הסרכזות תרתי משמע. כל אחד מהם, משני צדי העולם, ישב אל שולחן המשחק בו כללי המשחק של משחק השחמט העתיק שהומצא באירן העתיקה, עמדו להישבר.

משל"ט אגף הלוגיסטיקה של המוסד היה דרוך בשקט. נינה כמעט לא נשמה. יהלי התאום הלא זהה שלה שתק. מבט אחד בעיניה הספיק להריץ ביניהם שורת פקודות של אמון ישן בין אחים. היא לחשה "דומינו, שלב שתיים" הוא הנהן. שניהם הבינו. היא היתה הבכורה ממנו בשתי דקות והוא קיבל את בכירותה ללא הטלת ספק.

רגע לפני שהקיש יהלי את הפקודה, פנה אליה יאיר כנפו שעד אז שתק, ושאל:

"למה את קוראת לזה 'דומינו'?. את משחקת מול איראנים. למה לא קראת לזה "שש בש" או באיראנית "נַרד"? Nard או בשם האיראני של משחק השחמט הנקרא בפרסית: "שטרנג' - Shatranj?״

כמעט כמו מורה שמסבירה מושג פשוט, חייכה אליו נינה קלות: "כי כמו במשחק הדומינו, אתה דוחף אבן אחת, ובשבריר שנייה כל הטור נפל. כל חלק במערכת מקושר לאחר. זו תבנית שנבנית בשקט גמור, ואז פתאום הכל מתמוטט ברעש גדול. רק בגלל תזוזה קטנה אחת בהתחלה. זה בדיוק מה שאנחנו עושים להם בלב המתקן. מתחילים תהליך, ומאות מערכות קורסות, אחת אחרי השנייה, עוד לפני שמישהו שם מבין מה בכלל קרה הכל יקרוס להם על הראש בפיצוץ מלווה בבוהק ושריפה."

הפקודה הראשונה יצאה. באולם התת קרקעי, הוסיפו בקרי התפעול לדווח שהצנטריפוגות ממשיכות לרקוד את ואלס האורניום ב"קרשנדו" ("crescendo") מוגבר. המהנדסים בצד השני של העולם, רצו להאמין שהסערה תחלוף. ד"ר פרהאד חש, מבלי להבין, הרגשה מוזרה של ריח לחות חמוצה שהגיעה לאפו הרגיש, מן הצינורות הארוכים שעברו מעל לראשו. אוזנו המוזיקלית שמעה את חריקות הזיוף של פנים הסרכזות המסתובבות במהירות מטורפת, בונות חום עצום בתוך גלילי המתכת העגולים. אבל צגי המחשב סיפרו סיפור אחר. והמוח שלו פקד עליו להאמין למחשב.

מערכת ההגנות האיראנית הייתה חכמה, היא נכתבה על ידי טובי מומחי הסייבר הצפון קוריאניים. עד שהיא פגשה את יהלי וצוות לוחמי הסייבר של המוסד. הם תעתעו במערכת ההגנה בעדינות, מצאו פירצה באיזה מערכת הפעלה, או חולשה באיזה מדפסת וחדרו דרכם, שינו ערך קטן של קצב סיבוב של אחת מאלף הצנטריפוגות, ואח"כ עברו לשנייה, והמשיכו הלאה. הצוות של נינה התנהגו כמו להקת לביאות משחרות לטרף. נינה היתה טורף סבלני שהושיט טופר קליל אבל חד כסכין, שרט ודימם את לב המערכת וחייך לעצמו בשביעות רצון. אף אחד לא חשד. בחדר הבקרה, באירן הרחוקה, חסן ראאוף, עוזרו של הדוקטור, אמנם שם לב לאיזה מדד חריג, ואמר לעצמו "שוב משהו התבלבל." הדוקטור ראה אבל משך בכתפיו. "אולי אבק, אולי חיישן ישן. אולי טעות סטטיסטית שגרתית צפויה, אחת מני רבות באלפי קילומטר של צינורות".

החמ"ל בישראל היה דרוך. נינה הרגישה את פעימת המלכודת, את תחושת ההתרגשות שהטרף עוד לא חושד שהוא עתיד להיטרף כהרף עין. יהלי עקב אחרי תגובת המערכת האיראנית. חש בהתרגשות היכן רועדת תיבה, היכן מסמנת השרשרת סימני תחלואה קלה. הוא שינה עוד ערך, תקע טריז נוסף בליבה הפועם של המערכת הופך אותה עבד נרצע לרצונותיו.

פעמיים הורה ד"ר פרהאד לצוותיו לבדוק פשר רעש מקומי, פעמיים הציגו דוחות הבקרה שהכול בגדר הנורמה. יש קסם מסוכן בכך שמערכת מחשבים מבטיחה לך ביטחון גם כשעמוק בפנים אתה לא רגוע. אבל אין מרחב לפאניקה. הוא היה מהנדס לא איש סייבר. ומערכת הבקרה הבטיחה לו שהמערכת בלתי חדירה. "הכול בשליטה, אללה יגן," נשא הדוקטור תפילה קטנה לעצמו וחזר להגיגיו על החופשה המתקרבת.

במרכז השליטה ב"צריח דיגיטאלי", הביט יאיר כנפו ראש אגף הטכנולוגיות בסינרגיה המטורפת שיוצרים האח והאחות לב, ושאל את עצמו: "מעניין באיזה שלב הם ירגישו שם באירן שהם כבר מזמן לא בשליטה על נתאנז?"

נינה סימנה איזה שורה במחשב שלה, ולחצה אות "שגר". לא מסיטה את מבטה מהמסך. "עוד תזוזה קטנה כאן," הצביעה על קוד מהבהב, "ואז יתמוטט עליהם כל הדינמו שלהם."

יהלי הרים גבה: "דינמו?" נינה הנהנה: "הלב של המערכת. מספיק שיברח שם בורג קטן וכל העסק קורס". הוא הנהן בהסכמה.

"בינתיים הכול הולך לנו בדיוק לפי הפרוטוקול. אבל, כשהכול נראה יותר מדי בסדר זו הנקודה הכי מסוכנת. זו הנקודה שאני הופך למודאג". דיווח יהלי לעצמו.

"נקודה מסוכנת למי?" העירה נינה בסרקזם. אבל ראשו של יהלי כבר שייט לנתאנז, מוחו הקודח עובר במהירות על מקרים ותגובות, עושה פיין טיונינג לחיצי האלגוריתמים שהוא וחבריו שיגרו ללב המטרה.

עוד טופר חד כתער של נמר דיגיטלי נשלף והגיח במהירות מתוך הצללים מדמם מבפנים את חדרי לב המערכת האיראנית. מהירות הסיבוב של הסרכזות החלו לטפס במהירות. ונתוני החום החלו לטפס. השיבוש חדר אט־אט. האולמות הענקיים בנתאנז החלו לרעוד חרישית, מזגן ישן רטן, ספק עייפות, ספק מצוקה של התמודדות עם חום ואבק המידבר. חסן הפנה את תשומת ליבו של הטכנאי לרעידה באחת משורות הצנטריפוגות.

"לא משהו," הרגיע הטכנאי. "אולי רעידות משנה. זה בגבולות הנורמה" הצביע על מסכי הבקרה הצבועים ירוק מרגיע. ואמר "אין חריגה במסכים בכלל." תחושת שליטה מדומה עטפה כל עייפות מקצועית. שנים של "מצב ירוק" במסך הרדימו את השכל.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*

2 פרומתאוס במיתולוגיה היוונית פירוש שמו "החושב מראש". על פי הסיפור המיתולוגי, האל פרומתאוס יצר את האדם מעפר ומים והעניק לו את האש. פרומתאוס מסמל חכמה, חיזוי עתיד, והקרבה למען טובת האדם. האש שסיפק לאנושות מייצגת יסוד של יצירתיות, ידע והישרדות.

3 הרשת השחורה או "הרשת האפלה" או באנגלית: Darknet/Dark web) ו"נתיב הבצל" (Onion Routing) מתייחסים לשני מושגים שונים אך קשורים מהעולם של אינטרנט אנונימי ומוצפן.

4 הקוויקסטפ הוא המהיר ביותר מכל חמשת הריקודים הקלאסיים, והוא מכיל קפיצות רבות, בהן הזוג עדיין חייב להישאר צמוד זה לזה.

5 ספר תווים הכולל את כלל הכלים והקולות;