ויפאסנה: האמנות לחיות

דברי פתיחה

תמיד אהיה אסיר תודה למדיטציית וִיפָּאסָנָה על השינויים שחוללה בחיי. כשלמדתי לראשונה טכניקה זו חשתי כאילו מצאתי סוף סוף את דרך המלך, לאחר נדודים שנמשכו שנים במבוך מבלבל של נתיבים ללא מוצא. בשנים שעברו מאז המשכתי ללכת בדרך זו, ועם כל צעד התבהר יותר היעד הנכסף — שחרור מכל הסבל, הארה מלאה. איני יכול לטעון כי הגעתי ליעד הסופי הזה, אבל אין בלבי כל ספק כי דרך זו מובילה ישירות אליו.

לאלה שהראו לי את הדרך — סָיָאגִ'י אוּ בָּה קִין (Sayagyi U Ba Khin), ושרשרת המורים ששמרו על הטכניקה הזו במשך אלפי שנים מאז ימיו של הבודהא — אהיה אסיר תודה כל חיי. בשמם אני מעודד אחרים לעלות על הדרך הזאת, כדי שגם הם יזכו להשתחרר מן הסבל.

אף על פי שאלפים מאנשי המערב למדו את הטכניקה הזאת, לא הופיע עד היום ספר המתאר בדייקנות ובהרחבה צורה זו של ויפאסנה. אני שמח מאוד שסוף סוף נטל על עצמו מודט רציני למלא את החסר.

מי ייתן שספר זה יעמיק את ההבנה של אלה המתרגלים מדיטציית ויפאסנה ויעודד אחרים לנסות טכניקה זו כדי שגם הם יוכלו לחוות את אושר השחרור. מי ייתן שכל קורא יִלְמד את האמנות לחיות, כדי למצוא שלווה והרמוניה בתוך עצמו, וכדי ליצור שלווה והרמוניה לאחרים.

מי ייתן שכל יצור חי יהיה מאושר!

ס.נ. גוֹאֶנְקָה

בומביי

אפריל 1986

פתח דבר

בין הסוגים השונים של מדיטציה הקיימים כיום מיוחדת במינה היא שיטת ויפאסנה כפי שמלמד אותה ס.נ. גוֹאֶנְקָה. טכניקה זו היא דרך פשוטה והגיונית להשגתה של שלוות נפש אמיתית ולניהול חיים מאושרים ומועילים. מדיטציית ויפאסנה נשתמרה במשך תקופה ארוכה בקהילה הבודהיסטית של בורמה. עם זאת אין בה ולא כלום ממאפייניה של כת, כך שכל בני האדם, מכל רקע שהוא, יכולים לקבל אותה ולהשתמש בה.

ס.נ. גואנקה היה תעשיין בגמלאות, אשר שימש בעבר כמנהיגה של קהילת העסקים ההודית בבורמה. הוא נולד במשפחה הינדית אדוקה, ומגיל צעיר סבל ממיגרנות ומכאבי ראש קשים. במהלך חיפושיו אחרי תרופה למכאוביו נוצר בשנת 1955 קשר בינו לבין סָיָאגִ'י אוּ בָּה קִין, ששילב פעילות ציבורית כעובד מדינה בכיר עם פעילות פרטית כמורה למדיטציה. במהלך לימוד מדיטציית ויפאסנה מאוּ בָּה קִין גילה בה גואנקה שיטה החורגת מעבר להקלת הסימפטומים של החולי הגופני וממריאה מעל מחסומי תרבות ודת. בהדרגה, במשך שנים של תרגול ולימוד בהדרכת מורו, שינתה מדיטציית ויפאסנה את חייו.

בשנת 1969 הוסמך גואנקה על ידי אוּ בָּה קִין כמורה למדיטציית ויפאסנה. באותה שנה נסע להודו והחל ללמד שם ויפאסנה, ובכך החזיר את הטכניקה הזו לארץ מוצאה. במדינה המפולגת עדיין על ידי מעמדות ודתות, משכו הקורסים של גואנקה אלפי בני אדם מרקעים חברתיים שונים. אלפים מבני המערב השתתפו גם הם בקורסים של ויפאסנה, כשהם נמשכים לאופייה המעשי של הטכניקה.

סגולותיה של ויפאסנה מוצאות את ביטויין באישיותו של גואנקה עצמו. הוא היה אדם מעשי, המעורה היטב במציאות ומסוגל להתמודד עמה בדרך נחרצת; אך בכל מצב שמר על שלוות נפש יוצאת דופן. שלווה זו היתה משולבת בתחושה עמוקה של חמלה ויכולת להזדהות למעשה עם כל אדם. עם זאת, לא היתה באישיותו רצינות מוגזמת. הוא ניחן בחוש הומור כובש, ועשה בו שימוש בשיחותיו. בזיכרונם של משתתפי הקורסים נחרתים חיוכו, צחוקו והסיסמה שהוא מרבה להשמיע: "היֵה מאושר!" אין ספק שוויפאסנה הביאה לו אושר, והוא שאף לחלוק אושר זה עם אחרים בהציגו בפניהם את הטכניקה שהועילה לו כל כך.

למרות נוכחותו המגנטית, לא היה לגואנקה כל רצון להיות גורו ההופך את חסידיו לרובוטים. במקום זאת לימד אחריות עצמית. המבחן האמיתי של ויפאסנה, לדבריו, הוא בעצם יישומה בחיים. הוא עודד את המודטים לא לשבת לרגליו, אלא לצאת לעולם ולחיות באושר. הוא דחה כל ביטוי של הערצה כלפיו וקרא לתלמידיו להתמסר לטכניקה, לאמת שהם מגלים במעמקי לבם.

המסורת בבורמה נתנה בידי הנזירים הבודהיסטים את הסמכות להורות מדיטציה. אך גואנקה, כמו המורה שלו, לא היה נזיר; הוא עמד בראש משפחה גדולה. למרות זאת, דרך הוראתו הבהירה ויעילותה של הטכניקה עצמה זכו לאישורם של נזירים רמי מעמד בבורמה, בהודו ובסרי לנקה, מהם שעברו את הקורסים תחת הדרכתו.

גואנקה עמד על כך שכדי לשמר את טוהרת המדיטציה אסור לה להפוך לעסק מסחרי. הקורסים והמרכזים הפועלים בהדרכתו מתנהלים ללא כל כוונת רווח. הוא עצמו מעולם לא זכה בכל תשלום, ישיר או עקיף, עבור עבודתו, וכך גם המורים־העוזרים שהסמיך להדריך קורסים כנציגיו. את הטכניקה של ויפאסנה הפיץ אך ורק כשירות לאנושות, כדי לסייע לאלה הזקוקים לעזרה.

ס.נ. גואנקה היה אחד מקומץ המדריכים הרוחניים ההודים שזכו לכבוד בארצם לא פחות מאשר במדינות המערב. עם זאת, מעולם לא ביקש לעצמו פרסום, והעדיף שהמוניטין של ויפאסנה יתפשט מפה לאוזן. תמיד הדגיש שהתרגול המעשי של המדיטציה חשוב מן הכתיבה עליה. מסיבות אלה גואנקה מוכָּר פחות מכפי שהיה ראוי להיות. בשנת 2013 הלך לעולמו בשיבה טובה. ספר זה הוא התיאור המפורט הראשון של תורתו, והוא נכתב בהכוונתו ובהסכמתו.

הספר שלפנינו מבוסס בעיקר על השיחות שגואנקה מגיש במהלך עשרת ימי קורס מדיטציית ויפאסנה, ובמידה פחותה יותר על המאמרים שכתב באנגלית. השתמשתי בחומרים אלה בחופשיות, ושאלתי מהם לא רק טיעונים ודרכי ארגון של נקודות מסוימות, אלא גם דוגמאות המובאות בשיחות ולעתים קרובות גם מילים ואף משפטים שלמים שבהם הוא משתמש. אלה שהשתתפו בקורסים למדיטציית ויפאסנה כפי שהיא ניתנת על ידי גואנקה ימצאו הרבה מן המוכָּר בספר זה, ואפשר שאף יצליחו לזהות את השיחה או המאמר מהם נלקחו ציטוטים מסוימים בספר.

שיחותיו של המורה במהלך הקורס מלוות, צעד אחר צעד, את התנסויותיהם במדיטציה של המשתתפים. אולם בספר שלפנינו נערך החומר בצורה אחרת, לתועלתו של קהל שונה — אנשים שרק קוראים על מדיטציה, בלי שבהכרח תירגלו אותה בפועל. למען קוראים אלה נעשה כאן ניסיון להגיש את דברי ההוראה כפי שהמשתתפים בקורס חווים אותה הלכה למעשה: התקדמות הגיונית הזורמת בלא הפסקה מן הצעד הראשון אל היעד הסופי. השלמות האורגנית הזו מובנת בקלות למודט, אך הספר שלפנינו מנסה להעניק לאלה שאינם מודטים הצצה אל תורת המדיטציה כפי שהיא נפרשת לפני המתרגל אותה.

כמה קטעים בספר משמרים במתכוון את הצביון הדיבורי, כדי לאפשר התרשמות חיה יותר מדרך הוראתו של גואנקה. קטעים אלה הם הסיפורים המשובצים בין הפרקים, השאלות והתשובות המסיימות כל פרק, וקטעי דו־שיח שנלקחו מדיונים ממשיים עם תלמידים במהלך קורס או בראיונות אישיים איתם. כמה מן הסיפורים לקוחים מאירועים בחייו של הבודהא, אחרים באו ממורשת סיפורי העם העשירה של הודו, והשאר מניסיונו האישי של מר גואנקה. כולם מסופרים במילותיו שלו, לא מתוך כוונה לשפר את המקור אלא כדי להציג את הסיפורים במתכונת רעננה, תוך הדגשת נגיעתם לתרגול המדיטציה. סיפורים אלה מרככים את האווירה הרצינית של קורס הוויפאסנה, ומהווים מקור להשראה בהציגם נקודות מרכזיות של התורה הנלמדת בצורה שקל לזוכרה. נכלל כאן רק מבחר קטן מתוך הסיפורים הרבים הניתנים במהלכו של הקורס בן עשרת הימים.

הציטוטים נלקחו מן הטקסטים העתיקים והמקובלים ביותר של דברי הבודהא, "קובץ הדרשות" — הסוּטָא פִּיטָאקָה (Sutta Piṭaka), כפי שאלה נשתמרו בשפת פָּאלִי (Pāli) העתיקה בארצות הבודהיזם הטְהֶרָוָואדִי (Theravāda). כדי לשמור על נוסח אחיד לכל אורכו של הספר, ניסיתי לשוב ולתרגם את כל הקטעים המצוטטים כאן. לשם כך נעזרתי בעבודתם של המתרגמים המודרנים החשובים. עם זאת, כיוון שספר זה אינו עבודה מדעית, לא ביקשתי להשיג דיוק מילולי בתרגום משפת פאלי. במקום זאת השתדלתי להמחיש במילים ברורות ופשוטות את משמעותו של כל קטע, כפי שהוא נראה בעיניו של מודט ויפאסנה לאור חוויות המדיטציה שלו. אפשר שניסוחם של כמה מילים או קטעים ייראה חורג מן המקובל, אך אני מקווה שבעניינים מהותיים הנוסח שלפניכם נשאר נאמן למשמעות המילולית והישירה של הטקסטים המקוריים.

לצורך האחידות והדיוק הובאו המונחים הבודהיסטיים בטקסט בצורתם שבשפת פאלי, אף כי אפשר שבכמה מקרים צורתם בשפת סנסקריט מוכרת יותר לקורא.א לדוגמה, אני משתמש במילה דְהָאמָה (Dhamma) שבשפת פאלי במקום בצורת הסנסקריט דְהָרְמָה (Dharma), קָאמָה (Kamma) במקום קָארְמָה (Karma), נִיבָּאנָה (Nibbāna) במקום נִירְוָונָה (Nirvāṇa), סַנְקְהָארָה (Sankhāra) במקום סָמְסְקְהָארָה (Samskhāra). נטיתי לצמצם ככל האפשר את השימוש במילים בשפת פאלי, כדי למנוע אי־בהירות מיותרת. עם זאת, לעתים קרובות משמשות מילים אלה לתיאור תפיסות מסוימות שאינן מוּכָּרוֹת במחשבה המערבית, וקשה לתרגמן במילה חלופית אחת. מסיבה זו העדפתי להשתמש במקומות מסוימים במילה אחת בשפת פאלי במקום לתרגמה. כל המילים בשפת פאלי המודפסות בטקסט באותיות מודגשות נכללות ב"רשימת המונחים", המופיעה בסוף הספר.

טכניקת המדיטציה ויפאסנה מעניקה יתרונות זהים לכל המשתמשים בה, בלא כל אפליה של גזע, מעמד או מין. ואולם שפות מערביות מגדירות בהטיותיהן את מינם של האנשים שאליהם מתייחס הכתוב, ועל אף כל המאמצים לנסח את הדברים בצורה שתפנה באופן שווה לגברים ולנשים, השתמשתי מדי פעם בביטוי "הוא" (במהדורה החדשה בעברית בחרתי להשתמש בדרך כלל בלשון רבים). הקוראים מתבקשים לראות בצורת ההטייה הזכרית רק כלל לשוני ולא לייחס לה כל כוונה של התעלמות מן המין הנשי או סימן לעליונות גברית כלשהי. כל התייחסות מפלה כזו זרה להוראת ויפאסנה ומנוגדת לרוחה.

אני אסיר תודה לכל אלה שסייעו לי בכתיבת הספר. תודה מיוחדת ברצוני להביע לס.נ. גואנקה, שמצא בלוח הזמנים העמוס שלו פנאי לעיין בכתב היד במהלך כתיבתו, ויתר על כן — על שהנחה אותי לעשות את הצעדים הראשונים בדרך המתוארת כאן.

במובן עמוק יותר, מחברו האמיתי של ספר זה הוא ס.נ. גואנקה, כיוון שכל מטרתי היתה להציג את הדרך שבה הוא מנחיל את תורתו של הבודהא. מעלותיו של הספר — בזכותו; אם יש פגמים בספר — אני אחראי להם.

הערה

א כדי להקל על הבנת הטקסט, ניתנת בתרגום הנוכחי צורת הרבים של מילים בפאלי על ידי הוספת הסיומת "ות".

הקדמה

דמו בנפשכם שנקרית לידיכם הזדמנות להסיר מעליכם כל אחריות גשמית למשך עשרה ימים, ולצאת למקום שקט ומבודד שבו תהיו מוגנים מכל הפרעה. שם יסופקו לכם כל צרכיכם הגופניים הבסיסיים, כגון מגורים ומזון, ומתנדבים יסייעו בכל הדרוש כדי להבטיח את נוחיותכם. כל שתידרשו לעשות יהיה להימנע מתקשורת עם אחרים, ולבלות את כל שעות העֵרוּת, להוציא פעולות חיוניות, בעיניים עצומות ובהתמקדות באובייקט נבחר. האם תקפצו על המציאה?

ונניח שרק שמעתם שקיימת אפשרות כזו, ושבני אדם כמוכם לא רק מוכנים אלא אף נלהבים לבלות כך את זמנם הפנוי; כיצד תגדירו את פעילותם? אפשר שתאמרו: זו ברכה לבטלה, או שקיעה בהרהורים; בריחה מן המציאות או התכנסות רוחנית; סימום עצמי או חיפוש עצמי; הסתגרות או התבוננות פנימה. ההתרשמות יכולה להיות חיובית או שלילית, אבל הרושם שיוצרת המדיטציה בעיני כל המסתכלים בה הוא של התכנסות פנימה והתרחקות מן העולם. אין ספק שקיימות טכניקות הפועלות בדרך זו. אבל המדיטציה אינה חייבת להיות בריחה. היא יכולה גם להיות דרך לפגוש בעולם כדי להבין אותו ואת עצמנו.

כל אדם מותנה לחשוב שהעולם האמיתי קיים מחוץ לו, ושהדרך הנכונה לחיות היא באמצעות מגע עם מציאות חיצונית — על ידי חיפוש הזנה גופנית ורוחנית מבחוץ. מרביתנו לא שקלנו מעולם את האפשרות לנתק את הקשרים החיצוניים כדי לבדוק מה מתרחש בפנים. רעיון זה דומה בעינינו, מן הסתם, לבהייה ממושכת בתמונות האקראיות המתחלפות כשומר מסך. תמיד נעדיף לחקור את המתרחש בצדו האפל של הירח או בקרקעית האוקיינוס מאשר לבחון את הנבכים העמוקים שבתוכנו.

אבל לאמיתו של דבר, היקום קיים לגבי כל אחד מאיתנו רק כשאנו חווים אותו בגופנו ובנפשנו. הוא אינו נמצא במקום אחר; הוא תמיד כאן ועכשיו. רק חקירת הכאן־ועכשיו שבתוכנו תאפשר לנו לחקור אותו. אם לא נבחן את העולם שבתוכנו לא נכיר אף פעם את המציאות. כל שנדע הוא מהן אמונותינו ביחס אליה או מהן תפיסותינו האינטלקטואליות לגביה. ואולם אם נביט אל תוך עצמנו נוכל לדעת את המציאות במישרין ונוכל ללמוד לטפל בה בצורה חיובית ויצירתית.

אחת השיטות לחקירת העולם הפנימי היא מדיטציית ויפאסנה (Vipassanā) כפי שמלמד אותה ס.נ. גואנקה. זאת דרך מעשית שבאמצעותה יכול כל אדם לבחון את המציאות של גופו ונפשו, לחשוף ולפתור את הבעיות החבויות בהם, לפתח פוטנציאל בלתי מנוצל ולכוון אותו לטובת עצמו ולתועלת הרבים.

משמעות המונח ויפאסנה בשפת פאלי העתיקה של הודו היא "ראייה חודרת". זוהי תמצית משנתו של הבודהא, עצם החוויה של האמיתות שעליהן דיבר. הבודהא עצמו הגיע לחוויה זו על ידי תרגול מדיטציה, ולכן התמקד בעיקר בהוראתה. דבריו הם תיעוד של חוויותיו במדיטציה, בתוספת הנחיות מפורטות כיצד לתרגל כדי להגיע אל היעד שהוא עצמו השיג — חוויית האמת.

עד כאן הכל מתקבל על דעת רבים, אבל נותרה בעינה הבעיה כיצד להבין ואיך למלא את ההנחיות שהותיר אחריו הבודהא. אף שדבריו נשמרו בטקסטים שמהימנותם מקובלת, קשה לפרש ולהבין את הנחיות המדיטציה של הבודהא שלא בהקשר של תרגול פעיל.

אבל אם קיימת טכניקה שנשתמרה במהלך דורות כה רבים, והיא מביאה לאותן תוצאות שמתאר הבודהא, תואמת בדייקנות את הנחיותיו ומבהירה בהן נקודות רבות שנראו מעורפלות במשך זמן רב, ברור שטכניקה זו ראויה לעיון. ויפאסנה היא שיטה כזאת. זו טכניקה מיוחדת במינה בשל פשטותה המופלאה, בשל חוסר הדוגמטיות שלה, ומעל לכל בשל תוצאותיה.

מדיטציית ויפאסנה נלמדת בקורס של עשרה ימים, הפתוח לכל מי שמבקש בכנות ללמוד את הטכניקה ומסוגל לכך מבחינה גופנית ונפשית. במשך עשרת הימים המשתתפים אינם עוזבים את אתר הקורס ואינם מקיימים כל קשר עם העולם שבחוץ. הם נמנעים מקריאה ומכתיבה, משעים כל פעילות דתית וכל תרגול רוחני אחר, וממלאים בדייקנות אחר ההנחיות שהם מקבלים. במשך כל התקופה הם נוהגים על פי מערכת מוסרית בסיסית הכוללת פרישות מחיי מין והימנעות מאלכוהול ומסמים. הם גם נמנעים מדיבור איש עם רעהו בתשעת הימים הראשונים של הקורס, אף כי הם חופשים לדון עם המורה בבעיות הנוגעות לתרגול המדיטציה ועם הנהלת הקורס בכל הנוגע לצרכים גשמיים.

במהלך שלושה וחצי הימים הראשונים של הקורס מתרגלים המשתתפים ריכוז מנטלי. הדבר מהווה הכנה לטכניקת ויפאסנה עצמה, שאותה לומדים ביום הרביעי של הקורס. בכל יום מוצגים צעדים נוספים בתרגול, כך שעד סיום הקורס נלמדת הטכניקה במלואה. ביום העשירי מסתיימת השתיקה, והמודטים חוזרים בהדרגה לדרך החיים המוחצנת יותר. הקורס מסתיים בבוקרו של היום האחד־עשר.

החוויה של עשרת ימי הקורס עשויה לגרום כמה הפתעות. הראשונה היא שהמדיטציה היא עבודה קשה! מקובל לחשוב שמדיטציה היא סוג של חוסר פעילות, או של רגיעה, אך עד מהרה מתברר כי זו תפיסה מוטעית. נדרשת חריצות רבה כדי לכוון בצורה מודעת ועקבית את התהליכים הנפשיים לדרך מסוימת. ההנחיות אומרות לעבוד במלוא המרץ, ויחד עם זאת בלא מתח, אך עד שלומדים לעשות זאת, התרגול יכול להיות מתסכל או אף מתיש.

ההפתעה השנייה היא שבתחילה, התובנות המושגות בעקבות ההסתכלות פנימה אינן בהכרח נעימות וגורמות אושר. אנו בררנים מאוד, בדרך כלל, בראיית עצמנו. כשאנו מביטים במראה אנו מקפידים להתייצב בתנוחה המחניפה ביותר ולעטות את ארשת הפנים הנאה ביותר. כך יש לנו גם דימוי עצמי המדגיש את תכונותינו החיוביות, מפחית בערכם של הפגמים ומתעלם לחלוטין מכמה צדדים של אישיותנו. לרוב נראה את הדמות שברצוננו לראות, ולא את המציאות. אבל מדיטציית ויפאסנה היא טכניקה לראיית המציאות מכל הזוויות. במקום דמות ערוכה בקפידה, ניצב המודט לנוכח האמת במערומיה. קרוב לוודאי שיקשה עליו לקבל כמה מן ההיבטים שיגלה.

לפעמים מתקבל הרושם שבמקום למצוא שלווה פנימית, מצאנו רק סערת נפש. כל הקשור בקורס נראה בלתי אפשרי לביצוע ובלתי מתקבל על הדעת: לוח הזמנים העמוס, מתקני המגורים, המשמעת, ההוראות והעצות של המורה, הטכניקה עצמה.

הפתעה נוספת היא שבשלב מסוים נעלמים כל הקשיים. מגיע רגע שבו לומדים המודטים לעשות מאמץ בלי להתאמץ, לשמור על דריכות רגועה, על מעורבות מרוחקת. במקום להיאבק הם שוקעים בתרגול. בשלב זה תנאי המגורים מאבדים מחשיבותם, המשמעת הופכת לתמיכה מסייעת, והשעות חולפות במהירות, בלי משים. הנפש הופכת שלווה כאגם בין הרים בשעת שחר, המשקף בשלמות את כל סביבותיו ובה בעת גם מגלה את מעמקיו לאלה המתבוננים בו מקרוב. כשמגיעה בהירות זו, כל רגע גדוש בחיוביות, ביופי ובשלווה.

כך מגלים המודטים שהטכניקה אכן פועלת. כל צעד עשוי להיראות להם כניתור בלתי אפשרי, ולמרות זאת הם מרגישים שהם מסוגלים לכך. עם תום עשרת הימים מתחוור להם כמה ארוכה הדרך שעברו מתחילתו של הקורס. התהליך שעברו דומה לניתוח, לפתיחתו של פצע מלא מוגלה. פתיחתו של הפצע והלחץ על סביבותיו כדי להוציא את המוגלה מכאיבים, אבל אם לא ייעשה הדבר לא יוכל הפצע להירפא. משסולקה המוגלה, השתחרר האדם ממנה ומן הסבל שהיא גורמת, והוא יכול לחזור לאֵיתנו. בדומה, ההשתתפות בקורס משחררת את המודטים ממתחים שונים והם נהנים מבריאות נפשית טובה יותר. תהליך הוויפאסנה גורם לשינויים עמוקים, שכוחם יפה גם לאחר סיום הקורס. המודטים מגלים שאת כל החוזק הנפשי והידע שצברו במהלך הקורס, הם יכולים לרתום בחיי היומיום לתועלת ולטובתם של אחרים. חייהם הופכים הרמוניים יותר, פוריים ומאושרים.

הטכניקה שמלמד ס.נ. גואנקה היא זו שהוא עצמו למד ממורו, סָיָאגִ'י אוּ בָּה קִין המנוח מבורמה, שלמד ויפאסנה מסָאיָה אוּ תְהֶט (Saya U Thet), מורה רב־מוניטין למדיטציה שפעל בבורמה במחצית הראשונה של המאה ה־20. סָאיָה אוּ תְהֶט היה תלמידו של לֶדִי סָיָאדוֹ (Ledi Sayadaw), נזיר־מלומד בורמני מפורסם שחי בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20. לא ידועים שמותיהם של מורי הטכניקה הזו מתקופה מוקדמת יותר, אך המתרגלים אותה מאמינים שלֶדִי סָיָאדוֹ למד מדיטציית ויפאסנה ממורים מסורתיים, אשר שימרו אותה לאורך דורות רבים מאז התקופה העתיקה, כשתורתו של הבודהא חדרה בראשונה לבורמה.

הטכניקה תואמת את הנחיותיו של הבודהא בדבר המדיטציה, במשמעות הפשוטה והמילולית ביותר של דבריו; ומעל לכל, היא מביאה לתוצאות טובות, אישיות, מוחשיות ומיידיות.

הספר שלפנינו אינו מדריך עשה־זאת־בעצמך לתרגול מדיטציית ויפאסנה, ואנשים המשתמשים בו לצורך זה עושים זאת על אחריותם. יש ללמוד את הטכניקה אך ורק בקורס, המספק סביבה מתאימה לתמיכה במודט ומדריך שקיבל הכשרה הולמת. המדיטציה היא עניין רציני, בעיקר מדיטציית ויפאסנה, העוסקת בנבכי הנפש. אין לגשת אליה בקלות ראש. אם קריאתו של הספר עוררה בכם רצון להתנסות בשיטה זו, תוכלו למצוא בסופו מידע על מרכזי הוויפאסנה בארץ ובעולם.

מטרתנו כאן היא לתת סקירה כללית של שיטת ויפאסנה כפי שמלמד אותה ס.נ. גואנקה, בתקווה שהדבר יעמיק את הבנת תורתו של הבודהא וטכניקת המדיטציה, שהיא תמצית תורתו.