חוקי חיים - מדריך לחיים נפלאים על פי הרמב"ם

מבוא

מי היה הרמב"ם?

הרמב"ם נולד בקורדובה שבספרד בערב פסח, י"ד בניסן, ד' תתצ"ה (30.3.1135). שמו המקורי המלא הוא משה בן מימון. בערבית הוא נקרא אבו אמרן מוסא אבן מימון אבן עבד אללה. הרמב"ם זכה לכבוד ולהערכה מצד היהודים ומצד הערבים כאחד, ונודע כפילוסוף יהודי, כרופא הסולטן של מצרים וכאחד ההוגים החשובים ואנשי הדת הדגולים בימי הביניים.

עוד בהיותו צעיר הצטיין הרמב"ם בלימודיו (מדע, אסטרונומיה, מתמטיקה, יהדות ופילוסופיה), אבל ב-1148 כבשו האלמואחדים (כת אסלאמית קיצונית) את קורדובה והעמידו בפני תושביה את הברירה להתאסלם או לעזוב.

על פי כמה דיווחים, משפחתו נותרה בקורדובה ובניה התלבשו כמוסלמים, אבל המשיכו לקיים מצוות וללמוד תורה בסתר. בסופו של דבר ארזו את מיטלטליהם ב-1159 ועברו לפאס שבמרוקו, צפון אפריקה, מקום שבו קיוו לזכות ביתר חופש.

המרחק בקו אווירי בין קורדובה לפאס אינו עולה על 428 ק"מ, אבל המרחק בפועל ביבשה ובים גדול הרבה יותר. אפילו היום, במכונית, המסע אורך יותר מ-700 ק"מ.

בפאס המשיך הרמב"ם בלימודיו, והוסיף עליהם את לימודי הרפואה, שבהם הצטיין. כעבור שש שנים נעצר אחד מרבותיו (רבי יהודה אבן שושן) בעוון קיום מצוות, נמצא אשם והוצא להורג.

המשפחה שבה לנדודיה. הפעם הם עשו את כל הדרך לארץ ישראל. אולם לאחר כמה חודשים הם עברו למצרים והתיישבו בפוסטאט, פרבר של מה שיהפוך מאוחר יותר לקהיר. המסע היה ללא ספק מפרך ואיטי – המשפחה נאלצה לעבור יותר מ-4,000 ק"מ כדי להגיע ליעדה הסופי.

במצרים שרר חופש רב יותר בכל הנוגע ללימוד תורה וקיום מצוות, אף שהמדינה הייתה תחת שלטון מוסלמי. הרמב"ם החל לכתוב את "משנה תורה" (פרויקט שארך עשר שנים והסתיים ב-1180). זהו ספר הלכה מקיף, שארבעה עשר חלקיו מכילים יותר מאלף פרקים.

אהרוס את אויבי בכך שאהפוך אותם לחברי.

– הרמב"ם

גישתו החדשנית של הרמב"ם לארגון ההלכה הייתה פורצת דרך וביססה את סמכותו כרב וכהוגה. "משנה תורה", שנכתב בעברית, הפך לחיבורו המפורסם ביותר.

למרבה הצער, שם במצרים היכתה את המשפחה טרגדיה. ראשית, האב, מימון, שהיה רב, דיין, מחבר שותף, תלמיד נצחי לצד בנו, ומגינו, נפטר במפתיע. הוא היה בן חמישים ושש במותו.

כעבור מספר שנים (ב-1171) נפטר דוד, אחיו היחיד של הרמב"ם, שהוא עזר לגדלו וללמדו. ספינת המסחר שבה הפליג טבעה בדרכה להודו.

דוד, שהיה נשוי ואב לילדה קטנה, היה סוחר תכשיטים מצליח. כשנפטר, צלל עימו הון המשפחה מטה אל המצולות.

באיגרת שחיבר כעבור כמה שנים כתב הרמב"ם:

והרעה הגדולה שבאה אלי באחרונה, שהיא רעה מכל רעה שעברה עלי מיום היותי ועד היום הזה, והיא פטירת הצדיק זצ"ל, שטבע בים הודו, ובידו ממון רב לי ולו ולאחרים, והניח בת קטנה ואלמנתו אצלי. ונשארתי אחריו כמו שנה מיום שהגיעה השמועה הרעה, נופל על המיטה בשחין רע ובדלקת ובתמהון לבב, וכמעט קט הייתי אובד. ואחר כך עד היום, כמו שמונה שנים, אני מתאבל ולא התנחמתי. ובמה אתנחם, והוא היה הבן, על ברכי גדל, והוא היה האח והוא התלמיד (איגרת אל ר' יפת הדיין, איגרות הרמב"ם מהדורת שילת, כרך א, מעלה אדומים: תשנ"ה, עמ' רכט–רל)

הרמב"ם, רווק וחסר הכנסה, היה אחראי לפתע לפרנסת בני משפחתו – דבר שהוא לא היה רגיל אליו.

הוא היה רגיל להקדיש חלק ניכר מזמנו וממרצו להדרכה רוחנית ולשיפוט וגישור בין אנשים, ללא שכר. בכך רכש מוניטין רב לא רק כבעל חוכמה ויכולת לימוד יוצאות מן הכלל, אלא גם כבעל רצון טוב ודאגה אמיתית לאחרים.

אבל לא היה בכך כדי לפרנס.

אדם חכם הוא נכס גדול יותר לעם ממלך.

– הרמב"ם

הרמב"ם התמקד אפוא ברפואה, הן בפועל הן בלימוד, ופיתח עד מהרה יכולת ומומחיות ניכרות כרופא.

המוניטין שלו כחכם ומלומד וככזה המלמד אחרים ומסייע להם ללא תשלום (דבר שבו ראה את ייעודו הנעלה) סייעו לקידום הקריירה שלו כרופא. הוא הפך בסופו של דבר לרופא הראשי בארמון המלוכה של צלאח א-דין, מייסד השושלת האיובית וסולטן מצרים וסוריה, וכישוריו הרפואיים זכו בהכרה גורפת.

אף שהרמב"ם לא התכוון לכך, מפעל חייו כונן בעבורו את הרשת החברתית, את המוניטין ואת הידע המעשי שאפשרו לו להגיע לפסגת ההצלחה במקצוע הרפואה.

במהלך זמן זה כתב הרמב"ם גם את ספרו "מורה נבוכים" בעבור אלו הלומדים יהדות ופילוסופיה. הספר נכתב בערבית-יהודית, השפה שהייתה מדוברת בקרב יהודי ארצות האסלאם.

להוציא "משנה תורה", ספריו של הרמב"ם נכתבו בערבית או בערבית-יהודית. הרמב"ם כתב כעשרים ספרים על הלכה, פילוסופיה, רפואה ולוגיקה. ספריו, בפרט אלו העוסקים ברפואה (בנושאי מניעת מחלות, סוכרת, דלקת ריאות, צהבת, בריאות טובה, אסתמה, ניקיון, מזון, תרגילים ודיאטה), תורגמו, נלמדו ונדונו בכל רחבי העולם התרבותי. חיבורו הרפואי העיקרי הוא החיבור המקיף "פרקי משה ברפואה".

הרמב"ם חיבר גם חיבור רפואי קצר, מדריך לבריאות טובה, על פי בקשתו של המלך אל-אפדל, בנו של צלאח א-דין. הרמב"ם שימש כרופא החצר של שניהם.

כרופא הסולטן היה הרמב"ם בכוננות מתמדת לסייע למספר גדול מאוד של אנשים. הוא גר במרחק כשני קילומטרים מחצרו של הסולטן ונסע בכל בוקר, שישה ימים בשבוע, לארמון. שם הוא ביקר את הסולטן, אחר כך טיפל בנשותיו או בילדיו, בפקידיו או במקורביו, ובכל חולה בארמונו.

כששב לביתו בכל יום בשעות אחר הצהריים המאוחרות המתה המבואה תמיד אנשים פשוטים, שופטים וחברים שנזקקו לרופא. הוא בילה שעות (עד חשכה, ולעיתים קרובות מעבר לכך) בטיפול בחולים, ברשימת מרשמים ובמתן עצות רפואיות. לעיתים קרובות הוא היה תשוש עד כדי כך שטיפל בחוליו בשכיבה.

יום החופש היחידי שלו היה השבת, אבל מכיוון שהרמב"ם היה גם מנהיג הקהילה היהודית של קהיר, בעצם לא היה לו חופש כלל. כשהסתיימו תפילות הבוקר של שבת נותרו רוב הנוכחים כדי לדבר איתו, והוא העניק להם הנחיות נוספות. אחר הצהריים הם למדו והתפללו יחדיו עד מוצאי שבת.

איכשהו, תוך כדי עשיית כל הדברים האלו הצליח הרמב"ם לכתוב ספרים רבים ולהתחתן. בהיותו בן חמישים ואחת הוא הפך אב לבנו אברהם (1186–1237).

הרמב"ם המשיך בסדר יום עמוס זה כרופאו של הסולטן, כרופאם של כל אלו שהגיעו אליו, כמלומד, כסופר, כנגיד (ראש יהודי מצרים), כיועץ לרבים וכנוסע, עד שגופו שילם את המחיר. הוא נפטר בפוסטאט בכ' בטבת, ד' תתקס"ה (12.12.1204), כשהיה בן שישים ותשע.

עם פטירתו הכריזו חברי הקהילה היהודית של מצרים על שלושה ימי צום. הם איבדו את אחד ההוגים ותלמידי החכמים הגדולים והמשפיעים שלהם, והם ידעו זאת.

התברר שגם בנו, אברהם, היה תלמיד חכם ורופא מבריק. כשהרמב"ם נפטר, אברהם היה בן שמונה עשרה בלבד, אבל הצליח להיכנס לנעליו הגדולות של אביו הן כנגיד הן כרופאו של הסולטן. (משפחת מימון המשיכה לאחוז בכהונת הנגיד במשך ארבעה דורות.)

גם אברהם כתב ספרים רבים העוסקים ברפואה, בדת ובפילוסופיה, אבל נודע בעיקר בהגנתו על כתבי אביו מפני מבקרים מבית. למרות ההתקפות, ואף שרפת הכתבים, הספרים הרבים שהרמב"ם כתב ממשיכים להיקרא ולהילמד עד היום.

דברים נעלים אפשר לומר בכל שפה. דברים מרושעים אסור שייאמרו בשום שפה.

– הרמב"ם

גופתו של הרמב"ם הוטמנה בתחילה בחצר בית הכנסת בפוסטאט, אבל משאלתו הייתה להיקבר בארץ ישראל. זמן לא רב לאחר קבורתו לוקטו עצמותיו, והוא נקבר מחדש בטבריה, בחופה המערבי של הכנרת.

כיום מציין הקבר בטבריה את מקום מנוחתו האחרונה, אבל ברחבי העולם כולו ישנם בתי חולים, בתי כנסת, בתי מלון, מוזיאונים ובתי ספר הנושאים את שמו.

מילותיו, השפעתו ותובנותיו של הרמב"ם ממשיכות לחיות עימנו.

שמע האמת ממי שאמרהּ.

– הרמב"ם

הקדמה

מָהם תחומי החיים?

תחומי החיים, בדיוק כשמם, הם התחומים החשובים לנו במיוחד. בין אם זהו תחום אישי, תעסוקתי, משפחתי, פיננסי, רוחני, נפשי או גופני, כל אחד מאלו חשוב ללא כל ספק.

באמירה שכל תחום חשוב, ההנחה היא שכל אחד מאיתנו חייב לשאוף, להבין, להעמיק, לגלות, לצמוח וללמוד ככל יכולתו בכל תחום חיים. התוצאה היא החיים המלאים, השמחים והמסופקים שכולנו כמהים להם.

האמת אינה הופכת אמיתית יותר אם העולם מסכים איתה, אף לא הופכת אמיתית פחות אם העולם מתנגד לה.

– הרמב"ם

דרך נוספת להתבונן בחשיבות תחומי החיים היא לדמות גלגל עם חישורים, שבו כל מקטע בין חישור לחישור הוא אחד מתחומי החיים. טלו כל אחד מתחומי החיים (אישי, תעסוקתי, משפחתי וכן הלאה) ודרגו את עצמכם. העניקו לעצמכם ציון על הישגיכם באותו תחום, והציון שתיתנו יקבע את אורך החישור.

כך למשל, אם תדרגו את התחום האישי שלכם בחיים בציון עשר ואת תחום הקריירה בציון שבע, את התחום הפיננסי אולי בציון ארבע, את התחום הנפשי בציון שש, וכן הלאה, אתם עלולים למצוא את עצמכם עם גלגל מעוות למדי. המונח "עיגול פינות" זוכה במקרה זה ללא ספק למשמעות שונה.

המטרה היא בהחלט להיות כגלגל גדול הנע באופן חלק בחיים האידיאליים!

אתם מכירים אנשים כאלו, והם מעוררי קנאה. יש בהם משהו אטרקטיבי מאוד. הם כשירים, בטוחים בעצמם, בריאים... ובדרך כלל גם עשירים. הם נראים שמחים באמת, ללא קשר למתרחש סביבם.

אתם לא רוצים להיות גם כן כמוהם?

כולנו רוצים.

אנו סובלים מרע שאנו גורמים לעצמנו בבחירתנו החופשית, ומייחסים אותו לבורא, אף על פי שאין לו שום קשר לכך.

– הרמב"ם

מכיוון שכל אחד מאיתנו אחראי לחייו שלו, עלינו להקדיש תשומת לב לכל תחום בחיינו. אם אנו יכולים להשתפר בתחום אחד, עלינו לעשות זאת. אין כל מקום לתחושת אשמה או לגינוי עצמי. פשוט בחרו לעשות את מה שאתם יודעים שצריך לעשות, ועשו. הפכו זאת להרגל והמשיכו הלאה.

לרמב"ם היה הרבה לומר על כל אחד מתחומי החיים. בעמודים הבאים תגלו כמה מתובנותיו החשובות, הנוגעות לכל אחד מתחומי חייכם.

כל פרק להלן מכיל ציטוט מכתבי הרמב"ם, עיבוד שלהם בעברית מודרנית או רעיון בהשראתם. התיבה שבסוף כל פרק מכילה כמה מהתבוננויותיי בנוגע לעצה המופיעה באותו פרק.

המחשבה שאחד המוחות האינטלקטואליים הגדולים של ימי הביניים יכול לכתוב אמיתות פרקטיות שהן ישימות בימינו אלו, אחרי למעלה משמונה מאות שנה, מדהימה, לא תיאמן.

כולי תקווה שתיהנו מהצמיחה שסודות ההצלחה העתיקים האלו מעניקים.

פיתוח האישיות הוא תנאי הכרחי לחוכמה ולהצלחה.

– הרמב"ם

חלק ראשון

האופי קובע

פרק
1

בצעו שינויים גדולים בהדרגה

בצעו שינויים גדולים בהדרגה ועִמלו על המרכיבים באישיותכם שאתם מבקשים לשפר, אחד בכל פעם. במקום לתרום פעם אחת אלף שקל, תרמו שקל אחד אלף פעמים. כך תטפחו בהדרגה את ההרגל לתת צדקה.

באותו אופן, במקום לנסות לעקור הרגל מושרש "לנצח", נסו להיגמל ממנו למשך עשרה ימים בלבד. כך יהיה לכם קל יותר להצליח מבחינה פסיכולוגית.

אי-אפשר לעבור בפתאומיות מקצה לקצה או להפסיק בפתאומיות דבר שאתה מורגל בו.

– הרמב"ם

לאחר עשרה ימים חזרו להרגלכם אם זהו רצונכם. אם תבחרו בהמשך לחדול ממנו, יהיה לכם הרבה יותר קל להיפטר ממנו לחלוטין, בזכות הצלחתכם הקודמת.

(בהתבסס על פרקי משה ברפואה, מאמר יז, ופירוש המשנה, פרקי אבות ג, יח)

הטכניקה של שינוי הרגלים הדרגתי במשך הזמן כדי שתוכלו לבצע שינויים דרמטיים בקלות יחסית בזכות ההשפעה המצטברת של שינויים קטנים רבים, עשויה להתברר כנקודת מפנה חשובה בעבורכם. המדע המודרני אף הציע שם לביצוע שינויים קטנים אשר להם השפעה מצטברת גדולה. אלו נקראים שינויים אשר "קשה להבחין בהם" או קל"ב (JND). אם תשימו את האצבע שלכם במים קרים המתחממים באיטיות, לא תבחינו בהתחממות האצבע עד שתהיה לוהטת! זהו כוחו של השינוי ההדרגתי, שאנו יכולים להיעזר בו כדי לסייע לעצמנו.

פרק
2

דברו תמיד יפה עם אחרים ועל אחרים

דברו תמיד יפה עם כולם והשתדלו לא להרים את קולכם. ברכו אנשים לשלום כשאתם רואים אותם. כך תהפכו את המפגש איתם נעים יותר. שפטו אחרים לטובה ותנו להם תמיד ליהנות מהספק.

פתחו דפוס חשיבה בריא וחיובי שידחה על הסף פגיעה או זלזול באחרים.

– הרמב"ם

דברו על תכונותיהם הטובות של אחרים, ולעולם לא על תכונותיהם הרעות. עשו כל שתוכלו כדי לשפר את הסיכויים שאחרים יוכלו להסתדר אתכם וזה עם זה.

אם נראה לכם שמה שתגידו ישפר את המצב, אמרו. אם לא, שמרו זאת לעצמכם. לדוגמה, לעולם אל תנסו להתווכח עם אדם כועס או עם מי שאיבד את קור רוחו. חכו שיתקרר ויתיישב בדעתו לפני שתחזרו לדון איתו בנושא.

נסו להימנע ממפגש עם אדם שעבר בדיוק עכשיו השפלה או מבוכה, עד שהמצב ישתנה.

כמו כן, הימנעו מאמירת דברים רעים על חברים או על מכרים. אם לא כן, ייפגעו שלושה אנשים: האומר, השומע והאדם שעליו נאמרו הדברים – והשומע הוא הנפגע יותר מהשניים האחרים.

(בהתבסס על משנה תורה, הלכות דעות ז, ג)

עצה זו תהפוך אתכם ליותר מאשר אנשים נחמדים. היא תמקם אתכם בעמדת שליטה על יומכם ועל חייכם, דקה אחר דקה. רוב בני האדם מרשים לעצמם להיות כל הזמן במצב "מגיב", כלומר, כל דבר שאדם אחר אומר או עושה להם מעורר אותם תמיד לתגובה (נסו להיזכר לדוגמה כמה אתם עצבניים כשאתם על הכביש). אתם יכולים להתנגד למצב זה ולאובדן השליטה שהוא גורם לכם בתחום הרגשי באמצעות ההחלטה להישאר תמיד מנומסים, חיוביים ורגועים בלי לאפשר לרגשות שלכם להשתלט עליכם בעקבות משהו שמישהו זרק לכיוון שלכם. החזרת השליטה על חיי הרגש שלכם היא צעד עצום קדימה, שישחרר כמויות עצומות מהאנרגיה הרגשית שלכם לטובת דברים חשובים יותר.