המוסריות של הפלורליזם

על ספרו של ג'ון קקס 'המוסריות של הפלורליזם'

מרים רינגל

אמנות החיים העדינה והקשה היא למצוא את שביל הזהב בין שני קצוות בכל פיתול חדש של חוויה: [...] לקיים וליישם אמות מידה, ועם זאת לעמוד על המשמר מהשפעתם המרחיקה אשר מקהה את המוח, נטייתן לעוור אותנו למגוון המצבים הקונקרטיים ולערכים שלא היו מוכרים עד כה; לדעת מתי לגלות סובלנות, מתי לחבק ומתי להיאבק. ובאמנות זו, מכיוון שלא ניתן לקבוע לה כלל קבוע ומקיף, ספק אם נגיע אי פעם לשלמות.

Arthur O. Lovejoy, The Great Chain of Being

הספר המוסריות של הפלורליזם הוא הספר השני של הפילוסוף האמריקאי ג'ון קקס שמתורגם לעברית. במציאות הישראלית הפוליטית והרב־תרבותית שבה אנו חיים חשוב וראוי להתעמק ולעסוק בשאלות שמעלה ספר זה.

קקס פותח את הדיון בניסיון להגדיר את הפלורליזם עצמו. הוא מבחין בין פלורליזם מוסרי לבין גישות אחרות כמו מוניזם מוסרי, שדוגל באמת מוסרית אחת, ורלטיביזם מוסרי, שמכחיש את האפשרות לשפוט ערכים באופן אובייקטיבי. עבור קקס, הפלורליזם המוסרי הוא שביל זהב: הוא מכיר בקיומן של תפיסות ערכיות רבות ומגוונות אך גם מציב כלים להערכתן ובחינתן.

טענתו המרכזית היא שהפלורליזם אינו רק מציאות שיש לקבלה, אלא גם ערך מוסרי בפני עצמו. הוא טוען שפלורליזם מוסיף עומק לחיי האדם, מעודד עצמאות אישית ומשפר את השיח המוסרי. עם זאת, הוא אינו מתעלם מהקשיים שמציב הפלורליזם, כמו הקושי ליישב קונפליקטים בין ערכים והקושי למצוא מכנה משותף בחברה מגוונת.

פלורליזם היא תאוריה מוסרית עדכנית, אם כי היו הוגים בעבר שגישתם הייתה פתוחה אליה. פלורליזם כרעיון פילוסופי המתמקד במגוון ערכים, אמונות או נקודות מבט על המציאות, נחקר על ידי פילוסופים עכשוויים בולטים מתחומי המוסר, הפוליטיקה והאפיסטמולוגיה, וקקס מתייחס אליהם בספרו. אנט באייר, ישעיהו ברלין, ריצ'רד ברנדט, סטיוארט המפשיר, תומס נייגל, דיוויד נורטון, מרתה נוסבאום, מייקל אוקשוט, אדמונד פינקופס, ג'ון רולס, מיכאל סטוקר, פיטר סטרוסון, צ'רלס טיילור וברנרד ויליאמס הם אחדים שפרסמו ספרים או מאמרים משפיעים בנושא.¹

להלן סקירה קצרה של נקודות מרכזיות שבהן דנו כמה מהפילוסופים המרכזיים שעסקו בפלורליזם. ישעיהו ברלין הבחין בין "חירות חיובית" לבין "חירות שלילית" כדרך להבין את המתח בין ערכים שונים. הוא טען שישנם ערכים מוסריים רבים ולעיתים לא ניתן ליישבם זה עם זה. הוא הדגיש שאין מערכת ערכים יחידה שמסוגלת לפתור את כל הדילמות המוסריות, ולכן התנגשות ערכים היא בלתי נמנעת; מייקל וולצר (Walzer), פילוסוף פוליטי עכשווי, מתמקד בשאלות של צדק חברתי ופוליטיקה רב־תרבותית. הוא תומך ברעיון הפלורליזם התרבותי, שלפיו כל חברה רשאית לעצב את עקרונות הצדק שלה בהתאם לערכיה התרבותיים כל עוד הם אינם מפירים זכויות אדם בסיסיות. ספרו Spheres of Justice דן באופן שבו הצדק וחלוקת המשאבים משתנים בהתאם להקשר התרבותי והחברתי; צ'רלס טיילור, פילוסוף קנדי העוסק בפוליטיקה, זהות ותרבות, דוגל בפלורליזם זהותי ומדגיש את הצורך להכיר בערכם של הקשרים תרבותיים וחברתיים ביצירת זהות מוסרית. הוא טוען שפלורליזם תרבותי חיוני לקיום חברה רב־תרבותית. גישתו משלבת עקרונות של פלורליזם מוסרי ופוליטי עם הדגשת החשיבות של דיאלוג בין תרבויות; ריצ'רד רורטי (Rorty), פילוסוף פרגמטיסט אמריקאי, טוען שאין אמת אוניברסלית אחת אלא מגוון פרשנויות לגיטימיות. הוא מדגיש את החשיבות של סובלנות ושיתוף פעולה בין קבוצות שונות גם כאשר הן חולקות מערכות ערכים שונות, ובספרו קונטינגנטיות, אירוניה וסולידריות הוא מדגיש את הרעיון שאין ערכים או אמיתות מוחלטות; אלסדר מקינטאייר (MacIntyre) עסק בקונפליקטים בין מסורות ערכיות שונות; מרתה נוסבאום — תרומתה לפמיניזם ולצדק חברתי הדגישה פלורליזם אתי וכיבוד זכויות אדם.

הספר מחולק לשלושה נושאים עיקריים:

1. היסודות הפילוסופיים של הפלורליזם: קקס מגדיר את הפלורליזם הערכי ומסביר כיצד הוא שונה מגישות פילוסופיות אחרות, כמו מוניזם מוסרי או רלטיביזם מוסרי.

2. המנגנונים לניהול עימותים בין ערכים: הוא בוחן כלים פרקטיים ותאורטיים שיכולים לסייע לנו להתמודד עם מצבים שבהם ערכים מתנגשים, הן במישור האישי והן בחברתי. קקס מתחיל את ספרו בניתוח של "שש תזות של פלורליזם": (1) הרבגוניות והמוּתנוּת של ערכים; (2) היותם של קונפליקטים בין ערכים בלתי נמנעים; (3) גישה לפתרון הגיוני של קונפליקטים אלו; (4) אפשרויות החיים; (5) הצורך בגבולות; (6) והסיכויים להתקדמות מוסרית. אחר כך הוא מקדיש פרק לכל תזה ומציג שיקולים של השלכות מוסריות, אישיות ופוליטיות של הפלורליזם.

3. הממד האתי של פלורליזם: החלק האחרון עוסק בקשר שבין פלורליזם לבין שאלות של צדק, חירות ואחריות מוסרית, ומדגיש את ההשלכות המעשיות של פלורליזם מוסרי בחברה מודרנית.

חיים טובים
"חיים טובים דורשים איזון בין רבגוניות של ערכים והאיזון תלוי בפתרון קונפליקטים ביניהם," כותב קקס. יתרה מזאת, "ראשית, מה שהמדינה צריכה לעשות הוא להשתמש בכוחה כדי להגן על כל הערכים הפרוצדורליים והמהותיים הנחוצים לכל החיים הטובים, ושנית, היא צריכה לאפשר לאזרחיה לחתור בגבולות הסביר לערכים המשניים הדרושים להם מעבר לערכים הראשוניים כדי לבנות לעצמם חיים טובים" (עמ' 274-275). התפיסה המרכזית שמציג קקס בספרו היא שפלורליזם הוא תאוריה על אופי הערכים שמימושם יעשה את החיים טובים. הדאגה העיקרית של פלורליזם היא הקשר בין ערכים אלה. זהות הערכים מעניינת פלורליסטים כפלורליסטים רק במידה שהיא רלוונטית להבנת מערכות היחסים ביניהם.

ספר זה, כמו גם ספרו של קקס הנאה — החשיבות המוסרית של סגנונות חיים,² נועד לשנות את האופן שבו אנו חושבים על חיים טובים. הוויכוחים ארוכי השנים על חיים טובים — חילוקי דעות עקב קונפליקטים בין נקודות מבט מדעיות, דתיות, מוסריות, היסטוריות, אסתטיות וסובייקטיביות — מסתיימים בדרך כלל במבוי סתום. הדבר מותיר את הבעיות הבסיסיות של משמעות החיים, האפשרות לפעולה חופשית, מקומו של המוסר בחיים טובים, אמנות החיים וההבנה העצמית והאנושית בלתי פתירות יותר מאי פעם. קקס טוען שהדרך לצאת מהמבוי הסתום הזה היא לזנוח את ההנחה המשותפת לצדדים המתווכחים שלפיה הפתרונות של בעיות אלו הם הגיוניים רק אם הם חלים באופן אוניברסלי על כל החיים ובכל ההקשרים. הוא מאמין שפתרונות עשויים להשתנות לפי החיים וההקשרים ועדיין להיות הגיוניים. קקס מגן על אלטרנטיבה פלורליסטית לאבסולוטיזם ולרלטיביזם שלטענתו תיקח את הפילוסופיה לכיוון חדש ויצרני יותר.

ניתן לחשוב שטובת החיים תלויה בסיפוק האישי שהם מספקים לפועל (agent) או בסגולה המוסרית שיש לו. הדיונים על מה שהופך חיים לטובים הם אפוא עמומים, ובהירות מחייבת להסיר את העמימות. קקס מצביע על כך שחיים ייקראו "טובים" רק אם הם מספקים אישית וראויים מבחינה מוסרית. לא די באחד מהמרכיבים הללו כדי להפוך את החיים לטובים, שכן סיפוק אישי עשוי להתקבל במחיר של גרימת עוול, ומחיר הסגולה המוסרית עשוי להביא לתסכול תכוף של רצונות הגיוניים ואין להניח שחיים רעים או מתוסכלים הם טובים. אם כן, עלינו להכיר בכך שסיפוק אישי יכול לנבוע מהגשמת ערכים מוסריים וא־מוסריים כאחד, ושניהול חיים טובים — שהשגתם היא מטרת הפלורליזם — אינו רק שאלה של טוב ורע מוסריים.

קקס גם דוחה את מה שהוא מכנה "הגישה המוסרית למשמעות החיים". מה שנותן משמעות לחיים לפי גישה זו היא החתירה המספקת אחר פרויקטים טובים באמת. אבל קקס טוען שהתשובה המוסרית נכשלת משלוש סיבות. ראשית, פרויקטים מוסריים טובים עלולים להיות לא מספקים (זה יכול להיות מאמץ, מייגע וכואב לבצע את חובתנו במחיר של הקרבה עצמית, הכחשה ותסכול של רצונותינו). שנית, מפלצות מוסריות (למשל נאצים) יכולות להפיק סיפוק ומשמעות רבה מהפרויקטים הא־מוסריים שלהן. שלישית, אנשים רבים מצאו משמעות בפרויקטים א־מוסריים (כלומר אדישים מבחינה מוסרית, ואתייחס לדוגמאות שמביא קקס בהמשך המבוא).

טענתו היא שהבעיה הנפוצה בגישות דתיות ומוסריות היא שהן מחפשות תשובה כללית לשאלת משמעות החיים, כאשר למעשה, 'יחידים עשויים להפיק את משמעות חייהם ממקורות שונים'. הם משיגים משמעות על ידי הזדהות עם הפרויקטים שלהם, וכך הם משקפים את ההבדלים האישיים בין הרצונות, האמונות, היכולות, האינטרסים וההעדפות שלהם. השלכה חשובה לגישה זו מציג קקס בדברים הבאים: "חיים מוסריים או א־מוסריים יכולים להעניק סיפוקים שיהפכו אותם לבעלי משמעות" (עמ' 37).

"ים הקונפליקטים המוסריים מאיים להטביענו," (עמ' 32) והבלבול המוסרי של זמננו "לא נוצר עקב צמצום המוסר". אכן, לפי קקס, גם הליברלים וגם השמרנים עוסקים בתחום המוסר אם כי הדאגות המוסריות שלהם נוטות להיות שונות: ליברלים נוטים להיות מודאגים מוסרית לגבי שוויון, חופש מיני, עונש מוות ומסחריות; השמרנים נוטים להפנות את תשומת הלב למשפחה, לסדר החברתי ולשוק החופשי. אבל קקס מודאג "שהתוצאה היא שדיון מוסרי מושכל נעלם מחברתנו. במקומו יש לנו אדישות צינית או נואשת, או זעקה צורמנית אסרטיבית המחופשת להתמרמרות מוסרית" (עמ' 34).

השאלות המרכזיות של מוסר ופילוסופיה ערכית בעולם רב־תרבותי ורב־ערכי הן שעולות בספר זה. קקס מציע דיון מעמיק בשאלת הפלורליזם הערכי — ההכרה בכך שבחברות אנושיות קיימות מערכות ערכים שונות ולעיתים סותרות, וכל אחת מהן מייצגת אידיאלים שונים של טוב ומוסר. הוא מבקש להראות שהפלורליזם הערכי אינו חולשה אלא כוח. הוא תורם למורכבות ולעושר של חיי אנוש בכך שהוא מאפשר לאנשים שונים לדבוק בערכיהם אגב דיאלוג זה עם זה ומתוך כבוד הדדי. הספר מציע פרספקטיבה פילוסופית שמבקשת להתמודד עם אתגרי המודרניות שבמסגרתם עלינו לנהל חיים משותפים בחברה הטרוגנית המאופיינת במגוון דעות, אמונות ואידאולוגיות.

טענתו היא שאי־הוודאות המוסרית והפוליטית הנוכחית נובעת משינוי עמוק בחברה שלנו ומהשקפה דוגמטית להשקפה פלורליסטית של ערכים. הדוגמטיות דורשת רק מערכת ערכים אחת שהיא מוצדקת. הפלורליזם מכיר במערכות רבות כאלה, ובכל זאת הוא נמנע מרלטיביזם כאוטי שלפיו כל הערכים הם בסופו של דבר שרירותיים. מתוך שמירה על ההנחה שחיים טובים חייבים להיות הגיוניים אך דחייה של ההנחה שהם חייבים להתאים להיגיון אמיתי אחד, קקס מפתח ומצדיק תיאור פלורליסטי של חיים וערכים טובים, ומציג את ההשלכות הפוליטיות, המוסריות והאישיות שלו.

בפרק השישי בוחן קקס שני מושגים חיוניים להבנת התהליך שבו אנו נתקלים באפשרויות ומתחייבים לחלק מהן: דמיון מוסרי והרחבת החופש שלנו. דמיון מוסרי הוא תהליך פסיכולוגי המעורב בחקירה הנפשית של אפשרויותינו. הרחבת החופש שלנו מורכבת מהגדלת המרחב המוסרי שבו חקירה זו יכולה להתקיים. הדמיון אחראי באופן כללי למגוון רחב של פעילויות אנושיות.

האמצעי שבאמצעותו החזון הפלורליסטי אמור לחדור לחיים המוסריים הוא, במילותיו של ליונל טרילינג, "הדמיון המוסרי [...] אשר [...] חושף בפנינו את המורכבות, הקושי והאינטרס של החיים בחברה, ומנחה אותנו בצורה הטובה ביותר במגוון האנושי שלנו [...] זו הפעילות האנושית המסבירה באופן המלא והמדויק ביותר את השונות, המורכבות, הקושי — והאפשרות".³

קליפורד גירץ מגייס את המשאבים המרשימים של ניסיונו האתנוגרפי והרפלקטיבי לתמיכה ברעיון הפלורליסטי המרכזי שככל שאנו מרחיבים את האפשרויות שלנו באמצעות דמיון מוסרי, אנו מגדילים את חופש המחשבה והפעולה שלנו ובכך מאפשרים לרבגוניות הערכים לבטא את היצירתיות העמוקה של הערכים בחיי אדם. כפי שהוא מנסח זאת, ""מנעד הסימנים שאנו מצליחים לפרש בצורה כזאת או אחרת הוא שמגדיר את המרחב האינטלקטואלי, הרגשי והמוסרי שבו אנו חיים. ככל שהוא גדול יותר, ככל שנוכל להפוך אותו לגדול יותר בניסיון להבין מיהם אנשי האדמה השטוחה או הכומר ג'ים ג'ונס (או איקים או ונדלים [Iks or Vandals]), איך זה להיות הם, כך נהיה ברורים יותר עבור עצמנו".⁴

הדמיון המוסרי הוא החקירה המנטלית שבודקת איך זה יהיה לממש אפשרויות מסוימות. זה תהליך מוסרי כי אחת הדאגות המרכזיות של הפועלים המעורבים בו היא להעריך את האפשרויות שהם מדמיינים כטובות או רעות. "היקף הדמיון המוסרי שלנו מתרחב ככל שאנו בוחנים אפשרויות אחרות מאלה הקיימות במסורת שלנו. באמצעות פיתוח פרספקטיבה היסטורית, הבנה של תרבויות אחרות והתעמקות בספרות, במיוחד ברומנים, מחזות וביוגרפיות, אנו מבינים שהאפשרויות המקובלות העומדות לרשותנו אינן ממצות את אפשרויות החיים, אלא רק יוצרות תת־קבוצה קטנה של אפשרויות שאליה הקונטינגנטיות של החינוך שלנו נתנה לנו גישה. כאשר אנו רוכשים הבנה דמיונית של אפשרויות חדשות, אנו צומחים לרוחב" (עמ' 149).

חלק מהחשיבות של דמיון מוסרי היא שהוא יכול להרחיב את החופש שלנו. הטענה אינה שדמיון מוסרי הופך אותנו לחופשיים, אלא טענה הרבה יותר צנועה: הוא יכול להפוך אותנו לחופשיים יותר. ייתכנו השפעות שאיננו יכולים לברוח מכוח הכפייה שלהן, אך יש להדגיש שאנו יכולים להגדיל את החופש שלנו מכיוון שאנחנו יכולים להימלט מסוג מסוים של השפעה עלינו, כלומר זו התרבותית.

במקום שבו מתקיימים הערכים המשניים, שחלקם אתיים וחלקם לא, אין מקום לדבר על המוסר של תרבות אותנטית לעומת מוסר של תרבות אחרת במונחים של הערכים הראשוניים שלה. בפרק השביעי בספר שלפנינו קקס מציג דוגמה יוצאת דופן: הוא מתאר את החוקרים הבריטים הקולוניאליסטים שמגיעים לשבט הדינקה הסודני. הם חוזים שם במנהג להכניס את ראש השבט שהגיע לזקנה לתוך בור עמוק בעודו בחיים ושם הוא מת (מתואר בתת־הפרק "המוסר של קבורה בחיים". יש לציין שכיום ישנו איסור על מנהג זה). לאחר שהוכנס לבור זורקים הנאספים גללי בקר על "אומן החנית" (כך מכונה ראש השבט), עד שפרט לפתח צר מאוד הבור שבו הוא שוכב מכוסה, ואומן החנית נחנק אט אט בצואה שנערמת עליו. לאחר מכן בוחרים חברי השבט ראש שבט חדש. החוקרים הבריטים המומים. לדידם המנהג מבטא הפרה של עיקרון אתי אוניברסלי של אי־פגיעה בחיי אדם, אך לשבט המסוים הזה יש אמונה קוסמולוגית שלפיה קיום העולם מותנה בערוץ שעובר דרך ראש השבט וככל שהוא מזדקן חוט החיים הולך ומתקצר. הוא בוחר את הרגע שבו הוא מעביר את ראשות השבט למישהו אחר. קקס אומר שמבחינת העקרונות הראשוניים הם לא חטאו — מה שמעניין אותם הוא שיהיה קיום טוב לבני אדם. עם זאת, הם מניחים שהטוב הזה מותנה בקוסמולוגיה המיתית המשונה שלהם, ובזה הם טועים. אפשר להבין אותם, אך לא להצדיק אותם. לצד זאת, יש לציין שטענתו שהערכים המשניים של בני השבט מוטעים מניחה שיש עדיפות לאוריינטציה שלנו בעולם על פני שלהם.

לחיות חיים טובים אינו זהה אפוא ללחיות חיים מוסריים, שכן לחיים טובים יש מרכיבים מוסריים וגם א־מוסריים וסיפוק אישי נובע בדרך כלל משניהם. תפיסות של חיים טובים הן נרחבות ומקיפות יותר מתפיסות של חיים מוסריים, אולם היחס בין השניים אינו פשוט שחיים טובים הם חיים מוסריים שאליהם מתווספים כמה סיפוקים אישיים ממקורות א־מוסריים. שכן אחד הסיבוכים שמביא עימו הפלורליזם הוא שהמרכיבים המוסריים והא־מוסריים של החיים יכולים להתנגש, וייתכן שבנסיבות מסוימות יהיה זה הגיוני לפתור את הקונפליקט לטובת המרכיב הא־מוסרי. קקס מדגים את הדבר בפרק התשיעי באמצעות האסטרטגיה שהוא מאמץ בוויכוח על התפיסה הפלורליסטית, ומציג שני מקרים שבהם פועלים מתנהגים בדרכים לא מוסריות באופן ברור וחד־משמעי. עם זאת, נטען שהסיבות הא־מוסריות שלהם לפעול כפי שהם פועלים הן סיבות כבדות משקל. המקרה הראשון מבוסס על הרומן של ברוס צ'טווין, אוץ,⁵ אם כי התפתחותו אצל קקס חורגת במקצת מהמקור מתוך כוונה להעלות נקודת מבט פילוסופית. המקרה עוסק באדם שהתשוקה העיקרית שלו בחיים, אפילו האובססיה, היא אוסף פסלוני חרסינה שיוצרו בבוהמיה במהלך המאה ה־18. הוא מוכן לשתף פעולה עם כל אויב כדי לספק את תשוקתו חסרת המעצורים. הוא חי בפראג בעת בגידת בעלות הברית בארצו, הכיבוש הגרמני, מלחמת העולם השנייה, ההשתלטות הקומוניסטית, גלי הטרור השונים, רצח היהודים, הטיהורים הקומוניסטיים, ההפצצות, משפטי הראווה וכדומה. ההיעלמויות וההופעות הנדירות של אנשים סביבו משפיעות על חייו רק כאיום פוטנציאלי על האוסף או כהזדמנויות להגדיל אותו על ידי רכישות נבונות ממי שזקוק לכסף ויש לו את הסחורה הדרושה. הוא משתף פעולה בקלות עם מי שנמצא בשלטון, והוא מוכן, ואפילו להוט, לנצל את גל הקורבנות האחרון. הוא יודע שהנאצים והקומוניסטים משתמשים בו כדי לתת למשטרים המרושעים שלהם חזות של כבוד. מנקודת המבט המוסרית, האספן נתעב. האובססיה שלו הפכה אותו לשותף חסר עמוד שדרה לפשעים חמורים, שתומך במשטרים מרושעים ומנצל קורבנות חפים מפשע. מנקודת מבט א־מוסרית, יש להבין מה ייצגו הפסלונים לאספן. זו לא קלישאה לומר שהם היו חייו. זהותו, שלמות אישיותו, יחסו לעולם, משמעות ותכלית חייו היו בלתי נפרדים מהאוסף שלו. לא מדובר בכך שהוא לא היה יכול לעשות את מה שהמוסר דרש ממנו. הוא ידע מה נדרש ממנו והיה לו את הכוח לפעול על סמך מה שהוא יודע. אבל לנוכח המחיר, נסיבות חייו והחלופה המושכת, המניע להפעיל את כוחותיו פשוט לא היה שם. אם כן, לאספן אכן היו סיבות א־מוסריות טובות לפעול בצורה לא מוסרית.

במקרה השני מעורב צעיר אנגלי ב־1940 שחש שהוא בתחילתה של קריירה מבטיחה. הוא גדל במשפחת פועלים, והוא השיג את מה שהיה לו בעבודה קשה, כישרון והקרבה. עם זאת, הזמנים לא היו נוחים לתוכניות הקריירה שלו. אנגליה עמדה אז לבדה במלחמת העולם השנייה, והרוח נשבה נגדה. לאנגלי היה ברור שבקרוב יגויס והסיכויים שלו לשרוד קלושים, ונדמה היה לו שגם אם יגבר על הסיכויים וישרוד ללא פגע, עתידו באנגליה, שצפויה להפסיד במלחמה, לא היה מספק לו חיים ראויים. גם בימי שלום היה לו קשה לנהל חיים התואמים את כישרונותיו מכיוון שהיו לו המבטא והרקע החברתי הלא נכונים, אבל את הסיכויים לחיים שיהיו מקובלים עליו במדינה מובסת, כנראה תחת כיבוש זר, הוא מצא די עגומים. הוא קיבל הצעה לעבור לאמריקה ולעבוד שם בעבודה מבטיחה, הוא הסכים והתיישב באמריקה, ושם אכן הצליח לנהל קריירה מרשימה.

בשני המקרים שתוארו לעיל, הפועלים נקלעו למצבים שבהם היה סביר לשאת בעלויות של התנהלות לפי ערך א־מוסרי. הם לא פעלו באופן לא מוסרי כי חייהם היו צפויים להשתפר בעקבות זאת, אלא משום שהם לא היו מרגישים שחייהם שווים לחיות אילו בחרו אחרת. זו דוגמה לערך א־מוסרי שגובר באופן סביר על ערך מוסרי.

קקס דן בספרו בשאלות הקשות שעל כולנו להתמודד עימן במהלך חיינו: כיצד עלינו להגיב לרוע?⁶ האם אנחנו חייבים לעשות את מה שהמדינה שלנו מבקשת מאיתנו? האם זה גורם לנו להתבייש במה שעשינו? האם תמיד טוב להיות נאמן למי שאנחנו? האם כוונות טובות מצדיקות מעשים רעים? טענתו היא ששאלות כאלה הן קשות מכיוון שתשובות סבירות להן מתנגשות לעיתים קרובות. הוא מראה כיצד ניתן לפתור את הסכסוכים ביניהן וכיצד אנו יכולים להתמודד בצורה הטובה ביותר עם הבעיות הללו.

הוא כותב: "את הריבוי בעיסוקנו ראוי לחגוג כי הוא הופך את החיים למעניינים, עשירים ומלאי אפשרויות, והוא אחד המניעים החזקים ביותר עבורנו לגלות עניין איש ברעהו" (עמ' 69). אם כן, הסיבה האולטימטיבית לחיות יחד עשויה להיות בסופו של דבר לא שאנחנו חולקים את אותם ערכים, אלא שאנחנו לא ואנחנו מוקירים את הדיסוננס הקוגניטיבי. להיות פלורליסט באמת פירושו לעסוק במסע קיומי שבו אין מערכת ערכים או נרטיב אוניברסלי שיכולים לקבוע את קיומנו ההדדי: "פלורליסטים דוחים את הטענה שקיימת מערכת ערכים סמכותית שנגזר ממנה ערך אחד שתמיד גובר על האחרים" (עמ' 48). פלורליסטים לוקחים על עצמם את המשימה של לערער על האמונות שלנו, לא כי הם רוצים למנוע מאיתנו להתנהג על פי הערכים שלנו, אלא כי הם מאמינים שאין להציב מערכת ערכים אחת מעל האחרת.

קקס טוען שבעוד שהפלורליזם יכול להוביל לעימותים בלתי נמנעים בין ערכים ואמונות, הוא גם מגלם בתוכו פוטנציאל למוסריות עשירה ועמוקה יותר. לדעתו, במקום לשאוף למוסר אוניברסלי אחיד, עלינו לקבל את העובדה שמערכות ערכים שונות יכולות להתקיים זו לצד זו, וללמוד כיצד לנווט בתוך מציאות זו בצורה מוסרית ואחראית. הוא מבחין בין פלורליזם מוסרי לבין רלטיביזם מוסרי. לפי קקס, בעוד שרלטיביזם מוסרי שולל את האפשרות של אמת מוסרית או היררכיה בין ערכים, הפלורליזם הוא דרך ביניים: הוא מאפשר לנו להכיר באמיתות מוסריות רבות אך עדיין להעריך ולשפוט ערכים על בסיס התועלת והרלוונטיות שלהם להקשר מסוים.

ניתן לשאול אם מדובר בתאוריה אתית או מטא־אתית. ספק אם הבחנה זו היא בת קיימא, אך אם כן, התשובה היא שפלורליזם הוא גם וגם, שכן הוא עוסק הן בתופעות מוסריות מסדר ראשון, כמו ערכים שונים ויחסיהם זה לזה, והן בניתוח, הצדקה וביקורת מסדר שני על השיפוט שאנו מבצעים בנוגע לתופעות מוסריות מסדר הראשון.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*