לאהוב אותי, לאהוב אותך

מבוא

כשחשבתי לכתוב את הספר הזה, נזכרתי בכל היחסים שהיו לי לפני שחוויתי אהבה. רציתי לכתוב על מה שמתחולל אצלכם מנקודת מבט מקצועית, אבל גם מתוך ניסיוני האישי.

גם אני חוויתי מספר רב של מערכות יחסים רעילות וסבלתי מתלות רגשית. במשך זמן רב התעלמתי מהקול הפנימי, שאמר לי שמשהו לא בסדר. האמת היא שבאותה התקופה פחדתי להתבונן פנימה מתוך חשש מה אמצא שם. וכך, למרבה הצער, השתקתי בהדרגה את הקול שקינן בתוכי, עד שלבסוף גרמתי לו להיעלם.

הַשתקת הקול ההוא הזינה קולות אחרים שביקשו לבטל אותי. בזתי לעצמי במידה כזו, שבפעם המיליון בחיי הפכתי לאויבת מספר אחת שלי. בעודי ממלאת את לבו של בן הזוג שלי, בלבי קינן רִיק. לו יכולתי לבקש מדנטה שיוסיף מדור נוסף בגיהינום, הייתי מבקשת ממנו שיתמקד בייסורים פסיכולוגיים. אין לי שמץ של ספק בכך.

אבל האינסטינקט שלנו חזק ולא נכנע בקלות. יום בהיר אחד הקול הזה חזר, וידעתי שהגיע רגע האמת. הייתי חייבת לעשות משהו. לא רציתי להמשיך ליפול שוב ושוב באותן המלכודות. ואז, בעיצומה של הקריסה, בעודי נמצאת בעין הסערה, אזרתי כוחות לעשות עבודה על עצמי.

החיים המשיכו להוביל אותי מכישלון לכישלון, הן בחיי האישיים והן בחיי המקצועיים, אבל משהו התחיל להשתנות; התחושה שלי אל מול הכישלונות הייתה אחרת. הכמיהה להרוס ולבטל את עצמי נעלמה. בשלב זה הייתי מודעת יותר למתרחש.

אני לא זוכרת את הרגע המדויק שבו התחולל השינוי, כך שנבצר ממני לספר לכם היכן הייתי או מה הקיף אותי אז. אבל אני כן מקשרת אותו אל התקופה שבה חייתי במדריד, העיר שהלהיבה אותי ופתחה בפניי את זרועותיה, אבל שבנוסף גם פגעה בי. שם נהניתי וסבלתי מהחיים במידה שווה. שם הכרתי את אלברטו, אהבת חיי, שעזר לי להבין, כי פעמים רבות בעבר הייתי כנראה מאוהבת, אבל מעולם לא ידעתי אהבת אמת עד שהוא הגיע לחיי.

לכם, הקוראים, אני אומרת שאני מבינה אתכם (אין לכם מושג כמה). אני יודעת שכפי שאירע גם לי, קרוב לוודאי שגם בלבכם מקננים ספקות ושאלות שמפחיד להתמודד איתם. ייתכן שכבר עכשיו אתם חושדים שהמצב לא טוב, ושמערכות היחסים שלכם חורגות מהנורמה. וייתכן גם שכל מה שנאמר לעיל כבר ברור לכם, ואתם מעוניינים להיחלץ מכל החרא הזה אבל לא יודעים איך. אתם קוראים את הספר הזה כי גם אתם שומעים את הקול שדיבר אליכם בעבר, ושעכשיו סוף־סוף החלטתם להקשיב לו. הלוואי שתמצאו פה את הדברים שהייתי שמחה לקרוא בעצמי בתקופות החשוכות שלי.

המטרה שלי היא לעודד אתכם להתבונן פנימה. אם ההתבוננות שלכם נכונה, לא חשוב באיזו נקודה אתם נמצאים בחייכם, שהרי אף פעם לא מוקדם או מאוחר מדי להתחיל בכך. אסייע לכם להתבונן פנימה כדי שתקשיבו לעצמכם, כדי שתחשבו על הדברים ותמצאו את התשובות שאתם מחפשים, יהיו אשר יהיו.

אם בתקופה שבה עבדתי בעבודות מזדמנות ולא גמרתי את החודש, כאשר סחבתי על גבי כמה וכמה מערכות יחסים תלותיות, היו אומרים לי שיום אחד אהיה מי שאני היום — לא הייתי מאמינה. ממש בכוח למדתי להיות לבד ולפתח ערך עצמי. התנערתי מכל אותם אנשים שרק ניצלו אותי ואת מי שהייתי. עזבתי את העבודה שלי, ואף שלא האמנתי בשום דבר ובאף אחד, חזרתי אל ארץ הולדתי עם מזוודה גדושה בתקוות. יצאתי לדרך חדשה, התחלתי מאפס, והחלטתי שמעתה אסמוך על עצמי ועל הכישורים שלי, בלי להישען על אף אחד ועל שום דבר. וכך עשיתי; פחדתי פחד מוות, ובכל זאת עשיתי את זה. חטפתי עוד כמה מהלומות מן הסוג שהתרגלתי לחטוף, אבל לא היה לי אכפת. המשכתי. אמרתי לעצמי: "תתמקדי בעצמך, תתמקדי בעצמך!" משפט שעד היום אני חוזרת עליו פה ושם. וכך הגיע יום שבו העבודה שלי התחילה לשאת פרי, והחיים הציבו בדרכי אנשים שסוף־סוף יכולתי לסמוך עליהם. החיים חשפו בפניי פנים אחרות, חדשות, ואני קיבלתי אותן.

אין שום קשר בין מריה שאני היום לבין מריה שהייתי פעם. השינוי עלה לי בים של דמעות, באכזבות עמוקות ובחרדות שמלוות אותי עד היום. היה לי קשה, אבל היום יש לי כל מה שאי־פעם חלמתי עליו, ואני לא יכולה להפסיק להביט לאחור במחשבה שבדרך זו או אחרת, כל מה שעברתי היה שווה את זה, כי למדתי להציב גבולות. מדי פעם אני נזכרת באפיזודה כזו או אחרת שסוחטת ממני דמעות, אשר גורמות לי לחבק את עצמי. חיי השתנו מן הקצה אל הקצה, ואף שהם לא מושלמים, עמודי התווך החשובים לי ביותר נמצאים לצדי: בן זוגי ומשפחתי, שלהם אני מקדישה את הספר הזה. תודה על שאתם תמיד שם, אתם המחסה שלי, המקום הבטוח והאיזון הנפשי שאני כה זקוקה לו, כששוב רודפות אותי רוחות הרפאים של העבר.

01

על יחסים רעילים ותלות רגשית

לפני שאתחיל לעסוק במושגים ספציפיים בנושא זוגיות, ברצוני לספר לכם כמה חשוב לרקום קשרים בריאים במערכות יחסים עם אחרים ועם עצמנו.

אנחנו באים לעולם, ובמהלך ההתבגרות מגלים אותו ולומדים לתקשר עם הסביבה. הדברים שאנחנו לומדים ואופן הלמידה שלנו יקבעו במידה רבה את הדרך שבה נעכל את מה שקורה לנו, נתַקשר עם הזולת ונגיב לגירויים סביבנו בהמשך הדרך (למשל, האופן שבו נתמודד עם בעיות). אפשר לומר אפוא, שהסיפור האישי שלנו חורץ את הדרך שבה אנו מתַקשרים, לא רק בשעת משבר, עם עצמנו ועם האחרים.

אחרי קריאת הספר הזה

לא תחזרו להיות מי שהייתם.

אחת האיכויות של המוח שלנו היא העובדה שהוא פלסטי (גמיש), ולכן כל מה שקורה לנו — הכול! — משפיע על תפיסת העולם שלנו. המוח שלנו משתנה בכל פעם שהוא מעבד מידע חדש. אם אגיד לכם, למשל, שכאשר חודש מתחיל ביום ראשון, יום שישי בו תמיד יהיה ה־13 בחודש, זה יהיה מידע חדש שהמוח שלכם יעבד וישלב בתוכו, מה שבתורו יאפשר לכם לשנות את תפיסת העולם שלכם. לכן אני יודעת, שבתום קריאתו של הספר הזה לא תחזרו להיות מי שהייתם.

בזוגיות זה אותו הדבר. כל מה שאנחנו לומדים במהלך החיים, במודע או לא במודע, משנה את האופן שבו אנו חווים אותו, כולל הלמידה שלנו במסגרת מערכת היחסים עצמה. האדם הוא כמו ספוג שקולט התנהגויות, מצבים, מילים, תמונות, אופני חשיבה ואף גישות. הוא לומד גם את מה שהיה מעדיף לא ללמוד.

במקרים רבים החוויות הללו עלולות להפוך לטראומות של ממש (חוויות בעלות מטען רגשי רב, שצובעות את חייו של האדם בצורה שלילית ומתקבעות במוחו לעד). ביחסים עם ההורים, חברים, או בן/בת זוג — כל חוויה שמכילה סבל נפשי או גופני נחשבת טראומטית, כי היא משפיעה על הצד האישי והרגשי של האדם. הטראומות הללו עשויות לעצב את סוג הקשרים שנפתֵח בעתיד, בין שמדובר בקשרים רעילים ובין שלא.

קשר רעיל הוא קשר שיוצר מצוקה. כשמו כן הוא: "רעיל". הרעל רע ומזיק.

קשר רעיל יכול להיות כזה או אחר, בהתאם לעבר של כל אחד מהמשתתפים בו ולאינטראקציה המתגבשת במהלכו. אחרי שחוויתי וראיתי קשרים רעילים רבים, ברור לי שמדובר ביחסים שבאים לידי ביטוי בדפוסי התנהגות. אי לכך אין דבר כזה אנשים רעילים, אלא רק אנשים עם סיפורי חיים ותהליכי למידה שמובילים להתנהגויות רעילות.

ברצוני להדגיש את זה, כי הגדרה של אדם מסוים כ"רעיל" לא רק מונעת ממנו את האפשרות לשנות את תפיסת עולמו ואת דפוסי ההתנהגות שלו, אלא גם מדביקה לו בעקיפין את התווית של "אדם רע" — מושג שלפחות מנקודת המבט שלי כפסיכולוגית, לא קיים במציאות. ב־DSM (ספר שמשמש פסיכולוגים ופסיכיאטרים לצורך אבחון), אין בנמצא אבחנות שמגדירות מטופל כ"אדם טוב" או "אדם רע", שכן הפסיכולוגיה היא מדע, ומוטב להשאיר את מושגי הטוב והרע לדתות ולאַמות המידה המוסריות של כל אחד מאיתנו.

תלות רגשית היא צורך רגשי וחיבור אמוציונלי, שכרוכים באי־היכולת שלנו לעזוב מערכות יחסים שמייצרות סבל (אי־יכולת לעזוב מערכות יחסים רעילות). במסגרת הקשרים הללו ישנם רגעים שבהם אנחנו מסוגלים לחשוב בבהירות; ברגעים הללו, מי שמנהל מערכת יחסים רעילה מבין היטב שעליו לעזוב את הקשר ולהתרחק בשל הסבל שנגרם לו — אבל הפחד משתק אותו.

מנגד ישנו המושג תלות שיתופית; זו קיימת אצל אנשים, אשר במסגרת מערכת היחסים הרעילה והתלותית שלהם חשים צורך תמידי למצוא חן בעיני האחר — צורך שמוּנע מחרדת נטישה לא מודעת ("אם אתן את המיטב שבי, אם אטפל בו ואמצא חן בעיניו, הוא לא יעזוב אותי לעולם"). האנשים הללו נוטים לבחור בני זוג בעייתיים (למשל, אנשים בעלי הפרעות נפשיות או פיזיות, אנשים שמכורים לחומרים או להימורים) או חלשים בדרך זו או אחרת. מצבים אלו עשויים להתרחש, למשל, כאשר האדם התלותי מאזין לסיפוריו של בן הזוג על ילדותו האומללה או על מערכות יחסים קודמות שלו. בעקבות זאת, אדם שמאופיין בתלות שיתופית יפתֵח מנגנון של מתן תשומת לב רציפה לבן/בת הזוג. לאנשים כאלה יש כוח סבל גבוה במיוחד, והם מאמצים את הבעיות של הזולת כאילו היו שלהם, מה שגורם להם לגונן על בן/בת הזוג על חשבון הצרכים שלהם.

יש לשים לב גם למושג ההתעללות. האו"ם מגדיר התעללות כ"דפוס התנהגות שנועד לשלוט בבן/בת הזוג. התעללות כוללת פגיעות גופניות, מיניות, רגשיות, כלכליות או פסיכולוגיות המשפיעות על האחר, כמו גם איומים לבצע את המעשים הללו". כלומר, יחסי התעללות הם יחסים שבהם אחד הצדדים שולט באחר, או בניסוח אחר — קשרים שאפשר להבחין בהם בין הפוגע (הצד השולט) לקורבן (הצד הכנוע).

לסיום, אפשר לדבר גם על הפרעת אישיות תלותית, שמורכבת משורה של מאפיינים אצל אנשים בעלי נטייה ליצור קשרי תלות. הקשרים שלהם עם הזולת (חברים, משפחה, בן/בת זוג) נוטים להיות אובססיביים במידה מסוימת, מה שעלול להוליד מערכות יחסים רעילות. עם זאת, העובדה שאדם ניחן באישיות תלותית לא בהכרח מובילה ליחסים של תלות רגשית — אדם כזה עשוי להימצא גם במערכת יחסים בריאה, שבה שני הצדדים מספקים זה לזה את צורכיהם הרגשיים. זה קורה בעיקר כשנעשית עבודה של התפתחות אישית, המסייעת לבעלי האישיות הזאת להבין מה מקור הנטייה הזו שלהם ולעבוד על דרך "לצאת לעצמאות" רגשית.

למותר לומר, שכל ארבעת המושגים הללו כרוכים במצוקה רגשית, אם כי לא כל מערכת יחסים מן הסוג הזה מתחילה בכי רע. בספרי "אהבו את המין שלכם" (Ama tu sexo), דיברתי על "סיפורה של הצפרדע חנוֹבֶבה" ועל הדינמיקה שנוצרת במערכות יחסים רעילות, כדי להבין כיצד קשרים בריאים לכאורה עלולים להפוך בנקל לקשרים רעילים ותלותיים.

בואו נבחן את שלבי הקשר ואת הרגע שבו הבעיות עלולות להופיע, או במילים אחרות — היכן מתחיל להשתקף מה שלמדנו במהלך החיים.

02

שלבי האהבה

1. משיכה

שימו את עצמכם במצב הבא: אתם מכירים מישהי במפתיע. מדובר בחבֵרה של חבר שאתם דלוקים עליה כבר כמה חודשים, בקראש שלכם מתקופת הלימודים, או במישהי שפשוט התאימה לכם באפליקציה ברשת.

ממש בא לכם לקבוע איתה דייט. אבל ממש. מדי יום אתם מדמיינים איך יהיה לפגוש אותה, לבלות בחברתה ולשכב איתה. אף שכבר יצאתם יחד כמה פעמים, אתם ממשיכים לפנטז. אתם אפילו מחייכים כשאתם מביטים בטלפון הנייד במהלך שיחה איתה. כאילו הטילו עליכם כישוף.

2. התאהבות / ירח דבש

זהו השלב שבו מופיעים ומתקבעים המיתוסים על אהבה רומנטית וכללי האהבה הלא כתובים.

אחרי היכרות קצרה המבוססת על כמה דייטים והתכתבויות ארוכות אל תוך הלילה, אתם קולטים שנדלקתם לגמרי. התאהבתם, ואתם מאמינים שהאדם שלצדכם הוא אהבת חייכם. הכול נפלא, ואתם לא מוצאים בה שום מגרעות (ואם מצאתם אחת, אתם לא מייחסים לה שום חשיבות). כיצד ייתכן שלא הכרתם אותה קודם? היכן היא הייתה כל הזמן הזה?

עכשיו תנו לי להגיד לכם משהו. השלב הזה אינו נצחי, וטוב שכך. לפי המחקרים הוא נמשך 4-3 שנים (אם כי פגשתי זוגות שאצלם הוא ארך רק כמה חודשים). אני קוראת לשלב הזה "הטירוף החולף", כי במהלכו הגוף מפריש קוקטייל שלם של חומרים, שגורמים לנו לראות ולהרגיש דברים שלא קיימים במציאות. ה"הַיי" הזה לא יכול להימשך לעד, כי אף שקשה להאמין בכך, הוא מייצר בגופנו סטרס (בואו נקרא לו סטרס חיובי), אשר גורם לנו להרגיש פרפרים בבטן ומוחק את הדחף לקרוע את החזה לגזרים כשכואב. בהמשך אסביר איך זה עובד ברמה הביוכימית, כדי שתבינו לְמה אני מתכוונת.

לפי שעה רק אומר לכם, שאף כי רבים מנסים לגרום למערכות היחסים שלהם להישאר במצב הזה לנצח, זה בלתי אפשרי. אם האנושות כולה הייתה מאוהבת כל הזמן, העולם היה תוהו ובוהו, ועם הזמן היינו חולים קרוב לוודאי; כי התאהבות היא מצב של כאוס ופעילות־יתר גופנית. לכן הטבע (החכם) מוביל אותנו בהדרגה למצב מאוזן.

3. אכזבה או התפכחות

זהו השלב שבו אנחנו מסירים את משקפי ההתאהבות וקולטים את העיוורון שהולידו אצלנו ההַיי וקוקטייל החומרים שהפרשנו.

הייתה לי חברה שלא הכירה את השלבים הללו וטענה שמרחפת מעליה קללה בכל הנוגע לזוגיות. "קללת שלוש השנים", היא קראה לה. היא הגדירה אותה כמשבר זוגי, שבעקבותיו נהגה להחליט אם להמשיך בקשר או לא. אני מקווה שהיא תקרא את הספר הזה ותבין שלא מדובר בשום קללה, פשוט תמה תקופת ההתאהבות והתחילה תקופת האכזבה.

"למה אין לה חשק לשכב איתי היום? מה, היא לא נמשכת אליי?" אתם שואלים את עצמכם שוב ושוב. ייתכן גם שהשיחות שלכם כבר לא עמוקות כל כך, שהפסקתם לצאת לעתים קרובות, או שדפוסי התנהגות של הצד השני הפסיקו למצוא חן בעיניכם.

הזמן עובר ומופיעות האכזבות הראשונות, כאשר משווים את המשברים הקטנים בזוגיות אל המיתוסים על אהבה רומנטית, שפעם ראיתם בהם אמת מוחלטת.

בכל מערכת יחסים, עוד לפני שמתחוור אם היא בריאה או חולה, זהו השלב שבו אנו מתוודעים בהדרגה אל המגרעות המוחשיות של הצד השני ומתחילים לדרוש שינויים ולהידרש להם. וכאן טמונה הסכנה, שכן האופן שבו בני הזוג מתמודדים עם המשבר הזה, יקבע אם מערכת היחסים שלהם תהיה בריאה או חולה.

זוגות שמתמודדים עם הקונפליקטים החדשים בצורה תפקודית ומותאמת, ינהלו בסופו של דבר קשר בריא.

בשלב זה בני הזוג עוברים את תהליך ה"זיווג" המוּכּר, שבמסגרתו הם לומדים להכיר זה את זה ו"להתאים" את עצמם זה לזה. התאמה זו אין משמעה הסתפקות במועט או אובדן זהוּת. מדובר בהתבוננות בהיבטים של הקשר שלא לגמרי משכנעים אותנו, ביצירת שיח זוגי על אודותיהם, בבקשה לשינויים ו/או לפתרונות שיגרמו לשני הצדדים להרגיש בנוח, ובעבודה על כל אלו כדי להשיג את השינויים הנדרשים.

אז כן, מדובר בעבודה קשה. אבל זכרו: מערכות יחסים דורשות מאמץ, לא הַקרבה.

4. אהבת אמת / אהבה בוגרת / קשר יציב

זה אמור להיות היעד של כל מערכת יחסים. עם זאת, מפתיע לגלות ששלב זה, המתאפיין בתחושה של רוגע ויציבות, נתפס בעיני רבים כתקופה משעממת נטולת אהבה. אהבה יש, רק שהיא נחווית אחרת.

אפשר לומר שבשלב זה ההתאהבות מתחלפת באהבה, רגש מורכב ומשוכלל הרבה יותר.

כעת נבנית מחויבות נאמנה ואמיתית ומתקבלות ההחלטות העמוקות והשקולות ביותר. בני הזוג רואים זה בזה נקודות תמיכה שמושלים בהן תקשורת, דו־שיח ומשא ומתן.

כך הם פני הדברים.

"את כזאת אויבת של האהבה", אומרים לי לפעמים. אלא שאינני אויבת של האהבה; פשוט העבודה שלי היא להבין את התהליכים המסתתרים מאחורי מערכות היחסים כדי להבין מדוע דברים קורים. או מדוע המטופלים שלי מרגישים וחושבים את מה שהם מרגישים וחושבים.

כך שבדומה לאנשים רבים על פני כדור הארץ — אני לא מאוהבת בהתאהבות, אבל אני כן אוהבת את האהבה. כי לדעתי התאהבות אינה יכולה להימשך לנצח; אבל אהבה כן.

03

מיתוסים על האהבה הרומנטית

כאמור, בשלב ההתאהבות משתתף חלק של תת־המודע הקולקטיבי, שמותיר את חותמו גם על תהליך הלמידה ועל חוויית הזוגיות: החלק הזה מכונה "המיתוסים על האהבה הרומנטית".

המיתוסים על האהבה הרומנטית הם הַבניה פשטנית של המציאות בקשרים זוגיים, אשר עשויה להשפיע על ההתנהגות שלנו. הם החממה והמזון של היחסים הרעילים והתלותיים וכן של סוגי יחסים אחרים, שעל אף התפקודיות שלהם מוּעדים גם הם לתסכול, לחוסר סיפוק ולכישלון.

אם יצא לכם לזהות אותם, מוסווים באופן שבו אתם מגדירים זוגיות, דעו שאתם לא לבד. החברה שלנו היא סביבה מושלמת לפיתוח אמונות שקריות על האהבה, אשר באופן בלתי נמנע מַתנות את ההתנהגות שלנו. בדרך אקטיבית או פסיבית, למדנו שהמיתוסים הללו אמורים למשול בכיפה הזוגית.

ישנן אינספור אמונות חסרות שחר בנוגע לאהבה ולאופן שבו זוגיות אמורה להתנהל. אמונות מסוימות אתם מכירים ומסוגלים לזהות בקלות, אבל אחרות לא, שכן המיתוסים על אהבה רומנטית פועלים בתת־מודע של בני האדם. לכן אף על פי שהטקסט שלהלן והטיעונים שלי עשויים להישמע לכם מובנים מאליהם, האמונות הללו רוחשות מתחת לפני השטח ומשפיעות בעוצמה רבה על המושגים שלנו על אודות אהבה ויחסים זוגיים.

1. המין תמיד יהיה מלא תשוקה;

אם לא, משמע שתמו היחסים

כבר ראינו את זה בעבר. תשוקה בין שני אנשים נוטה לשכוך עם הזמן. ההסבר לכך פשוט ומסתכם במילה אחת: הרגל. זכרו שהגוף לא יכול להישאר בשלב ההתאהבות לנצח.

בני האדם נוטים להתרגל לדברים שהם רואים ועושים לעתים קרובות, וכך גם בזוגיות.

איך לא ליפול למצב של שגרה? הסוד הוא לחדש את יחסי המין ולשלב בהם התנסויות וחוויות חדשות שיחזירו את הגחלת. לעתים טיפול זוגי עשוי להיות הפתרון, כי נוסף על הצד הפסיכולוגי שתורם למיניות ולזוגיות, תקבלו במסגרתו תרגילים הביתה כדי לעבוד על התשוקה עם בן/בת הזוג.

2. אם בת הזוג שלי אוהבת אותי,

היא תקבל אותי כפי שאני,

ולא תבקש שאשנה בעצמי שום דבר

כשמתאהבים במישהו, רואים בו רק שלמוּת ועושים אידיאליזציה שלו מבלי להיות מודעים לכך, שאנחנו בסך הכול בני אדם, ושבני אדם אינם מושלמים. עם הזמן, עקב ההתמודדות הזוגית עם היומיום והמצבים השונים בחיים, אנחנו מתפכחים.

לכל אחד נקודת מבט שונה, דעות שונות ותגובות שונות, שמושפעות בעיקר מהחוויות ומהניסיון האישי שלנו. לכן יש להביא בחשבון, שבני האדם שונים אלו מאלו בבסיס (אם כי זה גם מה שהופך אותנו למיוחדים).

לבני זוג עשויים להיות אינספור תחומי עניין משותפים, ועדיין אין זה אומר שהם זהים. הפערים הללו הם המקומות שבהם יש לשאת ולתת ולהגיע להסכמות, שיגרמו לשני הצדדים להרגיש בנוח. חשוב להדגיש כי לא מדובר בניסיון לשנות את הצד השני, אלא את דפוסי ההתנהגות שלו כלפי בן/בת הזוג. אני מדגישה את זה, כי מטופלים רבים שולפים את הטיעון הטיפוסי: "אני כזה, ואם זה לא מוצא חן בעיניה, זה מה יש."

המשפט הזה חסר היגיון לחלוטין במסגרת של מערכת יחסים, שבה חייבים לשנות את דפוסי ההתנהגות שלא עובדים בתוך הקשר, ושינוי דפוס התנהגות אין משמעו שינוי של האדם עצמו; ומי שלא מבין את זה אינו יודע להפריד בין מי שהוא לבין ההתנהלות שלו.

אם למשל בן/בת הזוג שלכם לא מודע להפרדה הזאת, אני ממליצה לכם להסביר לו שבפסיכולוגיה אנחנו מחלקים את התגובות לארבעה סוגים לפחות:

• תגובה התנהגותית: מתייחסת להתנהגויות. למשל: להתאמן במכון כושר, לקרוא ספר, לשוחח עם בן/בת הזוג, לנקות את הבית, לבשל וכולי.
• תגובה קוגניטיבית: מתייחסת למחשבות. למשל: לבחוש בבעיה בלי להרפות ממנה ("ומה אם הדברים לא יקרו כפי שציפיתי?").
• תגובה רגשית: מתייחסת לרגשות. למשל: אושר, עצבות, קנאה, חרדה, פחד וכולי.
• תגובה גופנית: מתייחסת לְמה שמתרחש בתוך הגוף שלכם, לתסמינים הפיזיולוגיים. למשל: כאב ראש, נדודי שינה, לחץ בחזה וכולי.

אף תגובה שלנו, אף לא אחת, מגדירה אותנו. בעיקר משום שהתגובות באות והולכות — היום הן כאלה ומחר הן עשויות להיות אחרות. אבל האדם, הערכים שלו, המהות או ה"עצמי" שלו, הם קבועים ולא ניתנים לשינוי. בתגובות שלנו אנחנו עשויים לטעות; ב"עצמי" שלנו — לא.

3. בת הזוג שלי מכירה אותי מספיק טוב

בשביל לדעת מה אני חושב,

מה אני מרגיש ומה אני צריך.

לאהוב אין משמעו לדעת לְמה זקוק האדם שמולך. תקשורת היא חלק מהותי בכל מערכת יחסים זוגית. אין דבר בסיסי יותר מלחלוק מחשבות, רגשות וצרכים כדי שהצד השני יוכל לפעול בהתאם.

זו טעות לרצות שהאחר יִצפה את הדברים הללו מראש, כי הוא עלול לשגות, ואז מן הסתם שני הצדדים יחוו תסכול: הצד שלא הצליח לנחש את הצרכים של האחר יחווה תסכול מהכישלון הזה, והצד שצרכיו לא נצפו מראש יחווה תסכול מכך שצרכיו לא נצפו מראש.

ישנו משפט מפורסם שמסתובב ברשת (של פרידה קאלו לכאורה), שהחלטתי לתקן את הנוסח שלו. המשפט אמר משהו כזה:

4. אם בת הזוג שלי אוהבת אותי,

היא לעולם לא תכעס עליי

בני אדם לא בוחרים מתי להתרגז או להרגיש כל דבר אחר, אבל הם כן מסוגלים לנהל את רגשותיהם, להביע את מורת רוחם ולתקשר עם אחרים בצורה אסרטיבית.

בכל מערכת יחסים צצים כעסים וקונפליקטים, אבל מריבות הן משהו אחר. בעיניי אלה מושגים שונים בתכלית. חילוקי דעות הם נורמליים ואף נחוצים. קונפליקטים הם הזדמנויות לתקשר, להביע את דעתנו, להקשיב לבן/בת הזוג שלנו ולהגיע להסכמות (אם נדרשות כאלה). ריבים, לעומת זאת, הם קונפליקטים שיצאו משליטה. אין כל רע בקונפליקט עם מישהו או משהו; הבעיה מתעוררת כאשר לא יודעים לנהל אותו.

כבר דיברתי על תקשורת בספרי "אהבו את המין שלכם", שבו קיבלתם שלל שיטות וכלים לתרגול האסרטיביות שלכם, צעד אחר צעד. אם לא קראתם אותו, דעו שישנן שלוש דרכים לתקשר: דרך פסיבית, דרך אגרסיבית ודרך אסרטיבית. כאמור, לפתרון קונפליקטים כדאי להשתמש בדרך האסרטיבית. להלן שלוש דוגמאות לקונפליקט כפי שהוא מוצג בראי של כל אחת מן הדרכים.