להיות אדם: מדריך להתפתחות ותקווה

פתח דבר

בראש הכול, שיחות אלה מלב אל לב בסלון ביתם הצנוע של הורינו הן הרחם שבו נוצר הספר. גדלנו בבית שבו לא היתה הבחנה בין לשכת המטפל לחייו. ביתנו הצנוע קלט לתוכו רבים מגיבורי ספר זה (שזהותם כמובן טושטשה לבלי הכר). תמיד היה מקום בבית ובלב לכל מי שלא מצא את מקומו בתקופות קצרות או ממושכות. ניתן לומר שגדלנו לאורן של דמויות מופת שלא היה פער בין השקפתן וערכיהן לחייהן. חשוב לנו לתאר את דמותה של אימנו מורתנו ברטה ז"ל שהיתה שותפה מלאה לכל זה, במחשבה ובמעשה. בצניעות, בפשטות, בהתרחקות מכל פרסום, בלי להמתין לזר פרחים של תודה מאלה שלא שפר עליהם חלקם. היא היתה שם, מממשת את האמונה באדם ואת האחריות לגורלו. היא קיבלה לביתה בחום ובקשב רבים מהאנשים עליהם אנו מספרים כאן, לעתים לארוחה, ולעתים למגורים לימים ואף לשנים. לעתים היתה מכינה חמש ארוחות צוהריים ביום כדי לשמח את כל מי שפקד את ביתנו ולתמוך בו. התמונה המשקפת ביותר היתה של לילות שבת, כאשר סביב שולחן חגיגי הצטופפו כשלושים איש. היתה זו תרכובת אנושית של פרופסורים ידועי שם, ענקי הפסיכולוגיה והחינוך, ועד מטופלים והוריהם, יהודים ולא יהודים, דתיים וחילונים, לכולם היה מקום אוהב וחם. זו היתה היהדות שבה גדלנו.

ספר זה נכתב מתוך רצון להושיט יד, לפי שיטתו של אבינו ראובן פוירשטיין, המבקשת לסייע לכל מי שרוצה לקדם את עצמו או את ילדיו, תלמידיו וסביבתו. לשיטתו הוקדשו ספרים רבים אולם רובם הגדול נכתב בשפה מדעית הנהירה לאנשי מקצוע אך עלולה להרחיק את הקהל הרחב. אנו מקווים שבדפי ספר זה עלה בידנו להנגיש את שיטת פוירשטיין לכל מי שחפץ להיעזר בה ולקדם את עצמו, את ילדיו ואת תלמידיו.

חלקו הראשון של הספר הוא שיחות שקיימנו עם אבינו, פרופ' ראובן פוירשטיין, שהוקלטו ותומללו ונערכו עריכה ראשונית עוד בחייו. חלקו השני מורכב מתיאורי מקרים, שבהם עסק אבינו ושאותם העביר לנו באותן שיחות. יש בתיאורים אלו כדי להבהיר ולהמחיש רבים מן העקרונות אותם תיאר בחלק הראשון, וכדי להעמיק בהבנת מסלול התפתחותו של אבינו כמטפל, וכמייסד שיטה. בתיאורי המקרים שינינו פרטים רבים כך שלא יהיה ניתן לזהות את האנשים המתוארים בסיפורים, ולאחר כל אחד מהם הוספנו אחרית דבר קצרה המבקשת להפנות את תשומת לב הקורא להיבטים משמעותיים בשיטה הבאים לידי ביטוי בסיפורים מורכבים ומרגשים אלו.

תודה לאחותנו נעה שממשיכה בדרכה את התפיסה המתוארת בספר כפסיכולוגית יונגיאנית בכירה, ולאחינו דניאל בר וללונה־דנה בת זוגו שעוסקים בריפוי נפשות ובמציאת פתרונות לסכסוכים תוך כדי שימוש בתורה המתוארת כאן. לנשותינו גליה וטל, שהן שותפות לדרך שצועדת בה המשפחה, ולהדר גלרון שתרמה מכישרונה ומיכולותיה להמחשת השיטה ולהפצתה.

תודה לשורשים העמוקים ששם נבטו תפיסותיו של אבינו, הסבא לוי פוירשטיין שדמותו השפיעה רבות על אישיותו של אבינו, הוריו הרב אהרן ובתיה פוירשטיין, שם גדל ועוצבה דמותו בעיירה בוטושאן שברומניה, לאחיו ואחיותיו שהיו שותפים זה בחייו של זה כרקמה אנושית בלתי ניתנת להיפרד, פאולה, יעקב, פרץ, דוד אברהם, שמשון יצחק, שמואל - שהיה שותף לגיבוש הקשר בין תאוריה זו ליהדות, בלהה ופנחס ובני ובנות זוגם. בית הוריה של אמא - הוריה ד"ר רפאל ואווה גוגנהיים, ואחיה דניאל, בטי ויוסף כולם זיכרונם לברכה.

תודתנו לכל האנשים שעברו בביתנו, האנשים שבהם אבא טיפל, שמהם למד כיצד לסייע לאנשים, ושסיפוריהם על כל מורכבותם יכולים לשמש אבני דרך לכל אלו המבקשים לחולל שינוי בחיי הקרובים אליהם או המטופלים שלהם.

ברצוננו להודות למשפחת מכון פוירשטיין שנוסד רשמית ב־1965 ולאלפי העובדים והמטופלים שעברו דרכו במרוצת השנים. לכולם יש תפקיד משמעותי בפיתוח ובעיקר ביישום הרעיונות המובאים בספר זה. נזכיר בשמם את שלושת החברים שסייעו לאבא לממש את חזונו בהקמת המרכז: שמעון טוכמן מבכירי עליית הנוער, פרופ' דוד קרסילובסקי, פסיכיאטר מנהל בית החולים טלביה, שנתן לאבינו את התמיכה הרפואית לרבים ממטופליו, ודודנו האהוב חתן פרס ישראל פרופ' יעקב רנד, שותף לייסוד המכון ולכתיבת ספרי היסוד של השיטה, כולם זיכרונם לברכה.

איתן ויג ז"ל, הגרפיקאי המחונן שתרגם את רעיונותיו של אבא לצורות המרכיבות את תוכנית "העשרה אינסטרומנטלית" המתורגמת לעשרות שפות ומופצת בעשרות מדינות. מלכה מילדריד הופמן שהיתה המורה הראשונה של השיטה שהעמידה את המנהיגות המקצועית בארץ ובעולם. לשותפיו של אבא בעולם האקדמי הבינלאומי, ובתוכם נזכיר את מוריו הגדולים: הפרופסורים ז'אן פיאז'ה ואנדרי ריי, שפתח את ליבו וביתו לאבא כשהיה סטודנט בודד בז'נווה, והפך לשותפו. הפרופסורים: הארי פאסואו, מרטין המבורגר, מרטין וסינתיה דויטש, אייב טננבאום, אורי ברומפנברנר, ג'רום ברונר, קרל הייווד, תלמידתו כלת פרס ישראל פרופ' פנינה קליין זיכרונם לברכה, הפרופסורים הווארד גארדנר ורוברט סטרנברג. תלמידיו הבולטים הפרופסורים לו פאליק ז"ל, דוד צוריאל, מרווין סקאי, שלמה קניאל, אלקס קוזולין, נעמי הדס, עדינה שמיר, חפציבה ליפשיץ, ד"ר ג'ו לביר, מנדל פולק. תלמידיו שותפיו לפיתוח השיטה והיישומים המגוונים: יעל מינצקר ז"ל, לביאה כירם ז"ל, חיים סולומון, ד"ר לאה יוסף, חנה נקב, משה אביטל ז"ל, ענת כגן, שרה יחימוביץ', נחמה צבאן, תלמה גביש ז"ל, שמואל רוזן ז"ל, מיקי גורודישר ז"ל, ניצה שחר, ד"ר מאיר בן חור, אסתר שטראוס, ד"ר יוסי מלר, הפסיכולוגיות דינה מלול ומוניקה פז, רינה פריי־שרייבר, יצחק בירמן, פנינה סמט, בתיה דנון, ד"ר שרי אלוני, ועוד רבים וטובים.

לתומכיו הבולטים שאיפשרו לו להגשים חלומות ובהם: מאיר ומוזי דיטשר, ברנרד בלומפילד, סידני ואליזבט קורוב, צ'אק הופברגר, מייקל וננסי רייך, גוסטאב לוון מייסד קרן רש"י, שרי אריסון, ארגון הדסה ויצ"ו קנדה שתמך בו בראשית הדרך. קלוד באסו חבר נאמן, קרן רוכלין, הרב ג'ו ובלינדה שנוולד, ועוד רבים וטובים.

לדובי איכנולד הבעלים והעורך הראשי של הוצאת "ידיעות ספרים" שזה לנו הספר השלישי היוצא בהוצאה, לעורך הממונה עמיחי ברהולץ, לעורכת הספר והלשון המוכשרת שרית בלונדר־זרחין וליהושע גרינברג שסייע בעריכת גרסה מוקדמת של הספר.

אחרונים חביבים - תומכים ושותפים שגדלו על ברכי סבא ראובן וסבתא ברטה ז"ל הנכדים והנכדות: אוריה, רות, מתן, דריה, עמוס וישי. בתיה, אלחנן, הלל, חוה, מיכאל, אחינעם, נגה ואברהם קווה, אבשלום ומרים, נעמה, דוד ואבישי, ממשיכי המסורת והערכים נרם יאיר.

בתקווה ובתפילה להמשך השפע האור והטוב הבוקעים מדפי ספר זה, אור של אהבת האדם ומחויבות לטוב חייו.

אהרן ורפאל פוירשטיין

הקדמה

האינטליגנציה ניתנת לשינוי!

האינטליגנציה ניתנת לשינוי.

ודאי שמעתם וקראתם לא פעם את ההפך - שהמוח לא ניתן לשינוי. דוגמה לתפיסה זו מתקיימת במבחני האיי־קיו, המבחן שמתיימר למדוד במדויק את מידת המשכל שלכם, וייתכן שאף עברתם מבחן זה בעצמכם (גם אם לא סיפרו לכם כמה השגתם). מבחן האיי־קיו מופעל על בני אדם רבים בכל העולם, אבל מה באמת הוא טוען? מעניין לגלות שלא די בכך שהוא מתיימר לדעת כמה אתם חכמים עכשיו, הוא אף טוען שבאותה מידה בדיוק תהיו חכמים גם בעתיד, בכל עתיד שהוא. בהינתן שאיי־קיו 100 מציין את ממוצע האוכלוסייה, אם קיבלתם איי־קיו 120, רוב אנשי המקצוע יניחו שתישארו חכמים באותה המידה גם בעוד ארבעים שנה, גם אם תעבירו את כל חייכם בבהייה בשעשועוני טלוויזיה. לעומת זאת, אם קיבלתם איי־קיו 60, לזה נגזר גורלכם. גם אם תעשו את כל המאמצים שבעולם כדי לקדם את עצמכם, גם אם ילמדו אתכם מיטב המחנכים, לעולם לא תהיו חכמים כמו ממוצע האנשים, כיוון שמה שהיה כשנולדתם הוא שיהיה לאורך כל ימי חייכם. כך גוזרת הפסיכולוגיה.

יכול להיות שכל זה קרה לכם וייתכן גם שקיבלתם את הגזירה, אבל מה תעשו כשהדבר קורה לילדכם? מה תעשו אם הוא יאובחן כבעל הפרעת קשב או לקות למידה כלשהי, אם הוא נולד עם תסמונת גנטית ידועה, כמו למשל תסמונת דאון או סינדרום X שביר, או שהוא מאחר בהתפתחותו מסיבה כלשהי, ועתה הוא אובחן כבעל איי־קיו מסוים? מה תעשו אם ילדכם מתפקד בצורה סבירה, אבל אבחון קובע כי ילדכם אינו מתפתח במהירות הנדרשת, וכי הוא סובל ממנת משכל נמוכה? גם אם אינכם בקיאים בכל הפרטים אתם ודאי מבינים את משמעותו האמיתית של האבחון. אתם יודעים שהאבחון לא מדבר רק על המצב הנוכחי ועל השנים הקרובות. מנת המשכל שניתנה לילדכם הולכת לקבוע את גורלו מרגע זה ולתמיד. לעולם הוא לא יוכל להשתחרר ממנה. ברגע כזה שבו אתם מביטים בילד, עליכם לשאול את עצמכם - האם באמת מנת האינטליגנציה שלו סגורה וקבועה מראש? האם באמת המצב אינו ניתן לשינוי? האם באמת אין ביכולתכם להשפיע עליו מטוב עד רע?

אכן, ישנם הורים שמקבלים את הגזירה, ידיהם רפות, ובמקרה הטוב מקבלים את ילדם כמו שהוא ונמנעים מלדרוש את אשר הוא אינו מסוגל לעשות.

אנו מאמינים בהיפך הגמור. אמנם שיטתנו מבוססת בחלקה על הפסיכולוגיה של פיאז'ה, אבי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, אבל בניגוד אליו אנחנו מאמינים, וכך גם הוכחנו בחמישים השנים האחרונות, שהאינטליגנציה יכולה להשתנות, ואפילו שינוי דרסטי. הראיות לכך מגיעות ממקורות שונים. מאות אלפי אנשים ברחבי העולם למדו את השיטה שלנו, שמטרתה להגביר את כושר ההשתנות של האדם. אלפי ילדים ומבוגרים שהגיעו אל המרכז שלנו זכו לקידום משמעותי. השיטה שלנו "העשרה אינסטרומנטלית" נלמדת ומופעלת בעשרות מרכזים ברחבי העולם. ברחבי ארצות הברית עשרות אלפי תלמידים נהנים מן השיטה, ומשרד החינוך הפדרלי האמריקאי אף הכיר בה בשנות התשעים כאחת השיטות המומלצות לשימוש בבתי ספר והיא זוכה לתמיכה מצד גורמים ממשלתיים. יישומים של השיטה יושמו בבית הספר לטיסה של חיל האוויר הישראלי, בתעשייה האווירית, וכך גם בבית הספר לפיקוד ומטה של צה"ל. בבאהייה שבברזיל - מאות אלפי התלמידים בחטיבות הביניים למדו את השיטה שנים רבות. השיטה מופצת בארצות הברית, אנגליה, הודו, דרום קוריאה, צרפת, איטליה, ברזיל, צ'ילה, ובמקומות רבים אחרים. בעת האחרונה היא הופעלה בדרום אפריקה, בקרב אוכלוסיות נרחבות של ילדים ומבוגרים במטרה להכשירם ללמוד מקצועות הדרושים במדינה. מחקרים שנעשו בכל המקומות הללו, וראשיתם בישראל בשנות החמישים, הוכיחו מעבר לכל ספק שאיי־קיו יכול להשתנות ובצורה דרסטית. במבחן מבוקר שנערך בישראל בשנים 1972-1968, אלפי ילדים שנבחנו במבחן האיי־קיו הסטנדרטי ונמצאו כמוגבלים בשכלם, נחשפו לשיטתנו ונבחנו שוב. השיפור בכיתות שבהן נלמדה השיטה, היה חריף, מרשים ומובהק מעל לכל ספק.¹ בשנים האחרונות קיבלה התפיסה הזאת תמיכה מפתיעה ממדע הנוירולוגיה - ששנים רבות טען שאין ביכולתם של תאי המוח להתחדש, ובשל כך, טענו החוקרים, במוחו של האדם לא יכול לחול שיפור כי אם רק נסיגה, וזאת בעקבות תהליכי הזדקנות ומותם של תאי העצב. היום, בעקבות מחקרים המתאפשרים הודות לטכנולוגיות חדישות, הנוירולוגים מכריזים כי למוח יש יכולת שיקום והשתנות, אולי אפילו יותר מלשאר חלקי הגוף.

בספר זה אנו מבקשים לאפשר לקורא ללמוד את השיטה שלנו, להבין את התאוריה העומדת בבסיסה, ובאמצעות מערכת תיאורי מקרים לפרוס בפניו את תוצאות השימוש בשיטה. לצורך כך, בחרנו לתאר רק חלק קטן מהמקרים הרבים בהם טיפלנו במהלך השנים, מקרים שיש בהם כדי להוכיח ולהדגים את כושר ההשתנות של האדם בדרך מעוררת השראה ושאינה ניתנת לוויכוח.

ספר זה עוסק אם כן בשינוי. נדייק ונאמר, הוא מתחיל בשינוי של תהליכי החשיבה, כלומר התחום הקוגניטיבי, אבל השינוי אינו מסתיים בו. השינוי המבני שביכולתנו לחולל מתחיל אמנם בתחום הקוגניטיבי, אך הוא ממשיך להשפיע על התנהגותו של האדם, על רגשותיו, על מערכת יחסיו עם חבריו משפחתו וסביבתו, וכפי שהוכח לאחרונה אפילו על המוח עצמו. את סופו של השינוי על כן, אי־אפשר לנבא.

מרגע שאנו מסכימים להפסיק לראות את האדם כיצור סטטי ומקובע, מרגע שאנו מוכנים ורוצים לראות אותו כיצור דינמי, משתנה, כמערכת פתוחה, אנו מתחילים את תהליך השינוי. הספר הזה מיועד לך, האדם שרוצה לשנות ולהשתנות. בין שאתה הורה לילד רגיל, בין שאתה הורה לילד בעל צרכים מיוחדים, ובין שאתה מעוניין לשנות את עצמך, להתקדם. השיטה שלנו מתאימה למקרים שונים ומגוונים. היא יכולה לסייע כמעט לכל סוגי הבעיות: החל בבעיות קשב, דרך תסמונות גנטיות וכלה בהפרעות אוטיסטיות קשות, או אפילו בפיגור קשה. השיטה מתאימה גם לטיפול באנשים שנפגעו פגיעה מוחית כלשהי. בכוחה של השיטה לגבור על מחסומים הנובעים מסיבות שונות, דרגות חומרה קשות ואף של גיל מאוחר. בכל המקרים הללו אנו אומרים באופן חד־משמעי: לאדם יש אפשרות לשינוי. שינוי משמעותי, דרסטי ומובהק. מימוש היכולת הזאת תלוי הרבה מאוד באמונתנו ובנכונותנו להשקיע את מה שדרוש לכך.

ולך ההורה המבקש לקדם את ילדו, ספר זה מבקש להציג בפניך את שיטת הלמידה המתווכת, ואת היסודות הדרושים לך כדי להשתמש בשיטה ולסייע לילדך. השיטה אינה דורשת מומחיות. כל אחד יכול לתווך לילדו. כל אחד צריך לתווך לילדו. כדי להשתמש בשיטה לא נדרשות שעות עבודה רבות עם הילד. די בכך שאדם ישנה את האינטראקציות הרגילות והיומיות שלו כדי לשנות את ילדו. יכולת השינוי נמצאת בידיך ואנו מקווים להראות לך כיצד.

חלק ראשון

שיחות עם פרופ' ראובן פוירשטיין

פרק א

האמונה ביכולת ההשתנות

אתה אומר שוב ושוב שאתה מאמין ביכולת ההשתנות של האדם. אבל אם השיטה הוכחה כיעילה בשינויים של בני אדם, מדוע לדבר על אמונה? האם אין הדבר מעיד על חוסר ביסוד מדעי ליכולת ההשתנות האנושית?

לא ולא. השימוש במונח "אמונה" אינו נובע ממחסור בראיות, אלא מסיבות אחרות.

ראשית, ללא אמונה ביכולת השינוי של האדם, השינוי לא יוכל להיעשות. כדי שהורה יוכל לשנות את ילדו הוא חייב להאמין ביכולתו לקדם, לשנות ולשפר את יכולתו השכלית של בנו. לצערי הרב, באותה מידה הדבר נכון גם לכיוון ההפוך. אמונתו של אדם בחוסר יכולת ההשתנות עלולה לקבע אותו במסמָרות אל הגורל שנקבע לו במבחנים הפסיכומטריים. אם אדם, פסיכולוג או הורה או מורה, מאמין שהילד אינו מסוגל להשתנות, יש בכוחו למנוע כל השתנות שהיא או להוביל אפילו להשתנות שלילית ולירידה בכושרו השכלי של האדם. אמנם למעשים חשיבות רבה, אבל לאמונה יש במקרים אלה משמעות קריטית בהתהוותו של המעשה.

זו הסיבה שאני פותח ב"אמונה". בלעדיה לא יחול שינוי. יכולתו של האדם להשתנות מבוססת על האמונה.

כוחה של אמונה משפיע גם על אנשי מדע. ראינו חוקרים רבים שהנתונים שהיו בידיהם יכלו לשכנע אותם ואת העולם כולו שהאדם ניתן לשינוי, ולמרות זאת הם לא הסיקו את המסקנות המתבקשות רק משום שאלו נגדו את אמונתם שהאדם אינו ניתן לשינוי.

לפני שנדבר על המדע, אמור לי, מאין נובעת האמונה הזאת?

האמונה בשינוי נובעת לא פעם מהצורך שהאדם חש בתוכו. כאשר אדם רואה את ילדו במצב קשה, נולד בו צורך עז לשנות את מצבו של הילד. צורך זה מעורר בו את האמונה כי הילד יוכל להתגבר על קשייו להשתנות ולשרוד. הצורך הזה להציל את הילד מגורלו טוען את האמונה באנרגיה עצומה, וזו נחוצה לו כדי לשנות את ילדו.

אם כן, האמונה הכרחית לשינוי, אבל איך נדע שזו אינה אמונת שווא? והרי מדענים רבים קבעו כי התורשה היא הקובעת את האינטליגנציה.

מאז גילוייו של גרגור מנדל (1884-1822) על אודות התורשה, אנשי מדע רבים פשוט משתוקקים להוכיח שהאינטליגנציה קבועה מראש ומועברת מדור לדור בגנים שלנו. הצורך שלהם בראיות לדבר מודגם יותר מכול בסיפור המצחיק והעצוב של אחד החוקרים המפורסמים באנגליה בשם סיריל ברט, שזכה לתואר "סר" בשל מחקריו הידועים בתחום התורשה של האינטליגנציה. במחקרים שערך הוא ביקש להוכיח דבר פשוט: הגנים והתורשה הם הקובעים הכמעט בלעדיים של יכולתנו השכלית, ואילו לסביבה, לחברה ולהוראה אין כל דרך לשנות זאת. כדי להוכיח זאת הוא ערך מחקר מפורסם על תאומים זהים, כאלה שתורשתם זהה בכל גן וגן. הוא הצליח למצוא תאומים זהים שמתוך סיבות בלתי מובנות לנו הופרדו בילדותם וחונכו בסביבות שונות זו מזו באופן קיצוני מבחינה סוציאלית, כלכלית, חברתית ותרבותית. בבדיקות האיי־קיו מצא סיריל ברט שלתאומים שהופרדו וגודלו באופן שונה כל כך, יש את אותה מנת המשכל במדויק. אין ספק שאין בנמצא הוכחה טובה מזו לכך שלסביבה ולחינוך יש תפקיד מינורי ומועט בלבד בקביעת מנת המשכל של אדם. האם אין בכך כדי לייאש כל הורה שרוצה לראות את ילדו משתנה, כשהוא יודע שהמחסום התורשתי איננו ניתן למעבר? רק שנים לאחר מותו של סיריל ברט הוכח שכל המחקר המפואר שלו היה בדיה, המצאה מוחלטת. לא היו תאומים, לא היתה הפרדה לסביבות שונות, לא היו מבחנים שיקבעו את טיב התפקוד שלהם, ואפילו עוזרת המחקר המסורה, שבשמה נכתב המאמר, לא היתה ולא נבראה.

סיריל ברט זייף. כך קורה מדי פעם גם במדע. מה אפשר ללמוד מזה?

ראשית לכול אנחנו לומדים על המוטיבציות של סיריל ברט. מחובתנו לשאול מדוע המדענים מתעקשים כל כך על הקשר הזה בין אינטליגנציה לתורשה? ברט פעל מתוך צורך עמוק של הפסיכולוגים, צורך שפועל עד היום - להוכיח שהפסיכולוגיה היא מדע מדויק. עליך להבין שמאז ומתמיד הפסיכולוגיה זכתה ליחס די מזלזל באוניברסיטאות. היא מעולם לא הצליחה להיכלל בפקולטה למדעי הטבע, ובמקום זה היא נדחקה לפקולטה למדעי הרוח או החברה. במקום להשתייך למדעים המדויקים, לצד הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה והבוטניקה, היא תפסה את מקומה במדעי ה"בערך". פסיכולוגים רבים ראו בהצבה זו זלזול במדעיות שלהם. למחקרים שלהם היתה מטרה אחת: להוכיח שהפסיכולוגיה היא מדע מדויק לא פחות מן הביולוגיה והפיזיקה. הפסיכולוגים הבינו שכדי שהפסיכולוגיה תיחשב כמדע מדויק, עליה להוכיח יכולת ניבוי. פירוש הדבר, שמדידת האינטליגנציה שתיעשה באדם, תיתן את אותן התוצאות בכל פעם שאדם זה ייבדק. כך, בעזרת בדיקות שייערכו עכשיו, יהיה אפשר לנבא בדיוק רב את האינטליגנציה של הנבדק גם בעוד שנים רבות, ממש כפי שניתן לעשות לכל חומר כימי, או כוח פיזיקלי. הפסיכולוגים גם הבינו כי אם בכל פעם שתימדד האינטליגנציה של אדם X תתקבל תוצאה אחרת, אין משמעות למדידות אלה. בדיוק לצורך זה ביקשו הפסיכולוגים לראות את נפש האדם כמכניזם מקובע. מעין מכשיר סגור שאינו יכול לעבור שינויים או שדרוגים. היום, המוטיבציה של הפסיכולוגיה להיכלל במדעי הטבע נראית משעשעת משהו כי אפילו הפיזיקה עצמה, מבחינות מסוימות, כבר אינה רואה את עצמה כמדע מדויק, ואין זאת אלא שהפסיכולוגיה מנסה להיכנס למועדון שהיושבים בו התפנו בעצמם.

והמוטיבציות והאמונות הללו עדיין קיימות?

ודאי, וההוכחה לכך היא פשוטה. האם לאחר שמחקרים אלה, שקשרו בין תורשה לאינטליגנציה, הופרכו, שינו החוקרים את דעתם? מובן שלא. זו הסיבה שההיסטוריה גדושה בדיווחים על מיליוני בני אדם שהוגדרו כמפגרים (כן, כך קראו להם עד לפני זמן לא רב)² בפיגור בינוני קל או גבולי, ובשל כך, לא רק שלא זכו לחינוך שיאפשר להם להתגבר על מצבם אלא הם נידונו להימצא כל ימי חייהם במעמד הנמוך, שאותו איי־קיו נמוך שנקבע להם איפשר. רבים מבין אלה שנמצאו כבעלי אינטליגנציה נמוכה הושמו במוסדות למפגרים שמהם אין מוצא, אחרים - בארצות־הברית, שוודיה נורווגיה ואנגליה - עברו תהליך של עיקור, כדי לא לאפשר להם להוסיף עוד אנשים מוגבלים כמותם לאוכלוסייה הנורמלית. וכך מאות אלפי בני אדם נפלו קורבן לאמונה לפיה האינטליגנציה של האדם נקבעת בעיקר על ידי תורשתו, הכרומוזומים שלו, הגנים שלו, וכל מה שהוא תוצר של תורשה ושל גנים אינו ניתן לשינוי. היום, לאחר המהפכה שחלה במדעי המוח, מתברר שלאמונה זו אין בסיס. ידוע לך בכמה אנשים כאלה, שהוגדרו מפגרים טיפלתי והיום הם מתפארים במשפחה נפלאה ובקריירה למופת?

אתה טוען שגורלם של הרבה מאוד אנשים עוצב לרעה בגלל אמונת שווא?

גורלם של מאות מיליונים הוכרע בגלל האמונה הזאת. אם אתה מביא בחשבון את כל אותן אוכלוסיות שבגלל צבען וגזען נתפסו כמפגרות, ובשל כך נמנע מהן כל חינוך ראוי, אתה יכול לדבר כאן על עוול בהיקף בלתי ניתן להבנה.

אני מנסה להבין. האם לשיטתך הגנים אינם משפיעים על האינטליגנציה?

אינני מכחיש את כוחם של הגנים והכרומוזומים אלא טוען שהם לא הקובעים האחרונים. הם מושפעים מאוד מן הסביבה שנמצא בה האדם. יותר מכך, לפי מחקרים עכשוויים, הגנים עצמם אינם קשיחים כמו שחשבנו. האופן שבו הם משפיעים אינו ברור. ככל הנראה ביטויָם של הגנים עשוי להשתנות, כפי שמתואר בתחום הביולוגיה המכונה אפיגנטיקה.

אבל הרי ידוע לכול שהמוח אינו ניתן לשינוי.

זו אכן היתה ההנחה היסודית של חוקרי המוח שהצביעו על המוח כעל איבר שאיננו ניתן לשינוי. אחת הסיבות להנחה זו נבעה מהידיעה שבניגוד לתאי גוף רגילים, תאי עצב נחשבו כלא יכולים להתחדש, רק למות. ההנחה היתה שמרגע לידתו של האדם, לאחר שהמוח סיים להתפתח בגיל הילדות הצעירה, כושרו של המוח יכול רק לרדת עם הגיל.

יותר מזה. תפיסה זו שלא ראתה באדם יכולת השתנות, הציבה בפני האדם המתקשה שלושה מחסומים שבכוחם למנוע השתנות. המחסום האטיולוגי (דהיינו שמקורו בבעיה גופנית כלשהי) - שמתייחס לסוגי פגיעות מסוימים כבלתי הפיכים (כדוגמת תסמונות גנטיות או פגיעות מוחיות). מחסום הגיל - שטוען שאחרי גיל מסוים, התפתחות בחלק מן התחומים היא בלתי אפשרית, כך מי שלא למד לדבר עד גיל שבע, לא יוכל לעשות זאת לעולם. המחסום השלישי הוא מחסום חומרת הפגיעה - שמגדיר מצבים בדרגת חומרה מסוימת כפגיעות שאינן ניתנות לשיקום. לעומת כל אלה, אנו טוענים כבר שנים רבות שהאדם ניתן לשינוי גם כאשר מצבו נובע מאחד או יותר משלושת הגורמים המתוארים.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*