הגיל האמיתי

חלק ראשון

הזדקנות ביולוגית

בשעת צהריים שטופת שמש באפריל בקונטיקט, אני עומדת במטבח ומאלצת את עצמי לרייר. זה יום הולדתי ה־36, ובתור חגיגה אני אוספת את הרוק שלי במבחנה שקופה. אחר כך אחזיר אותה לקופסה הקטנה שלה ואשלח אותה למעבדה באטלנטה, ג'ורג'יה. הדגימה שלי מתחילה לעלות לעבר הקו השחור עם הכיתוב "למלא עד כאן", ואני מרימה אותה אל האור ובוחנת את תוכנה. אני מדמיינת את כל התאים — תערובת של תאי הדם הלבנים ותאי הלחי שלי — צפים בנוזל המקציף. כל אחד מהתאים האלה מכיל קוד כימי שאפשר לפענח כדי להגיע לתובנות על פרופיל הבריאות וההזדקנות שלי.

אני סוגרת את המבחנה בפקק, מכניסה אותה לשקית שהגיעה איתה וחושבת על כל מה שעשיתי בשנה האחרונה. האם ישנתי מספיק? האם באמת הייתי חייבת לאכול את כל הממתקים האלה בחגים? מה תהיה השפעת השנה האחרונה בבידוד? עכשיו אפריל 2021 והקורונה שינתה את העולם המוכר לנו. אני רואה בעצמי אישה בריאה מאוד, אבל אני עדיין נלחצת מההצצה "מתחת למכסה המנוע" שלי. הסיבה היא, שעל אף שהערב אכבה 36 נרות על עוגת יום ההולדת שלי, בסופו של דבר הבדיקה הזאת תחשוף את גילי האמיתי.

כשהמבחנה תגיע למעבדה בג'ורג'יה, המדענים יבודדו את הדי־אן־אֵיי שלי משאר הרכיבים בדגימה. ידוע שהדי־אן־איי מכיל את הקוד הגנטי, או סדרת הוראות המשמשות לבנייה ולתחזוק של כל אחד מאיתנו. אבל הוא גם מכיל מידע קריטי נוסף הטמון בשפה נסתרת שנקראת "הקוד האֶפּיגנטי". אפיגנטיקה לא מתייחסת לשינויים בריצוף הדי־אן־איי שכל אחד מאיתנו יורש מהורינו הביולוגיים (הדפוס של אדנין, ציטוזין, גואנין ותימין) אלא לתגים כימיים המצורפים לדי־אן־איי ו/או לחלבונים העוטפים אותו. השינויים הכימיים האלה שולטים באופן שבו הדי־אן־איי שלנו פועל או מתפקד. כמדענית העובדת בתחום זה, אני מתייחסת לאפיגנטיקה כאל "מערכת ההפעלה של התא". היא מכתיבה את כל הפונקציות הבסיסיות של התא החל מחילוף החומרים, אם ומתי התא אמור להתחלק, ואפילו את זהות התא. למשל, לתאי הנוירונים במוחכם יש אותו ריצוף די־אן־איי כמו התאים האפידרמיים שמהווים את שכבת העור החיצונית שלכם. עם זאת, מה שמבדיל את סוגי התאים האלה הוא ה"אפיגנום" שלהם, שמנחה את הנוירון להיות נוירון (הן פיזית והן תפקודית) ואת התא האפידרמי להיות תא אפידרמי. אך מדענים גילו שהקוד האפיגנטי משתנה עם הגיל, וכשאנחנו מזהים את השינויים האלה, אנחנו יכולים לקבוע מי מבינינו מזדקן מהר יותר או לאט יותר מהצפוי, וכך לגלות את הגיל האמיתי שלנו.

כעבור כמה שבועות אני מקבלת אימייל שמבשר לי שתוצאות הבדיקה הגיעו. אני לוחצת על הקישור, נכנסת לחשבון האישי שלי וגוללת לתשובה. בת 31. הוקל לי שהתשובה בכיוון שקיוויתי לו — הגיל הביולוגי שלי צעיר בחמש שנים מהגיל הכרונולוגי שלי — אבל למען האמת, קיוויתי לתוצאה טובה יותר. נוסף על הציון הכללי של הגיל הביולוגי שלי, קיבלתי גם ציונים למדדים ספציפיים למערכות שונות, כמו דלקת, תפקודי כבד, ואפילו בריאות המוח.

מכיוון שאני פיתחתי את המדדים האלה, אני יודעת שהם משקפים את רמות הגיל היחסיות של חלבונים שונים בדם שלי, הקשורים לקטגוריות הייחודיות האלה. למשל, אם תגידו לרופאה שאתם מודאגים מתפקוד הכליות שלכם, היא ודאי תערוך סדרת בדיקות לדברים כמו קריאטנין, פוספטאז בסיסי, אוריאה ניטרוגן, ביקרבונט. אולי אפילו עברתם בדיקה כזאת בעבר. בדרך כלל התוצאות נועדו להעריך סמנים שונים ולהצביע על האפשרות לקיומה של מחלה ברקמה הנתונה. אבל גם אם אין לכם שום בעיה, בתוצאות האלה מסתתר מידע קריטי על בריאותכם. כשמחברים את התוצאות, אפשר ליצור את פרופיל הבריאות שלכם בכל רקמה ואז להשתמש בו כדי לקבוע אם אתם צפויים לחלות מהר יותר או לאט יותר מהצפוי לגילכם. יתרה מזאת, לא תמיד יהיה צורך לבקש מכם ללכת לרופאה או למעבדה מקומית כדי למסור דגימת דם. למעשה, אפשר לקבל הערכה מהימנה למדי של הפרופילים האלה מתוך הדפוסים האפיגנטיים של התאים ברוק שלכם.

על פי המדדים המערכתיים האלה, ההזדקנות שלי מעולה כשמדובר בבריאות המטבולית ובבריאות המוח שלי. עם זאת, מתגלה אצלי נקודת תורפה בכל הנוגע לבריאות מערכת החיסון ואולי גם לרמות דלקת גבוהות. אני גם מקבלת משוב על סוג ההזדקנות שלי. על פי הבדיקה, לעשרה אחוזים בערך מהאוכלוסייה יש פרופיל הזדקנות כמו שלי — כלומר, הם חולקים אותם יתרונות וחולשות בכל הנוגע למערכות השונות. אנשים עם הפרופיל שלי נוטים בדרך כלל להיות נשים עם שיעור ההשמנה הנמוך ביותר, אך בסיכון מיידי גבוה יותר למחלות כמו דלקת מפרקים ואפילו סרטן. אמנם מלהיב ללמוד דברים חדשים על עצמכם, אבל מה שבאמת חשוב זה מה אפשר לעשות בנדון. האם נוכל להחזיר את מחוגי השעון לאחור? המדענים חותרים לגלות דרכים להאטת ההזדקנות, אבל אין פירוש הדבר שאנחנו צריכים לשבת בחיבוק ידיים. יש דברים שכל אחד מאיתנו יכול לעשות כבר עכשיו, וברגע שנדע את תוצאות הבדיקות שלנו תהיה לנו דרך ממשית לבדוק אם הבחירות שלנו באמת מועילות לנו.

בספר זה אתאר איך ולמה כדאי לכל אחד מאיתנו לעקוב אחר ההזדקנות שלו, מה משמעותה האמיתית של ההזדקנות ומה אנחנו יכולים להתחיל לעשות בחיי היום־יום שלנו כדי לשפר את בריאותנו. אמנם עוד אין לנו את כל התשובות, אבל אנחנו יכולים להתחיל את השלב הראשון בדרכנו לקראת חיים ארוכים ובריאים יותר, ולעצב מחדש את חשיבתנו על ההזדקנות.

פרק ראשון

מֵעֵבֶר לקמטים: הקשר בין בריאות להזדקנות

בעודך הולכת לעבר דלתות אולם ההתעמלות שאת מזהה בקושי, ידך מתהדקת סביב ידו של בן זוגך. ידייך מזיעות, ולא רק בגלל חום הקיץ. את מרגישה איך המתח וההתרגשות מתגברים, איך הלב שלך הולם בקצב התופים שבוקע מהדלתות הפתוחות. בחוץ יושבת אישה ליד שולחן מתקפל ומחלקת תגי שם. כשאת מתקרבת אליה היא מחייכת, מעיפה מבט ברשימה ומושיטה לך מדבקה לבנה ששמך כתוב עליה באותיות גדולות. "מה שלומך? אני שמחה כל כך שבאת!" היא אומרת. "אני בסדר", את עונה אוטומטית. "טוב לראות גם אותך. יהיה כיף הערב!" כשהמילים נפלטות מפיך, את מקווה שזה יהיה נכון. אחרי הכול, זאת פגישת המחזור לציון 30 שנים לסיום התיכון שלך.

את נכנסת לאולם ההתעמלות שמתחזה לאולם אירועים, ועינייך מסתגלות לאט לתאורה העמומה. מולך עומדים עשרות אנשים, מדברים, צוחקים, שותים, וכמה מהם מושכים את תשומת לבך כשהם בוחנים את המצטרפים החדשים למסיבה. את מזהה רבים מהם, אבל אחרים מעוררים בך רק הבהוב של הכרה. פרצופים שאת בטוחה שראית בעבר, אבל לא מצליחה לזכור איפה. לימינך את רואה אישה שהיית מזהה בכל מקום. היא רוקדת במרץ עם קבוצה קטנה. האנשים בקבוצה צוחקים ומנסים לא לשפוך את המשקאות שהם מחזיקים בידיהם. זאת מגי, וחוץ מהתספורת, היא לא השתנתה בכלל בשלושת העשורים האחרונים!

את מתחילה ללכת לעברה כדי לומר שלום ומרגישה שמישהו טופח על כתפך. כשאת מסתובבת, עומד מולך גבר ומחייך בזרועות פשוטות במחווה שאומרת, היי, זה אני. "וואו!" הוא אומר. "כמה טוב לראות אותך! אני לא מאמין שעבר כל כך הרבה זמן". המתח שהרגשת קודם חוזר לפתע. את לא מצליחה לזהות את הפנים המחייכות אלייך. הגבר הזה מתקרב לגיל 50, והוא לא דומה לאף אחד מהחברים שלך מהתיכון. למרבה המזל את נזכרת שכולם עונדים תג שם — כנראה בדיוק מסיבה זאת. את מעיפה מבט מהיר בתג שלו. "וואו, דאג! אני לא מאמינה שזה אתה... אתה נראה נפלא!" את מקווה שאת מצטיינת יותר בשקרים מאשר בזכירת שמות, ולרגע את חוששת שלא זכרת את שמו של דאג בגלל אובדן זיכרון שקשור להזדקנות. לא, זה טירוף, את תופסת. את אפילו לא בת 50. את בריאה, וחוץ מזה, זה אף פעם לא יקרה לך... ואולי כן?

פתאום את נתקפת בהבנה המדאיגה שוודאי יש פה אנשים שזה כן יקרה להם, ואולי בעתיד הלא רחוק כל כך. הסטטיסטיקה חוזה שמתוך 200 בני המחזור שבאו הערב, רק מחציתכם תשרדו את 30 השנים הבאות. מי יגיע לפגישת המחזור ה־60 במספר? באיזה מצב תהיו אם תצליחו להגיע? האם תשתפו עוד סיפורים על אובדן או על מחלות שבקושי התגברתם עליהן? האם מגי תרקוד כאילו דבר לא השתנה מלבד היעדרם של כמה חברים שאתם מתגעגעים אליהם?

את סוקרת את האולם וקולטת שאת יכולה להעלות כמה ניחושים מושכלים מי יגיע לפגישה ההיא. אמנם אתם רק בגיל העמידה, אבל ברור שכמה מסלולים כבר החלו להסתעף והם מאיצים לעבר הגורל שמחכה לכולנו. אצל אחרים, נראה שהזמן עצר באורח פלא לאחר סיום התיכון. באיזה מקום את נמצאת? האם ישחק לך המזל? והאם יש משהו שתוכלי לעשות כדי להבטיח שתשובי לראות את אולם ההתעמלות הזה מבעד לעיניים של בת 80?

גיל ביולוגי לעומת גיל כרונולוגי 

רובנו יודעים כמה שנים, ואולי אפילו כמה ימים, חלפו מאז לידתנו. אבל האם גיל כרונולוגי הוא רק מספר? בעומק לבכם, האם אתם יודעים בני כמה אתם באמת? כולנו חשבנו על זה. כבני אדם, אנחנו מודעים לשינויים שחלים בנו עם כל שנה חולפת. אנחנו יודעים שסופנו למות ושמשהו בהזדקנות מושך אותנו לאט לעבר הסוף.

נראה שלזמן יש השפעה בלתי נמנעת על גופנו, מוחנו ואולי אפילו על זהותנו. אבל גם אם כולם מזדקנים, הזמן החולף לא מפריע לכולנו באותה מידה. השנים החולפות מקשות יותר על אנשים מסוימים ומביאות איתן מחלות, מגבלות ואובדן. בקרב אחרים, הזמן החולף ניכר רק בקמטים המעטים בזוויות עיניהם או בשרידים בלתי נמחקים של חיוכי עבר. מה ההסבר לכך? כל אחד מאיתנו מזדקן בצורה ובקצב שונים. הגיל הכרונולוגי שלנו עשוי לעלות בקצב קבוע ואוניברסלי המתבטא במספר הנרות על עוגת יום ההולדת שלנו, אבל אי־אפשר לומר אותו דבר לגבי הגיל הביולוגי שלנו, או מה שאני אוהבת לקרוא לו "הגיל האמיתי" שלנו. ואנחנו צריכים להתמקד יותר בגיל הזה.

הגיל הביולוגי — לא הגיל הכרונולוגי — הוא מה שעומד בבסיס השינויים שאנחנו רואים בראי. השינויים שאנחנו חשים בהם כשאנחנו קמים בכל בוקר. השינויים שגורמים את רוב המחלות והבעיות הפוקדות את היצורים החיים כשהם מזדקנים. אנחנו מותנים לחשוש מהגיל הכרונולוגי שלנו. להסתיר אותו או להתבייש בו. אבל זה צריך להיות ממש הפוך. הגיל הכרונולוגי שלנו הוא אות כבוד. הוא מייצג את ההישגים שלנו, את זיכרונותינו, את הרגעים שבילינו עם היקרים ללבנו. הוא מגלם את כל הדברים היפים שבזכותם כדאי לחיות. אבל הדרך הכי טובה, ואולי היחידה, לזכות בשנים כרונולוגיות נוספות, היא להיאבק בבן לווייתו האומלל — הגיל הביולוגי. למרבה המזל, גם הטבע וגם המדע הוכיחו שזה אפשרי במידה מסוימת, ושבמובנים רבים, המפתח לכך בידיכם.

למה ההזדקנות ממש חשובה

לעתים קרובות שואלים אותי איך התחלתי להתעניין בגיל. אמי היא מרצה שחוקרת מדיניות ציבורית ופועלת למען שיפור תוצאות הבריאות ואיכות החיים של זקנים. מחקריה והתנדבותה עוזרים לבנות רשתות ביטחון לאנשים שעקב גילם הביולוגי סובלים מקשיים גופניים, חברתיים וקוגניטיביים. סביר להניח שהדבר השפיע על הקריירה שלי, אבל אני חושבת שדווקא אבא שלי והחינוך שקיבלתי הניעו אותי להקדיש את חיי למדעי ההזדקנות הביולוגית. מאז ומתמיד הייתי מקובעת על המוות הבלתי נמנע ועל אתגרי ההזדקנות. אבא שלי היה בן 54 כשנולדתי — שחקן בפנסיה שאימץ את תפקיד המטפל שנשאר בבית. אמנם הוא תמיד היה פעיל ומלא חיים, אבל כבר בגיל צעיר ידעתי שהוא שונה מהאבות של חברי וחברותי. רוב הילדים לא מביאים בחשבון עולם ללא הוריהם, אבל כשאני הייתי בת שבע או שמונה, כבר פחדתי שאבא שלי לא יהיה בסביבה כשאסיים את התיכון או את הקולג', שהוא לא ינכח בחתונתי או יכיר את נכדיו. לשמחתי, אבא נכח בכל ציוני הדרך האלה, כולל קבלת הדוקטורט שלי והצעת העבודה החלומית כמרצה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל. למעשה, אבי היה בריא למדי רוב חייו, עד שהפסיד בקרב נגד סרטן הקיבה בגיל 86. זה קרה יומיים לפני שעברתי מלוס אנג'לס לניו הייבן כדי להתחיל לעבוד בייל — עבודה שהתמקדה בחקר מדעי ההזדקנות.

רוב האנשים יסכימו שהעובדה שאבי שרד עד גיל 86 בבריאות טובה יחסית נחשבת להצלחה. אבל לעתים קרובות אני שוכבת במיטה וחושבת כמה הייתי רוצה עוד עשר, חמש שנים, או אפילו עוד שנה אחת טובה במחיצתו. אני מתארת לעצמי שכך מרגישים רוב האנשים שמאבדים את היקרים ללבם בגלל מחלות טרגיות כמו סרטן, מחלות לב, שבץ, סוכרת או אלצהיימר. נראה שהאובדנים המפתיעים האלה מחוץ לשליטתנו. כשאבא אובחן כחולה בסרטן, הרגשתי חסרת אונים. כן, אנחנו יכולים לפנות לרופאים מומחים בתקווה שיש טיפול שיאריך את חיי היקרים ללבנו, אבל לעתים קרובות אנחנו מסרבים להכיר בכך שהתהליך שהניע את המצב הזה מתרחש כבר עשרות שנים. אולי אפילו מאז הלידה.

וזאת משום שהסיבה לכל המחלות האלה היא הזדקנות ביולוגית. לא הזמן הכרונולוגי עצמו מפתח בכל אחד מאיתנו רגישות יתר למחלות, אלא השינויים הביולוגיים שמתרחשים בתוך המולקולות והתאים בגופנו ומשמשים כבסיס שממנו נובעות המחלות. בפשטות, ההזדקנות הביולוגית היא גורם הסיכון הגדול ביותר לחלות ולמות.

בכל פעם שאני מלמדת על הזדקנות, אני שואלת את הסטודנטים מה לדעתם הוא גורם הסיכון הגדול ביותר לחלות בסרטן ריאות. רבים מניחים שגורם הסיכון הוא עישון. אין ספק שלעישון סיגריות יש השפעה עצומה על הסיכוי לחלות בסרטן ריאות. על פי המרכזים האמריקאיים לבקרת מחלות ומניעתן, למעשנים יש סיכוי גבוה פי 15 עד 30 לפתח סרטן ריאות מאשר לא מעשנים. אך התשובה הנכונה היא "הזדקנות". המכון הלאומי האמריקאי לסרטן מעריך שהסיכוי לפתח סרטן ריאות בשנות העשרים לחייכם הוא פחות מ־1 ל־200 אלף, אבל בשנות השבעים לחייכם הסיכוי גדול פי 800. שוב, זה לא קשור לזמן הכרונולוגי, אלא לכך שרקמת הריאות של אדם בן 70 שונה מטבעה מזו של אדם בן 20. זה נכון לגבי כל איבר, רקמה וסוג תא בגופכם. עם חלוף השנים, אנחנו סוטים מהביולוגיה של מי שהיינו. בכולנו יצטברו שינויים קטנים שנגרמו מנזק או סתם מהחיים. אך קצב ההצטברות, ולפיכך הסטייה מהביולוגיה שלנו במשך הזמן, משתנים מאדם לאדם, ולכך יש השפעה ישירה על הבריאות והרווחה הגופנית שלנו בעתיד.

לא ברור אילו סוגים של שינויים הקשורים להזדקנות מסוכנים יותר, אך במעבדה שלי בייל אנחנו מפתחים שיטות שיאפשרו לנו לעקוב אחרי רבים מהשינויים, בתקווה שבסופו של דבר נגלה איך להאט או אפילו להסיג אותם לאחור. נכון להיום אנחנו יכולים להגיד בבירור שאנשים שצברו יותר שינויים בגיל הביולוגי מכפי שהיה צפוי על סמך גילם הכרונולוגי, יהיו בסיכון גבוה יותר לתמותה ולמגוון רחב של מחלות.

לא רחוק מהמעבדה שלי בייל עומד בניין מודרני מלבֵנים וזכוכית, גבוה יותר מרוב המבנים מסביבו. בבניין זה שוכן בית החולים לסרטן סְמילוֹ ומרכז הסרטן של ייל, ובו, נוסף לטיפול בחולים, עורכים מדענים ורופאים מחקר חדשני על הגורמים לסרטן והשלכותיו. בזכות המעורבות שלי במרכז הצלחתי לפתח שיתופי פעולה מחקריים מרגשים עם רבים מחברי המרכז האחרים, כולל שני אונקולוגים, ד"ר ארין הופסטטר (Hofstatter) וד"ר לאיוש פוסטאי (Pusztai). באמצעות שיתוף פעולה זה חתר הצוות שלנו להבין איך השינויים הקשורים להזדקנות ברקמת השד ו/או בדם משפיעים על הסיכוי לחלות בסרטן. מעקב אחרי סמנים הקשורים להזדקנות עשוי לסייע במניעה או לאפשר לנו לזהות מקרי סרטן בשלב מוקדם בהרבה בתהליך המחלה.

אחד מאמצעי המניעה הנפוצים ביותר בטיפולי סרטן השד הוא כריתת שד. את הניתוח הזה ביצע לראשונה ד"ר ויליאם הולסטד בשנת 1889.‏1 הוכח שהסרת הגידול ורקמת השד מסביבו הובילה להפחתה בשיעורי ההישנות המקומיים. בהמשך הוכח שהדבר נכון רק לגבי נשים שהסרטן שלהן עוד לא התפשט לבלוטות הלימפה הסמוכות. בניגוד לכריתות השד הברבריות למדי בתקופתו של ד"ר הולסטד, כיום מסירים שד אחד או את שניהם תוך כדי ניסיון לשמור על העור והשריר שמתחתיהם.

אמנם הניתוח הזה נעשה כדי להציל את המטופלות, אך הגידולים והרקמה שמסירים יכולים גם לספק רמזים מדעיים על הגורמים לסרטן השד והטיפולים האפשריים בו. במסגרת שיתוף הפעולה שלנו בחן צוות המדענים את סימני ההזדקנות ברקמת השד של נשים שעברו כריתה כטיפול בסרטן השד, וכן בנשים שבחרו לעבור ניתוח להסרת רקמת השד, כאמצעי מניעה או לצורך הקטנה. בשני המקרים הפקנו די־אן־איי ממה שנחשב לרקמת שד תקינה. כלומר, אפילו בקרב נשים שחלו בסרטן, אנחנו לא בודקים את הדי־אן־איי מהגידול עצמו. אחר כך השתמשנו בדגימות האלה כדי להעריך את הגיל הביולוגי של רקמת השד. על האופן שבו זה נעשה ארחיב בפרק השני.

גילינו שכאשר משווים את הגילים הביולוגיים בין נשים בגיל כרונולוגי מקביל, רקמת השד של חולות סרטן נראתה מבוגרת יותר מבחינה ביולוגית מרקמת שד של נשים שלא חלו בסרטן. אחת מהאפשרויות היא שהסרטן עלול להאיץ את תהליך ההזדקנות ברקמה הבריאה הסמוכה, אבל לדעתנו, התרחיש הסביר יותר הוא שנשים שחוו הזדקנות מואצת ברקמת השד שלהן עלולות לפתח סרטן שד. ייתכן שזה נכון גם במקרים של סוגי סרטן אחרים — שינויים הקשורים להזדקנות ברקמה עלולים לגרום גידולים.

הוכחנו גם שהממצא הזה לא קשור רק לסרטן. למשל, בדקנו הזדקנות של מוחות בדיוק באותה שיטה ששימשה לחיזוי הגיל הביולוגי בדגימות השד. מה שגילינו זה שבנתיחה אחרי המוות של אנשים עם מוחות זקנים יותר ביולוגית (בלי קשר לגיל הכרונולוגי) יהיו יותר סימני היכר של אלצהיימר. בדומה לכך, כשבודקים את הזדקנות הריאות, אנשים שסבלו ממחלת ריאות כרונית בשם פיברוזיס ריאתי אידיופתי היו זקנים יותר מבחינה ביולוגית. כשבדקנו את ההזדקנות בכבד, מחלות הכבד השומני היו קשורות לגיל ביולוגי מבוגר יותר. בכל התחומים, שוב ושוב, נראה שההזדקנות הביולוגית באיברים שונים מביאה להתפתחות של מחלה. יתרה מזאת, מעבר להנעת ההתקדמות של מחלות שהתפתחותן אורכת עשרות שנים, בגלל ההזדקנות הביולוגית אנחנו גם עלולים להיות פגיעים יותר לסכנות ספונטניות, כמו במקרה של נגיפים.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*