התעוררות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
התעוררות

התעוררות

5 כוכבים (2 דירוגים)

פרלה אהרון

אמנית ויוצרת בקריירה שנייה, לאחר שנים של ניהול בארגון פיננסי גדול. קוראת כמו שאני נושמת, מציירת ומכיירת, כותבת ללא הרף, במחברת, במחשב ובטלפון.

כתיבה עבורי היא הדרך לתת דרור לתחושות, זכרונות, רעיונות וחוויות ולהנכיח אותם במילים, שאוספות ומדייקות את עולמי הפנימי המפוזר.

 

נושאים

תקציר

אישה מתעוררת בחדר ילדותה ומגלה שחזרה להיות בת עשר, בעוד חייה הבוגרים – נישואים וילדים – אולי היו רק חלום.
ביום אחד גורלי היא מביטה מחדש בהוריה, באחיותיה ובסביבתה, ומבינה איך בחירות קטנות עיצבו את עתידה.

כשהידע מהעתיד בוער בה, היא מתחבטת אם לשנות את מהלך חייה – וכל מה שהיא באמת רוצה הוא להבטיח שהילדים שהכירה ימשיכו להתקיים.

פרק ראשון

התעוררתי בבת אחת. היה אור של בוקר חורפי, כמו שאני אוהבת. אבל לא הייתי במיטה שלי, הזוגית, בבית שלי. זו היתה מיטה אחרת, מיטת יחיד, מוכרת, בבית שהיה שלי מזמן. הייתי בחדר שלי בבית הוריי. לא זכרתי איך זה קרה ומתי נשארתי לישון אצלם ולמה. אחרי כמה רגעים, נזכרתי שבעצם גם הם כבר לא גרים כאן ואמי גרה בדירה אחרת, אחרי שאבי כבר נפטר.
אז מה עשיתי שם? לא נבהלתי משום מה, רק ניסיתי להבין.
הקשבתי לקולות. יונה המתה בשאלה מחוץ לחלון המאורך. ילדה קראה ברחוב למטה ״סמדר! סמדר!״. קולות פתיחה וסגירה של תריסים. אישה נזפה בקול מאנפף, אולי בילד, אולי בבעלה.
מבעד לדלת החדר הסגורה, שמעתי קול צלצול עדין, כצמידיה של אמי העסוקה, אלו שנגנבו בפריצה כשכבר מזמן לא גרתי בבית הוריי.

פרלה אהרון

אמנית ויוצרת בקריירה שנייה, לאחר שנים של ניהול בארגון פיננסי גדול. קוראת כמו שאני נושמת, מציירת ומכיירת, כותבת ללא הרף, במחברת, במחשב ובטלפון.

כתיבה עבורי היא הדרך לתת דרור לתחושות, זכרונות, רעיונות וחוויות ולהנכיח אותם במילים, שאוספות ומדייקות את עולמי הפנימי המפוזר.

 

התעוררות פרלה אהרון

התעוררתי בבת אחת. היה אור של בוקר חורפי, כמו שאני אוהבת. אבל לא הייתי במיטה שלי, הזוגית, בבית שלי. זו היתה מיטה אחרת, מיטת יחיד, מוכרת, בבית שהיה שלי מזמן. הייתי בחדר שלי בבית הוריי. לא זכרתי איך זה קרה ומתי נשארתי לישון אצלם ולמה. אחרי כמה רגעים, נזכרתי שבעצם גם הם כבר לא גרים כאן ואמי גרה בדירה אחרת, אחרי שאבי כבר נפטר.
אז מה עשיתי שם? לא נבהלתי משום מה, רק ניסיתי להבין.
הקשבתי לקולות. יונה המתה בשאלה מחוץ לחלון המאורך. ילדה קראה ברחוב למטה ״סמדר! סמדר!״. קולות פתיחה וסגירה של תריסים. אישה נזפה בקול מאנפף, אולי בילד, אולי בבעלה.
מבעד לדלת החדר הסגורה, שמעתי קול צלצול עדין, כצמידיה של אמי העסוקה, אלו שנגנבו בפריצה כשכבר מזמן לא גרתי בבית הוריי.