את היית מאושרת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
את היית מאושרת

את היית מאושרת

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: כהל
  • תאריך הוצאה: דצמבר 2025
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 206 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 1 דק'

דורית ויסמן

דורית ויסמן (נולדה ב-24 באפריל 1950) היא משוררת, מתרגמת, סופרת, עורכת ויוצרת דוקומנטרית.

הוציאה 13 ספרי שירה, 3 ספרי פרוזה (האחרון, "שותה וודקה על קבר בוקובסקי", כֹּהל 2023), 2 ספרי תרגום לשירי צ'רלס בוקובסקי (האחרון, "מה יגידו השכנים", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018), וערכה 4 אנתולוגיות שירה חברתיות (האחרונה, "כן! משוררות ארוטיקה", הוצאת לוקוס, 2024).

ויסמן נמנית עם חבורת "כהל" הירושלמית: התאגדות עצמאית של יוצרים שונים: מוסיקאים, סופרים, משוררות, במאים וציירים), שיש לה גם הוצאת ספרים.

היא בוגרת כיתת השירה של הליקון וממייסדי מקום לשירה ב"לב העיר" בירושלים, קבוצת משוררים העוסקת בהפצת השירה בשכונות ובפריפריה, בקרב בני נוער ומבוגרים. מ-2018 מתרגמת אחת לשבוע שיר - מאנגלית לעברית - ומפיצה אותו במסגרת הפרויקט "poem-of-the-week", וכן עורכת מדור שירה בטלוויזיה הקהילתית בערוץ 98 (ב"יס" וב"הוט"). באותו ערוץ היא מצלמת ועורכת ראיונות (יחד עם ורדה נצר) עם אנשים מעניינים ברחבי הארץ – בתוכנית "אגב אורחא".

ויסמן זכתה בפרסים ספרותיים רבים, בארץ ובעולם, ביניהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול לשנת 2003, פרס יהודה עמיחי לשירה באותה שנה ופרס אקו"ם ליצירה המוגשת בעילום שם לשנת 2005. ב - 2016 זכתה על שירתה בפרס ע"ש אלפונסו גאטו (Alfonso Gatto), סלרנו, איטליה. ב-2018 זכתה על שירתה בפריז בפרס EASAL מטעם האקדמיה האירופאית למדעים, אמנויות וכתיבה, וכן בפרס אקו"ם 18–2017 ליצירה המוגשת בעילום שם על ספרה דראגה קלרי.

תקציר

בְּשֵׁשׁ וָחֵצִי בָּעֶרֶב נִפְתָח לְפָנַי הַחוֹף הַבַּלְטִי

שָׁמַיִם כְּבֵדִים

צֶבַע הַמַּיִם חוּם

וְרַק בָּאֹפֶק, הַרְחֵק, כָּחֹל מֻכָּר שֶׁל יָם

וַאֲנָשִׁים הוֹלְכִים אֶל הָאֹפֶק

מְבוֹסְסִים בַּבֹּץ 

(מתוך " לא נרדמת בכל האור הזה" - פואמה אסטונית) 

את היית מאושרת הוא כינוס נרחב ומפעים של פואמות שברובן ראו אור בספרים קודמים של המחברת, אך כעת, יחד, חלקן בגירסה מעודכנת, הן זוכות למקומן המלא והאמיתי בשירתה של דורית ויסמן, כביטוי מזוקק ומרשים של ההיבט המשולח והחופשי שבכתיבתה.

הפואמות משקפות שני צדדים ביוגרפיים, נבדלים ודומים כאחד בשירתה של ויסמן. הצד האישי, המשפחתי, הביוגרפי שבמסגרתו היא מנהלת מעין יומן מתמשך וחשוף של חייה היומיומיים. ולצידו, שירי המסעות, שגם הם אישיים וביוגרפיים מאד, אך מתרחשים בטריטוריות זרות, שעצם זרותן מאפשרת למשוררת להביט אחרת בסובב אותה, בעצמה ובאהוביה.

ניכר כי הכתיבה במסורת השיר הארוך מאפשרת  לויסמן חופש בלתי מוגבל שמשתלב היטב עם הדרך שבה היא רואה את העולם כמערכת תוססת של תמונות, תחושות וחוויות שהגודש שלהן מתפרץ ותובע להן מקום.

את היית מאושרת מהווה למעשה אוטוביוגרפיה מסעירה בשירים ארוכים ומעניק הזדמנות למפגש מחודש עם משוררת ותיקה שקולה הייחודי הופך צלול יותר ויותר. זוהי הזמנה למפגש שהוא אינטימי מאד וחובק עולם בו זמנית.                 

ליאור שטרנברג

פרק ראשון

את היית מאושרת

* *

יַלְדָּה בַּת שֵׁשׁ, מְסֹרֶבֶת-אַמְבַּטְיָה, רָצָה עֵירֻמָּה הַחוּצָה, בְּמַגָּפַיִם.

* *

אַתְּ, אוֹמְרוֹת לִי חַבְרוֹת הַיַּלְדוּת, כְּשֶׁאֲנִי מְנַסָּה לִשְׁאֹל, לַחְפֹּר בַּבּוֹר, אַתְּ הָיִית מְאֻשֶּׁרֶת.

* *

יְחֵפָה, מְתֻלְתֶּלֶת, מְנֻמֶּשֶׁת, בְּחֻלְצַת פַּסִּים וּבְמִכְנָסַיִם קְצָרִים שֶׁגּוּמִי בִּקְצוֹתֵיהֶם.

* *

חַמְצִיצִים. עָלִים תִּלְתְּלָנִיִּים. לִקְטֹם אֶת קָצֵהוּ הַלַּבְנוּנִי, מְכֻסֵּה הֶעָפָר, שֶׁל הַגִּבְעוֹל, לִמְעֹך בַּשִּׁנַּיִם. חֲמִיצוּת מַפְתִּיעָה בַּחֲלַל הַפֶּה. עוֹד גִּבְעוֹל, וְשׁוּב נִמְלָא הַפֶּה בְּעָסִיס חָמוּץ, יוֹרֵד בַּגָּרוֹן.

* *

סָלָט קָצוּץ דַּק דַּק אֵצֶל דּוֹדָה רָחֵל בְּקִרְיַת חַיִּים. פִּלְפֵּל יָרֹק, בֵּיצָה קָשָׁה וּגְבִינָה רָזָה. וְאֶל הַיָּם הוֹלְכִים בֵּין גִּבְעוֹת חוֹל וְקָנִּים גְּבוֹהִים, מְרַשְׁרְשִׁים.

* *

לֶחֶם עִם מַרְגָּרִינָה וּצְנוֹן. קְלִפַּת הַצְּנוֹן מַשְׁאִירָה טַבָּעוֹת סְגַלְגַּלּוֹת-אֲדֻמּוֹת עַל הַמַּרְגָּרִינָה. הַקְּרוּם הֶעָבֶה וְהַטּוֹב שֶׁל הַלֶּחֶם.

* *

בְּלוֹקִים שֶׁל קֶרַח. בָּאֶמְצַע נַעֲשָׂה הַקֶּרַח שָׁקוּף. קַר לְהַעֲבִיר עָלָיו אֶת הַיָּד. הַבְּלוֹקִים מוּבָלִים בַּעֲגָלָה עִם סוּס. וּבְאַנְקוֹל בַּרְזֶל תָּפְסוּ אֶת בְּלוֹק הַקֶּרַח מִשְּׁנֵי צִדָּיו.

* *

רֵיחַ גְּרִיז מִיָּדָיו שֶׁל אַבָּא. רֵיחַ שָׁחֹר, שֶׁל קְרָבַיִם. וְשָׁחֹר מִתַּחַת לַצִּפָּרְנַיִם, וּבְסַהֲרוֹנֵי הַצִּפָּרְנַיִם, וְעַל הָאֶצְבָּעוֹת. וּמִשְׁחָה סְמִיכָה בְּצֶבַע עִנְבָּר-אָדֹם, שֶׁהָיוּ שָׂמִים אוֹתָהּ בְּתוֹךְ אֻמֵּי הַבַּרְזֶל שֶׁבְּתוֹכָן גֻּלּוֹת. וְהַלִּיפָה הַלְּבָנָה, שֶׁבָּהּ הָיוּ מְלַפְּפִים אֶת קְצוֹת הַצִּנּוֹרוֹת. וְהַמְּכוֹנָה הַחוֹתֶכֶת בַּרְזֶל - עֲנָק עַב רֶגֶל הַנִּצָּב לוֹ עִם יַד בַּרְזֶל אֲלַכְסוֹנִית מוּכָנָה לִפְעֻלָּה.

* *

אַבָּא חוֹזֵר מִן הָעֲבוֹדָה וּמִשְׂתָּרֵעַ עַל הַמִּטָּה בַּחֲדַר-שֵׁנָה בִּבְגָדִים כֵּהִים מְלֻכְלָכִים. אִמָּא צוֹעֶקֶת. אַבָּא מַמְשִׁיךְ לִשְׁכַּב. דְּלָתוֹת נִטְרָקוֹת. חשֶׁךְ.

* *

אַתְּ, הֵן אוֹמְרוֹת לִי, אַתְּ הָיִית מְאֻשֶּׁרֶת.

* *

אֲנִי מַצִּילָה אֶת הָעוֹלָם. אֲנִי טַרְזָן, רוּבִּין הוּד, אֲנִי וִינֶטוֹ וְיַד הַנֶּפֶץ.

* *

פֵּירוֹתָיו הַסְּדוּקִים, הַיְּבֵשִׁים, שֶׁל הַקִּיקָיוֹן. כְּשֶׁשּׁוֹבְרִים עָנָף מִצְטַבֵּר נוֹזֵל לָבָן דָּבִיק. יָדַעְנוּ שֶׁהוּא רָעִיל וְנִמְשַׁכְנוּ אֶל הָאִסּוּר. עֵץ שֶׁהוּא הַרְפַּתְקָה.

* *

'דֻּבּוֹן לֹא לֹא'. אִמָּא-דֻּבִּי בְּשִׂמְלָה צִבְעוֹנִית. מֵהַבַּיִת שֶׁבַּתְּמוּנָה עָפִים עַל הַדֻּבּוֹן מַחֲבַתּוֹת, סִירִים, מִכְסֵי סִירִים, וְהַדֻּבּוֹן יוֹשֵׁב וּבוֹכֶה עַל סֶלַע.

* *

שֶׁסֶק תָּמִיד סוֹחֲבִים. מֵעֵץ שֶׁל אֲחֵרִים.

* *

רֵיחַ שֶׁל פַּרְדֵּסִים, אֲפִלּוּ לִפְנֵי שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁמָּה שֶׁגָּדַל שָׁם נִקְרָא 'הֲדָרִים'. עֲלֵי כּוֹתֶרֶת וּגְבִיעִים לְבָנִים עָבִים עַל אֲדָמָה חוּמָה. יִלְלוֹת תַּנִּים בַּחשֶׁךְ, רָחוֹק. מַשֶּׁהוּ אָיֹם יָכוֹל לִקְרוֹת.

* *

אֲפֵלָה. וָרֹד מִתְמוֹסֵס בַּפֶּה, הוֹפֵךְ לְאַיִן, טְבִיעַת פֶּה אֲדֻמָּה, אָמוֹרְפִית, עַל סְבַךְ הַצֶּמֶר. טְבִיעוֹת רַגְלַיִם בַּחוֹל וּטְבִיעוֹת שֶׁל אָדֹם בְּוָרֹד.

* *

אָבִי רָץ אַחֲרַי בַּיְּרִידָה, אֲנִי עַל אוֹפַנַּיִם עִם גַּלְגַּלֵּי עֵזֶר. מֶרְחָק שֶׁקָּצֵהוּ לֹא נִרְאֶה.

* *

בַּסִּיבוּב לְיַד בֵּית בֶּרְל מְחַכִּים לְכָל אֵלּוּ שֶׁמֵּאָחוֹר. לִנְסֹעַ לִכְפַר הַבַּפְטִיסְטִים, לַיַּרְקוֹן, לָאֵקָלִיפְּטוּסִים, עַל אַדְמַת חַמְרָה אֲדֻמָּה.

* *

מַעֲטֵה בֹּץ עָבֶה עַל הַנַּעֲלַיִם בְּטִיּוּלֵי הַתְּנוּעָה, מִיָּם אֶל יָם.

* *

בְּשׁוּלֵיהָ הַחֲשׁוּכִים שֶׁל מְדוּרָה. מִישֶׁהוּ מְבֻגָּר בְּהַרְבֵּה. חַיָּל. הָאֲוִיר בֵּינֵינוּ נִדְרָךְ מִפִּצְפּוּצֵי זְרָדִים. אֵשׁ. הַמִּלָּה 'נְשִׁיקָה' סוֹבֶבֶת וְהוֹלֶכֶת בֵּין הֶעָלִים.

* *

מַזִּיעָה בָּאוֹטוֹבּוּס לְתֵל אָבִיב, כְּשֶׁהָאִישׁ הַזָּר הַהוּא דּוֹחֵק אֶת רַגְלוֹ אֶל רַגְלִי.

* *

צַעֲדֵי אֲנָשִׁים בַּחוּץ כְּשֶׁאֲנִי לְבַד בַּבַּיִת בַּמִּטָּה. מַשֶּׁהוּ זָז בַּחשֶׁךְ. צְעָדִים נִתְּקוּ מִמַּסְלוּלָם הַקָּבוּעַ וּמִתְקָרְבִים אֶל הַדֶּלֶת. אוּלַי נִנְעָצוֹת בִּי עֵינַיִם מִן הַחשֶׁךְ. אֲנִי שׁוֹכֶבֶת וּפָנַי אֶל הַקִּיר. אִם אֶסְתּוֹבֵב, אֲנִי עֲלוּלָה לְהָסֵב תְּשׂוּמֶת לֵב.

* *

תַּסְכִּיתֵי שַׁבָּת בְּקוֹלוֹ הֶעָבֶה שֶׁל פּוֹל טֶמְפֶּל. צְעָדִים מִתְקָרְבִים, מִתְרַחֲקִים. דֶּלֶת חוֹרֶקֶת.

* *

מֵעֵבֶר לְבִצּוֹת הַזְּמַן עוֹלֶה כַּלְבָּם שֶׁל בְּנֵי בַּסְקֶרְוִיל. אֵדִים עוֹלִים מִן הַבִּצָּה.

דורית ויסמן

דורית ויסמן (נולדה ב-24 באפריל 1950) היא משוררת, מתרגמת, סופרת, עורכת ויוצרת דוקומנטרית.

הוציאה 13 ספרי שירה, 3 ספרי פרוזה (האחרון, "שותה וודקה על קבר בוקובסקי", כֹּהל 2023), 2 ספרי תרגום לשירי צ'רלס בוקובסקי (האחרון, "מה יגידו השכנים", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018), וערכה 4 אנתולוגיות שירה חברתיות (האחרונה, "כן! משוררות ארוטיקה", הוצאת לוקוס, 2024).

ויסמן נמנית עם חבורת "כהל" הירושלמית: התאגדות עצמאית של יוצרים שונים: מוסיקאים, סופרים, משוררות, במאים וציירים), שיש לה גם הוצאת ספרים.

היא בוגרת כיתת השירה של הליקון וממייסדי מקום לשירה ב"לב העיר" בירושלים, קבוצת משוררים העוסקת בהפצת השירה בשכונות ובפריפריה, בקרב בני נוער ומבוגרים. מ-2018 מתרגמת אחת לשבוע שיר - מאנגלית לעברית - ומפיצה אותו במסגרת הפרויקט "poem-of-the-week", וכן עורכת מדור שירה בטלוויזיה הקהילתית בערוץ 98 (ב"יס" וב"הוט"). באותו ערוץ היא מצלמת ועורכת ראיונות (יחד עם ורדה נצר) עם אנשים מעניינים ברחבי הארץ – בתוכנית "אגב אורחא".

ויסמן זכתה בפרסים ספרותיים רבים, בארץ ובעולם, ביניהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול לשנת 2003, פרס יהודה עמיחי לשירה באותה שנה ופרס אקו"ם ליצירה המוגשת בעילום שם לשנת 2005. ב - 2016 זכתה על שירתה בפרס ע"ש אלפונסו גאטו (Alfonso Gatto), סלרנו, איטליה. ב-2018 זכתה על שירתה בפריז בפרס EASAL מטעם האקדמיה האירופאית למדעים, אמנויות וכתיבה, וכן בפרס אקו"ם 18–2017 ליצירה המוגשת בעילום שם על ספרה דראגה קלרי.

עוד על הספר

  • הוצאה: כהל
  • תאריך הוצאה: דצמבר 2025
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 206 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 1 דק'
את היית מאושרת דורית ויסמן

את היית מאושרת

* *

יַלְדָּה בַּת שֵׁשׁ, מְסֹרֶבֶת-אַמְבַּטְיָה, רָצָה עֵירֻמָּה הַחוּצָה, בְּמַגָּפַיִם.

* *

אַתְּ, אוֹמְרוֹת לִי חַבְרוֹת הַיַּלְדוּת, כְּשֶׁאֲנִי מְנַסָּה לִשְׁאֹל, לַחְפֹּר בַּבּוֹר, אַתְּ הָיִית מְאֻשֶּׁרֶת.

* *

יְחֵפָה, מְתֻלְתֶּלֶת, מְנֻמֶּשֶׁת, בְּחֻלְצַת פַּסִּים וּבְמִכְנָסַיִם קְצָרִים שֶׁגּוּמִי בִּקְצוֹתֵיהֶם.

* *

חַמְצִיצִים. עָלִים תִּלְתְּלָנִיִּים. לִקְטֹם אֶת קָצֵהוּ הַלַּבְנוּנִי, מְכֻסֵּה הֶעָפָר, שֶׁל הַגִּבְעוֹל, לִמְעֹך בַּשִּׁנַּיִם. חֲמִיצוּת מַפְתִּיעָה בַּחֲלַל הַפֶּה. עוֹד גִּבְעוֹל, וְשׁוּב נִמְלָא הַפֶּה בְּעָסִיס חָמוּץ, יוֹרֵד בַּגָּרוֹן.

* *

סָלָט קָצוּץ דַּק דַּק אֵצֶל דּוֹדָה רָחֵל בְּקִרְיַת חַיִּים. פִּלְפֵּל יָרֹק, בֵּיצָה קָשָׁה וּגְבִינָה רָזָה. וְאֶל הַיָּם הוֹלְכִים בֵּין גִּבְעוֹת חוֹל וְקָנִּים גְּבוֹהִים, מְרַשְׁרְשִׁים.

* *

לֶחֶם עִם מַרְגָּרִינָה וּצְנוֹן. קְלִפַּת הַצְּנוֹן מַשְׁאִירָה טַבָּעוֹת סְגַלְגַּלּוֹת-אֲדֻמּוֹת עַל הַמַּרְגָּרִינָה. הַקְּרוּם הֶעָבֶה וְהַטּוֹב שֶׁל הַלֶּחֶם.

* *

בְּלוֹקִים שֶׁל קֶרַח. בָּאֶמְצַע נַעֲשָׂה הַקֶּרַח שָׁקוּף. קַר לְהַעֲבִיר עָלָיו אֶת הַיָּד. הַבְּלוֹקִים מוּבָלִים בַּעֲגָלָה עִם סוּס. וּבְאַנְקוֹל בַּרְזֶל תָּפְסוּ אֶת בְּלוֹק הַקֶּרַח מִשְּׁנֵי צִדָּיו.

* *

רֵיחַ גְּרִיז מִיָּדָיו שֶׁל אַבָּא. רֵיחַ שָׁחֹר, שֶׁל קְרָבַיִם. וְשָׁחֹר מִתַּחַת לַצִּפָּרְנַיִם, וּבְסַהֲרוֹנֵי הַצִּפָּרְנַיִם, וְעַל הָאֶצְבָּעוֹת. וּמִשְׁחָה סְמִיכָה בְּצֶבַע עִנְבָּר-אָדֹם, שֶׁהָיוּ שָׂמִים אוֹתָהּ בְּתוֹךְ אֻמֵּי הַבַּרְזֶל שֶׁבְּתוֹכָן גֻּלּוֹת. וְהַלִּיפָה הַלְּבָנָה, שֶׁבָּהּ הָיוּ מְלַפְּפִים אֶת קְצוֹת הַצִּנּוֹרוֹת. וְהַמְּכוֹנָה הַחוֹתֶכֶת בַּרְזֶל - עֲנָק עַב רֶגֶל הַנִּצָּב לוֹ עִם יַד בַּרְזֶל אֲלַכְסוֹנִית מוּכָנָה לִפְעֻלָּה.

* *

אַבָּא חוֹזֵר מִן הָעֲבוֹדָה וּמִשְׂתָּרֵעַ עַל הַמִּטָּה בַּחֲדַר-שֵׁנָה בִּבְגָדִים כֵּהִים מְלֻכְלָכִים. אִמָּא צוֹעֶקֶת. אַבָּא מַמְשִׁיךְ לִשְׁכַּב. דְּלָתוֹת נִטְרָקוֹת. חשֶׁךְ.

* *

אַתְּ, הֵן אוֹמְרוֹת לִי, אַתְּ הָיִית מְאֻשֶּׁרֶת.

* *

אֲנִי מַצִּילָה אֶת הָעוֹלָם. אֲנִי טַרְזָן, רוּבִּין הוּד, אֲנִי וִינֶטוֹ וְיַד הַנֶּפֶץ.

* *

פֵּירוֹתָיו הַסְּדוּקִים, הַיְּבֵשִׁים, שֶׁל הַקִּיקָיוֹן. כְּשֶׁשּׁוֹבְרִים עָנָף מִצְטַבֵּר נוֹזֵל לָבָן דָּבִיק. יָדַעְנוּ שֶׁהוּא רָעִיל וְנִמְשַׁכְנוּ אֶל הָאִסּוּר. עֵץ שֶׁהוּא הַרְפַּתְקָה.

* *

'דֻּבּוֹן לֹא לֹא'. אִמָּא-דֻּבִּי בְּשִׂמְלָה צִבְעוֹנִית. מֵהַבַּיִת שֶׁבַּתְּמוּנָה עָפִים עַל הַדֻּבּוֹן מַחֲבַתּוֹת, סִירִים, מִכְסֵי סִירִים, וְהַדֻּבּוֹן יוֹשֵׁב וּבוֹכֶה עַל סֶלַע.

* *

שֶׁסֶק תָּמִיד סוֹחֲבִים. מֵעֵץ שֶׁל אֲחֵרִים.

* *

רֵיחַ שֶׁל פַּרְדֵּסִים, אֲפִלּוּ לִפְנֵי שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁמָּה שֶׁגָּדַל שָׁם נִקְרָא 'הֲדָרִים'. עֲלֵי כּוֹתֶרֶת וּגְבִיעִים לְבָנִים עָבִים עַל אֲדָמָה חוּמָה. יִלְלוֹת תַּנִּים בַּחשֶׁךְ, רָחוֹק. מַשֶּׁהוּ אָיֹם יָכוֹל לִקְרוֹת.

* *

אֲפֵלָה. וָרֹד מִתְמוֹסֵס בַּפֶּה, הוֹפֵךְ לְאַיִן, טְבִיעַת פֶּה אֲדֻמָּה, אָמוֹרְפִית, עַל סְבַךְ הַצֶּמֶר. טְבִיעוֹת רַגְלַיִם בַּחוֹל וּטְבִיעוֹת שֶׁל אָדֹם בְּוָרֹד.

* *

אָבִי רָץ אַחֲרַי בַּיְּרִידָה, אֲנִי עַל אוֹפַנַּיִם עִם גַּלְגַּלֵּי עֵזֶר. מֶרְחָק שֶׁקָּצֵהוּ לֹא נִרְאֶה.

* *

בַּסִּיבוּב לְיַד בֵּית בֶּרְל מְחַכִּים לְכָל אֵלּוּ שֶׁמֵּאָחוֹר. לִנְסֹעַ לִכְפַר הַבַּפְטִיסְטִים, לַיַּרְקוֹן, לָאֵקָלִיפְּטוּסִים, עַל אַדְמַת חַמְרָה אֲדֻמָּה.

* *

מַעֲטֵה בֹּץ עָבֶה עַל הַנַּעֲלַיִם בְּטִיּוּלֵי הַתְּנוּעָה, מִיָּם אֶל יָם.

* *

בְּשׁוּלֵיהָ הַחֲשׁוּכִים שֶׁל מְדוּרָה. מִישֶׁהוּ מְבֻגָּר בְּהַרְבֵּה. חַיָּל. הָאֲוִיר בֵּינֵינוּ נִדְרָךְ מִפִּצְפּוּצֵי זְרָדִים. אֵשׁ. הַמִּלָּה 'נְשִׁיקָה' סוֹבֶבֶת וְהוֹלֶכֶת בֵּין הֶעָלִים.

* *

מַזִּיעָה בָּאוֹטוֹבּוּס לְתֵל אָבִיב, כְּשֶׁהָאִישׁ הַזָּר הַהוּא דּוֹחֵק אֶת רַגְלוֹ אֶל רַגְלִי.

* *

צַעֲדֵי אֲנָשִׁים בַּחוּץ כְּשֶׁאֲנִי לְבַד בַּבַּיִת בַּמִּטָּה. מַשֶּׁהוּ זָז בַּחשֶׁךְ. צְעָדִים נִתְּקוּ מִמַּסְלוּלָם הַקָּבוּעַ וּמִתְקָרְבִים אֶל הַדֶּלֶת. אוּלַי נִנְעָצוֹת בִּי עֵינַיִם מִן הַחשֶׁךְ. אֲנִי שׁוֹכֶבֶת וּפָנַי אֶל הַקִּיר. אִם אֶסְתּוֹבֵב, אֲנִי עֲלוּלָה לְהָסֵב תְּשׂוּמֶת לֵב.

* *

תַּסְכִּיתֵי שַׁבָּת בְּקוֹלוֹ הֶעָבֶה שֶׁל פּוֹל טֶמְפֶּל. צְעָדִים מִתְקָרְבִים, מִתְרַחֲקִים. דֶּלֶת חוֹרֶקֶת.

* *

מֵעֵבֶר לְבִצּוֹת הַזְּמַן עוֹלֶה כַּלְבָּם שֶׁל בְּנֵי בַּסְקֶרְוִיל. אֵדִים עוֹלִים מִן הַבִּצָּה.