הדרכה בעבודה סוציאלית בישראל

הקדמה

הדרכה בעבודה סוציאלית מהווה נדבך יסודי בהבטחת שירותי רווחה איכותיים ובטיפוח צמיחתם המקצועית והאישית של העובדים הסוציאליים.

השדה המקצועי של העבודה הסוציאלית נמצא בתהליכי שינוי תמידיים המושפעים גם מתהליכים העוברים על החברה בישראל. בהיותה חלק בלתי נפרד מהמקצוע, משקפת ההדרכה את הדינמיקה המורכבת של תחום זה, הכוללת התמודדות עם בעיות חברתיות ורגשיות, פיתוח כישורים מקצועיים והתמודדות עם אתגרים בשדה העבודה הסוציאלית.

אחד הגורמים המשמעותיים לתהליכי השינוי העוברים על המקצוע בעשורים האחרונים הוא התפיסות הפוסט־מודרניות שקנו אחיזה במדעי החברה והרוח. תפיסות אלה השפיעו גם על העבודה הסוציאלית וניתן אף לראותן בגישות להדרכה בעבודה סוציאלית בהשראת גישות פוסט מודרניות בטיפול.

גורם משמעותי נוסף הרלוונטי לישראל בתקופה הנוכחית הוא הטלטלה שחווה החברה הישראלית מאז 7 באוקטובר 2023. מצבי חרום וטראומה, המהווים היבטים בפרקטיקה של עובדים סוציאליים בזמנים רגילים, תופסים כיום נפח רב בעשייה המקצועית וכתוצאה מכך גם בהדרכה.

הספר הנוכחי, “הדרכה בעבודה סוציאלית”, בעריכת א. דביר, מ. חובב וח. יצחקי, הוא השלישי בטרילוגיה של ספרים על עבודה סוציאלית בישראל. ספר זה מהווה אסופה עשירה ומגוונת של פרקים המציעים דרכים לשיפור המרחב ההדרכתי.

קדמו לספר זה שני ספרים: הספר הראשון, “עבודה סוציאלית בישראל” בעריכת מ. חובב, א. לוונטל וי. קטן (2012), שתיאר את תחומי העשייה המגוונים של המקצוע והיווה מסגרת לשני הספרים הבאים בטרילוגיה.

הספר השני, “ניהול שירותי רווחה בישראל – הלכה ומעשה” אותו חיברו מ. חובב וא. דביר (2023), מציע נקודת מבט כוללנית על ניהול שירותי הרווחה בישראל, בראייה המשלבת את שנכתב במהלך העשורים האחרונים באשר לניהול ארגונים ועמותות בתחומי הרווחה, עם ניסיונם העשיר של המחברים.

הספר הנוכחי מאגד אסופה עשירה ומגוונת של 16 פרקים שנכתבו בידי מומחים מהאקדמיה ומהשדה העוסקים בהוראה, מחקר ופרקטיקה של הדרכה. הפרקים בספר מציגים מגוון רחב של נושאים ואתגרים בתחום ההדרכה ומהווים מקור של ידע וכלי עזר לשיפור המרחב ההדרכתי בעבודה סוציאלית. ברוח התקופה יוחד בספר שער הכולל פרקים העוסקים בהדרכה במצבי טראומה וחרום. יש בספר גם פרקים המתכתבים עם ההשפעות הפוסט מודרניות על עבודה סוציאלית ומציעים בהתאם דרכי הדרכה בהשראת גישות פוסט מודרניות.

לבסוף, אנו מאמינים כי ספר זה יספק לקוראות ולקוראים כלים ותובנות מעשיות לשיפור ההדרכה בעבודה סוציאלית ויתרום לפיתוח המקצועי והאישי שלהם. בלבנו תקווה ותפילה לשובם המהיר של החטופים ולריפוי החברה הישראלית כולה.

קריאה מהנה ומועילה!

פרופ’ אמנון לזר, עו”ס מומחה בתחום התקון ומרים בן עוז, MSW

דבר העורכים

ד”ר אורלי דביר, ד”ר מאיר חובב ופרופסור חיה יצחקי

“בְּכָל קֶשֶׁר שֶׁל אַהֲבָה וַאֲפִלּוּ יְדִידוּת, יֵשׁ מִן הַסּוֹדִי, מִן הַמַּפְתִּיעַ, הַמְאַכְזֵב וְהַמְרוֹמֵם. כִּי הָאָדָם מֵעֶצֶם טִבְעוֹ הוּא בַּעַל סְתִירוֹת וּבַעַל תְּכוּנוֹת שֶׁל גֵּאוּת וְשֵׁפֶל כְּמוֹ הַטֶּבַע, וְלֹא יָכוֹל לִהְיוֹת תָּמִיד בִּבְחִינַת יָרֵחַ מָלֵא. לִמְצֹא אָדָם שֶׁיֵּשׁ שָׂפָה אִתּוֹ, שֶׁאַתְּ יְכוֹלָה לָתֵת לוֹ אֶת הָעִרְבּוּבְיָה שֶׁבַּלֵּב – זֶה נֵס”.

זלדה (2014), מתוך ציפור אחוזת קסם, בהוצאת עמותת זלדה ויצירתה (ע”ר)

רקע
ההדרכה הנה נדבך משמעותי בעבודה סוציאלית ומהווה גם חלק בלתי נפרד בתהליכי הכשרת סטודנטים ובגיבוש זהותם המקצועית; בליווי של עובדים ותיקים וצעירים גם יחד; בהעשרה, בהקניה ובעדכון יידע, תפיסות, גישות ומגמות בפרופסיה; ביצירת מרחב משמעותי להעמקה בתהליכי התערבות, תכנון, טיפול והערכה. תהליך ההדרכה הינו תהליך ייחודי ומשמעותי שבו מסייע המדריך למודרך, להתפתח ולפתח עצמאות מקצועית, תוך רכישת ידע ומיומנויות חדשות. החל משנות ה־60, ההדרכה בעבודה סוציאלית אימצה לחיקה מתודות שוויוניות ודמוקרטיות, וחתרה לעידוד העובדים הסוציאליים לעצמאות ולמעורבות בתהליך ההדרכה וההתפתחות המקצועית. העצמאות והמעורבות של העובדים הסוציאליים, עולות בקנה אחד עם תיאוריית למידת מבוגרים (Adult Learning Theory) של מלקולם נואלס (Knowles, 1970). על פי תיאוריה זו, מבוגרים לומדים ביעילות מיטבית כאשר הם לומדים באופן עצמאי ואחראים לתהליך הלמידה שלהם. הלמידה המיטבית מתרחשת כאשר הם מקשרים בין החומר החדש לבין ניסיון וידע קיימים, מזהים רלוונטיות מעשית בידע הנרכש וקידום התפתחותם האישית והמקצועית (Daugherty, 2023). עקרונות אלה באים לידי ביטוי בפרקטיקות הדרכה עדכניות בעבודה סוציאלית, הבנויות על יחסי אמון ושיתוף פעולה, ומדגישות את המעורבות הפעילה של העובדים הסוציאליים בתהליך התפתחותם המקצועית.

ההדרכה משמשת אבן יסוד משמעותית: בחינוך, בהכשרה, בתהליכי חיברות ובפרקטיקה למקצוע העבודה הסוציאלית (מיכאל, 1991; Williams, 2023), היא מרכזית להשגת תחושת מסוגלות והתבוננות אצל המודרך (Rankine & Thompson, 2023) ולעיתים קרובות אף מתקשרת ומעידה על שירות מקצועי, איכותי ואמין (Carpenter, et al., 2012; Sewell, 2018; Ravalier, et al., 2023). הדרכה במקצוע העבודה הסוציאלית עוסקת בעיקר בשמירת ערנותו של העובד ומאפשרת תמיכה בהתפתחותו המקצועית ובצמצום שחיקתו הרגשית. היא אף נתפסת כתחום מקצועי ייחודי המתמקד בשיפור המיומנויות הטיפוליות של המודרך, אשר מוביל לתוצאות טיפוליות חיוביות עבור הלקוחות בשירות (Matson, Linforth & Edge, 2023; Woo, et al., 2020).

ההדרכה מהווה עוגן מרכזי בהבטחת שירותי רווחה איכותיים ומקצועיים, בהצמחה ובפיתוח של העובדים הסוציאליים הן כמדריכים הן כמודרכים. מקצועות העזרה והטיפול ובכללם עבודה סוציאלית, מזמנים אתגרים מורכבים בשיח הטיפולי, כגון: תהליכי העברה והעברה נגדית, הזדהות, שחיקה, התפתחות טראומה משנית ותשישות חמלה. ההדרכה מהווה מענה חיוני ומשמעותי בצמצום תופעות אלה ובשמירה על רווחת העובדים הסוציאליים, העמיתים לעבודה, קהל הלקוחות והארגונים.

במקצוע העבודה הסוציאלית ובקרב עובדים סוציאליים, מתפתחת הכרה בחשיבותה של ההדרכה. ניתן לראות כי ארגונים ומסגרות משקיעים בהדרכה, על מנת לשמור על איכות העבודה של העובדים ועל רמת שירות מיטבית הניתנת ללקוחות. בצד זה מתגבשת ההבנה כי אקלים ותרבות המקדמים הדרכה, יסייעו לשמור על מעמד המקצוע והמקצועיות של העוסקים בו.

ההדרכה מזינה, קשורה וגם מושפעת מהאקלים בארגון וממחויבויות נוספות של המדריך והמודרך כגון: השתתפות בפגישות עבודה פרטניות וצוותיות ובמפגשים עם הנהלת הארגון והפיקוח, אשר מתקיימים בממשק עם ההדרכה ואף תומכים בה.

השפעות נוספות קשורות בתהליך בחירת המדריך, בתוכן ההדרכה, בתדירותה ובמיקומה כדוגמת:

פניות המדריך: בשדה העבודה סוציאלית רווחת תחושת עומס הנוצרת על רקע ריבוי משימות אל מול מיעוט משאבי זמן, כוח אדם ומשאבי תקציב, תחושה זו יכולה להשפיע על תדירות ההדרכה ומידת פניות המדריך אליה;
חשיבות המיקום הפיזי של ההדרכה: מחד, הדרכה בתוך הארגון יכולה ליצור הסחות וקושי לפנות זמן לחשיבה ולהתבוננות, אך מאידך, יכולה להפוך את ההדרכה לרלוונטית כיוון שהדרכה בתוך הארגון מנכיחה ומכירה באילוצים של סביבת עבודת המודרך. להדרכה מחוץ לארגון יש יתרונות שכן היא מסייעת לעובד המודרך לעצור, לצאת משגרת העבודה ולפנות זמן ייחודי להדרכה בסביבה ניטרלית. עם זאת קיים חשש לניתוק מסוים מאורח חייו של העובד־המודרך העלול לייצר תחושת תסכול ופער, בין האווירה הסטרילית לכאורה שבה מתקיימת ההדרכה, לבין הסביבה מרובת הלחצים והפערים שאיתם הוא מתמודד בעבודתו;
בחירת מדריך מתוך השירות או מחוצה לו: למדריך העובד בארגון יש יתרונות שכן הוא מכיר מקרוב את המשימות, האילוצים, מאפייני העובד – המודרך, ומשאבי הארגון. אך לעיתים הכרות זו מקשה על עמדת מרחק החיונית להתבוננות ולחשיבה אחרת, לעורר שאלות חדשות, ולאפשר לעובד – המודרך להפתיע ולגלות פתיחות. מדריך מחוץ לארגון יכול להיחוות אמפתי ותומך, אך יכול להיות חסר את החלקים הפיקוחיים – ניהוליים החיוניים בהדרכה;
החזקת הקשרים אלה מחייבת ליצור מרחבי הדרכה משולבים, הכרה ביתרונות ובחסרונות של כל בחירה והשלמתה באופן אינטגרטיבי. למשל, שילוב של הדרכה קבוצתית על ידי מדריך חיצוני והדרכה פרטנית על ידי מדריך מהארגון, או הדרכה פרטנית לעובד מתחיל למשך כשלוש שנים על ידי מדריך מהארגון והדרכה חיצונית לעובד וותיק מעל שלוש שנים. (חובב ודביר, 2023).

ההדרכה הנפוצה נעשית באופן פרטני, מדריך – מודרך, כאשר המדריך הוא איש מקצוע ותיק ומיומן, בוגר קורס הדרכה, או מדריך חיצוני לארגון אשר מחובר לערכי הארגון ולמשימותיו המרכזיות, ומקיים קשר רציף גם עם מנהל הארגון. במציאות הארגונית התפתחו גם הדרכות קבוצתיות ויש להם מקום מרכזי בארגונים. זוהי תפיסה בעלת חשיבות, בעיקר משיקולים מערכתיים כגון הדרכה לעובדים סוציאליים ותיקים, שיקולים כלכליים, גיבוש צוות ייעודי, פיתוח תמיכת עמיתים, ומודרכים העוסקים בתפקיד דומה בארגון או במקבץ ארגונים העובדים בסמיכות זה לזה. ברוב המקרים הדרכה קבוצתית לעובדים משלימה ומעשירה את ההדרכה הפרטנית המסורתית.

בארגונים רבים יש ממשקי עבודה בין המדריך, לבין המפקח על הארגון, או עם מנהלי השירותים במשרד הרווחה והביטחון החברתי, משרד אשר גם מתקצב חלק משמעותי מההדרכות. הקשרים אלה מאתגרים שמירה על סודיות ואתיקה, בצד חיוניות של הטמעת מדיניות המשרד ומיקוד במטרות המרכזיות של ההדרכה כפי שהוגדרו על ידי הארגון, השירות והמשרד.

חובב (1998), מתייחס לתפקיד המפקח בספרו: ‘הפיקוח בשירותי הרווחה בישראל’, ומציין ארבעה מרכיבים מרכזיים לתפקיד המפקח: בקרה, הנחייה, הדרכה וייעוץ ומרכיב ניהולי. בפועל כל מפקח מדגיש וממנן מרכיבים אחרים בעבודתו, אך מרכיבי ההדרכה והייעוץ מהווים חלק משמעותי בעבודתו.

בעשור האחרון, המחלקות לשירותים חברתיים מתמודדות עם אתגרים משמעותיים, בהם: איתור, מיון קליטה ושימור עובדים הנובעים מחוסר משמעותי של עובדים סוציאליים בדגש על תקנים רבים שאינם מאוישים במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות. יתכן כי מתן מענה באמצעות הדרכה מקצועית שיאפשר מרחב בטוח מכיל ותומך, מעניק פשר והמשגה ויסייע לעובד הסוציאלי להתמודד עם אתגרי התפקיד, יוכל לסייע לצמצם את אתגרי גיוס ושימור עובדים סוציאליים במחלקות. בצד זה יתכן כי הרחבת ההדרכה הפרטנית להדרכה קבוצתית לצורך תמיכה ונרמול האתגרים והקשיים בעבודת העובדים הסוציאליים, יחד עם פיתוח למידה ותמיכת עמיתים – יהיו לאחד המשאבים הרלוונטיים לפיתוח תחושת שייכות, ולהצמחה של עובדים במחלקות ולייצוב הצוותים בתפקידם.

התייחסות בהדרכה לרגשות הנלווים לעבודתם של העובדים הסוציאליים, לטיפוח רווחת העובדים הסוציאליים המודרכים, יוכלו גם הם לתת מענה חלקי לתופעת “הנשירה הסמויה”, שבה העובד – המודרך עלול לחוש התנתקות רגשית בקשר עם הלקוחות שלו ואף לפתח תחושות של עויינות, כעס, וריחוק, מאפיינים הקשורים להתפתחות טראומטיזציה משנית (דביר, 2007). ההדרכה יכולה להיות אחד האמצעים המשמעותיים לצמצום טראומטיזציה משנית, וליצירת מרחב המטפח תחושת שייכות לקבוצה ולארגון, כמו גם להעלאת תחושת המסוגלות והמשמעות של עבודת העובד הסוציאלי כמשפיע חיוני ובעל ערך בשדה החברתי.

כאשר חווים את ההדרכה כמקור תמיכה, פוחתים הלחצים הנובעים מקונפליקטים ומאי־בהירות תפקידית, ויכולת ההתמודדות גדלה (Mor Barak et al., 2009). מחקרים שבדקו את יעילות ההדרכה מצאו שהיא מקדמת את היכולות המקצועיות של העוסקים בטראומה (Kitchiner et al., 2006; Lamb et al., 2002) וממתנת השפעות של חשיפת עובדים לחומרים טראומטיים (Peled-Avram, 2015). ההדרכה מספקת מרחב משמעותי להתפתחות העובד, כשמטרת העל היא לספק שירות איכותי מותאם לצרכי הלקוחות, על פי מדיניות השירות וכללי האתיקה של המקצוע. מחקרים אף הצביעו על תרומה עקיפה של המדריך ושל תהליך ההדרכה למצבם הנפשי של מטופליהם של המודרכים (Itzhaky & Dekel, 2005).

חשיבות ההכרה בהדרכה בעבודה סוציאלית, קשורה להשפעתה המשמעותית על תוצאות מתן השירות וכן על רווחתם של העוסקים בה. נמצא כי הדרכה יעילה נקשרה לתוצאות טיפול משופרות, הגברת שביעות רצון בקרב העוסקים בה ויכולת קבלת החלטות אתיות מיטיבה בקרב עובדים סוציאליים. מפגשי הדרכה מקצועיים נמצאו קשורים לתחושת שביעות רצון של עובדים, למחויבות שלהם לשירות שבו הם עובדים, להעלאת הרמה המקצועית ולמניעת נשירה ותחלופה. (זאבי־סלע, 2017, ירושלמי, 2017, Bostock et al., 2019).

ההדרכה עוזרת לארגון לאפשר טיפול מקצועי טוב יותר וגם מעניקה לעובד תמיכה, מרחב בטוח ומספק, על מנת לאפשר לו לבצע את תפקידו באופן מיטבי ולקדם את התפתחותו וצמיחתו, באופן שבו יוכל למצות את יכולותיו ולהשיג עצמאות מקצועית.

מטרת הספר
הדרכה בעבודה סוציאלית קיימת גם במקצועות טיפוליים אחרים כמו: פסיכולוגיה, ייעוץ חינוכי, אך עם זאת יש לה גוונים ייחודיים. הדרכה בעבודה סוציאלית מחזיקה הקשרים ארגוניים, תפיסת תפקידי העובד הסוציאלי והתייחסות לקהל הלקוחות הייחודי של הארגון. הקשרים נוספים משתקפים גם בתהליכי התערבות: פרטניים, משפחתיים, קבוצתיים וקהילתיים, בערכי המקצוע והאתיקה וכן בתפקידה של העבודה הסוציאלית בשגרה ובעת חירום.

אנו מבקשים לייעד את הספר לציבור העובדים הסוציאליים: צעירים וותיקים, לסטודנטים בתהליכי הכשרה מעשית, לאנשי הסגל והמדריכים ולכל מי אשר מגלה ענין ורצון להעמיק במהותה של ההדרכה. בספר נציע נקודות מבט מגוונות כגון: הגדרת ההדרכה ומטרותיה, חשיבותה, השפעותיה, משמעותה ותרומתה לפיתוח המקצוע של עבודה סוציאלית בכלל ושל העובדים הסוציאליים בפרט. ימצאו בספר עניין מדריכים צעירים אשר מגבשים את זהותם המקצועית, ומדריכים ותיקים שיוכלו להעמיק בתכנים ייחודיים המופיעים בו. מפקחים ומנהלים אשר מקיימים ממשקי עבודה משמעותיים עם המדריך העובד בארגון, או המדריך המגיע מחוץ לארגון, ימצאו בספר נקודות מבט המאירות את ממשקי העבודה המשותפים. אנשי סגל והוראה העוסקים בהכשרת מדריכים ימצאו הרחבה והעמקה של תחומי הליבה בהדרכה, ואלו יתרמו ויסייעו בתהליכי הכשרת מדריכים.

כתיבת הספר על הדרכה בעבודה סוציאלית, מתמקדת במתן מענה לעולם תוכן חיוני ומשמעותי המוכר כבר מתהליכי הכשרה של עובדים סוציאליים בתהליך גיבוש זהותם המקצועית, בלימודי השדה; בהדרכה של עובדים סוציאליים בתפקידם בשדה הרווחה וכן בתהליכי התפתחות והעמקה של עובדים מנוסים ובחירתם בתפקיד ההדרכה. המחברות והמחברים הדגישו זוויות ראיה מקוריות, שילובים והקשרים הנוגעים למגוון אוכלוסיות, למודלים ייחודיים, אשר מאירים את ההדרכה באור חדש ומרחיבים את תרומתה לעבודה הסוציאלית בישראל.

הספר מהווה חלק מטרילוגיה של ספרים אשר עיקרם התמקדות בעבודה סוציאלית בישראל: הספר הראשון עבודה סוציאלית בישראל (2012) בעריכת מאיר חובב, אלי לוונטל ויוסף קטן; הספר השני של המחברים מאיר חובב ואורלי דביר ניהול שירות רווחה בישראל – הלכה ומעשה (2023), והספר הנוכחי הדרכה בעבודה סוציאלית בישראל, המתייחס למגוון של מחקרים, נושאים וקולות מן האקדמיה ומהשדה בתחום ההדרכה בעבודה סוציאלית בישראל.

בשנת 1986 יצאה מקראה בעריכת נורית רייכמן: הדרכה – Supervision המתמקדת בהגדרת ההדרכה, התכנים והתהליכים, הוראת ההדרכה ומיומנויות ההדרכה, בשנת 1995, יצאה אסופה על הדרכה בעבודה סוציאלית של זילברמן, י., דטנר, נ. ובת יוסף ישראל, א. (1995): כלים שלובים: הדרכה בעבודה סוציאלית, תיאוריה, תהליכים וכלים. זהו הספר הראשון שנכתב בישראל, ומתמקד בהדרכה בעבודה סוציאלית.

בספר נמצא שילוב של גישות תיאורטיות בצד יישומים בשדה, כך שהקורא יוכל להעמיק חקר והתבוננות, בצד היכרות עם מודלים וממצאים שהוטמעו בשדה. המחברים מביאים אתם יידע ניסיון ומומחיות המהווים תרומה משמעותית להתאמה ולעדכון הנדרשים בשדה ההדרכה. במקביל, משתקפות גם ההתאמות וההתפתחויות בתהליכי ההדרכה, על רקע הצרכים המשתנים של הלקוחות והעובדים הסוציאליים, והשפעתם על רווחתם של יחידים משפחות וקהילות.

גורם משמעותי נוסף הרלוונטי לישראל בתקופה הנוכחית הוא הטלטלה שחוותה החברה הישראלית מאז 7 באוקטובר 2023 ובעת כתיבת הספר. מקומה של העבודה הסוציאלית במערכה זו היה ועודנו מרכזי וחיוני והתמודדותם של העובדים הסוציאליים עם מצבי חרום וטראומה, היתה לנושא מרכזי בעבודתם. על כן, בהתאמה גם תהליכי ההדרכה היו למרחבי עבודה חיוניים, על מנת לאפשר מתן מענים מיטביים במצבי חירום, בצד שמירה על איכות עבודתם ורווחתם של העובדים.

בספר יוחד שער להעמקה בנושא הדרכה, טראומה וחמלה, על רקע הרלוונטיות הנדרשת מהעובדים הסוציאליים להנכיח מענים בעת חירום ומלחמה, לגלות ערנות רבה לשמירה על העובדים החשופים לפגיעות גבוהה בשל התכנים, המצבים והאינטנסיביות הנדרשים מהם בשדה.

הספר מאגד אסופה עשירה ומגוונת של ששה עשר פרקים שנכתבו בידי מומחים מהאקדמיה ומהשדה העוסקים בהוראה, במחקר ובפרקטיקה של הדרכה. בספר מוצגים מגוון רחב של נושאים ואתגרים בתחום ההדרכה, אשר מהווים מקור של ידע ומיומנויות לשיפור המרחב ההדרכתי בעבודה סוציאלית. תרומתו הייחודית בהשמעת מגוון קולות, גישות ונקודות מבט על ההדרכה, על חשיבותה ועל הדרכים הייחודיות להעמיק, להרחיב ולהנכיח אותה לרווחת הלקוחות והעובדים הסוציאליים – כאחד.

אנו מאמינים כי הספר יספק לקוראות ולקוראים העמקה בגישות תיאורטיות ומחקריות, המהוות עוגן לתפיסת ההדרכה בעבודה סוציאלית, בצד יישומים ומיומנויות לשיפור ההדרכה בעבודה סוציאלית ולהתפתחותם של העובדים הסוציאליים במחקר ובשדה.

כל מי שעוסק בתחום ההתערבות הטיפולית הפרטנית, המשפחתית, הקבוצתית והקהילתית, בתחומי ההוראה וההכשרה, ההדרכה והייעוץ, הטיפול והליווי בעבודה סוציאלית, יוכל למצוא ערך ומשמעות בקריאה ובעיון בספר זה.

הספר נכתב מתוך תחושת חיבור לתקופה שבה הוא נוצר, בתפילה לשובם של החטופים, ליצירת נחמה ותקווה למשפחות השכולות, עוז רוח ואיתנות לכל המתמודדים בגופם ובנפשם עם השפעת המלחמה, הערכה והוקרה לכל העוסקים בהגנה, בטיפול בשיקום ובבריאות, אלה העושים ימים כלילות להשבת החוסן, הלכידות והשלום לחברה הישראלית.

תהליך העריכה של הספר
תכנון כתיבת הספר העלה בפני העורכים אתגרים מגוונים: בחירת נושאים שיקיפו את תחום ההדרכה, את האוכלוסיות ואת דרכי העבודה, כמו גם שילוב בין היבטים תיאורטיים לבין היבטים יישומים בשדה, שיאפשרו למדריכים למצוא בו מענים להגדרה, לתפיסת התפקיד ולהעמקה באיכויות ובמאפייני ההדרכה. העורכים תכננו לערוך ספר שעיקרו הדרכה בעבודה סוציאלית בישראל. ספר המשלב בין כתיבה מחקרית אקדמית תיאורטית, לבין גישות יישומיות ופרקטיקות של ההדרכה.

תחום ההדרכה בעבודה סוציאלית מוזכר לעתים בסמיכות ובהקשר לנושאים שעוסקים בניהול ובטיפול. העורכים ייחדו ספר זה להעמקה בתחומי ההדרכה, ועל כן, לא הכלילו את ההקשרים העוסקים בתחומי הניהול והטיפול. על תחום הניהול בעבודה סוציאלית אפשר לקרוא גם בספרם של חובב ודביר (2023) העוסק בניהול בעבודה סוציאלית בישראל.

בשלב הראשון, גובש קול קורא אשר הופץ לכל מנהלות ומנהלי בתי הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטאות ובמכללות בישראל, לכל יו”ר ועדות המומחיות בעבודה סוציאלית, ואף פניות אישיות לחוקרים ומחברים המומחים בתחום ההדרכה.

בשלב השני, לאחר עיון בתקצירים שהוגשו, אושרו חלק מהתקצירים להמשך כתיבת הפרקים. בשלב השלישי, הועברו ההערות והתיקונים להצעת הפרקים שהתקבלו והתחיל תהליך שכלל כמה שלבים לגבי כל פרק שהוצע: ליווי, התייעצויות, הערות עריכה, עד לאישור המבנה הכללי של הפרק. לאחר קבלת ההצעות לפרקים, נעשה סינון נוסף והתגבשו ארבעה עשר פרקים. במקביל העורכים התרשמו כי חסרים בספר שני נושאים משמעותיים: אתיקה בהדרכה בעבודה סוציאלית והדרכה בעת מלחמה וחירום. היות וכך, נעשתה פנייה לחוקרים העוסקים בתחומים אלה, והם התבקשו לכתוב שני פרקים נוספים, בסוף התהליך התגבשו חמישה שערים לששה עשר פרקים.

מתוך הפרקים המופיעים בספר, מחבריהם של שבעה פרקים ביקשו להגישם לשיפוט מקצועי. נעשתה פנייה לעשרים נשות ואנשי אקדמיה אשר משלבים כתיבה מחקרית, יידע ומומחיות בהדרכה ובעולם התוכן שבו עוסק הפרק המסוים. בהתאמה נבחרו ארבעה עשר שופטים אשר הגישו בנוהל המקובל את הערותיהם והתרשמותם. בצד כל פרק שעבר שיפוט על ידי שני שופטים, מופיע אזכור בדבר העורכים בסקירת הפרקים, במבנה הספר בסעיף ד.

בתום תהליך השיפוט והעריכה התגבשו שישה עשר פרקים לספר.

המחברים תיארו את ההיסטוריה של התפתחות ההדרכה וכן את מטרותיה מנקודות מבט מגוונות המדגישות הקשרים ייחודים, אך ניתן לראות גם שילובים וחיבורים המכוונים אלומת אור לתשתיות חיוניות משותפות למרחב ההדרכה ולחשיבותה, כדוגמת: הגדרת ההדרכה כמבוססת על חינוך מבוגרים, תחום המאפשר ליווי והכוונה להתפתחות המודרך, לפיתוח עצמאות ולאוטונומיה (אנדרגוגיה); בחלק גדול מהפרקים היתה התייחסות למודל הבסיסי של קדושין המארגן את ההדרכה על בסיס שלוש פונקציות: הניהולית – פיקוחית, החינוכית – ייעוצית והתמיכתית, שילובו של מודל זה הוטמע בהקשרים שונים (Kadushin, A. 1974). החלוקה לפונקציות ממשיגה את הרב גוניות בתפקיד העובד הסוציאלי בכלל ובתפקיד המדריך בפרט. הפונקציות מתקיימות זו לצד זו ומינון הפעלתן משתנה בהתאם לצרכי המודרכים. הדרכה טובה מחייבת גמישות ומיומנויות במעבר בין הפונקציות. שלוש הפונקציות בהדרכה הוזכרו בספר כמבנה לעבודת ההדרכה, וכשפות ייחודיות בהדרכה (טיפולוגיה).

נראה כי על אף ההסכמות הרבות לגבי חשיבותה של ההדרכה וההבנה כי ההדרכה מחייבת מומחיות ייחודית, קיימת הסכמה כי המדריך יהיה בעל מומחיות תוכן שתאפשר לו לתרום למודרך גם בחלק החינוכי וגם בהבנת עולמות התוכן הייחודיים בעבודתו (לדוגמא, מדריך בתחום שירותי תקון יחזיק מומחיות תוכן בתחום זה); בחלק מהפרקים יש התייחסות לחיוניות ההדרכה הקבוצתית, יש המייחסים לה ערך עצמאי, אך נראה כי היא אינה יכולה להיות תחליף להדרכה הפרטנית, בעיקר בקרב סטודנטים ועובדים צעירים הזקוקים לליווי לביסוס ולפיתוח זהותם המקצועית, על כן הדרכה קבוצתית יכולה להיות תוספת ותמיכה חיוניות להדרכה הפרטנית; חלק גדול מהמחברים התייחסו לחשיבותה של ההדרכה כגורם ממתן שחיקה וטראומה משנית וראו בה תשתית חיונית מלווה לעבודת העובדים הסוציאליים בשגרה ובחירום; ברוב הפרקים קיים דגש מובהק לגבי חשיבות הקשר המטיב בין המדריך למודרך, כתשתית חיונית לקיומה של ההדרכה.

המחברים נשענו על סקירת ספרות, המשגה ונקודות מוצא שונות, כגון, הדיאלוג הבובריאני. בובר טען כי יחסי “אני–אתה” מצויים במרחב הרוחני המתקיים בין שני בני אדם (סובייקטים) ומכיל את שניהם. לזיקה אני–אתה של בובר כמה מאפיינים: מתקיימים ביניהם יחסי גומלין בלתי אמצעיים, הזיקה היא אינסופית, היא מתרחשת בחלל ובזמן שלא תמיד מוגדרים ולא בהכרח ניתנים לתיאור ולכימות. (יצחקי והרצנו־לטי 1998). המחברים התמקדו גם בהתייחסות לחשיבות הדיאדה של מדריך–מודרך, כאשר בכל הגישות יש התייחסות לראיית הזולת בקשר מכבד, נטול שיפוטיות ומאפשר נוכחות וקבלה; חשיבות האתיקה המקצועית הודגשה בחלק מהפרקים כבעלת ערך וכחיונית לייחד אותה בעולם תוכן, שבו המדריך והמודרך חשופים וחושפים את עולמו של המטופל ונדרשים להקפדה יתרה לשמירה על קוד האתיקה ולהנכחתו בתהליך ההדרכה (איגוד העובדים הסוציאליים, 2018).

העורכים עודדו את המחברים להתייחס להדרכה גם במובנים היישומיים שלה, בצד אלה התיאורטיים. על בסיס הספר אפשר יהיה להעמיק גם בכתיבה מחקרית ייחודית על הדרכה בעבודה סוציאלית בישראל. העורכים בחרו שלא להתמקד באוכלוסיות ייחודיות ולהתייחס להדרכה בעבודה סוציאלית כתפיסת עבודה כוללת, המתאימה לארגונים וללקוחות ממגוון רחב. עם זאת יש ערך לכתיבה נוספת המעלה את הייחודיות של האוכלוסיות והתאמת ההדרכה לציבור הלקוחות בכל ארגון.

מבנה הספר
הפרקים בספר נערכו בחמישה שערים המאפשרים התמצאות בנושאים למיניהם בתחום ההדרכה ומסייעים לקורא למצוא את מבוקשו. הפרקים נערכו במבנה אחיד שמתייחס להיבטים תיאורטיים ומעשיים, לייחודיות התחום בישראל ולנעשה בעולם, וכן בחיבור להמלצות יישומיות.¹

מבנה חמשת השערים ותיאור התכנים של הפרקים:

שער ראשון: היבט כללי על הדרכה בעבודה סוציאלית בישראל

בפרק הראשון, “הדרכה בעבודה סוציאלית: המתח בין הפונקציה המנהלית־פיקוחית לבין הפונקציה החינוכית” מתייחסים המחברים, פרופסור אמנון לזר ומרים בן עוז, להתפתחות ההדרכה בעבודה סוציאלית, תוך התמקדות במתח שבין הפונקציות המנהלית־פיקוחית והחינוכית. לאורך ההיסטוריה, הדגש בהדרכה נע בין פיקוח מנהלי לחינוך ולהעברת ידע, כאשר קדושין הציע מודל משולב הכולל גם פונקציה תמיכתית. על אף שהמודל המשולב מקובל כיום, הפרק מצביע על מתח מובנה בין הסמכות הפורמלית (מנהלית) לסמכות הפונקציונלית (חינוכית), העלול ליצור קונפליקטים ביחסי ההדרכה. תפקיד המדריך לאזן בין שני סוגי הסמכות כדי ליצור מרחב הדרכתי מיטבי המבוסס על אמון, ביטחון וגבולות. מודעות המדריך לקשייו שלו עם סמכות מגדילה את הסיכוי לאיזון מוצלח, גם כאשר המודרך מאתגר אותו. בסופו של דבר, הדרכה אפקטיבית דורשת גמישות ויכולת מעבר בין מיומנויות שונות, תוך התחשבות בצרכי המודרך ובאופי השירות.

בפרק השני – “אתיקה בהדרכה”, מעמיקה המחברת ד”ר שגית לב, בהתייחסות לאתיקה בהדרכה. אתיקה וערכים מהווים את אחד היסודות המרכזיים בעבודה סוציאלית, עם זאת, הידע המחקרי והתיאורטי על ההיבטים האתיים הקשורים בהדרכה הוא מצומצם. לאור זאת נדונה בפרק החשיבות להתנהלות האתית של המדריך וכן מוצע מודל להטמעת ערכי האתיקה בהדרכה. המודל כולל העלאת המודעות, הרגישות והידע האתיים וכן מתן כלים לניתוח בעיות אתיות ופתרונן תוך הדגשת מודעות רפלקטיבית. הפרק דן בסוגים שונים של דילמות וקונפליקטים אתיים, אשר יכולים לבוא לידי ביטוי בהדרכה ומציע דרכי התמודדות עימם. פרק זה עבר קריאה ושיפוט אקדמי על ידי שני שופטים.

בפרק השלישי: “הדרכה קבוצתית מודעת הֶקְשֵׁר”, מציגות המחברות ד”ר אורלי דביר וד”ר חנין מורדי, התייחסות להחזקת ההקשר הרחב של ההדרכה. הפרק מתייחס להדרכה קבוצתית מודעת הֶקְשֵׁר, מתוך הבנה שהדרכה בעבודה סוציאלית מתקיימת בהקשרים מגוונים הכוללים בין היתר: מניעים, מטרות, תכנים, סביבה ואקלים ארגוני, תרבות, יחסי הדרכה ותהליכי התפתחות של המדריך והמודרך. הֶקְשֵׁרִים אלה תלויי זמן ומקום ומשתנים עם הזמן ולעיתים יוצרים התנגשויות ופערים. המחברות מציגות ממצאים של מחקר איכותני והמלצות להתייחסויות להקשרים, על מנת להעשיר את ההדרכה ולתרום ליחסי המדריך והמודרך ולהתפתחותם המקצועית.

שער שני: אוכלוסיות ייחודיות בהדרכה

בפרק הרביעי: שרית צרפתי וחוה קליינמן מתארות את “חיוניות מערך הדרכה עבור עובדות סוציאליות לפי חוק הנוער ‘כמו אוויר לנשימה’”. הפרק מתמקד בהפעלת מערך הדרכה עבור עובדות סוציאליות לחוק הנוער וסוקר את היבטיו התיאורטיים והפרקטיים ואת תרומתו למודרכות. במסגרת תפקידן המרכזי במערך ההגנה על קטינים נפגעי התעללות והזנחה ומתוקף תפקידן במערך ההגנה, הן חשופות באופן מוגבר לתופעות של טראומטיזציה משנית, תשישות חמלה ושחיקה. מתוך ההכרה בחשיבות ההדרכה והמשמעויות של היעדרה, הושק בחודש מאי 2021 מערך הדרכה ארצי המאפשר את שילובן בתהליכי הדרכה קבוצתיים ופרטניים ארוכי טווח. נכון לשנת 2024 מערך זה נותן מענה לקבוצה של כ־450 עובדות סוציאליות לחוק הנוער. ניתוח ממצאי תהליכי ההדרכה מראים כי מערך ההדרכה תורם תרומה ניכרת לשיפור תהליכי העבודה ופיתוח החוסן המקצועי שלהן.

בפרק החמישי: “’מקום בשבילי’: חוויות בעבודה קבוצתית של עובדים סוציאליים לחוק הנוער”, ד”ר תמר דרויש וד”ר קרן מייקל מציגות מחקר במתודולוגיה האיכותנית המתאר את חוויותיהם של עובדים סוציאליים לחוק הנוער בתפקיד ובהדרכה קבוצתית שבה הם משתתפים. ניתוח פנומנולוגי פרשני של ראיונות עומק מובנים־למחצה בקרב 13 מודרכים הניב שלוש תמות: א) ציפיות מההדרכה. ב) מסגרת ההדרכה ומאפייניה. ג) חוויות במהלך מפגשי ההדרכה. מהממצאים עולה הצורך בהדרכה של עובדים סוציאליים לחוק הנוער, שתאפשר מרחב להתפתחות מקצועית־אישית ותמיכה בין־אישית. מסגרת ההדרכה הקבוצתית נתפסת עבורם כמארג מורכב: לצד ביקורת על היבטים מבניים של ההדרכה המגבילים את מימושה, משתתפי המחקר חשים שמפגשי ההדרכה תורמים להם בשיתוף מקצועי, באוורור רגשות ובעיבוד חוויות מתפקידם רווי הלחצים. ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות ההיבטים התמיכתיים שנותנים מדריכים מחוץ לשירות, כמו גם עמיתים לתפקיד מתוך קבוצת ההדרכה. פרק זה עבר קריאה ושיפוט אקדמי על ידי שני שופטים.

בפרק השישי: ד”ר טל בוסתנאי, מתמקדת בהדרכה בשירותי המבחן, “’על חבל דק’ – סוגיות בהדרכת עובדים בשירותי המבחן”. הפרק עוסק בהדרכה של עובדים סוציאליים העוברים הכשרה ייחודית לתפקיד קציני מבחן במסגרת שירותי מבחן לנוער ולמבוגרים. הפרק מתאר ודן בסוגיות המובנות בתהליך הדרכה בשירות סמכותי הפועל על־פי חוק, בדגש על האתגר באיזון שבין מרכיבי הבקרה והפיקוח על עבודת קצין המבחן, לבין מרכיבי הפיתוח המקצועי והתמיכה, בשילוב דוגמאות מתוך הכשרות למדריכים שהתקיימו בביה”ס להכשרת עובדים בשירותי הרווחה, משרד הרווחה והביטחון החברתי. פרק זה עבר קריאה ושיפוט אקדמי על ידי שני שופטים.

בפרק השביעי – פרופ’ איילת גור ומיכל קליין מתמקדות בהדרכה בתחום המוגבלות, “הדרכה למטפלים באנשים עם מוגבלות”. בפרק מוצג מודל חדשני ואינטגרטיבי להדרכה ממוקדת מוגבלות בעבודה סוציאלית. המחברות סוקרות בקצרה את התפתחות ההדרכה בתחום ומדגישות את הצורך בהתאמתה למורכבויות הייחודיות בעבודה עם אנשים עם מוגבלויות. המודל המוצע בפרק משלב בין עקרונות ההדרכה המסורתיים, לבין תובנות מעולם ההכשרה בתחום המוגבלות, על רקע התייחסות לסוגיות אתיות מרכזיות ולחשיבות העבודה הרפלקטיבית בהתמודדות עם תיוג ועמדות שליליות. המחברות מציעות כלים מעשיים למדריכים בעבודה סוציאלית, לשיפור איכות הטיפול והתמיכה באנשים עם מוגבלויות.

שער שלישי: שיטות הדרכה

בפרק השמיני – “מאפיינים ייחודיים בהדרכת בני דור ה־Z”, טל גיא מציעה התאמות ייחודיות להדרכת הדור הצעיר, בקרב סטודנטים בתהליך העבודה בשדה. הפרק עוסק בתפקיד המכריע של ההדרכה בפיתוח ובקידום מקצוע העבודה הסוציאלית ובהתאמתה למאפיינים הייחודיים של בני דור ה־Z. הדרכה בעבודה סוציאלית הינה מרחב ייחודי המשלב היבטים מנהליים, חינוכיים ותמיכתיים, תפקידה לסייע למודרך לפתח מיומנויות מקצועיות תוך שימוש ביכולת רפלקטיבית. דור ה־Z, שאליו משתייכים רוב ציבור הסטודנטים בהכשרה המעשית וצעירי העובדים הסוציאליים, שונה במאפייני הלמידה שלו מבני הדורות הקודמים ועל כן מערער על תפיסת ההדרכה המסורתית. הפרק עוסק באתגרים המתעוררים על רקע המפגש הבין דורי במסגרת ההדרכה ומציע שיטות הוראה מותאמות ללומד החדש. הפרק שופך אור חלוצי על מפגש ייחודי זה ומדגיש את הצורך במחקרי המשך, תוך התייחסות להבדלים תרבותיים וחברתיים בין ישראל לעולם.

בפרק התשיעי – ד”ר מאיה פלד־אברם, מתמקדת ב”יחסי הדרכה בלימודי שדה בעבודה סוציאלית כמרחב של שחזור, תיקון וצמיחה”. סטודנטים לעבודה סוציאלית עם רקע אישי של טראומה התייחסותית, מציבים אתגרים ייחודיים בפני מדריכים במסגרת לימודי השדה. דיאדת ההדרכה מאופיינת בא־סימטריה מובנית בהיבטים של כוח וסמכות ועל כן מזמנת החייאה של דפוסים התייחסותיים שהופנמו במסגרת קשרים ראשוניים מטיבים ופוגעניים גם יחד. גורם נוסף הוא רמת החרדה הגבוהה אשר מאפיינת את סטודנטים בשלבים ראשונים של התפתחותם המקצועית ובמפגש עם לקוחות עם רקע טראומטי משל עצמם. כל אלה עלולים לחבור לדינמיקה של שחזור טראומטי במסגרת יחסי ההדרכה. המחברת מציעה שילוב של מודל הדרכה בגישה התייחסותית, עם עקרונות של עבודה מיודעת טראומה כדי לאפשר לסטודנטים חוויה של תיקון ביחסים וצמיחה אישית.

בפרק העשירי – ד”ר אמנון מיכאל מציג את הייחודיות של “הדרכה מרחוק והשלכותיה על יחסי ההדרכה ואיכותה”. הפרק עוסק בהדרכה מרחוק בעבודה סוציאלית אשר קיבלה תנופה עם פרוץ מגיפת הקורונה (COVID-19). להדרכה מרחוק יתרונות רבים, אך היא מציבה גם אתגרים בעיקר סביב בניית מערכת היחסים ההדרכתית, שאלות אתיות ומימוש מטרות ההדרכה. הפרק בוחן את השלכותיו של מדיום זה על שדה ההדרכה, תרומותיו למשתתפים בהדרכה וליחסי ההדרכה. המחבר מציע מודל לבנייה ולהטמעה תיאורטית ויישומית של הדרכה מרחוק ודרכים להעצים את מידת היעילות של השימוש בהדרכה מרחוק.

שער רביעי – הדרכה מודעת טראומה ומצבי חירום

בפרק האחד עשר – “חמלה עצמית בהדרכה מוכוונת טראומה”. רבקה הראל וד”ר אורלי דביר, מציגות מודל הדרכה העוסק בפיתוח מעגל החמלה השלם – הכולל חמלה לזולת, חמלת הזולת כלפי המודרך וחמלה עצמית. מעגל החמלה השלם מסייע להתמודדות עם טראומה ותשישות חמלה, המאפיינים את העבודה בשדה, אשר מזמנת חשיפה גבוהה ישירה ועקיפה למצבי: אלימות, חולי, טראומה, אובדן ושכול, ומצבי מתח מתמשכים. היכרות עם סביבות עבודת המודרך מסייעת למדריך לזהות התפתחות תשישות חמלה אצל המודרכים, ולהציע בהתאמה פיתוח משאבי התמודדות. המשאב המוצע בפרק קשור לפיתוח חמלה עצמית בצד חמלה לזולת. היכולת להכיר את התפיסה השלמה של החמלה, יש בה כדי לתרום להתמודדות בשגרה ובחירום, במצבים המאתגרים את רווחתם של המדריכים והמודרכים ולסייע להם להיות “בנוכחות מטיבה” לזולתם ולהם.

בפרק השנים עשר, “’קרע ואיחוי’ – הדרכה התייחסותית במציאות טראומטית משותפת”, ד”ר עמית ימין וד”ר נורית גלזר־חודיק מתמקדות בהדרכה שבה המודרך והמדריך נמצאים במציאות טראומטית משותפת. הפרק עוסק בקשר ההדרכתי במציאות טראומטית משותפת, בקרעים שעלולים להיווצר בו ובאופן בו ניתן לפעול לאיחויים, באמצעות יישום מאפיינים של קשר הדרכה התייחסותי. מאפיינים אלו כוללים: הפחתה של ההיררכיה בין המדריך למודרך, השתתפות ומעורבות של המדריך, עיסוק גלוי ביחסים בדיאדה ההדרכתית וקיום משא ומתן בהדרכה. באמצעות תיאור מקרה, מודגם כיצד יישום מאפיינים התייחסותיים בהדרכה, עשוי לתרום לאיחוי קרעים שנוצרים במציאות טראומטית משותפת, וכיצד בכוחו של תהליך איחוי מוצלח לחזק את הברית ההדרכתית.

בפרק השלושה עשר, “אתגרים ביחסי הדרכה במצבי חירום ובעת מלחמה”, ד”ר רות מייטליס, פרופ’ חיה יצחקי, פרופ’ שירי שנאן־אלטמן, מתמקדות במציאות של חירום ובעת מלחמה ובאתגרים שהיא מציבה למערך ההדרכה. תהליך ההדרכה הינו תהליך ייחודי ומשמעותי שבו מסייע המדריך למודרך להתפתח באופן עצמאי מבחינה מקצועית, תוך רכישת ידע ומיומנויות חדשות. בתכנון מפגשי ההדרכה משתמש המדריך בשלוש פונקציות: מינהלית־פיקוחית, חינוכית ותמיכתית. מצבי חירום מעוררים קשיים ואתגרים ברבדים שונים, שייתכן ויבואו לידי ביטוי בתהליך ההדרכה. בפרק מוצגים שלוש הפונקציות והאתגרים בכל פונקציה כמו גם התערבויות אשר יכולות לסייע בתקופות משבר ובעת חירום. פרק זה עבר קריאה ושיפוט אקדמי על ידי שני שופטים.

שער חמישי – הדרכת סטודנטים

בפרק הארבעה עשר, ד”ר תמר דרויש, ישראל סייקס, הדס דיקמן ופרופ’ ויקטור פרידמן, מתמקדים בנושא: “מחקר פעולה עצמי בשדה כמודל להדרכה של מדריכי סטודנטים לעבודה סוציאלית”. ההכשרה המעשית בעבודה סוציאלית נחשבת ל”פדגוגיה נושאת חותם” (signature pedagogy) באמצעותה לומדים סטודנטים לפתח חשיבה והתנהגות מקצועית. האחריות המוטלת על מדריכי השדה לספק הכשרה איכותית לסטודנטים, יחד עם הלחצים הנלווים לכך, מחייבים הדרכה מתמשכת, החסרה במידה רבה, גם עבורם. הפרק מציג מחקר פעולה רפלקטיבי, שבחן תהליכי הדרכה בקרב קבוצת מדריכות שדה. באמצעות המתודה לחקר “עצמי בשדה משתף” התאפשר להכיר בריבוי השדות שבהן פועלות המדריכות. אפשר לראות שלעתים שדות אלה מתנגשים ומזמנים קונפליקטים ומתח ביניהם. תהליך הלמידה השיטתי והמשותף אפשר מסגור חדש והתרה של קונפליקט מובנה בשדה ההדרכה, הנוגע למתח בין צורכי הפונים, גורמי מקצוע אחרים ולצורכי הסטודנטים, החסרים מיומנויות מקצועיות וניסיון. הממצאים מדגישים את תרומת מודל ההדרכה בגישת חקר “עצמי בשדה משתף” לפיתוח ידע מקצועי מעשי עבור מדריכי השדה. פרק זה עבר קריאה ושיפוט אקדמי על ידי שני שופטים.

בפרק החמישה עשר, “’הדרכת־על’: הדרכת מדריכי סטודנטים המשלבת מנטליזציה בראיה מערכתית”, ד”ר שרון נחמני מציגה מערך הדרכה של מדריכי סטודנטים בגישה מערכתית. מדריכי סטודנטים נדרשים לרכוש מיומנויות הדרכה מקצועיות, כדי לפקח על עבודת הסטודנטים מחד ולספק להם תמיכה רגשית מאידך. תהליך זה, טומן בחובו מורכבות, במיוחד עבור מדריכים מתחילים. הפרק עוסק בדרכי התמודדות מומלצות למדריך, תוך יישום ראייה מערכתית, המתייחסת לשירות שבו עובד המדריך ולמוסד האקדמאי המלווה. המחברת מציעה, ש”הדרכת על”, קרי הדרכה על הדרכה, תעמיק את המנטליזציה של כל השותפים, בתהליך הדדי ושיתופי. גישה זו תסייע בהטמעת סטנדרטיזציה של הכשרת מדריכי סטודנטים ובקידום ההכרה בתפקיד ההדרכה כחלק מבני מתפקידי העובד־הסוציאלי בארגוני הרווחה בשירות הציבורי. פרק זה עבר קריאה ושיפוט אקדמי על ידי שני שופטים.

בפרק השישה עשר: “הדרכה על הדרכה – גיבוש זהות העובד הסוציאלי כמדריך סטודנטים וכמודרך”, ד”ר מרים לוינגר מתייחסת לתהליך הייחודי של גיבוש זהותו של המדריך. בפרק מתואר תהליך גיבוש הזהות של המדריך, לסטודנטים לעבודה סוציאלית, אשר מתרחש בכמה שלבים ומחייב את המדריך המתחיל להתמודד עם אתגרי תפקיד חדשים ומגוונים. נוסף לכך, מתוארת חשיבותה של ההדרכה על הדרכה אשר ניתנת למדריכים המתחילים בכל אחד מהשלבים הללו, תוך ניתוח המשימות ההתפתחותיות ואתגרי התפקיד. מבנה זה, מחייב את המדריך המגבש את זהותו לפעול בשני מרחבים – כמדריך מול הסטודנטים אשר בהדרכתו וכמודרך מול המדריך אשר מלווה אותו בהדרכה על הדרכה, וכן בהעמקת הקשר בין שני התפקידים הללו, לאורך שלבי ההתפתחות בבניית זהותו כמדריך.

תודות
לכותבי ההקדמה – פרופ’ אמנון לזר ומרים בן עוז;

למחברות ולמחברים, שנענו לקריאת העורכים והשקיעו בנדיבותם השקעה מרובה, ברוכה ומטיבה, ותרמו מהידע ומהניסיון שלהם, להרחבה ולהעמקה בעולם ההדרכה בעבודה סוציאלית בישראל. יחדיו הם אפשרו כתיבת ספר זה עבור קהל הקוראים;

תודה למעריכים השופטים של שישה פרקים בספר שקראו בעיון את הפרקים והעירו הערות חשובות אשר סייעו ליצירת התאמות ושינויים הנדרשים בפרקים (לפי א-ב): ד”ר ארקין נאוה, ד”ר בהם־טביב אתי, פרופ’ בן פורת ענת, פרופ’ גירון יעל, ד”ר וייס־דגן שלומית, ד”ר לב שגית, ד”ר לוי דרורית, פרופ’ לזר אמנון, ד”ר מרקוס איילת, ד”ר נוה אפרת, ד”ר נוימן חני, ד”ר פכטר־אלט עדי, ד”ר קאי־צדוק אביטל, ד”ר שכטר יוטה;

תודה לפרופ’ ורדה סוסקולני העורכת הראשית של כתב־העת “חברה ורווחה” רבעון לעבודה סוציאלית, על סיוע בגיבוש ובהפצת הקול קורא, בתהליך ההפניה לשיפוט ובייעוץ מלווה;

תודה לד”ר אניטה וינר על סיוע בתרגום התקצירים לאנגלית ובייעוץ המלווה;

תודה למר יוני גולדן – מנהל הספרייה בביה”ס המרכזי להכשרת עובדים לשירותי הרווחה, על סיוע באיסוף חומרים תיאורטיים והנגשתם;

תודה להוצאה לאור כרמל ירושלים מבית ידיעות ספרים, לעורך הלשוני.

תודה מיוחדת לכל המדריכים והמודרכים, אשר פגשנו במסע המקצועי ולמדנו מהם ואתם על חשיבותה וערכה של ההדרכה, ייחודיותה והתפתחותה ועל כי לפעמים לדעת לא לדעת – זו הדעת;

העורכים והמחברים עשו כל אשר לאל ידם, על מנת להביא דברים בשם אומרם ולהיות נאמנים לחוקי הכתיבה המקובלים. במידה ונפלה טעות שנעשתה בתום לב, ישמחו העורכים לקבל הערות הקוראים ולתקנן במהדורות הבאות.

מקורות
דביר, א. (2007). חוללות עצמית ותמיכת עמיתים, שחיקה וטראומה משנית, בסביבת עבודה רווית תחושת לחץ, בקרב צוותים בפנימיות לילדים ולנוער בסיכון (חיבור לשם קבלת התואר “דוקטור לפילוסופיה”). אוניברסיטת בר־אילן, רמת־גן.

זאבי סלע, ה. (2017)‏‏. מודל הדרכה למטפלים המתמודדים עם טראומטיזציה משנית ועקיפה: מקושי לחוסן וצמיחה. חברה ורווחה, ל”ז 3, 451-‏471.

זילברמן, י., דטנר, נ. ובת יוסף ישראל, א. (1995). כלים שלובים: הדרכה בעבודה סוציאלית, תיאוריה, תהליכים וכלים. ירושלים: לנ”י, ליגת נשים למען ישראל; משרד העבודה והרווחה, אגף למחקר תכנון והכשרה, ביה”ס המרכזי לעובדים בשירותים חברתיים.

זלדה (2014). ציפור אחוזת קסם, כתבים וציורים. (עמ’ 145) גולדברג ר. קסל, ר. קפלון, י. (עורכים). הוצאה לאור על ידי עמותת זלדה ויצירתה (ע”ר). נדפס בהוצאת כתר ירושלים.

חובב, מ. (1988). הפיקוח בשירותי הרווחה בישראל: התפתחות, הפעלה ומודל רצוי. צ’ריקובר תל אביב

חובב, מ. ודביר, א. (2023). ניהול שירותי רווחה בישראל – הלכה ומעשה. הוצאת כרמל מבית ידיעות אחרונות

חובב, מ. לונטל, א. קטן, י (2012). עבודה סוציאלית בישראל, קו אדום הוצאת הקיבוץ המאוחד

יצחקי, ח’ והרצנו־לטי, מ’ (1998). היחס הדיאלוגי המאפיין את המפגש בין מדריך למודרך בעבודה סוציאלית. חברה ורווחה, י”ח(3), 418-407.

ירושלמי, ח. (2017). מפגשי הדרכה בין סובייקטים. חברה ורווחה, ל”ד, 26-9.

מיכאל, א’. (1991). סגנון הדרכה של מדריכים מתחילים וותיקים בלימודי שדה. עבודת גמר המוגשת כמילוי חלק מהדרישות לקבלת תואר מוסמך בעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה.

איגוד העובדים הסוציאליים (2018). קוד האתיקה המקצועית של העובדים הסוציאליים בישראל. אוחזר מתוך: https://www.socialwork.org.il .

רייכמן, נ. (1986). עורכת. הדרכה – SUPERVISION. הוצאה לאור ע”י מרכז המידע והתוכניות של תוכנית שוורץ, גויינט ישראל. ירושלים.

Bostock, L., Patrizo, L., Godfrey, T., E., & Forrester, D., (2019). How do we assess the quality of group supervision? Developing a coding framework. Children and Youth Services Review, 100, 515-524. https://doi.org/10.1016/j.childyouth.2019. 03.027

Carpenter, J., Webb, C., Bostock, L., & Coomber, C. (2012). Effective Supervision in Social Work and Social Care. Bristol: Social Care Institute for Excellence.‏

Daugherty, M. A. (2023). Social work supervision education: Pennsylvania social workers reflect on education and supervisory competence [Doctoral dissertation, Kutztown University of Pennsylvania]. Retrieved from https://research.library. kutztown.edu/socialworkdissertations/30

Itzhaky, H. & Dekel, R. (2005). Helping victims of terrorism: What makes social work effective? Social Work, 50(40), 335-345. https://doi.org/10.1093/sw/50.4. 335

Kadushin, A. (1974). “Supervisor-supervisee: A survey”. Social Work, 19, 288-297.

Knowles, M. S. (1970). The Modern Practice of Adult Education; Andragogy Versus Pedagogy. Englewood Cliffs: Cambridge.

Matson, R., Linforth, J., & Edge, C. (2023). Distance supervision as experienced by occupational therapists in mental health: An interpretative phenomenological study. British Journal of Occupational Therapy, 86 (9), 622-629. https://doi.org/10.1177/03080226231174102.

Mor Barak, M. E., Travis, D. J., Pyun, H., & Xie, B. (2009). The impact of supervision on worker outcomes: A meta‐analysis. Social Service Review, 83, 3-32. http://www.jstor.org/stable/ 10.1086/599028.

Peled-Avram, M. (2015). The role of relational-oriented supervision and personal and work-related factors in the development of vicarious traumatization. Clinical Social Work Journal, 45, 22-32. http://doi.org/10.1007/s10615-015-0573-y.

Rankine, M., & Thompson, A.P. (2023). ‘If we weren’t reflecting, we would be like robots: The case for thinking aloud in social work supervision. Qualitative Social Work, 22 (5), 899-917. https://doi.org/10.1177/14733250221113020.

Ravalier, J. M., Wegrzynek, P., Mitchell, A., McGowan, J., Mcfadden, P., & Bald, C. (2023). A rapid review of reflective supervision in social work. The British Journal of Social Work, 53 (4), 1945-1962.‏

Sewell, K. (2018). Social Work Supervision of Staff: A Primer and Scoping Review (2013-2017).

Williams, J. (2023). Supervision as a secure base: the role of attachment theory within the emotional and psycho-social landscape of social work supervision. Journal of Social work Practice, 37, 309-323. https://doi.org/10.1080/02650533. 2022.2089639

Woo, H., Bang, N. M., Lee, J., & Berghuis, K. (2020). A meta-analysis of the counseling literature on technology-assisted distance supervision. International Journal for the Advancement of Counselling, 42 (4), 424 438. https://doi.org/10. 1007/s10447-020-09410-0

1 העורכים והמחברים כתבו בלשון זכר לאורך הספר, אך התכוונו להתייחס באופן שווה לכל המגדרים והניסוח נעשה מטעמי נוחות בלבד.