סיזיפוס וטנטלוס - משנתו של שלמה גיורא שוהם

הקדמה: המפגש

ב־18 באפריל 2024 מלאו לפרופ' שלמה גיורא שוהם 95 שנה. שנה חלפה מאז נפטרה בתו היקרה יעל. בשנה זו חלה אצל שלמה הידרדרות גופנית ומנטלית. הוא יושב במרפסתו על כיסא גלגלים והשולחן לידו עמוס בספרים וניירות, אך הוא מתקשה לקרוא ולכתוב. באתי לבקרו. הוא ביקש שנכתוב ספר יחד והציע כמה רעיונות. כעבור שבוע חזרתי אליו והמלצתי לכתוב את התיאוריה שלו. הצגתי בפניו את שם הספר וגם תוכן עניינים. שלמה שמח והסכים.

*

יצירתו של שוהם היא אודיסאה אינטלקטואלית מרשימה בהיקפה, בעומקה ובפריצת הדרך שלה. נחשפתי ליצירתו מאז שפגשתי אותו בגיל הנעורים; אז פניתי אליו בבקשה שיקרא עבודת גמר שעשיתי בסוף התיכון אודות הקשר בין תווי פנים לאישיות, נושא שהתכתב עם התיאוריה של הקרימינולוג האיטלקי צ'זארה לומברוזו בדבר קשר בין אישיות לתורשה המתגלם בטיפוסי גוף וטיפוסי פנים. שוהם קרא את העבודה ואמר שעל אף שהיא נוגדת את תפיסת עולמו התיאורטית בהבנת האתיולוגיה של הפשע, הוא מחייב אותי להמשיך לחקור ולפתח רעיון זה. שוהם התגלה כמחנך בעל שיעור קומה, שידע לעודד ולחשוף את היצירתיות שבי, למרות אידאולוגיה תיאורטית נוגדת לשלו.

לאחר יותר מ־65 שנה של יצירה אינטנסיבית ופורה, עשרות ספרים ומאמרים שכתב שוהם בשפות שונות, מצאתי לנכון להתמקד במה שנראה לי מהותי וחשוב בפריצת דרכו הרעיונית וביצירתו ההגותית. בספרו הליכי טנטנלוס הציג שוהם את המנעד בין שני וקטורים נפשיים המתחוללים באישיותו של האדם: הווקטור ההפרדתי המכונה סיזיפי מול הווקטור האיחודי המכונה טנטלי. בספרי אתאר את שניהם, אך תשומת הלב תוקדש במיוחד לווקטור הטנטלי שהוא לעניות דעתי עיקר תגליתו. הווקטור ההפרדתי־סיזיפי מייצג את התפתחותו של האדם במהלך בזמן, ואילו הווקטור האיחודי־טנטלי מייצג את הציר העל־זמני הסינכרוני. בחלק השני של הספר אציג את הפרדיגמה של שוהם אודות המרד האונטולוגי של האדם מול האל השותק.

*

היכרותי עם שוהם מאז גיל הנעורים הניבה קשר ייחודי, אינטלקטואלי ורגשי, שהתפתח והתעצם ברבות השנים. כתיבת ספר זה היא סגירת מעגל של אותו קשר ניסי שנוצר בין מורה לתלמיד. שוהם היה עבורי ועבור תלמידיו הרבים כוח מנביע ודוחף לעבר הגשמה יצירתית ייחודית לכל אחד ואחד. שוהם הוא מקור השראה רוחנית ואינטלקטואלית בעוצמה שקשה לתארה; המפגש איתו היה מפגש עם אוקיינוס של ידע ותרבות, וגם געש של רגשות חמים, מכילים ומצמיחים. השילוב בין האינטלקט לרגש בעוצמות כה גדולות, הקנה לקשר בינו לבין תלמידיו, ואני ביניהם, אווירה הומנית של אני־אתה בובריאני במלוא עוצמתו. על כך יעידו לבטח כל תלמידיו שמצאו לעצמם נתיבים ביצירה האישית שלהם.

*

בספר זה אציג את התיאוריה של שוהם המכונה הליכי טנטלוס. מתוך שיחה עם אנשי מקצוע, קולגות וחברים, הבנתי ש"מרוב עצים לא רואים את היער", כלומר מרוב גודש של רעיונות ששוהם הציג בספריו העיקר מיטשטש ונעלם, וקשה להבין את התיאוריה המהותית שגיבש ופיתח ברבות השנים. לכן מצאתי לנכון לכתוב ספר קצר, תמציתי, נהיר וברור וידידותי לקורא, בבחינת מעט המכיל מרובה.

שוהם ניסה לממש את מה שאלברט איינשטיין ייחל לו: לנסות להבין כיצד אלוהים חושב. שוהם קרא תיגר פילוסופי, סיזיפי וטנטלי, אקטיבי ויצירתי ובמקביל גם רוחני והתגלותי, בנסותו לפצח את הצופן האלוהי מבחינה מטפיזית. זאת על מנת להקנות לאדם את האש, כפי שעשה פרומתאוס, דהיינו להקנות לו מפת ניווט להבנה מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך מיום היזרקותו לעולם לעבר סופיותו, תוך ניסיון להבין מה ייעודו האותנטי בהגשמה עצמית. שוהם מבצע מאמץ של היבריס לנסות להבין את סוד התִכנות המטפיזי, ובכך למרוד באל השותק, הנוצר את לשונו בפני שאלת האדם כלפיו: "איכה?". אלברט איינשטיין אמר: "הטבע לא חושף אך הוא גם לא מסתיר". שוהם גם קורא תיגר למול מה שכונה בתורת הקוואנטים "הצנזורה הקוואנטית", תוך ניסיון ליצור את המפתח לשער המוביל לעבר ראיית האמת.

הדגשתי לעיל ששוהם מממש את האודיסאה האינטלקטואלית שלו בצורה סיזיפית־יצירתית, אך גם באמצעות טכניקות של התגלות. טכניקה אחת מתוארת אצלו כאשר הוא התנסה בסם LSD ומתאר מה עבר עליו בגינה בביתו בהשפעת הסם. על הטכניקה השנייה הוא מדווח כמי שעבר חוויה מיסטית בעקבות מכת גורל קשה כאשר בנו גיורא נהרג במלחמת יום הכיפורים. כרציונליסט, כפי שהוא מדווח על עצמו בספרו המהפכני הליכי טנטלוס, הוא איננו מסתפק בסם וגם לא בחוויה מיסטית של אקסטזה נפשית, אלא מבקש ליצור תיאוריה אישיותית ומטפיזית בניסיון להבין כיצד אלוהים חושב ומה סודו כלפי היקום והאדם.

אני מבקש להציג בספר את משנתו של שלמה גיורא שוהם גם בהקשר לתורת האישיות שלו, וגם בהרחבה לעבר תחומים נוספים, אקזיסטנציאליסטיים ומטפיזיים. מטרת הספר היא להציג בצורה קליטה ונהירה לקורא את התיאוריה רחבת היקף שלו שהוצגה בספריו הרבים בצורה פולמוסית למדי עקב עריכה לא נכונה של הטקסט הכתוב.

המתודולוגיה שבחרתי בה הינה להציג את משנתו של שוהם ובמקביל להוסיף פרשנות וביקורת בנקודות ההכרחיות שאי אפשר בלעדיהן. צר לי שהספר נכתב כאשר שוהם איננו מסוגל להתפלמס ולהתעמת עם הפרשנות והביקורת שאני מציג. מנגד, הביקורת המוצגת מנומקת בצורה כזאת שתאפשר לקורא לבחון כל נושא ברב־צדדיותו.

שלמה גיורא שוהם – רקע ביוגרפי

שלמה גיורא שוהם הוא קרימינולוג ישראלי, הוגה דעות בין־תחומי. חתן פרס ישראל בקרימינולוגיה לשנת תשס"ג (2003) ופרס א.מ.ת לשנת 2007. בשנת 1977 הוענק לו פרס סלין גליק מטעם האגודה האמריקאית לקרימינולוגיה. ב־1981 קיבל אות הוקרה מראש ממשלת צרפת. בשנת 2013 קיבל את אות יקיר עורכי הדין. בשנת 2014 קיבל את אות "איש השנה" מטעם הלשכה הגדולה ירושלים של הבונים החופשיים בישראל.

שוהם נולד בליטא ב־14 באפריל 1929, ד' בניסן ה'תרפ"ט. ב־1935 עלה לארץ ישראל עם הוריו. ילדותו עברה עליו בפתח תקווה. בגיל 14 התגייס ל"הגנה" ולאחר מכן למשטרת היישובים. ב־1947 קיבל תעודת בגרות מאוניברסיטת לונדון. שוהם השתתף במלחמת העצמאות בקרב על גוש עציון ונפל בשבי הירדנים. את השבי תיעד בשני רומנים: אוהל המצורעים (1993) והעד שכשל (2013).

פרופ' שוהם היה נשוי לרות לבית לוריא עד מותה ב־2020. לזוג בת, יעל, שנפטרה ב־2023, בן, בועז, וארבע נכדות. בנו בכורו גיורא נפל במלחמת יום הכיפורים. נעמי שמר, שהייתה ידידת המשפחה, כתבה לזכרו את השיר "בכל שנה בסתיו גיורא". שוהם הוסיף את שמו של גיורא לשמו.

בשנת 1950 החל ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, וקיבל תואר שני ב־1953. לאחר מכן היה עוזר פרקליט מחוז ירושלים ועוזר היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן. בשנים 1959-1958 היה עמית מחקר במכון לקרימינולוגיה באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה. בשנת 1960 השלים דוקטורט בפקולטה למשפטים ובמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית. באותה שנה ייסד את המכון לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר־אילן. הוא חקר את העבריינות, הסטייה והטיפול בהן. ב־1961 מונה למרצה בכיר באוניברסיטה זו. בשנת 1965 קיבל מינוי לפרופסור חבר באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בר־אילן.

בשנים 1969-1968 היה פרופסור אורח באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה שבארצות הברית. ב־1969 הקים את המחלקה לקרימינולוגיה ולמשפט פלילי באוניברסיטת תל אביב ומ־1970 הוא פרופסור מן המניין באוניברסיטה זו. הצטרף לסגל הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, שם הוא מכהן עד היום. בנוסף, הוא הרצה במכללה האקדמית צפת.

בשנים 1990-1989 היה שוהם פרופסור אורח באוניברסיטת הסורבון שבפריז. ב־1990 קיבל פרס מהחברה הבינלאומית לרפואה משפטית. בין בשנים 1992-1991 היה פרופסור אורח באוניברסיטת אוקספורד. בשנת 2001 נעשה פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב.

שוהם כיהן בוועדות ציבוריות רבות: חבר ועדת חיים כהן לדרכי ענישה; ראש ועדת שוהם לסיווג בתי הסוהר; נציג ישראל לוועדה החברתית במועצת אירופה; חבר הוועדה המדעית של האגודה הבינלאומית לקרימינולוגיה. הוא הרצה בכעשרים ארצות, הרצה וחקר בין השאר באוניברסיטאות הרווארד, אוהיו, אולבני ורטגרס שבארצות הברית.

בספרו תרפיה פרומיתאית, טיפול אקסיסטנציאליסטי באמצעות דיאלוג ויצירה (1998) יישם שוהם את תורתו בפסיכותרפיה בטיפול בנרקומנים במהלך 25 שנה. הוא סיכם את מסקנותיו בספרו ריק ללא שובע: טיפול אקזיסטנציאליסטי בהתמכרות לסמים (2004).

שוהם כתב וערך כשבעים ספרים ומאות מאמרים שהופיעו בכתבי עת אקדמיים. תחומי כתיבתו המגוונים כוללים פילוסופיה, פסיכולוגיה, קרימינולוגיה, סוציולוגיה, משפטים, דת, היסטוריה, קבלה ופוליטיקה.