כוח אדם בצה"ל

הקדמה

אלוף דדו בר כליפא, ראש אגף כוח האדם בצה"ל
מאי 2025

מלחמת חרבות ברזל מציבה אותנו בפני אתגר מהגדולים שידעו מדינת ישראל וצה"ל, ואתגר זה מתעצם שבעתיים נוכח היקף המלחמה ומשכה. ספרו של תא"ל (מיל') ד״ר מאיר פינקל מציג את האתגרים ואת המענים בתחום כוח האדם בצה"ל — תחום מרכזי בבניין כוחו של צה"ל, הסובל שנים רבות מפער במחקר. מכאן החשיבות הכללית של הספר, והיא גדלה עוד יותר לנוכח המלחמה הנמשכת כבר יותר משנה וחצי בכמה זירות. מצב המלחמה מחייב את מיצוי המשאבים הלאומיים באפקטיביות מרבית, ואחד המשאבים המרכזיים שבהם נדרשת אפקטיביות גוברת הוא המשאב האנושי.

המלחמה משפיעה על כל מרכיבי כוח האדם בצה"ל ודורשת לגבש פתרונות יצירתיים ולהפגין יכולות גמישות והסתגלות. הדברים אמורים כלפי כלל המפקדים וקציני המטה בכל הדרגים, בגופי המטה באכ"א וביחידות. המאפיינים הייחודיים של המלחמה בהקשרי כוח אדם דומים ומזכירים את שאירע לפני 50 שנה במלחמת יום הכיפורים. להלן נמנה את חלקם, תוך מיקוד בשש אוכלוסיות שונות שלכל אחת מהן תידרשנה תוכניות נפרדות כמענה לצרכים שונים ומגוונים. כל מענה יוצג בנפרד, וכולם, כחבילה, יאפשרו לנו לבנות צבא בהסתכלות ארוכת טווח לחצי המאה הבאה, לשקם את אמון הציבור בצבא ולהרים את רוח הצבא ואת רוח האומה. כל אחת מהאוכלוסיות — מיועדים לשירות ביטחון וחיילי חובה, אנשי קבע ואזרחים עובדי צה"ל, מילואים, נפגעים, משפחות המשרתים, צבא־חברה — מגלמת עולם עצום, וביחד הן מרכיבות שלם אחד גדול. על אלה נוסף גם תחום התרבות הצבאית והערכים.

מיועדים לשירות ביטחון וחיילי וחובה

מבוקר 7 באוקטובר 2023 וההפתעה שבה הופתענו, הפעיל צה"ל את כל כוח האדם הסדיר שלו, שנכנס ראשון תחת עול הלחימה ברצועת עזה, ומאז הוא נושא על גבו את הלחימה העצימה בכל הזירות. השחיקה במערך זה גבוהה עקב פגיעות בגוף ובנפש, בהיקפים גדולים הנובעים הן מתנאי הלחימה המורכבים בשטח בנוי והן מהשחיקה המתמשכת.

תמונת המצב המבצעית והעלייה בצורך המבצעי, נוסף על היקף הנפגעים הגבוה, אתגרי הדור וחובתנו לשמור את צה״ל כצבא העם, מחייבים אותנו למיצוי מיטבי של ההון האנושי המתגייס והמשרת. עלינו להרחיב את היקף החשיפה וההכנה לצה"ל תוך הידוק הקשר עם הרשויות, באופן שבו כלל המלש"בים [מיועדים לשירות ביטחון] יעברו הכנה לשירות, לרבות בשנת ה־12 שבה מתבצעת פעילות במהלך כיתה י"ב במכינות קצרות ומותאמות, וכן למצות טוב יותר את החיילים המשרתים תוך צמצום הנשר בשירות ושיפור מנגנוני המיצוי — "מיצוי שניוני". בתחום זה ניתן למנות מספר תוכניות מרכזיות נדרשות, כפי שנפרט אותן להלן: (1) שנת ה־12 הכנה לכול — הרחבה משמעותית של היקף ההכנות לשירות משמעותי במגוון רחב של תוכניות שמשכן משתנה ושייעודיהן יהיו שונים. שנת ה־12 צריכה להיות שנת הבחירה וההכנה לחיים הבוגרים, לאזרחות טובה ולשירות משמעותי, ויש לה השפעה ישירה על היקף המתגייסים לצה"ל לשירות מיטבי; (2) פיקוד טקטי — כחלק מגמ"ה [גיוס, מיון, השמה] נחזק את הפיקוד הטקטי באמצעות איתור של המתאימים, עידודם, הכוונתם והכשרתם, תוך מיצוי מיטבי של האיכויות המתגייסות לצה״ל; (3) הרחבת מקורות — עלינו להרחיב את היקף המתגייסים בקרב אוכלוסיות מגוונות: מיעוטים, נשים ללחימה, נשים לטכנולוגיה, מתנדבים, יוצאי המגזר החרדי, יהדות התפוצות, הרחבת גיוס העולים ושילובם ביעדים משמעותיים; (4) מהלך השירות — תחום שבו ימוצו מקורות הגיוס לצה"ל תוך מתן עדיפות ליחידות הקדמיות וביצוע תהליכי שיבוץ שניוני באמצעות הקמת גוף מטכ"לי, שיאפשר ניצול פלטפורמות קיימות למיצוי כוח אדם בשירות, רגולציה ומקצועיות בתחום השיבוץ, מיון בשילוב טכנולוגיות קיימות וצמצום הנשר; (5) 'נערי דוד' — מתן הזדמנות לעיצוב הפרט ולמיצויו לפני נשירתו מהשירות. התהליך הוא חינוכי ואישיותי ויאפשר "הצלה" ושיבוץ מחדש של נערות ושל נערים שישתחררו מצה"ל כאזרחים טובים יותר למדינת ישראל ולשוק התעסוקה.

אנשי קבע ואזרחים עובדי צה"ל

על רקע משבר הקבע שהחל לפני המלחמה, בעיקר עקב גורמים הקשורים למודל הקבע של 2016, נדרשים כעת אנשי הקבע לבצע את תפקידיהם בתנאים השונים משמעותית מימות שגרה ובמשך זמן רב. גם בקבוצה זו ניתן לזהות שחיקה רבה. אנשי הקבע, שהם שדרת הפיקוד של צה"ל, חווים שירות ממושך בזמן מלחמה, המביא לעומס ולשחיקה משמעותיים מאוד הן על המשרת והן על התא המשפחתי. קיים צורך להמשיך לפתח את סל הכלים לשימור אנשי קבע ולשפרו בכמות ובאיכות הנדרשות. התדמית הציבורית של אנשי הקבע נפגעה קשות בשנים האחרונות, ועלינו לעסוק בכך ולהעלות את יוקרתם ואת תנאי שירותם ולייצר מעטפת שירות מלאה לפרט ולמשפחתו. הסתכלות על אע"צים [אזרחים עובדי צה"ל] כמענה משלים לקבע, נוסף על השקעה בתנאי ההעסקה, למצב שבו צה"ל יהיה מעסיק אטרקטיבי לפרט. קיימות כמה תוכניות מרכזיות נדרשות, וגם אותן נפרט להלן: (1) השכר ומלואו — ביצוע מהלכים שווי ערך לשָׂכָר בִּשְׂכַר המשרתים או בשכר להעלאת הערך של המשרת, בתוך כך הפעלת הסכמי שכר, שירות מיצוי זכויות בדחיפה ותהליכים להפחתת הוצאות מחיה אזרחיות; (2) מרכז גמ"ה — יצירת שער כניסה אחוד המאפשר תהליך גיוס איכותי, מהיר וממוקד והמביא להרחבת מאגר המשרות וברירת המועמדים לטובת מילוי השירות בכוח אדם איכותי; (3) תוכנית ה־700 — מתן כלים למפקדים ביחידות הקצה לשימור משרתים, עידוד מצוינות והעלאת יוקרת השירות וייחודיותו, תוך הבחנה בין מערכים ומתן עדיפות למערך הלחימה ולמערך המבצעי; (4) תוכנית הנגדים — העלאת ערך הנגד ומעמדו בחלוקה לפי עשורים בהתאם לצרכים המשתנים, תוך עידוד מצוינות ואטרקטיביות בשירות בקצה המבצעי; (5) פירמידת הפיתוח — צמצום השחיקה של מעמד התקינה והסדרת סדר ההזנה בפירמידה, תוך ביצוע התאמות במודל השירות והרחבת כלים לבחינת איכויות; (6) תמריץ ערכי — העצמת שדרת הפיקוד ויצירת פלטפורמה לשיח פיקודי על שליחות ועל משמעות בשירות, דרך השתתפות במשימות לאומיות בשדה החברתי, העמקה בזיכרון השואה והגבורה והקניית כשירות פיקודית לנושאי צבא־חברה; (7) אסטרטגיית אע"צים — תוכנית עידוד ותגמול עובדים, מיסוד כלי ההוקרה וההצטיינות והרחבתם, הגברת החיבור לצה"ל ומתן הכשרות לעובדים בדרגי ניהול גבוהים.

מילואים

בבוקר מתקפת הפתע של חמאס הגיעו לוחמי המילואים להילחם מיוזמתם לכל היחידות ולכל הגזרות. הם גויסו בהיקף הדומה לזה שגויס במלחמת יום הכיפורים אך לתקופת לחימה עצימה וארוכה הרבה יותר. בהמשך הם גויסו לרצף של פעילות הנמשך כבר יותר משנה וחצי, שהשפעותיו קשות על השחיקה המנטלית ועל חיי המשפחה והפרנסה. בשונה ממה שחשבנו בצה"ל לפני המלחמה, המילואים נדרשו ליכולת לחימה התקפית הזהה לזו של היחידות הסדירות.

שירות המילואים תובעני יותר מאשר בעבר במשכו, בתדירות ההפעלה ובאופי השירות. הנטל על משרתי המילואים צפוי להיות גבוה בשנים הקרובות ומחייב מערך גדול יותר, מאומן וכשיר למשימותיו. נדרשים עדכון תפיסה, התאמת מודלי שירות, הרחבת היקף המשרתים במילואים, השקעה במפקדים במילואים והכשרתם והקמת מעטפת מאפשרת לפרט ולעורף (עסקים, משפחות וקהילות). במקביל יש לחזק את הקשר עם הרשות ולשתף פעולה עם משרדי הממשלה השונים. בתחום זה יש חמש תוכניות מרכזיות נדרשות: (1) מודלי שירות חדשים — מיצוי כוח האדם ובניית תשתיות לתהליכי בניין כוח ארוכי טווח וגמישים על בסיס תפיסת המיצוי השניונית; (2) הוקרה והערכה — התאמת תפיסת ההכרה וההוקרה למציאות המשתנה ומימוש החלטות ממשלה; (3) תו תקן לגדוד בלחימה — מתן מענה מקיף, מדויק ומותאם לגדוד מילואים במהלך תעסוקה, בהסתכלות כוללת של אכ"א ושל אט"ל [אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה]; (4) לכידות — 'מפקדים בשער' — תוכנית דגל מטכ"לית לחיזוק כשירות מפקדי הגדוד במילואים להתמודדות עם האתגרים החינוכיים־ערכיים בהיבטים של תובנת המשימה, ערכים בלחימה ולכידות המסגרת; (5) בית למשרתי המילואים — הקמה של בית רב־תכליתי למילואים כפלטפורמה נוחה וזמינה לפעילויות לכידות והעצמה למפקדים וחיילים, מפגשים ומתן שירות פרונטלי בסביבה אזרחית מכבדת.

נפגעים

מלחמת חרבות ברזל הביאה עימה היקף נפגעים גבוה — פצועים בגוף ובנפש וחללים. על צה"ל ומדינת ישראל חלה בראש ובראשונה חובה מוסרית למתן מענה הן למשפחות השכול והן לפצועים ולבני משפחותיהם. בתחום זה נדרשות ארבע תוכניות מרכזיות: (1) תל"ם [תמיכה, ליווי ומיצוי זכויות] — הרחבה הזכויות של הנכים מאגף השיקום ומימושן, העלאת שביעות הרצון ותחושת השייכות של הפצועים מתהליך השיקום וחזרת הפצוע לשגרת חיים, ובמקביל מימוש ביקורי מפקדים לנכי צה"ל והרחבתם בעבור חיזוק הקשר עם היחידה; (2) ממשיכים בחיים — מיסוד והובלה של תוכנית לאומית ייחודית, שמטרתה להחזיר את פצועי הגוף והנפש הקשים לחיי שגרה בקהילה בצורה מיטבית ועצמאית, תוך תמיכה ושיפור רווחתם הנפשית, בסיוע של נכי צה"ל משוקמים (מנטורים ועמיתי שיקום); (3) 'מעתה ועד עולם' — מעטפת ליווי מותאמת, איכותית ורצופה למשפחות השכול במעגלי האבל השונים, ומתן מענים בדחיפה ומענים לבני משפחות שכולות המשרתים בצה"ל; (4) יחידת ההחלמה והשיקום — יחידה שהוקמה בשיתוף אכ"א ואט"ל לשם מתן מענה הוליסטי, שיאפשר שיקום מקסימלי למשוקם ולבני משפחתו.

משפחות המשרתים

מאפייני השירות הצבאי בכלל, ובזמן מלחמה ממושכת בפרט, יוצרים השלכות רחבות על משפחות המשרתים בחובה, בקבע ובמילואים. אנו פועלים לחיזוק התפיסה, ולפיה משפחת המשרת היא חלק בלתי נפרד מהשירות, ועלינו, הן צה"ל והן הרשויות, לתת מענה לצורכי המשפחה יחד עם צורכי המשרת. המענה למשפחות המשרתים מאפשר למשרתים להיות פנויים למשימותיהם בשדה הקרב ולדעת כי משפחותיהם בעורף מטופלות. בתחום זה יש שש תוכניות מרכזיות נדרשות: (1) תפיסת המרכזים — מענה שלם ופרואקטיבי למשרת ולמשפחתו בכל עולמות התוכן במקום אחד. המרכזים ייפרסו בסמכויות, תוך שיתוף פעולה עם מוקדי אכ"א וגופיו, ויוכלו לממש את אחריותם למול הפרט באופן אקטיבי ויוזם תוך התאמת מדיניות וביזור כלים למרכזים השונים; (2) תוכנית הדיור — יצירת פלטפורמות שונות לאפשרויות דיור בעבור אוכלוסיות שבמיקודן יעמדו לוחמים, קבע ראשוני ויחידות מרוחקות; (3) חוק יוקרה והוקרת משרתים — קידום הצעת חוק, המעגנת מגוון רחב של הטבות וזכאויות לטובת משרתי הקבע ובני משפחותיהם בתקופת השירות, וקביעת הטבות בתקופת חירום לבני זוגם של משרתי צה"ל; (4) חיזוק העורף המשפחתי — חיבוק העורף המשפחתי, חיזוקו, הוקרתו וטיפול בו למול ייחודיות השירות ואתגריו באמצעות תוכנית אירועים לאורך השנה ובמופעים בחיי המשפחה; (5) מועדוני הצרכנות — תמיכה במועדוני הצרכנות הקיימים — 'חבר' ו'בהצדעה', והקמת מועדון צרכנות לחיילי החובה, במקביל למתן מענים מותאמים לאוכלוסיית היעד בניהוג צה"ל; (6) יוקר המחיה — שימוש בכוח צרכני להפחתת הוצאות אל מול אתגרים ביכולת העלאת שכר.

צבא־חברה

צה"ל הוא צבא העם ושל העם. לאמון הציבור בצה"ל יש חשיבות גבוהה מאוד והשפעה רבה על יכולתו של צה"ל לממש את משימותיו המבצעיות והלאומיות. ההשתנות בתפיסת האיום והשיח החברתי המורכב מחייבים חיזוק אמון הציבור בהיבטי צבא־חברה ובהיבטי אמון המשרתים בצה"ל: צבא־צבא. לשם כך פותחו מספר תוכניות הכוללות מודל מורחב לכלל האוכלוסיות המשרתות והרחבת שטח הפנים של צה"ל בעוטף ובצפון. התוכניות המרכזיות הנדרשות הן אלה: (1) מודל מארגן להערכת מצב — גיבוש תפיסה מטכ"לית "צבא־חברה", המשלבת שיקולים בתחום צבא וחברה כחלק מתהליכי קבלת החלטות, קביעת מדיניות ופעולות אופרטיביות צופות פני עתיד; (2) מודל רשותי מורחב — חיזוק הקשר בין צה"ל לרשויות המקומיות, התאמת המענים המוניציפליים הקיימים ודיוקם תוך הרחבת סל השירותים הניתנים באמצעות יצירת מנגנון מסודר ומתואם; (3) משימות לאומיות — חיזוק האמון תוך הגדלת הנוכחות הצה"לית במרחב ברית צבא־חברה והגדלת שטח הפנים; (4) אתוס ומורשת — הפעלת מאמץ מטכ"לי כולל לאיסוף ותכלול של חומרי המורשת העולים מהמפקדים, מהלוחמים ומהמשרתים בסדיר ובמילואים כדי להשפיע על האתוס של צה"ל, על דמותו ועל רוח הלחימה של משרתיו, על צדקת הדרך ועל תובנת המשימה.

תרבות צבאית וערכים

הבסיס לתוכנית 'עץ השדה' ושורשיה הוא התרבות הצבאית וערכי צה"ל. זהו מאמץ שמוביל את חיזוק התרבות הצבאית ואת ערכי המשרתים לאור רוח צה"ל ורוח המפקדים של כל המשרתים בצבא. כאן נדרשות חמש תוכניות מרכזיות: (1) עדכון מסמך יסודות והטמעתו — ביצוע התאמות לתקופת המלחמה וגיבוש מתווה להטמעה בהכשרות ובקורסי פיקוד; (2) ניטור רשתי — זיהוי חריגות ועבירות ברשתות החברתיות ותוכנית לאכיפה ולהשפעה על השיח החברתי; (3) דו"ח אתגר — הפצת דו"ח משותף של אכ"א ושל אט"ל ליצירת תמונת מצב ביחידות הצבא ובהשוואה ליחידות אחרות שמטרתו איתור בעיות שורש ומגמות הדורשות עיסוק בדרג המטכ"ל ; (4) ציר כשירות ערכית — תיקוף התכנים הערכיים המועברים בכל ההכשרות, מהכשרות היסוד ועד להכשרות הפיקוד; (5) אימון ערכי מותאם גזרות — לפני תחילת ביצוע משימה, ביצוע תוכן חובה לכלל המשרתים.

הספר המובא בפניכם יאפשר למפקדים ולמשרתים ביחידות ובגופי המטה העוסקים בכוח אדם נקודות ייחוס היסטוריות, הן לאתגרים בתחומי כוח האדם השונים והן למענים שפותחו להם. כבר במהלך המלחמה נעשה שימוש בחומרים שמקורם בספר ושעוסקים בהרחבת היקף כוח האדם אחרי מלחמת יום הכיפורים ובמשבר הקבע שהתרחש לאחר הרחבת היקף הקבע בצה"ל בעשור שאחרי המלחמה ההיא.

אנשים זה הכול!

אלוף דדו בר כליפא
ראש אגף כוח האדם

הקדמת המחבר
מאי 2025

ספר זה הוא המשך והשלמה לסדרה שבה חמישה ספרים על המפקדות הבכירות צה"ל: הרמטכ"ל והמטכ"ל, שבהם התמקדתי במפקדה האסטרטגית של צה"ל ובעומד בראשה; מפקדת חיל־האוויר (הקרויה גם "מטה חיל־האוויר") שעסק בבניין הכוח ובתכנון המבצעי במפקדה זו באמצעות בחינה של תהליכים מרכזיים שבוצעו בחיל, בעיקר בין המלחמות; מפקדות היבשה שעסק במפקדת זרוע היבשה האחראית על בניין הכוח היבשתי ובמפקדות הפיקודים המרחביים המפעילות את כוחות היבשה, תוך מתן הדגש על תהליכי השתנות בהן; ואמ"ן שעסק בתפקודיו של חיל המודיעין כאגף מטה וזרוע, תוך שילוב של תיאור התפתחות בנושאים רוחביים יחד עם מקרי מבחן שלא נחקרו קודם לכן.

מחקר זה הוא צעד נוסף בהשלמת התמונה המתארת את התפקוד של הדרגים האסטרטגיים — המטכ"ל על אגפיו, הזרועות והפיקודים — ואת היחסים ביניהם. על תחום מנהל כוח אדם בצה"ל מופקד אגף כוח אדם [אכ"א] במטה הכללי, ולכן הספר אמור היה להיקרא לכאורה על שם האגף, אך כיוון שהתחום מושפע מאוד מיחסי צבא־חברה ומהמצב הכלכלי במשק, ומעורבות בו החלטות פיקודיות עקרוניות של הרמטכ"ל ושל מפקדי הזרועות, ואף על פי שתהליכי עבודת המטה באכ"א חשובים, נקבע שמו כשם הנושא — "כוח אדם בצה"ל".

כתיבת הספר החלה לפני מלחמת חרבות ברזל, נמשכה תוך כדי המלחמה והסתיימה לפני סופה. המלחמה משפיעה מאוד על כל ההיבטים של תחום כוח האדם בצה"ל המוצגים בספר — סדיר ומילואים, קבע, שירות נשים, חרדים ועוד — והשפעותיה מנותחות בעיקר בפרקים הראשון והשלישי ובסיכום הספר.

מטרות הספר הן אלה: להוסיף לידע הקיים על צה"ל, על ארגונו ועל תפקודו בתחומי מנהל כוח האדם, שבהם חסרה היסטוריה צבאית; לאפשר למפקדים ולקציני מטה להבין את אופי זיהוי האתגרים ואת מתן המענים בתחום זה; לעורר חשיבה וגם להציע המלצות בהקשר למנהל כוח אדם בצה"ל. המחקר, שהוא הבסיס לספר, נשען על מגוון רחב של מקורות ראשוניים הקיימים בצה"ל, בארכיון צה"ל ובמערכת הביטחון, על דוחות של ועדות חיצוניות ועל מאמרי עיתונות המציגים את העמדה הציבורית בתחום כוח האדם. תקוותי היא כי ספר זה ישמש נדבך נוסף בבסיס הידע של ממלאי התפקידים המשרתים בצה"ל ויאפשר לארגון בכללותו ללמוד ולהשתפר.

תא"ל (מיל') ד"ר מאיר פינקל

ראש תחום מחקר במרכז דדו

מבוא

תיחום המחקר ומטרותיו

על כוח האדם בצה"ל נכתב הרבה מאוד בהקשר יחסי צבא־חברה, והכתיבה עסקה במגוון נושאים, ובהם: קליטת עלייה; מילואים; גיוס חובה — הרכבו החברתי והשתנותו לאורך זמן; גיוס נשים והמתחים שיש בשירותן ביחידות מעורבות; שונות חברתית ותרבותית בתוך יחידות הצבא; גיוס חרדים; כוח אדם טכנולוגי לעומת לוחמים ועוד.

מעט יחסית נכתב על מנגנוני "מִנהל כוח אדם" — כיצד צה"ל מזהה אתגרים בתחום כוח האדם, על מרכיביו השונים, מה דפוסי המענה שלו להם וכדומה. לדוגמה, מחקרים על מנגנון המיון והשיבוץ בצה"ל, או המנגנונים השונים שבהם עשה צה"ל שימוש להרחבת היקף כוח האדם אחרי מלחמת יום הכיפורים,¹ אם כי גם כאן הניתוח מתמקד בהיבטים הקשורים ליחסי צבא־חברה במובנם הכללי, ועוסק הרבה פחות במקצוע הצבאי או במקרה שלנו באופן פעולתו של אגף כוח האדם של צה"ל.

אתגרים ומענים בתחום כוח האדם מופיעים לרוב כהיבט משני — ולעיתים זניח — בזיכרונותיהם של מפקדים, כמו רמטכ"לים וקצינים בדרגת אלוף. גם כאשר הם מוזכרים, לרוב מדובר בהקשרי צבא־חברה, כגון "נערי רפול". חריגה היא האוטוביוגרפיה של אלוף אלעזר שטרן, שנטייתו לעסוק בענייני כוח אדם ניכרת בתפקידיו כמפקד בה"ד 1, כקצין חינוך ראשי וכראש אכ"א [אגף כוח אדם].²

סוגה ייחודית של עבודות בתחום כוח האדם היא מסמכי סיכום של ועדות, שחלקם פנימיים בצה"ל וחלקם פורסמו לציבור, בתחומים שונים, כמו משך שירות החובה, שירות נשים, מודל הקבע, שירות לאומי, שירות חרדים (ראו חלק א' / פרק 1) ועוד. מסמכים אלו עוסקים בבעיה תחומה, לרוב "סוג" כוח אדם ספציפי, ובתקופה ספציפית שבה התפתח משבר — אמיתי או מדומיין. הפרסומים מעידים על האתגר ועל המענה האופייניים לתקופה זו, אך הם אינם מחקרים סדורים, ולכן הם אינם מאפשרים ניתוח משמעותי ולרוב נעדרים פרספקטיבה ארוכת שנים. קיימת גם ספרות מצומצמת על אכ"א — גוף מנהל כוח האדם בצה"ל — אך היא בעיקרה ספרות מורשת ולא ניתוח מדעי.

ספר זה מתמקד במרכיבים מרכזיים ב"מנהל כוח אדם" — "שם כולל לפעולות הניהול, התכנון, הארגון, הבקרה, התקצוב וכיו"ב, המיועדות לאכן, להכין, לגייס, למצות ולפתח את כוח האדם לפי צורכי הצבא, לטפל בפרט ובחינוכו, לטפל ברווחת הנפגעים ובבני משפחותיהם ולקיים את סדרי המשטר והמשמעת בצבא".³ מטרת הספר כפולה: הראשונה היא לשמש צעד ראשון בבניית מסד היסטורי — לתעד את ההיסטוריה של תחום מנהל כוח האדם בצה"ל. לצה"ל יש תיעוד של היסטוריה עשירה בכל תחום צבאי — לחימה (מלחמות, קרבות, קבלת החלטות, מנהיגות), עשייה מודיעינית, פיתוח אמצעי לחימה ועוד. לצה"ל גם היסטוריה עשירה של אתגרים ומענים בתחום כוח האדם, אך רובה אינו מתועד. ספר זה הוא ניסיון להתחיל בכיסוי הפער המחקרי הקיים בתחום זה. המטרה השנייה היא להוות מקור אמין להבנת אתגרים בהווה ובעתיד: איך ובאיזה שלב של התפתחות הבעיות זוהו? ואיך פותחו המענים — מאין הגיעו הרעיונות? מה היו הקשיים שבהם נתקל מתן המענה? וכדומה.

המחקר מעלה כי בעיסוק בכוח האדם ישנו דמיון ניכר בין תקופות שונות, לעיתים רחוקות מאוד בזמן. אפשר להסביר את הדמיון בכך שבני אדם — שיקוליהם, רצונותיהם ומערכת היחסים שלהם עם הארגון שבו הם משרתים, וכך גם הרצון הבסיסי של הצבא להשאיר את הטובים ולייצר לעצמו ודאות באיוש — נשארים קבועים יחסית להשתנות בתחומים צבאיים אחרים, כמו טכנולוגיה, תפיסות לוחמה ועוד. הגורם האנושי בעשייה הצבאית נשאר יציב יחסית (עם שינויים מוגבלים) ביחס לאויב ולמרכיב הטכנולוגי. עובדה זו עושה את ההיסטוריה של מנהל כוח אדם חשובה במיוחד לעתיד, עקב היכולת ללמוד ממנה וייתכן שאף לחזות בעזרתה אתגרים עתידיים.

בשונה מסדרת הספרים שנכתבו על ידי המחבר, ועניינם המפקדות הבכירות בצה"ל — 'הרמטכ"ל', 'המטכ"ל', 'מפקדת חיל האוויר', 'מפקדות היבשה' ו'אמ"ן' — ספר זה אינו מתחיל מנקודת המבט הארגונית. זהו אינו ספר על אגף כוח האדם, אף על פי שגופי האגף ומפקדיו נוכחים בו כמעט בכל עמוד. הספר עוסק באתגרים בתחום כוח האדם ובמענה שניתן להם מזווית מבט המשלבת את גופי מנהל כוח האדם, מפקדי הצבא שעסקו בעניין ויחסי צבא־חברה — הממשק של צה"ל והמשרתים בו עם החברה והכלכלה.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*