המוח האידאולוגי

פרולוג:

פוטנציאל פעולה

כל מה שצריך זה אמונה. אמונות נותנות לנו ודאות — או לפחות מראית עין של ודאות כאשר אנחנו לא באמת בטוחים. אמונות חושפות את התשוקות העמוקות ביותר שלנו — או לפחות גורמות לכך שיהיו דברים שחשובים לנו. אמונות מפגישות אותנו עם אנשים אחרים באמצעות מטרה משותפת ההופכת אנשים שזרים זה לזה לקהילה אוהבת. זה משמח! ואם כל האמונות האלה מתלכדות לכדי השקפת עולם פחות או יותר קוהרנטית, אנחנו יכולים להכריז בגאוות ניצחון שיש לנו אידאולוגיה: מערך אמיתות ועקרונות מוסר שלאורם אנחנו חיים ושמשותפים לנו ולאחרים. כמה קל!

אמונה היא כל מה שאנחנו צריכים. האידאולוגיה שלנו עשויה להיות עתיקת יומין או חדשה, דתית או חילונית, שמרנית או מהפכנית, מתוּוכת באמצעים דיגיטליים או נמסרת פנים אל פנים. היא מכינה אותנו להבחין בין טוב לרע, בין הראוי לבין הפסול, בין בחירה מוסרית לבין בחירה אנוכית. בעזרת דמויות בכירות וסמכותיות, אנחנו חותרים לבנות בעולם הזה אוטופיות מדומיינות ומגבשים אסטרטגיות להימנעות מפורענויות ומאסונות עתידיים. אנחנו מתחילים להתקשט בסמלים חדשים, מאמצים אופנה חדשה, משתלבים במשפחה חדשה, משתתפים בטקסים מתעתעים ולא מובנים, וחשים את האקסטזה של ההתמזגות בקולקטיב המקבל אותנו כחברים בו בשמחה. המוח שלנו — איבר המנסה ללא הרף להבין את העולם שסביבנו ולחוש שייכות לאחרים — המוח שלנו מתענג על האידאולוגיה שזה מקרוב רכשנו לעצמנו.

מה כבר יכול להשתבש?

ישבתי במעבדה אוניברסיטאית חשוכה — חדר קטנטן המוקף קירות שחורים. בדרך כלל, המעבדה עם התאורה המעומעמת הייתה שייכת לחוקרי שינה שהזמינו נבדקים לשכב על מיטה מאולתרת ומדדו את הפעילות החשמלית במוחם בזמן מנוחה, בעת ששקעו בחלומות. אבל אותי עניין ההפך משינה: אני באתי לשם כדי לחפש את החתימה העצבית של בחירה, של רצון חופשי. במהלך קיץ ארוך הצמדתי אלקטרודות לקרקפות של נבדקים וצפיתי בגלי המוח שלהם מרקדים על המסך — קווים סוערים נוסקים וקורסים — חושפים תהליכים בלתי נראים. בניסויים האלה בדקתי כיצד נראים מוחות בשעת ציות להוראות בהשוואה למוחות במצב של גיבוש החלטות באופן חופשי וספונטני. באמצעות הטכניקות של מדעי המוח למדתי שפעולות הנעשות מתוך ציות מעוררות דפוסי פעילות עצביים שונים באופן ניכר מהדפוסים המאפיינים בחירות חופשיות.

בתקופה ההיא הייתי סטודנטית לפסיכולוגיה באוניברסיטת קיימברידג' והתעניינתי בתפיסה חושית וברצון חופשי מנקודת הראות של מדעי המוח. הלהיב אותי הפוטנציאל של מדעי המוח להשיב לשאלות לגבי התודעה האנושית — מה ההבדלים בין תחושות מודעות ללא מודעות, כיצד נוצרים רשמים בלתי מודעים — ולכן התנדבתי לשמש כעוזרת מחקר בפרויקטים של המרצים שלי בסופי שבוע ובחופשות.

שעות אחר הצהריים שטופות השמש של הקיץ עברו עלי בחדר ניסויים קטן ללא חלונות, שם הדבקתי חיישנים לעור עם ג'לי דביק והצמדתי שוב ושוב רשת לוחיות מתכת וחוטים לראשיהם של נבדקים. בשעות הערב ניתחתי את התוצאות והתמקדתי באחת היחידות הקטנות ביותר במדעי המוח: הפוטנציאל החשמלי הקודם לכל תזוזה, רצונית או כפויה. תחת הזוהר של האותות העצביים חיפשתי את הסימנים שמתחת לפני השטח, הלא מודעים, של חופש הבחירה האנושי.

אך זה היה בשנת 2015, ומחוץ לחדר המעבדה נטול השמש, עלו צורות חדשות של פונדמנטליזם. כששמעתי את החדשות על נערות בריטיות שנמשכו לנסוע לסוריה כדי להצטרף למדינה האסלאמית הציקה לי שאלה: מדוע דווקא הנערות האלה התפתו ללכת בעקבות אידאולוגיה קיצונית? פרשנים רבים ייחסו זאת לגורמים דמוגרפיים ולסכנות האינטרנט: קלות הדעת של גיל הנעורים, היעדר חינוך ליברלי, הסכנות הטמונות בחוסר ביטחון כלכלי או תרבותי. אבל ההסברים האלה הרגישו לא מספקים. אנשים רבים מתמודדים עם אתגרים סוציו־אקונומיים וטכנולוגיים. הדמוגרפיה לא מכתיבה את היעוד. אז מדוע הצטרפו הנערות המסוימות האלה למלחמה אידאולוגית שהובילה לגירושן מביתן ולמחיקת חירויותיהן? מדוע הן ולא אחרות? אולי לא די בדמוגרפיה ובפסיכולוגיה עממית כדי להבין את הסיפור המלא. אולי משהו במוחן של הצעירות האלה הפך דווקא אותן לפגיעוׄת.

הייתי סקרנית לראות אם יעלה בידי לחבר בין השיטות הקוגניטיביות של מדעי המוח שלמדתי לאהוב לתחום הפוליטיקה, ולהשתמש בהן כדי לענות על שאלות לגבי אידאולוגיות. האם יתכן שנטייה של אנשים מסוימים להימשך להשקפות עולם קיצוניות נעוצה בתכונות קוגניטיביות וביולוגיות מסוימות? האם יכולים להתרחש בתודעה האנושית שינויים עמוקים בעקבות נהייה אחר אידאולוגיות דוגמטיות?

התחלתי לערוך את הניסויים שלי בחודשים הסוערים שלאחר משאל העם על הברקזיט בבריטניה ומעט לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית של 2016, והייתי חלק מגל המדענים הראשון שהשתמשו בשיטות קוגניטיביות ובשיטות ממדעי המוח כדי לחקור את מקורותיה ואת השלכותיה של החשיבה האידאולוגית. גייסתי אונליין משתתפים מרקעים מגוונים ועם השקפות מכל הסוגים, ממסורתיוֹת ועד לאולטרה־פרוגרסיביוֹת — מפּעילים רדיקליים שכתבו בפלטפורמות ימניות ועד למתבגרים גרמנים תושבי ברלין המאוחדת ופנסיונרים מבוגרים בכפרים בריטיים נידחים. ניצלתי שיטות חדשניות שאפשרו לאלפי משתתפים להשלים את הניסויים בנוחות מביתם ושיתפתי פעולה עם עמיתים מהעולם כדי לאסוף סריקות מוח ודגימות גנטיות של משתתפים נבחרים במעבדות אוניברסיטאיות.

הבחירה לחקור אידאולוגיות בעזרת הערכות קוגניטיביות וטכנולוגיות סריקת מוח הייתה חריגה. רק קבוצות מחקר בינלאומיות מעטות התעניינו בחיבור בין ביולוגיה לבין חקר הפוליטיקה. אסטרטגיית המחקר הזאת הייתה כרוכה בסיכון גבוה אך יכלה להניב תוצאות מתגמלות. והיא אכן השתלמה.

טכניקות מדעיות מודרניות מאפשרות לנו כעת לחקור את עומק החדירה של אינדוקטרינציה לתוך מבני המוח — כמה עמוק אל תוך הגוף והנפש אידאולוגיה באמת יכולה לחדור. גילינו שכדאי להתמקד בחקירת מוחות הנתונים להשפעת חינוך אידאולוגי. מחקר מדוקדק חושף מה אידאולוגיות יכולות לעשות לגופנו וכיצד שיטות מוסר מחמירות חודרות עד לפינות הנידחות ביותר של התודעה האנושית. המדע יכול לעזור להבין למי יש פוטנציאל לנהות אחר אידאולוגיות קיצוניות ומדוע מוחות מסוימים פגיעים בעוד שאחרים גמישים וחסינים יותר.

המתבגרות הבריטיות שעברו רדיקליזציה בחדרן, במסיבות שינה ודרך הסמארטפון, היו מקרים יוצאי דופן של תהליכים רגילים — תהליכים שיכולים להתרחש בכל מוח ושמוחות מסוימים פתוחים להתרחשותם יותר מאחרים. יש בינינו הבדלים מבחינת הסיכון, ורמזים לכך טמונים בתאים, בגוף ובנרטיבים האישיים שלנו.

סביבה דוגמטית יכולה אמנם ליצור הרגלים והתנהגויות כפייתיות, שבעיני צופים מן החוץ נראים פסיביים ואוטומטיים, כמעט חפים ממחשבה, אך כשאנחנו חוקרים את המוח האידאולוגי מתברר לנו שמתרחשים בתוכו תהליכים מתוחכמים ודינמיים. נוירונים רוחשים, יורים במסונכרן ומשחררים פוטנציאל פעולה עם כל צעד צייתני. מקורות השכנוע האידאולוגי שלנו מקורם בתוך גופנו, ושם אפשר גם להרגיש ולראות את תוצאותיהן של האמונות האידאולוגיות שלנו.

ספר זה שוזר יחדיו מדע, פוליטיקה ופילוסופיה כדי לאתגר את הבנתנו לגבי המשמעות של קיום כבני אדם המנסים לצוף בין גלים סוערים של אמונות עזות. אפשר לקרוא את הספר מתוך מחשבה על אידאולוגיות שונות — על תנועות לאומניות, על דוֹגמוֹת דתיות, על השקפות עולם גזעניות, על כתות קונספירטיביות, על "ימין קיצוני" ועל "שמאל קיצוני" ועל אידאולוגיות פוליטיות שאולי עוד אין לנו המרחק הנדרש כדי להבחין בהן.

אף על פי שנעסוק במדע החוקר אמונות ובתוצאות של ניסויי מעבדה, הביקורת על האידאולוגיה אינה תרגיל של התבונה הטהורה. יש לה השלכות מעשיות. עליה להביא בחשבון את הדברים שאנשים מושקעים בהם רגשית: במסורת או בהיסטוריה; בקבוצות ובקולקטיבים; בעקרונות, קטגוריות וכללי מוסר מנחים; באנשים שעולים בזיכרוננו לשמע המילה "אידאולוגיה". סוגים רבים של אהבה ומְסִירוּת מוטלים על הכף.

ספר זה מתאר מדע חדש ורדיקלי הדוחק בנו לחשוב אחרת על האידאולוגיות שלנו ועל הסיכונים הכרוכים באימוץ דרכי חשיבה נוקשות. הוא מגלה שעמדותינו הפוליטיות אינן שטחיות: הן יכולות להיות נוכחות בתאי גופנו. עם מיקרוסקופ של מדענים, סקרנות של פילוסופים, תקווה של הומניסטים ואמפתיה ודמיון של אזרחים מעורבים נביט למעמקי המוח האידאולוגי בתקווה שהניגודים בין פתיחות ושנאה, חדשנות ומסורת, חירות ויעוד שנכפה, יגלו לעינינו גם כיצד נראה מוח חופשי, סובלני ואותנטי.

I:
סמלים

1:

קניין אידאולוגי

אנחנו אומרים ש"יש" לאנשים אידאולוגיה, כאילו אידאולוגיה היא כמו מזוודה או בננה. אנחנו מדמיינים אידאולוגיות כדברים חיצוניים לנו, כמו חפצים שאפשר להחזיק, לאהוב או לזרוק. לפעמים אנחנו מחליפים אידאולוגיה ישנה באידאולוגיה חדשה ונוצצת יותר. לפעמים אנחנו מתנהגים כמו אוונגליסטים המנסים לדחוף אידאולוגיה לידיהם של מי שאינם משוכנעים. קחו!

אנחנו מחליפים בינינו פריטי קניין אידאולוגיים ומתרברבים בערכם של הפריטים האחרונים שרכשנו. אבל אולי טעות לחשוב שאידאולוגיות הן פריטים שאנחנו מחזיקים, מטען שאנחנו נושאים; שאידאולוגיות קיימות איכשהו מחוצה לנו.

כן, אנחנו מחזיקים באמונות, אך קורה גם שהן אלה שאוחזות בנו. הודות לאמצעי מדידה רבי עוצמה, כיום ניתן לראות את השלכותיה של נוקשוּת אידאולוגית עד לרמות התפיסה, הקוגניציה והפיזיולוגיה האנושיות, ואפילו ברמת התהליכים העצביים. גופנו אינו אטום בפני האידאולוגיות המקיפות אותנו: אמונות משתקפות בביולוגיה.

בשונה מעקבות בחול, את העקבות שמטביעה אידאולוגיה קשה למחות. תגליות מדעיות עדכניות מראות שהמוח האנושי סופג אמונות אידאולוגיות בעוצמה ובצמא. הרי המוח שלנו הוא איבר מופלא שלומד מהסביבה בקלות. במהירות מסוכנת. לכן כשאנחנו מוקפים בשיטות דוגמטיות, גופנו סופג ברצון אמונות ודרכי חשיבה נוקשות כאלה. כללים וטקסים חוזרים ונשנים משרים קהות: עם כל חזרה וכל ביצוע של הפעולות השגורות מתחזקים הנתיבים העצביים שביסוד ההרגלים, ואילו קישורים מנטליים חלופיים — יותר מקוריים אך פחות מתורגלים — נוטים להתנוון. רבים מאיתנו יודעים אינטואיטיבית שאידאולוגיות מכתיבות את התנהגויותינו החברתיות ואת הרגישויות המוסריות שלנו, אבל פחות ידוע שחזרתם של כללים וטקסים אידאולוגיים מגיעה בסופו של דבר ממש עד לתאי גופינו.

כאשר מבנים נוקשים וסמכותניים מקיפים אותנו מכל עבר, זאת לא בעיה חברתית או פוליטית גרידא. זוהי בעיה אישית ביותר עבור כל אחד מאיתנו. אידאולוגיות עלולות לסכן את בריאותנו הנפשית ולאיים על יכולתנו להיות אותנטיים. גופנו לומד לבטא שכנוע אידאולוגי בצורות עמוקות ומטרידות. אם לא נבין מהן אידאולוגיות ומה הן עושות לנו, צורות שונות של קיצוניוּת יתפתחו ויתפשטו באין מפריע בחברות הסובלניות שבהן אנחנו חיים. וכל עוד לא נבין את התמורות המתחוללות במוח כשהוא נתון להשפעותיהן של דוקטרינות אידאולוגיות, לעולם לא נוכל להיות חופשיים באמת.

מוֹכְרים לנו את התפיסה לפיה אידאולוגיות הן נצחיות ובלתי משתנות, אך לאמיתו של דבר הן נזילות וניידוׄת — אשכולות של רעיונות שמִשתנים ללא הרף ולובשים צורות חדשות בכל דור. השקפות עולם אידאולוגיות יכולות לעבור צד ולהחליף העדפות מדיניוּת. מפלגות מסורתיות מקדמות רפורמות רדיקליות בעוד שתנועות פרוגרסיביות מהססות לחדש. אנשים מנופפים ברובים בשם החיים. סיסמאות בעד השלום משמשות להסוואת דחפים אלימים. טרור עלול להשתלט על מאבק לחירות ודרישות לחירות עלולות להיתפס כטרוריסטיות.

מאבקים אידאולוגיים דומים למשחקי שפה. מילים נזרקות, מכשירים רטוריים מוטחים ביריבים המתחמקים מהם רק בקושי. "ריאקציונרים", "מהפכנים", "שמרנים", "פרוגרסיבים", "חתרנים", "גזענים", "רדיקלים", "קנאים". נדיר שאנחנו יודעים מה משמעותן של התוויות האלה או את מי הן מתארות. ג'ורג' אורוול העיר ש"שפה פוליטית… בנויה כך שתגרום לשקרים להישמע אמיתיים ולרצח להיראות מכובד, ולשוות מוּצקוּת למשב אוויר".² מתוך חתירה לזֶהוּת ולבהירות אנחנו משייכים אנשים ורעיונות לקטגוריות פשוטות ומובחנות. "השכנה שלנו פנאטית!" "המתבגר שלנו טיפש!" טקסונומיות כאלה מלבבות ומזעזעות אותנו. אך מאחורי הקטגוריות הלשוניות המובחנות האלה מסתתרת המציאות האידאולוגית כפי שחיים אותה באמת — מציאות מבולגנת שיש בה צביעות, גאווה והרסנות עצמית; עם אובדן, שמחה, הומור, חרטה, פחד, היפוכים, שלִילוׄת, מחשבות טורדניות, אינטימיות ואֵבל; עם דמעות והספדים, חיוכים קורנים ומבטים מבולבלים לצדדים.

על אף המורכבויות והסתירות יש לאידאולוגיות שונות מאפיינים משותפים — צורות ההטפה להן ודרכי ביטוי האמונה בהן — בלא תלות במטרותיהן וביומרותיהן. בין שהן לאומניות, גזעניות או דתיות, כל האידאולוגיות מסתננות לנפשם של אנשים בדרכים דומות, והדמיון ביניהן אינו מקרי אלא נעוץ במבנה החשיבה האידאולוגית. כפי שהעיר ההוגה הפוליטי אריק הופר ב־The True Believer (המאמין האמיתי), "יש אחידות מסוימת בכל סוגי המסירוּת, האמונה הדתית, החתירה לכוח, האחדות או ההקרבה העצמית".³ אפשר לעטוף אידאולוגיות בכל מיני צבעים, תחפושות או דגלים, אך יש ראיות שלפיהן בקבוצות אידאולוגיות שונות, מנגנוני הכפייה האידאולוגיים הם פחות או יותר אותם מנגנונים.

כדי לזהות את קווי הדמיון הפסיכולוגיים המשותפים לכל סוגי האידאולוגיות, עלינו להבין מהי אידאולוגיה ואילו דברים אינם אידאולוגיה. הדרך הפשוטה יותר לומר מהי אידאולוגיה היא לומר שאידאולוגיה היא סוג של נרטיב. סיפור מושך על אודות העולם. אך לא כל הסיפורים הם אידאולוגיות, ולא כל צורות מסירת הסיפורים הקולקטיביות הן נוקשות ודכאניות. יש הבדל בין תרבות לבין אידאולוגיה. אידאולוגיות מציעות תיאורים של העולם במונחים מוחלטים ובלוויית הנחיות — כיצד עלינו לחשוב, להתנהג, ולבוא במגע עם אחרים. אידאולוגיות קובעות מה מותר ומה אסור. בשונה מתרבות, שיכולה לחגוג מוזרויות ופרשנויות חדשות, אידאולוגיה אינה סובלת סטייה מכלליה ודורשת התיישרות מלאה לפי תכתיביה. אם סטייה מהכללים מובילה לעונשים חריפים ולנידוי, משמע שעברנו מתחום התרבות לתחום האידאולוגיה.

מפשיזם וקומוניזם ועד לאקטיביזם סביבתני ולאוונגליזם רוחני, קבוצות אידאולוגיות מציעות תשובות מוחלטות ואוטופיות לבעיות חברתיות, כללי התנהגות מחמירים, ומנטליות של קבוצת־פנים (של "אנחנו" לעומת "הם") דרך מעשים וסמלים מיוחדים. מאפיינים אלה קיימים בכל ספקטרום האמונות האידאולוגיות, והם יכולים להופיע אפילו אם את האידאולוגיה מנחים מיטב הכוונות ואידאלים נעלים — אפילו כשהיא מבקשת להגן על כבוד האדם או על יכולתו לשגשג ולפרוח.

אופייני שמדמיינים אידאולוגיה כחזון גדול, מפואר ונישא, בלתי מוחשי, המצוי מעבר לתחום שליטתנו האישית. לשמע שמות המופרחים לחלל האוויר ברוב חשיבות — ליברליזם, פשיזם, קומוניזם, קפיטליזם, סקסיזם, תאיזם או פופוליזם — אין בינינו רבים שיוכלו לתאר במדויק את העקרונות שהם מייצגים ואת שפע משמעויותיהם ופרשנויותיהם. ה"איזמים" האלה, כאילו ירדו משמים, מתווים כיצד לחיות ומכתיבים מה צריכים בני אדם לעשות. הם מלמדים אותנו על היקום וכיצד עלינו להתייחס לאחרים בתוכו. בעיני המאמינים נדמה שהייעוד האוטופי של אידאולוגיה עשוי מחומר נצחי. כוח אדיר המרחף מעל ראשינו, שיש להעריצו ולסגוד לו.

הדימוי של אידאולוגיות כשמימיות וסטטיות תמיד הטריד אותי. אידאולוגיות מתקיימות זו לצד זו, בינינו ובתוכנו, על פני האדמה. לא בשמי ההיסטוריה או במגדלי השן של האליטות הפוליטיות. הן לא מצויות ברובד טרנסצנדנטי נפרד. הן לא יורדות, שלמות וקדושות, מפסגות רמות. אידאולוגיות מצויות בתוך בני אדם, כיחידים, והם אלה שהופכים דוקטרינות חברתיות לחשיבה אידאולוגית, לסגנון מחשבה ששולטים בו כללים מנטליים חמורים וקפיצות מנטליות ממושטרות.

בעוד שרוב ההגדרות תופסות אידאולוגיות כזרמים היסטוריים וכתופעות סוציולוגיות, אותי מעניין לבחון אותן כתופעות פסיכולוגיות. נקודת הראות הפסיכולוגית מאפשרת לנו לשאול מה אידאולוגיה עושה למאמיניה ואת מי היא מושכת במרב הקלות. התמקדות בתהליכים המתרחשים בתוך מוחם של בני אדם יחידים מאפשרת לברר מתי אידאולוגיה מגבילה את חייהם המנטליים של ההולכים בעקבותיה ואם היא יכולה אי־פעם להקנות להם חירות.

אפילו אם אידאולוגיה נראית צוֹדקת, מוסרית, חיונית, נחוצה או יפה, אני מאמינה שיש לבחון אותה בקפדנות. אפשר לחקור את המבנה של אידאולוגיה, את מקורה ואת השפעותיה, ומה היא משנה בנפשם של חסידיה. אפשר לברר מה אידאולוגיה שוברת או משתיקה בנפש; אילו תהליכים ביולוגיים ומנטליים היא מעוותת. האם היא משתלטת בכוח על מוחותיהם של מאמיניה, או שמא היא מניחה להם לתהות ולשוטט בחופשיות?

אפשר לחיות באורח קיצוני ודוגמטי לאור כל השקפת עולם. כל סוג של נרטיב תרבותי שתכליתו להסביר את העולם עלול להפוך לאידאולוגיה חובקת־כל. לכן לא די לברר מה דורשת מאיתנו האידאולוגיה לחשוב; עלינו לנתח גם כיצד היא גורמת לנו לחשוב. כאשר אידאולוגיה דורשת חשיבה נוקשה וריטואליסטית, היא דורשת מאיתנו להכניס הטיות לראייתנו, להשתיק את הספקות המכרסמים בנו, לוותר על הסובייקטיביות שלנו ועל אפשרויות יצירתיות. כאשר אידאולוגיה דורשת חשיבה נוקשה וריטואליסטית, היא דורשת מאיתנו להפוך להיות מישהו אחר. להיות פחות ייחודיים, פחות סקרנים, פחות חופשיים.

בדרך כלל שופטים אידאולוגיות לאור מעלותיהן, חסרונותיהן, ופערי ההיגיון שהן כוללות. הטיות, הטיות, הטיות, אנחנו קובעים. אנחנו מפשפשים במערכי האמונות של יריבינו, וחושפים בהם סתירות וצביעויות, שכבות שונות של נאיביות או של קשיות לב או של בּוּרוּת הראויות לבוז וללעג. אנחנו מותחים ביקורת על נקודות הראות של יריבינו בשל הנחות משפטיות או כלכליות שהן מכילות, בגלל ההשלכות החברתיות השליליות שלהן, או בשל הדמיון שלהן להשקפות עולם מן העבר.

אני מקווה להראות שניתן לחשוב על אידאולוגיות באופן ביקורתי מכיוון אחר — מכיוונו של הפרט; מוחו של הפרט. אני מאמינה שאפשר לשפוט אידאולוגיה על בסיס מה שהאמונה בה עושה לגופם ולמוחם של בני אדם. לבדוק אם אמונה עזה באידאולוגיה מצרה את צעדינו, כובלת את גמישותנו, מגבילה את תגובותינו או מעוררת אותנו לעשות מעשי אלימות. כאשר טווח הפלסטיות ומרחב השינוי שלנו מצטמצמים, ופוחתת הגישה הישירה שלנו לתחושותינו, אנחנו עלולים לשלול מעצמנו את עצם אנושיותנו, וגם לשלול את אנושיותם של אחרים. אנחנו נהיים פחות רגישים, פחות גמישים, פחות אותנטיים. כשמביטים על המציאות מבעד לעדשות אידאולוגיות, התוצאה היא החמצה של עושר הקיום והמרתו בחוויה מדולדלת, סטראוטיפית. חקר המוח האידאולוגי באמצעות טכניקות דימות מוח ובעזרת מבחנים קוגניטיביים מאפשר לשפוך אור על צורות של שליטה שקודם לכן נעלמו מעינינו. הכלים המדעיים מאפשרים לנו לפתח דרכים חדשות לבקר אידאולוגיות.

יתכן שיהיו אידאולוגיות שיעברו בהצלחה את מבחני הביקורת. רבות ייכשלו בהם. יתכן שתוך כדי כך יתעוררו בנו חשדות בנוגע לפריטי קניין אידאולוגיים שיקרים מאוד ללבנו. גישה מדעית לחקר האידאולוגיות תוכל לעודד אותנו לפקפק באלילים, בסמלים, במטפורות ובאוטופיות המדומיינות שלנו. היא תוכל לעודד ניתוח דקדקני ובדיקה עצמית כנה. היא תוכל אפילו להיות בסיס למעשים אישיים או חברתיים. בחינה של המקורות הנוירוקוגניטיביים וההשלכות של אמונותינו — מאין הם באים וכיצד הם משנים את גופנו — תציע רמזים בדבר סוגי מערכי האמונות שייתכן שנרצה לשמור ולגבי אלה שאולי נשתכנע לנטוש.

אמונה עזה בדוקטרינה נוקשה היא תהליך שמתפשט בגוף ומגיע עד לנוירונים. אידאולוגיות אינן מעטפות גרידא של חיינו. הן חודרות דרך העור, דרך הגולגולת, ומגיעות עד לתאי העצב. אידאולוגיות חובקות־כל משפיעות על מבנה המוח בכללותו — לא רק על המוח כאשר הוא נתקל בטענות או בוויכוחים פוליטיים. המדע מתחיל לגלות שניתן לצפות בהדים עמוקים של אידאולוגיות במוח אפילו כאשר אנחנו כלל לא עוסקים בפוליטיקה. המוח מפנים אינדוקטרינציה ולומד לבטא אותה בדרכים עמוקות ופתלתלות. הטקסים החברתיים שאנחנו לומדים לבצע יכולים להפוך למציאות הביולוגית של נפשנו ושל גופנו. לכן קיימת הסכנה שכאשר אנשים חיים עמוק בתוך אידאולוגיה נוקשה, היא לא רק תעצב את דעותיהם הפוליטיות ואת טעמיהם המוסריים, אלא תשפיע גם על מבנה מוחם בכללותו.

הערות

2 George Orwell, Why I Write, Great Ideas 20 (London: Penguin Books, 2004).

3 Eric Hoffer, The True Believer: Thoughts on the Nature of Mass Movements (New York: Harper Perennial Modern Classics, 2010), p. xii.