חנות השמלות של גברת שלטון

פרק 1
12 בנובמבר 1941
 

בגיל עשרים ושמונה, איזי שֶלטון היתה אמורה כבר לדעת איך לסדר את השיער הלח שלה ברולים תוך כדי עמידה על הראש ושירת "אלוהים נצור את המלך". אבל היא והשיער שלה מעולם לא ראו עין בעין. במשך שנים היא לא טרחה להיאבק בו בבוקר ובלילה, ופשוט משכה אותו לאחור ואספה אותו בקוקו נמוך בעזרת פיסת בד או סרט כלשהו שהיו בהישג יד. עד שלפני חצי שנה היא החליטה להשקיע מאמץ בשיפור ההופעה שלה. השינוי גרם למיס ריד, העובדת הוותיקה ביותר של אמא שלה, לזקוף גבה ולהשמיע הערה עוקצנית על הנשים המטופשות שמתגנדרות לכבוד כל החיילים, המלחים והטייסים שמגיעים ללונדון. אם היא באמת היתה מבקשת למשוך תשומת לב גברית, ייתכן שאיזי היתה מסמיקה, אורזת את הרולים ומחליטה לא לטרוח. עם זאת, כיוון שהרבה יותר מכך היה מונח על כף המאזניים, הרולים נותרו מונחים בצלוחית על שידת האיפור הקטנה מעץ בפינת חדר השינה שלה והמשיכו להקניט אותה משם.

באותו בוקר היא הצליחה ליצור בעזרתם את התלתלים המבוקשים, אבל המסרקיות, העשויות חיקוי של שריון צב, הן שעשו לה צרות. היא תלשה את המסרקית שהתחילה להחליק מהרקה השמאלית שלה ותחבה אותה בחזרה למקום, אף שהפלסטיק שפשף לה את הקרקפת. היא נרתעה, אבל רק לרגע, ואז סובבה את הסנטר מצד לצד, כדי לוודא שהמסרקיות מימין ומשמאל תואמות. היא החליטה שהן יושבות פחות או יותר באותו גובה ועתידות להישאר כך לפחות עד שתוודא שהחנות מוכנה לפתיחה, ואז קמה משולחן האיפור והציצה בשעון שלה. השעה כבר היתה שמונה וחצי.

היא מאחרת.

היא לבשה קרדיגן בצבע חום־שוקולד ויישרה את השוליים כך שהיו מתוחים כמו שצריך על חולצת הכותנה הלבנה. אחר כך חצתה את חדר השינה שלה, פתחה את הדלת ועצרה להקשיב לקולות שעלו מהמטבח בדירה. כלום.

היא כיווצה את המצח והציצה לאורך הפרוזדור הקצר לכיוון החדר של אמא. הדלת היתה סגורה, ומתחתיה לא הסתנן אור. היו זמנים שבהם, אם לא היתה שומעת את הקומקום שורק או את אמא מזמזמת בזמן שמרחה בנדיבות חמאה על פרוסות לחם עבות, איזי היתה מניחה שהיא הקדימה לרדת לחנות. אבל בימים אלה חמאה ותה חולקו בקיצוב, ומגי שלטון לא היתה כתמול שלשום.

איזי רכסה את כפתורי אם הפנינה בקרדיגן שלה ופנתה אל המטבח. כפי ששיערה, הוא היה ריק ומסודר, בדיוק כפי שנראה כשסיימה לנקות אותו אתמול בלילה.

אמא עוד לא קמה.

היא מילאה את הקומקום הכבד במים ושמה אותו על הכירה לחימום. אחר כך מדדה בקפידה עלי תה בכמות שתספיק לספל אחד ושפכה אותם לקנקן המפוספס כחול ולבן, בעל הפייה הסדוקה. היו זמנים שבהם בבית שלטון היה בלתי מתקבל על הדעת לחלוט פחות מקנקן תה מלא, אבל הזמנים האלה היו לפני המלחמה. עכשיו בזבוז נחשב לחטא, ולכן, אם הכינה תה רק לעצמה, איזי השתמשה בעלים יקרי הערך בדיוק בכמות הדרושה להכנת חליטה והשאירה את המשקע בקנקן למקרה שאמא תרצה למזוג עליו מים חמים ולהכין לעצמה ספל תה כשתקום.

כשהתה היה מוכן, איזי מילאה את הספל ועיוותה את פניה בשעה שהוסיפה מעט אבקת חלב. היא יצאה מהדירה שהיתה לה לבית מאז שהיתה בת שבע, ירדה במדרגות ופתחה את הדלת למטה, שהפרידה בין הדירה למעלה לבין החנות. היא פנתה ימינה לפרוזדור הצר שאורכו היה כאורך החנות והגיחה לתוך העולם של חנות השמלות של גברת שֶלטון.

חדר הקבלה של החנות אולי לא היה מרשים כל עין. הוא היה חלל גדול ופתוח, ובו חלון גדול שפנה לרחוב גלֶנגָל. ככל שאיזי זכרה, בובת התצוגה שבחלון הציגה תמיד את מה שמגי שלטון חשבה שעשוי למשוך את תשומת לבן של עוברות אורח. באותו בוקר היא היתה לבושה במעיל צמר שחור עם תפרים נסתרים וקו מותן נמוך בצד שמאל. איכות התפירה לא היתה מוטלת בספק, אבל ברגע שאמא סידרה את המעיל על בובת התצוגה, איזי ידעה שזאת טעות.

"מה דעתך?" שאלה אמא ועשתה צעד לאחור כדי להתפעל מהמעיל.

"הוא יפהפה, אמא," התחילה איזי לענות בזהירות, "אבל אני חוששת שהוא קצת מיושן."

"למה את מתכוונת?" שאלה אמא בחדות.

"אה, שום דבר בעצם."

"לא, אני רוצה לשמוע את מה שיש לך להגיד. אמרת שהוא מיושן, אז ברור שאת חושבת ככה."

לבה של איזי הלם כשהיא התאמצה למצוא את הדרך הדיפלומטית ביותר להגיד לאמא שלה את האמת, מפני שהיא שאפה שההחלטות האלה יופקדו בידיה. רצתה להוכיח את עצמה.

"אני חושבת שזה העיצוב," היא אמרה לבסוף, אחרי שהחליטה שהאמת העירומה היא המדיניות הנכונה אם היא רוצה שאמא תתייחס אליה ברצינות ותראה בה את בעלת החנות בעתיד. "הגזרה קצת מרובעת לעומת הגזרה שנחשבת מודרנית, וב'ווג' לא הציגו קווי מותן נמוכים כבר הרבה זמן."

אמא כיווצה את השפתיים. "זה מעיל טוב לאישה שרוצה להשקיע בבגדים שיחזיקו מעמד. הנשים שקונות אצלנו מחפשות איכות, לא אופנה, והן יראו את האיכות ברגע שהן יסתכלו על המעיל הזה."

"אני רק חושבת שאולי כדאי שננסה משהו קצת שונה," אמרה איזי. היא הושיטה את היד מתחת לדלפק והוציאה את אחת ממחברות הרישום שלה, שהיו תמיד בהישג יד. היא דפדפה עד שהגיעה למעיל שציירה רק שבוע קודם לכן. "משהו כמו זה."

היא הסתכלה על אמא כשבחנה מקרוב את העיצוב, את הגזרה הצמודה שמחמיאה לגוף הנשי ואת החצאית המתרחבת קלות. לא היו קישוטים, רק קווים נקיים ששיוו לעיצוב מראה אופנתי. לרגע היא קיוותה שזה יהיה הבגד שאמא תסכים להוסיף להיצע שבחנות, אבל אמא נענעה בראשה.

"זה לא מתאים לחנות השמלות של גברת שלטון, איזי," היא אמרה.

וכך, בבת אחת, לבה של איזי צנח ארצה.

עכשיו היא הסתובבה בחנות, לגמה מהתה והשתדלה לא לחוש טינה כלפי המעיל שאמא העדיפה על פני הדגם שלה. היא בדקה שאין מריחות ידיים על החלון ועל הדלת, סידרה כמה דפים שהיו מונחים על הדלפק, כך שיסתירו את הקופה, והברישה את כיסאות הקטיפה שעליהם ישבו הלקוחות כשהסתכלו ברישומים של אמא ובחרו צבעים או בדים, או בזמן שהמתינו למדידות.

כשהיא השתכנעה שהחנות תעבור בהצלחה אפילו בחינה מדוקדקת של אמא, איזי נכנסה לחדר המדידות מבעד לדלת הצבועה בלבן שבאחורי החנות. שלוש השתקפויות של עצמה הסתכלו עליה ממראת הטריפטיכון העצומה. במרכז החדר היתה במה עגולה ששולי הקטיפה שלה מקושטים בציציות, ועליה עמדו הלקוחות כשאיזי ואמא עשו את מעשה הקסם האמיתי שעושות תופרות: המדידה.

בילדותה, איזי אהבה להסתכל על אמא מקפלת ונועצת סיכות, כך שבגד כלשהו התאים לצורתה הייחודית של כל לקוחה. אחרי שתפסה אותה מציצה מאחורי הדלת פעם אחת יותר מדי, אמא אמרה לה שהיא יכולה להצטרף אליה, בתנאי שתביא תועלת. תפקידה היה להביא דוגמאות בדים וקישוטים, למזוג תה או להעביר לאמא סיכות או פיסות גיר בזמן שהיא שוחחה עם לקוחה. לבסוף, אמא היתה מתרחקת מעט לאחור ומכריזה שהבגד מתאים "באופן מושלם", ואיזי היתה מתבוננת באישה שעל הבמה מסתובבת אל המראה ומביטה בשביעות רצון ובאושר בבגד היפהפה שלה.

כשעזבה את בית הספר בגיל ארבע־עשרה, היא נהפכה לעוזרת של אמא. התפקיד היה מיועד לאחותה הגדולה, סילביה, אבל לסילביה לא היה שום כישרון לתפירה, והיא נאלצה לעסוק בהנהלת החשבונות, במשלוחים ובמטלות מזדמנות.

איזי שמחה בסתר על האחריות שהקנה לה התפקיד החדש ועל תשומת הלב של אמא, שבאה עמו. בתחילה היא רשמה את מידות הלקוחות ובהמשך עשתה את המדידות בעצמה. אחרי שהגישה לאמא סיכות, התחילה לסמן בעצמה בסיכות את השוליים, את דשי השרוול ואת הכתפיים. ואחרי שהלקוחה יצאה מהחנות, אמא הדריכה אותה כיצד לתרגם את המידות לבגד שיתאים לה באופן מושלם. היא לימדה אותה טכניקות שונות ליצירת הבגדים ודרשה ממנה לחזור על כל פרט שלא השביע את רצונה, לפני שהתקדמה ללמוד משהו חדש. כשמלאו לאיזי שמונה־עשרה, אמא החליטה שהיא מיומנת דיה להיות תופרת בזכות עצמה.

במשך שנים אמא התייחסה אליה כפי שהתייחסה אל מיס ריד או אל כל אחת מהתופרות האחרות שהועסקו במתפרה. אבל בשנתיים האחרונות החלה איזי בהדרגה לעסוק בהיבטים נוספים של ניהול החנות. המלחמה הדאיגה את כולם יותר ויותר, ואמא נותרה ספונה במשרד שלה פרקי זמן ארוכים יותר ויותר ועברה על מסמכים. כך, איזי החלה לטפל לבדה במדידות והטריחה את אמא רק במקרה שהתעוררה בעיה. היא היתה יושבת מול לקוחות בחנות, ובחיקה מחברות הרישום הכבדות של אמא, המלאות בדגמים שהחנות מציעה. הן דפדפו וחיפשו משהו שיתאים לצרכיה של הלקוחה. אחרי שהן בחרו דגם, בד וצבע, איזי היתה עושה את המדידות ואז קראה לאמא להעיף מבט אחרון בהזמנה.

כל האחריות החדשה הזאת היתה מרגשת, אבל עם חלוף החודשים, איזי הרגישה שהיא רוצה יותר.

באותו בוקר היא עמדה בחדר המדידות, ואצבעותיה השתוקקו לאחוז בעיפרון ובמחברת הרישומים, אבל היא ידעה שאם אמא תרד למטה ותראה שהיא מציירת במקום לפתוח את החנות, היא תינזף על בזבוז הזמן. לא. היא תצייר אחר כך, כשאמא תהיה מאחורי דלת המשרד הסגורה ומיס ריד תטרח על מכונת התפירה שלה.

נקישה על דלת החנות ניערה אותה ממחשבותיה. היא הרימה את מבטה ונשמה נשימה עמוקה ומחזקת למראה המבט הזועף על פניה של מיס ריד מעבר לזכוכית הרטובה מגשם.

איזי פתחה את מנעול הדלת ועשתה צעד לאחור כדי לאפשר לתופרת להיכנס. "בוקר טוב, מיס ריד."

"אני לא רואה מה כל כך טוב. מהרגע שיצאתי מתחנת פדינגטון יורד מבול," אמרה מיס ריד בזמן שניערה מעליה את מעיל הגשם הרטוב והתיזה טיפות על רצפת העץ של החנות. "אני אתפלא אם יגיעו היום לקוחות."

איזי החניקה אנחה למשמע האמת הזאת כשהלכה אחרי מיס ריד לאורך הפרוזדור.

"איפה גברת שלטון?" שאלה מיס ריד מעבר לכתפה כשהיא נכנסה למתפרה.

"עוד לא ראיתי אותה הבוקר."

היא חשדה שלמיס ריד, שהיתה לה דעה על כל דבר שנוגע לחנות — ועל העולם כולו, בעצם — בטח תהיה דעה גם על זה, אבל האישה המבוגרת הסתפקה במשיכת אף.

מיס ריד רעת המזג היתה חלק בלתי נפרד מחנות השמלות של גברת שלטון, מתוקף היותה העובדת הראשונה של מגי שלטון. עכשיו, כעבור קרוב לעשרים שנה, היא עדיין היתה מעוגנת במקומה לצד מכונת התפירה הקרובה ביותר לקיר האחורי של המתפרה. אפילו אחרי נסיגת בעלות הברית מדנקרק באביב האחרון, כשמיס בל ומיס פרקר עזבו שתיהן והצטרפו לשורות חיל העזר האווירי לנשים, ה־WAAF, מיס ריד המשיכה לתפור. איזי נאלצה להודות שהיא לא יודעת כיצד הן היו מסתדרות בלעדיה.

"מי מגיעות היום?" שאלה מיס ריד בזמן שתלתה את המעיל על הוו הקבוע בקיר ליד מכונת התפירה שלה.

"אני אצטרך לבדוק ביומן."

פעם, יומן הפגישות של אמא היה מונח במשרד הקטנטן של המתפרה. רק אמא נגעה בו, מפני שלצד ספר ההזמנות, הוא היה חיוני לניהול החנות — מעין תנ"ך. אבל כשנעשה ברור שלמעשה איזי היא שפותחת את החנות ברוב הבקרים, אמא התחילה להשאיר את היומן על קצה שולחן הגזירה הענקי עם משטח העץ, שניצב במאונך לארבע מכונות התפירה שחלשו על החדר.

איזי פתחה את היומן הכרוך בבד, דפדפה לעמוד שסומן בסרט ונאנחה.

"כל כך גרוע?" שאלה מיס ריד והתיישבה ליד המכונה שלה.

"גברת וילסון אמורה להגיע על הבוקר, ולגברת קָאוּלס יש מדידה שנייה בשעה שתיים."

"ואחרי זה?" שאלה מיס ריד.

"כלום, חוץ ממשלוח שצריך להגיע."

"באמת?" שאלה מיס ריד כלא מאמינה. "זה הכול?"

איזי הנהנה.

מיס ריד משכה באפה. "אני מוכנה לשים כסף על זה שגברת קאולס תצא מפה מבלי לשלם את החוב שלה. בפעם הקודמת חשבתי שאמא שלך תיאלץ לפנות לבית המשפט. מלתחה קיצית שלמה, נגזרה, נתפרה והיתה מוכנה, וגברת שלטון עוד לא ראתה שילינג אחד אחרי שישה שבועות. ואיפה גברת קאולס בכלל תלבש אותה? אנחנו במלחמה," זעפה מיס ריד.

"גברת קאולס שילמה בסופו של דבר," אמרה איזי ונזכרה בתירוצים המצוצים מן האצבע שהאישה סיפקה לאמא, עד שהגיעה לבסוף באוגוסט להסדיר את החשבון. "והפעם היא כבר מסרה את תלושי הביגוד שלה."

"רק כי הממשלה מחייבת אותה. אמא שלך רכה מדי עם האישה הזאת."

"אמא מאמינה שלכל אחת מגיעה קצת התחשבות מדי פעם," אמרה איזי.

"הכול טוב ויפה, אבל הספקים של גברת שלטון לא באמת מוכנים לספק לה בדים בהקפה."

"מיס ריד!" קטעה איזי את רצף הטרוניות שלה. "אולי הגיע הזמן שתתחילי את יום העבודה שלך?"

"אין צורך שתאיצי בי, גברתי הצעירה," רטנה מיס ריד. ועם זאת, היא הסירה את הכיסוי מהמכונה שלה והעניקה לאיזי רגע מבורך של שלווה.