קקיתי קקאו והירח יורח

פתח דבר ותודות

מאיר שלו ז"ל כתב 22 ספרי ילדים, ובכך העשיר את ארון הספרים של משפחות רבות בעלות ילדים צעירים, שספריו ליוו את ילדותם. מיד עם צאתם לאור התקבלו ספרים אלה בהתלהבות ובאהדה רבה במשך שנים רבות.¹

ספר זה נכתב עוד לפני מותו של מאיר שלו, וכתיבתו הושלמה לאחר צאתו לאור של ספרו האחרון לילדים, חודשים ספורים לאחר מותו. לצערי, לא השכלתי לשתף את שלו בממצאי מחקרי בעודו בחיים. עם לכתו, אני חשה חובה לפרסם ולהוציא לאור את ספרי לזכרו, מתוך תחושת הערכה וכבוד רב למורשת האדירה שהשאיר לקוראיו הרבים, צעירים ומבוגרים כאחד.

כתיבתו של מאיר שלו מזמינה מחקר ספרותי ולשוני מקיף, הכולל התייחסות למקורותיה של כתיבתו ולאופני השימוש הייחודיים שלו בשפה. כתיבתו מסקרנת, חדשנית ופורצת דרך, והשפה והמשחקיות מקבלות בה תשומת לב מרכזית לא פחות מהתכנים הסיפוריים.

מחקר זה לא היה רואה אור ללא הנחייתה המסורה, הקשובה, המקצועית והזמינה של פרופ' תמר סוברן, שהקדישה לי את מיטב זמנה ומרצה, הייתה נכונה לכל שאלה והתלבטות, וסייעה לי לבחון את כתיבתו של מאיר שלו בכלים בלשניים.

תודה והערכה עמוקה נתונה גם לד"ר סמדר שיפמן ז"ל, שהייתה ממובילי המחקר הספרותי שעסק בכתיבתו של מאיר שלו למבוגרים ולילדים. היה לי הכבוד לזכות גם בהנחייתה במסגרת לימודיי בחוג לספרות ביחידה למחקר התרבות באוניברסיטת תל אביב.

תודה לפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, בית הספר למדעי התרבות והיחידה למחקר התרבות, שהיוו לי בית חם בתקופת המחקר.

תודה מיוחדת ליחידת המחקר במכללה האקדמית בית ברל, שתמכה בהוצאתו של הספר לאור באהדה וברוחב לב.

תודה רבה למשפחה שלו ולהוצאת עם עובד על האישור לצטט מתוך כל ספריו של מאיר שלו ולהביא דוגמאות וקטעים קצרים מתוכם בפני הקוראים.

תודה רבה לאנשי הוצאת רסלינג ועורכיה עידן צבעוני וד"ר יצחק בנימיני, ובמיוחד לעורכת החכמה, המנוסה והמקצועית כנרת לוריא ולעורכת הקפדנית מעין איתן, שדייקה את כתיבתי עד לפרטים הקטנים ביותר. לשתיהן תרומה חשובה ביותר להוצאת ספר זה לאור. תודה והערכה גם ליעל נגר על העיצוב והעימוד שהפכו את כתב היד לספר, שמרגש להחזיק ביד.

תודה לשותפי לחיים, עמוס ברנדייס, על העידוד, הליווי והשותפות בכל שלבי המחקר והכתיבה, ולילדיי היקרים על הסבלנות, אורך הרוח והתמיכה. הספר מוקדש לזכר הוריי, אליהו ויוטה רוזנטל ז"ל, שנטעו בי את התשוקה למחקר, את אהבת הספר והכתיבה, ובעיקר את האהבה הרבה לשפה העברית כבר משחר ילדותי.

תקציר

סגנונו של יוצר מזוהה עם דרכי הבעה ייחודיות לו, המאפיינות את כתיבתו בהשוואה לכתיבתם של אחרים. סגנונו הוא תוצר של מכלול גורמים, וביניהם המאפיינים המשותפים ליוצרים בני אותה תקופה או אסכולה, הבוחרים בחירות דומות בתקופה מסוימת או בהקשר של סוגה ספרותית. דרך אחרת להגדרת סגנון היא הבחירה האישית שעושה יוצר מִמְּצַאי לשוני כללי, המצוי במילון ומאורגן על פי כללי הדקדוק. בחירתו ממצאי זה ואופני השימוש שלו בו הם היוצרים את סגנונו.

מחקר הסגנון מכוון לא רק להנמקת בחירותיו של יוצר ביצירה בודדת, אלא לאפיון הבחירות הסגנוניות החוזרות בקורפוס כל יצירותיו, או מתוך קורפוס יצירותיו בז'אנר מסוים. לכן חקירת סגנונו של יוצר צריכה להביא בחשבון את התקופה שבה יצר, את גורמי ההשפעה החלים עליו בתקופה זו וביחס לתקופות קודמות, את בחירתו בשימושי לשון האופייניים לתקופה או הייחודיים לו, ואת בחירותיו לחרוג מהן וליצור דרכי הבעה שייצרו את הפרופיל הסגנוני שלו.

מאיר שלו החל את דרכו הספרותית לאחר תקופה שבה כתב כתיבה עיתונאית. ספרו הראשון היה ספר לילדים שפורסם בשנת 1982: הילד חיים והמפלצת מירושלים. עד לצאת הרומן הראשון שלו בשנת 1988 פרסם שני ספרי ילדים נוספים.

הייתה זו תקופה של ניסיונות כתיבה חדשים על רקע התגבשותו של דיבור ישראלי מקומי בשנות ה־‍60 של המאה ה־‍20. לשון הדיאלוג בספרות הפכה לאותנטית יותר וקרובה ללשון הדיבור על מאפייניה השונים, ובקרב היוצרים החלה להיווצר נורמת כתיבה חדשה שבאה לידי ביטוי בין היתר בלשונו של המספר. לשון זו נבדלת מהסגנונות שקדמו לה ומתייחדת מלשון הדיבור של הדמויות, ואפשר לכן לכנותה "נורמת לשון המספר". גם בספרות הילדים שהתפתחה באותה תקופה חלו שינויים רבים על רקע תקופות קודמות. ספרות הילדים העברית החלה להתפתח בארץ ישראל החל משנות ה־‍80 של המאה ה־‍19 ובתחילת דרכה צמחה במיוחד במערכת החינוך. הטקסטים לילדים שירתו בדרך כלל מגוון רחב של מטרות חינוכיות וחברתיות קולקטיביות. בשנותיה המוקדמות של המדינה ספרי הילדים לא נחשבו לחלק מהקאנון של התרבות או המורשת התרבותית הלאומית, וספרות הילדים העברית הפכה לאמנותית רק אחרי השליש הראשון של המאה ה־‍20. לקראת שנות ה־‍60 רבו היוצרים החילוניים הכותבים במיוחד לילדים ולא אגב עיסוקם בחינוך או בספרות למבוגרים, וכן היוצרים שעברית היא שפת אימם ולא שפה נרכשת. משנות קום המדינה ועד לשנות ה־‍70 חל שינוי מהותי בתכניה של ספרות הילדים. מספרות מגויסת המחנכת ומנחילה ערכים הפכה הספרות למעשה אמנותי העומד בזכות עצמו. הילד שוב לא הוצג כאובייקט לחינוך ולהקניית ערכים, אלא כאינדיבידואל העומד במרכז.

בתקופה זו החל מאיר שלו לכתוב את ספריו לילדים.

ספר זה בא לבחון בכלים בלשניים את מאפייני כתיבתו של שלו לילדים על בסיס נורמות הכתיבה לילדים בשנות ה־‍80 של המאה ה־‍20. בחיבור זה נבחנים תחדישי הלשון שיצר, המאפיינים התחביריים של כתיבתו והשפעתם על אופי כתיבתו, הדרכים שבהן נוצרים רבדי משמעות גלויים וחבויים ביצירותיו, אוצר המילים והמשלבים הלשוניים וכן דרכי השיח. כמו כן, מציע המחקר התבוננות משווה בין יצירות מוקדמות ומאוחרות ביצירתו על מנת לבחון מגמות של שינוי שחלו במהלך 37 שנות כתיבתו לילדים.

בפרקים הראשונים של הספר נסקרים הרקע התיאורטי של התקופה, הז'אנר והיוצר בהתייחסותו לשפה העברית. בהמשך, בכל פרק נידונים בכלים בלשניים מאפיין סגנוני ואופני הופעתו ביצירותיו השונות: תחדישי הלשון, מאפיינים תחביריים סמנטיים, אינטרטקסטואליים ופרגמטיים שעניינם עיצוב אופני השיח של ילדים ובוגרים. פרק נפרד מוקדש להתפתחויות בכתיבתו של שלו ולשרטוט ההבדלים בין תקופות מוקדמות למאוחרות ביצירתו. בפרק זה נכלל גם דיון משווה בין גרסאות שונות של יצירה אחת.

ממצאי המחקר מעידים על עושר כתיבתו של מאיר שלו לילדים ועל הגיוון בדרכי ההבעה בספריו. את אהבתו לשפה העברית, עליה הרבה להכריז, יישם שלו הלכה למעשה בספריו, ובכתיבתו ניכר שהוא מבקש להנחיל אהבה זו לדור הצעיר. שפתו לרוב תקנית, גבוהה, טהרנית למדי, ובספרו הראשון אף מליצית. מאיר שלו היה אומן חידושי לשון, היוצר פעלים, שמות וביטויים חדשים על סמך ביטויים קיימים ובדומה להם. יצירותיו נכתבו לרוב במשפטים מחוברים וכוללים משפטים מרובי איברים. חזרות ותקבולות היו כלי תחבירי בולט בכתיבתו וסייעו להבעת רגשות, לתיאור מצבים וליצירת מקצב דינמי. כלים שונים ומגוונים שימשו את שלו ליצירת הומור ושנינות וליצירת רבדי משמעות גלויים וסמויים הפונים לא רק אל הילדים אלא גם למבוגרים המקריאים להם את היצירות. אהבתו למקורות, ובפרט למקרא, באה לידי ביטוי, בעיקר ביצירותיו הראשונות, בארמזים מקראיים ובשברי פסוקים וביטויים, שקורא מיומן ידע למצוא אותם בספריו. אל רבדי משמעות מילוליים אלה מצטרפים רבדי משמעות נוספים בזכות איוריו השנונים של יוסי אבולעפיה, שאייר את רוב ספריו של שלו, עד לעת האחרונה. השינויים שחלו בשנות ה־‍80 של המאה ה־‍20 ביחסי הורים וילדים ובתפיסות הקשורות לסמכות הורית משתקפים בתכנים של כמה מהסיפורים של שלו וגם באופני השיח הפרגמטיים. במהלך שנות כתיבתו זכו אחדים מהכלים הלשוניים לדיון של המבקרים. את תשומת הלב המחקרית עוררו לרוב השימוש של שלו במקורות מקראיים, בדומה לשאלות הקשורות במטא־‍לשון ובשימוש בהומור ביצירתו.

ייחודו של ספר זה לעומת מחקרים קודמים שדנו בכתיבתו של מאיר שלו לילדים הוא ברוחב היריעה. הספר עוסק בכל קורפוס ספרות הילדים של שלו על 22 ספריו. עד עתה נכתבו מאמרים העוסקים בספרים נבחרים או בתופעות בולטות בלבד המעוררות עניין, אך לא נכתב חיבור מונוגרפי מקיף שפורש בכליה של הבלשנות המודרנית בחינה כוללת של כלל מאפייני יצירתו לילדים.

ייחודו של הספר גם בכך שהוא מעמיד דיון משווה בין מוקדם למאוחר ביצירת מאיר שלו לילדים. נבדקות כאן גם כאמור מגמות של שימור ושינוי ביצירותיו. ניתן לזהות שינוי שחל בעשור האחרון במידת החדשנות הלשונית, ההשתעשעות והמשחקיות בשפה. מאיר שלו, שהחל את דרכו הספרותית לילדים בפואטיקה של שפע והגזמה, בחר בספריו האחרונים בדרכי הבעה מתונים ומדודים יותר ופחות קרנבליים. פוחת בהם באופן משמעותי האזכור האינטרטקסטואלי של המקרא ושל מקורות אחרים. בצד התבוננות ביצירות בודדות מציע החיבור בחינה כוללת של קורפוס יצירתו הנרחבת של שלו לילדים, על רקע התקופה ההיסטורית והמגמות הספרותיות שלה. נפרשים כאן בהרחבה האפיונים של דרכי ההבעה והסגנון ומגמות השינוי והשימור שחלו ביצירתו של שלו לאורך כל שנות כתיבתו הרבות לילדים.

מבוא

מאיר שלו היה אחד היוצרים הבולטים והמרכזיים שהופיעו על במת הספרות העברית בשנות ה־‍80 של המאה ה־‍20, והיה לאחד הסופרים שפרץ אל מרכז השיח הספרותי בשנות ה־‍90 בעקבות הרומן הראשון שלו רומן רוסי (1988). שלו היה סופר וכותב רב ז'אנרי, וחילק את זמנו בין כתיבת רומנים למבוגרים וספרי ילדים לבין כתיבת ספרי עיון ומאמרים, כדוגמת תנ"ך עכשיו (1985) ובעיקר על אהבה (1995). שנים רבות היה בעל טור ב"מוסף לשבת" של העיתון ידיעות אחרונות, שבו הוא ביקר בעיקר את מדיניות הממשלה בנושאי חינוך, טבע וסביבה, דת ומדינה. אמנם שלו פרץ אל השיח הספרותי בעקבות הרומנים שכתב בזה אחר זה וראו אור החל משנת 1988 בהוצאת עם עובד,² אך עוד קודם לכן, כבר בשנת 1982 החל לכתוב ספרים לילדים. מאז ועד היום כתב 22 ספרי ילדים, וזוהי למעשה הסוגה שבה כתב יותר יצירות מבכל סוגה אחרת.

הרומנים שכתב נחקרו רבות. סמדר שיפמן הייתה מחוקריה הבולטים של הפואטיקה של שלו. היא ייחדה לכתיבתו פרקים בספריה טביעת אצבעו של המחבר (1999) ודברים שרואים מכאן (2007). עליזה קורב (1999), חן גן (תשנ"ד) ורומן כצמן (תשס"ו) חקרו יסודות מיתיים ביצירתו. עופרה מצוב כהן (תשע"ד), ורד דוד (2003) ויערה בן דוד (תשנ"ז) חקרו היבטים רבים ומגוונים בלשונו וביצירתו למבוגרים. כתיבתו של מאיר שלו לילדים נחקרה בעיקר על ידי צביה ולדן (2006), איילת יפת (תשע"ו) ושמעונה פוגל (2006). מחקריהן עסקו ביצירות נבחרות ובשאלת המטא־‍לשון וההומור ביצירתו. אף לא מחקר אחד עסק עד היום בכל קורפוס יצירתו לילדים או כלל הסתכלות מקיפה על כלל מאפייניה הסגנוניים ועל התפתחותה במהלך 37 שנות כתיבתו לילדים.

בספר זה יוצגו מבחר המאפיינים הסגנוניים של כתיבת מאיר שלו לילדים בהסתמך על 22 ספריו. ייבדקו מאפייני כתיבתו לילדים בכלי המחקר של הבלשנות המודרנית בהתייחסות להיבטים תחביריים, סמנטיים, לאוצר המילים, למשלבים הלשוניים, לפרגמטיקה ולדרכי השיח, לתחדישי לשון ולאינטרטקסטואליות. כמו כן, תיבדק השאלה אילו מגמות בכתיבתו נשארו יציבות במהלך כל שנות כתיבתו לילדים ואילו תמורות חלו בה בהתייחס ליצירות שנכתבו בשתי גרסאות ובהתייחס למוקדם ולמאוחר בכלל יצירתו לילדים. בכל יצירותיו של שלו עוברת כחוט השני התייחסותו לשפה העברית. הוא הצהיר על אהבתו לה מעל במות שונות. ספר זה בוחן את האופן שבו הוא מימש את אהבתו אליה ביצירתו.

בספר זה חמישה פרקים: בהנחה שסגנונו של יוצר מושפע בין היתר מאפיונים קולקטיביים בשפה המדוברת והכתובה, המשותפים ליוצרים בני אותה אסכולה או תקופה, סוקר הפרק הראשון תמורות שחלו בסגנון העברי בעת החדשה מראשיתה. הופעתו של מאיר שלו תוצג על רקע הנורמות הסגנוניות שהתמסדו בתקופתו בספרות העברית בארץ ישראל. בפרק השני נפרשות תמורות בספרות הילדים העברית בארץ ישראל מראשית המאה ה־‍20 ועד לשנות ה־‍80 של מאה זו - זמן פריצתו של שלו לבמת הספרות העברית וראשית כתיבתו לילדים. נבדקת השפעת התקופה שבה יצר על תכני כתיבתו ועל אפיוניה. הפרק השלישי מביא מבחר מהתייחסויותיו של שלו לשפה העברית, למקורות השראתו ולאופני כתיבתו, וכן מציג את הביקורת וההערכה מצד חוקרי ספרות ולשון שכתיבתו זכתה להן במהלך השנים. הפרק הרביעי הוא הפרק המרכזי, ובו נבחנים המאפיינים הסגנוניים בכתיבתו של שלו לילדים; התחדישים הלשוניים ביצירתו ודרכי המצאת הפעלים, השמות, הביטויים והמילים המופיעים בספריו לילדים. נבחנת מערכת התחביר על מאפייניה וכן האפיונים הסמנטיים מייצרי המשמעויות ביצירתו. נבחנים גם אוצר המילים והמשלבים ביצירות השונות, ודרכי השיח בספרי הילדים שכתב. כל אלה מוצגים ב־‍22 ספרי הילדים של מאיר שלו. הפרק החמישי הוא פרק התפתחותי משווה. נסקרות בו התפתחויות שחלו ביצירתו של שלו לילדים מראשיתה ועד היום, והתייחסות מיוחדת ניתנת ליצירתו היחידה שזכתה לשתי גרסאות ולעיבוד נוסף.³ בפרק זה מתוארות מגמות של שימור לצד שינויים שניכרים ביצירותיו האחרונות.