הפונדקאית

פרק 1

זיג

רצועה 1:

"Rhinoceros" מאת The Smashing Pumpkins

הרגשתי כאילו ישנתי במיטה עם קרנפים. הנחירות הללו בוודאי נשמעו כמו הקולות שקרנפים משמיעים.

מעולם לא הסכמתי לנשים להישאר לישון בדירה שלי בלונדון — אף פעם — אבל מוניקה נרדמה בזמן שהלכתי לשירותים אחרי הסטוץ שהיה לנו אתמול בלילה. לא הייתי מסוגל להעיר אותה, ובהתחשב בכך שהנחירות שלה הותירו אותי ער במשך רוב שעות הלילה, שילמתי על ההחלטה שלי ביוקר.

בדומה לנשים האחרות, איתן שכבתי במשך קרוב לחמש השנים שחלפו מאז אשתי נפטרה, ביני ובין מוניקה לא ניצתו שום ניצוצות אמיתיים. למעשה, זה בדיוק מה שרציתי שיהיה. אחרי בריטני, לא היה לי כל עניין לבנות שום דבר עם אף אחת אחרי בריטני. איבדתי את אהבת האמת היחידה שלי, והיה לי ברור שכל אישה אחרת תחוויר לעומתה. לא היה לי כל צורך להיות מעורב רגשית, וכבר לא הייתי מסוגל לכך. לכן, בכוונה תחילה חיפשתי נשים שידעתי שאין להן שום ציפיות ממני, ושאיתן לא יהיה לי דבר מלבד משיכה פיזית.

בפעם הראשונה שהנחירות של מוניקה זקפו את ראשן המכוער, ניסיתי לסובב אותה לצד השני, אך ללא הועיל. בסופו של דבר נאלצתי לעבור לחדר האורחים. איך ייתכן שהנחירות הבלתי פוסקות של מישהו, ישבשו את השינה של כולם, פרט לשינה שלו עצמו?

הרהרתי בסוגייה הזאת תוך כדי בהייה במכונת הקפה בפנים חתומות, עד שנקישה על הדלת קטעה את רצף מחשבותיי.

מי לכל הרוחות דופק על הדלת בשעה מוקדמת כל־כך?

אם הייתי יודע מי עומד מעברה השני של הדלת, לא הייתי פותח אותה — בייחוד מפני שלא לבשתי חולצה, והייתה אישה חצי עירומה נוחרת במיטה שלי.

"מה אתם עושים פה?" שאלתי אותם אחרי שפתחתי את הדלת.

"נחמד לראות גם אותך," גער בי פיל.

במסדרון עמדו פיל וקייט אלכסנדר, החם והחמות שלי. הם גרו בארצות הברית, והגיעו מדי פעם לאנגליה כדי לפקוד את קברה של בריטני ולפגוש אותי. לאורך השנים שמרנו על קשר די קרוב. פיל רכש פה דירה, שהוא השכיר לתקופות קצרות, והקפיד להשאיר אותה פנויה לשבועות בהם הוא ואשתו יגיעו לביקור באנגליה.

"למה לא אמרתם לי שאתם מגיעים?" שאלתי.

"שלחנו לך אימייל ועדכנו אותך לגבי הטיסה שלנו," השיבה קייט. "לא הגבת."

לא בדקתי את חשבון האימייל האישי שלי כבר למעלה משבוע. "הייתם צריכים לשלוח לי הודעת טקסט."

פיל סקר אותי במבט בוחן. "אתה לא מתכוון להזמין אותנו להיכנס?"

הייתי צריך להזמין אותם פנימה. איזו ברירה הייתה לי? "בטח." זזתי הצידה. "בוודאי. תיכנסו."

אחרי שהם נכנסו, פיל הסב את מבטו לעבר חדר השינה שלי. "מה הקול הזה?"

"זאת אישה," הודיתי בחוסר רצון.

"אה. שד שכמוך. הייתי צריך לדעת." הוא חבט בזרועי ופנה להביט באשתו. "אמרתי לך שהיינו צריכים להתקשר קודם."

"אני מצטער." כחכחתי בגרוני. "אני מרגיש ממש לא בנוח עם זה."

"שטויות." קייט נופפה בידה בביטול. "אתה לא צריך להרגיש לא בנוח. עברו כמעט חמש שנים. אתה חושב שלא הנחנו שמדי פעם אתה מארח אצלך נשים?"

"האמת היא שאף אחת מעולם לא נשארה לישון אצלי, אבל גם אף אחת גם מעולם לא נרדמה לפני שהייתה לי הזדמנות להזמין לה מונית."

"בטח שעשעת אותה כהוגן." פיל חייך בעליזות.

שוב כחכחתי בגרוני. "היא נחרה כל הלילה, אבל לא היה לי לב להעיר אותה."

"אם כך, תהיה מוכן לתת לי את הכבוד?" פיל נענע בגבותיו.

משכתי בכתפיי. "לך על זה."

הוא פצח בשירת 'יודל' למשך מספר שניות, בזמן שאני וקייט פשוט החלפנו בינינו מבטים. פיל תמיד היה טיפוס קצת מוזר, כך שאף אחד מאיתנו לא היה מופתע. כשהוא הפסיק, הצצתי לתוך חדר השינה וראיתי שמוניקה עדיין מתהפכת מצד לצד. היא לא התעוררה.

"היא עדיין ישנה," הכרזתי. "אפשר להציע לכם תה?"

"אני אשמח לתה," אמרה קייט.

פיל וקייט התיישבו ליד השולחן במטבח שלי.

אחרי שהרתחתי מים, מזגתי תה והגשתי להם אותו לשולחן.

דקה אחר כך, מוניקה נכנסה למטבח. "אה." היא גירדה בראשה. "שלום."

"מוניקה, אלה החם והחמות שלי."

"החם והחמות שלך?" היא הביטה בי בעיניים פעורות. "אתה נשוי?"

פיל העמיד פני מופתע, בעודו נועץ בי מבט נוקב. "חתיכת מנוול!"

מוניקה נראתה כאילו היא עומדת להתפוצץ.

"הוא סתם צוחק. הוא אוהב להציק," הבטחתי לה.

"אני מתנצלת על ההתנהגות של בעלי." קייט חבטה בזרועו של פיל. "הבת שלנו הייתה נשואה לזיג, אבל היא נפטרה לפני מספר שנים. אנחנו רק מבקרים. לא ידענו שיש לו אורחת."

"אה." הבעת פניה של מוניקה התרככה, בזמן שהיא סרקה אותי במבטה. "לא אמרת שום מילה על..."

לגמתי מהתה שלי. "כי לא ממש החלפנו יותר מדי מילים, לא?"

"כן." היא השפילה את מבטה. "אה... נראה לי שכדאי שאזוז."

"בסדר גמור." בהיתי בספל התה שלי מבלי להישיר אליה מבט.

"יש לך את המספר שלי," היא אמרה.

"נכון." הנהנתי בראשי פעם אחת.

מוניקה יצאה מהמטבח. שלושתנו התעטפנו בדממה, מאזינים לקולות שמלווים את יציאתה מהדירה שלי.

אחרי שהדלת נסגרה, פיל פנה להביט בי. "היא לעולם לא תשמע ממך שוב, מה?"

"לא, אלא אם כן יתעורר בי דחף פתאומי לסבול מנדודי שינה כל הלילה."

קייט נאנחה. "אתה לא יכול להמשיך לחיות כך לנצח, להביא לפה נשים שאתה בקושי טורח להחליף איתן מילה."

"אין לי שום עניין במשהו מעבר לזה."

"זה מפני שאתה לא פותח את הלב שלך בפני הנשים הנכונות," היא גערה בי.

"אני מעריך את הדעה שלך, אבל אני יודע מה אני צריך, וזה לא מערכת יחסים."

"בריטני הייתה רוצה שתהיה מאושר. זה ברור לך, נכון?"

בריטני הייתה רוצה להיות בחיים. זה מה שהיא הייתה רוצה. כחכחתי בגרוני. "בכל אופן, מה מביא אתכם העירה? אני משער שלא קפצתם לביקור בשעה מוקדמת כל־כך רק בשביל לנזוף בי על חיי האהבה שלי."

הם החליפו מבטים.

הרמתי גבה בחשדנות. "מה קורה?"

קייט הניחה את הספל שלה. "באמת יש משהו שרצינו לשוחח איתך עליו."

"טוב..." לגמתי מהתה שלי.

"באנו ללונדון לערב ההתרמה לבית החולים, אבל הנחנו שאם אנחנו כבר פה, אולי נוכל להרוג שתי ציפורים במכה אחת." היא השתתקה, ואז הוסיפה, "פיל ואני דיברנו, ו..." היא נשמה נשימה עמוקה. "אנחנו רוצים להשתמש באחת הביציות. אנחנו חושבים שהגיע הזמן."

כמעט ירקתי את התה שלי, והחדר החל להתנודד בזמן שהמשמעות של המילה ביציות הכתה בי במלוא עוצמתה. ידעתי שאשתי הקפיאה ביציות לפני שהיא החלה בטיפולי הכימותרפיה. זה היה לפני שבכלל נפגשנו. היא ציינה את זה בפניי, והמידע הזה תמיד היה טמון אי־שם במעמקי מוחי, אבל ניסיתי לא לחשוב עליו. היא ואני דיברנו על הביציות הקפואות רק בהקשר של הרצון לעשות ילד משותף אחרי שהיא תסיים את הטיפולים שלה — בחיים. לא יכולתי להעלות בדעתי שום שימוש אחר בביציות הללו.

ישבתי בדממה, בזמן שקייט המשיכה. "הרהרנו באפשרות הזאת במשך תקופה ארוכה. בריטני הייתה הילדה היחידה שלנו. אנחנו בשלהי שנות החמישים לחיינו, כך שמן הסתם אנחנו לא יכולים להביא לעולם ילד ביולוגי נוסף, אבל היינו רוצים לגדל את הנכד שלנו."

"אתם חושבים שזה מה שהיא הייתה רוצה? שהילד שלה יגיע לעולם הזה בלי אימא שלו? כשבריטני הקפיאה את הביציות שלה, היא עשתה את זה מתוך כוונה להיות בסביבה עבור הילד שייוולד."

"כן, אני יודעת." קייט הנהנה. "אבל כשהבנו שייתכן שהיא לא תשרוד, שאלתי אותה מה היא רוצה שאעשה איתן. היא אמרה שהיא לא מתנגדת לרעיון שהיא תמשיך לחיות דרך הילד שלה. היא חתמה על מסמך שמעביר את הביציות לידינו, אבל הכריחה אותי להבטיח לה שקודם כול אוודא שזה בסדר מצידך. היא לא רצתה לעשות שום דבר שיעציב אותך. זה היה התנאי היחיד שלה."

צמצמתי את עיניי. "למה היא לא סיפרה לי על זה?"

"אני לא חושבת שהיא אי־פעם רצתה להאמין שהיא לא תשרוד, זיג. אני זאת שהעלתה את הנושא, מפני שהיינו חייבים לדון בזה, בידיעה שקרוב לוודאי שהיא..."

תמות.

בטני התהפכה. איך אוכל, במצפון נקי, למנוע את זה, אם זה היה רצונה של בריטני? לא היה דבר שלא הייתי מוכן לעשות למענה. זאת תהיה ההזדמנות של אשתי — או של חלק ממנה, בכל אופן — לחיות שוב, בעקיפין. אם ההורים שלה מוכנים לטפל בילד, מי אני שאעצור בעדם? לא הרגשתי שזאת החלטה שאני צריך לקבל, גם אם בריטני הייתה נחושה בדעתה שאתן את האישור שלי.

חלפתי באגודלי במורד הספל. "אז, אתם מבקשים את האישור שלי..."

"ובכן, לא רק את האישור שלך." היא השתתקה, ואז הוסיפה, "אנחנו רוצים שתהיה האבא, מן הסתם."

אה.

פאק.

למה לעזאזל זה לא עלה בדעתי? אם מקודם הייתי בטוח שהחדר מתנודד, עכשיו הוא כבר הסתחרר לחלוטין.

"לא," אמרתי, שעה שגופי החל להתכסות בזיעה.

"לא?" פיל הביט בי בגבה מורמת. "אתה מעדיף שנשתמש בזרע של גבר אקראי?"

הממ...

לא.

הבטן שלי שוב התהפכה. כשהוא ניסח את זה כך, לא יכולתי לדמיין שום גבר אחר שיהיה האבא של הילד הזה. "אין סיכוי שאתן לזה לקרות."

"אם כך, הברירה היחידה היא להשתמש בזרע שלך," אמרה קייט. "אבל אם אתה לא רוצה, לא נעשה את זה. לא נתקדם עם מה שתכננו."

"רק חשוב לי להבהיר שוב, אתה לא תצטרך לגדל את התינוק הזה, זיג," הוסיף פיל. "הוא יהיה שלנו. עם זאת, אם אי־פעם תחליט שאתה רוצה לגדל אותו, אנחנו לא נעמוד בדרכך. אנחנו נספק לך תמיכה מלאה בגידול הילד, ונעניק לו את החיים הכי טובים שאנחנו יכולים."

הכיסא שלי החליק לאחור בזמן שקמתי ממקומי. "תסלחו לי, אני צריך רגע לעצמי."

הלכתי לחדר שלי והתיישבתי על קצה המיטה. תפסתי את ראשי בין כפות ידיי, ולמשך מספר רגעים ניסיתי להתאפס על עצמי. הייתי נותן הכול בשביל לחזור שעה אחת בזמן, כשהאזנתי לקולות קרנפים ולא נאלצתי להתמודד עם הפצצה שהם הפילו עליי.

התייסרתי מכאבים מעצם המחשבה להביא ילד לעולם בלי בריטני. מהידיעה שלעולם לא תהיה לה הזדמנות להיות אימא, אבל היה עליי לסמוך על קייט שהיא אומרת את האמת על משאלתה האחרונה של בריטני.

כעבור מספר דקות, הצלחתי להירגע מספיק כדי להצטרף אליהם במטבח בשנית. "אני צריך זמן לעכל את זה," אמרתי.

קייט הנהנה בהסכמה. "כמובן. תיקח לעצמך כמה זמן שאתה צריך. הביציות האלה לא הולכות לשום מקום. אנחנו היחידים שמזדקנים." היא צחקקה. "פיל ואני צריכים לעשות את זה כל זמן שאנחנו עדיין צעירים מספיק בכדי לטפל בנכד שלנו כמו שצריך."

בלעתי רוק בכבדות. "אני מבין."

קייט לגמה מהתה שלה. "יש דבר אחד נוסף שאנחנו צריכים לדון בו."

"מה?"

"הפונדקאית."

המוח שלי כנראה תפקד במהירות נמוכה יותר. אולי זה היה בגלל המחסור בשעות שינה, כי לא רק שלא הבנתי מההתחלה שהם רצו שאהיה האבא של התינוק, גם העובדה שמישהי תצטרך לשאת אותו ברחמה, חמקה ממחשבותיי.

לפני שהייתה לי הזדמנות להגיב, היא הוסיפה, "נראה לי שמצאנו מישהי."

עיניי נפערו לרווחה. "מצאתם מישהי, מבלי לדון בזה איתי?"

"המילה האחרונה תהיה שלך. לא נעשה דבר ללא האישור שלך."

"מי היא?" שאלתי, חומות ההגנה שלי מתנשאות לגובה רב ככל האפשר.

"לאחד מהחברים הכי קרובים והכי ותיקים של פיל יש בת. מעולם לא יצא לה לפגוש את בריטני, מפני שהיא גדלה במדינה אחרת, והיא קצת צעירה יותר. לאחרונה, פיל ואני ביקרנו את רולנד ואת הבת שלו ברוד איילנד. שיתפנו אותם במצב שלנו, ובכלל לא ציפינו שהיא תציע לנו את עזרתה. אני יודעת שהיינו צריכים לדון בזה איתך לפני כן, אבל ערב אחד נקלעתי לסערת רגשות רצינית, ו... ובכן, שערי הסכר נפרצו. כמו שאמרתי, מעולם לא ציפיתי שהיא — "

"איזה מן אדם שפוי יציע דבר כזה אחרי שיחה אחת בלבד?"

"היא בחורה נפלאה עם לב גדול," הסבירה קייט.

"אני לא קונה את זה." שילבתי את זרועותיי. "מה היא רוצה?"

קייט קימטה את מצחה בבלבול. "מה זאת אומרת?"

"כסף. כמה כסף היא מבקשת?"

"הנושא אפילו לא עלה," השיב פיל.

"ובכן, זה מטורף. מי מסכים למשהו כזה מבלי לדון בפיצוי כספי?"

"כי מבחינתה זה לא קשור רק לכסף," אמרה קייט. "מובן שהיא יודעת שהיא תקבל פיצוי כספי, אבל היא רוצה לעזור לנו מכל הלב."

"בת כמה האישה הזאת?"

"עשרים וחמש," השיב פיל.

"עשרים וחמש, והיא רוצה לוותר על שנה מהחיים שלה? היא נשמעת לי לא שפויה בדעתה."

החמות שלי שילבה את זרועותיה. "אני בספק שתוכל למצוא מישהי שלדעתך תהיה כשירה יותר למשימה הזאת, זיג, כי אתה עדיין לא פתוח לזה. לאחר שתחשוב על זה לעומק, תוכל לפגוש אותה. כבר אמרתי לך שלא נעשה דבר בניגוד לרצונך. אם היא לא תמצא חן בעיניך, נוכל למצוא מישהי אחרת. הרצון שלך מעל הכול."

מה שאני רציתי זה שכל המצב הזה ייעלם כאילו מעולם לא קרה.

מה שרציתי זה שבריטני תחזור אליי.

וזה לעולם לא יקרה.

פרק 2

זיג

רצועה 2: "How Can You Mend a Broken Heart" מאת The Bee Gees

מספר ימים לאחר מכן, נתקפתי כזאת חרדה, שנאלצתי לצאת מהעבודה לפני הצהריים, מה שכמעט אף פעם לא קרה. נסעתי לאזורי הכפר, לבית של בן דוד שלי ליאו. רציתי לדון בהתפתחות האחרונה הזאת איתו ועם אשתו, פליסיטי.

ליאו קובינגטון היה הדוכס מווסטפורדשייר, תואר שעבר אליו בירושה כשאביו מת. אומנם ליאו היה בן דודי מדרגה ראשונה, אך אני בעצמי לא הייתי בן אצולה. אבא של ליאו היה נשוי לאחותה של אימא שלי; היינו הצד הלא אריסטוקרטי במשפחה, ובכל זאת במשך רוב שנות נעוריי נהניתי מהיתרונות הטמונים בקשר עם ליאו. בנוסף על היותו בן הדוד שלי, ליאו תמיד היה החבר הכי טוב שלי, איש סודי ושותפי לטיולים.

ליאו ופליסטי גרו באחוזה הידועה בתור ברייטון האוס, שעברה במשפחת קובינגטון מדור לדור. הם החזיקו במספר מגוחך לגמרי של בעלי חיים בשטח שכיתר את האחוזה, כולל פוני שטלנד, שליאו קנה לפליסיטי בזמן שהוא חיזר אחריה באמריקה לפני עשור כמעט. הם קראו לו לודיקרוס1, שם שהלם למדי את כל הסיפור הזה.

עשרים דקות לאחר שנמלטתי מהמשרד שלי, ליאו, פליסיטי ואני ישבנו סביב האי המרכזי במטבח העצום שלהם, שכלל דלתות צרפתיות המשקיפות על דונמים של אדמה חקלאית. בדיוק סיימתי לספר להם על השיחה שלי עם קייט ופיל.

פליסיטי הניחה מולי מגש גדוש בקרקרים, גבינה ופירות. "אני חושבת שזה ממש מקסים מצידם שהם רוצים לעשות את זה, זיג."

"מקסים או מטורף? תלוי איך את מסתכלת על זה," אמרתי והשלכתי קוביית גבינה לתוך הפה.

עיניה ברקו. "תאר לעצמך שתזכה להחזיק את התינוק של בריטני. איזו חוויה מדהימה זו תהיה, מה?"

החזה שלי התכווץ. "נשמע יותר כמו חוויה מייסרת להפליא."

היא הנהנה. "אני מניחה שאני יכולה להבין גם את נקודת המבט הזאת."

נעצתי קיסם בזית. "בימים האחרונים הרגשתי כמו כוכב של איזה סרט עלוב שנועד לטלוויזיה — מסוג הסרטים שמעולם לא הייתי בוחר לצפות בהם."

ליאו טפח לי על השכם. "אני חושב שמגיעה לך נקודת זכות על כך שאתה בכלל שוקל את זה, בן דוד. בכל הכנות, אני חושב שהייתי מגיב בדיוק כמוך."

"אני יכול פשוט לדחות את ההצעה שלהם בכל תוקף, אבל... כשבריטני מתה, פיל וקייט איבדו את כל עולמם. הם תמיד היו טובים אליי. אני לא אמנע את זה, גם אם זה יקרע אותי מבפנים."

ליאו הנהן. "אם כך, נשמע שכבר החלטת. אתה מתכוון לומר להם כן."

*המשך הפרק זמין בספר המלא*