תשוקת המחר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
תשוקת המחר

תשוקת המחר

עוד על הספר

יגאל ורדי

יגאל ורדי (נולד ב-5 במאי 1953) יגאל ורדי, בוגר לימודי פילוסופיה ופסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת תל אביב. עוסק בפסיכודיאגנוסטיקה גרפולוגית, באמנות הציור ובכתיבת ספרים הגותיים. עד כה פרסם עשרה ספרים, בהוצאת ידיעות ספרים: מימזיס: הפסיכולוגיה של הציור המודרני ) 1996 (; חוכמת הנפש לרפא את עצמה: אישיות ופסיכופתולוגיה ) 1998 (; כתב היד כראי הנפש: גרפולוגיה ומדעי ההתנהגות ) 2000 (; סקיצה: הוראת הציור, חניכת האמן ) 2004 (; סוד המזל בניהול: מדריך לפיתוח מנהלים ) 2005 (; ויווה פיקאסו: פרשנות אסתטית ליצירתו ) 2007 (; הפילוסופיה של השיגעון: המדריך הפילוסופי לחיים ) 2009 (; האישיות הקולאז’ית: תורת אישיות סינרגטית ) 2013 (; מטמורפוזה: ציורים לאורך הדרך ) 2014 (; התולעת והדרקון: הפסיכופתולוגיה של הרוע הנאצי ) 2015 (.

תקציר

הספר תשוקת המחר: אם אין עתיד - אין הווה מציג את הטענה שהאדם מטבעו הוא יצור פרואקטיבי, המתכנן את עתידו בטרם כל עשייה. ללא תכנון המחר, לא ניתן לממש את העשייה ביומיום. כלומר, תכנון המחר הוא תנאי הכרחי לקיום ההווה. אם אין מחר, אין היום. 

בני אדם נבדלים ביניהם מבחינה פסיכולוגית בזיקה לזמן - יש מי ששקועים בנוסטלגיה, ואחרים חיים את ההווה הקונקרטי או משועבדים למחר תוך שכחת ההווה. בספר זה אני טוען שיש להעצים את תכנון המחר על מנת לעורר את ההתלהבות מהעשייה הפרואקטיבית, ובמקביל נחוץ תכנון מקדים כמסלול ניווט בטרם כל עשייה. 

בני אדם מטבעם עוסקים בתחזיות - לטווח הקצר, לטווח הבינוני ולטווח הארוך. אף שנאמר שמאז חרב בית המקדש ניתנה הנבואה לשוטים, טבע האדם לא מאפשר לנו לפעול ללא תחזית בטרם הביצוע. כאשר אדם מכוון את אצבעו ואומר, "הנה כוס", הוא למעשה עוסק בתחזית, שכן מאחורי המושג "כוס" טמונות משמעויות שונות, שהן תמיד בגדר השערה. כך גם לגבי תחזיות מורכבות הרבה יותר ובעלות טווח ארוך הרבה יותר. 

אומרים "סוף מעשה במחשבה תחילה". רעיון זה הוא הבסיס התיאורטי לספר תשוקת המחר: אם אין עתיד - אין הווה. המסקנה הפסיכולוגית באשר למושג הזמן הפוכה מהמקובל בפיזיקה הקלאסית, שם העבר משפיע על ההווה. על פי ספר זה, ציר הזמן מתממש בכיוון ההפוך - מהעתיד אל ההווה. רק כאשר העתיד מתקיים באופן וירטואלי במערך המנטלי של האדם, מתאפשר לו לחיות את ההווה. אין ספק, זיכרון העבר הוא תנאי לזהותו של האדם. אינני שולל את קיומם של העבר ושל ההווה, אך אני שם את כובד המשקל על כך שהמודעות העצמית של האדם היא תמיד התכוונותית לעבר המחר וכך מאפשרת את מימושו של ההווה. תשוקת המחר משמעה לחיות עם תקווה; קיומו של העתיד בדמיון הווירטואלי הוא סוג של תקווה. 

פרק ראשון

פרולוג

הספר האופטימי 

אם אין מחר - אין היום

זהו ספר אופטימי, המייצג עמדה אופטימית כלפי החיים בהתבסס על מומנט חשוב בנפשו של האדם והוא התקווה, שכן כשיש תקווה - יש מחר, וכשיש מחר - יש סיבה לקום בבוקר לעבר עשייה, ייעוד ויעדים. לכן, האמירה הדומיננטית כאן היא "אם אין מחר - אין היום", כלומר אם אין עתיד - אין הווה.

דיכאון משמע אפס עתיד

האדם הוא יצור פרואקטיבי, אשר חוזה את הדקה הבאה, את יום המחר ואת השנה הקרובה בדמיון הווירטואלי שלו, ויש לו ייחולים, רצונות ותשוקות לעתיד. ההפך ממצב פרואקטיבי זה הוא מצב של דיכאון. האדם המצוי בדיכאון מתאפיין באפס תכנון עתידי, באפס תשוקות למחר, באפס תקווה, באפס אופטימיות. מטרתו של ספר זה היא ללמד את הקוראים כיצד לטפח בעצמם את התשוקה למחר, לעתיד, כך שלא ישקעו במרה שחורה משתקת לנוכח אבני נגף הקטנות והגדולות שבחיי היומיום. הספר נועד לעזור לאדם לטפח את פנטזיית המחר כדמיון וירטואלי על מנת לאפשר לו לחיות את הרגע, את העכשיו, את ההווה המתמשך, וזאת בצורה מלאה, שתיתן לו תחושה של טעם ומשמעות.

תשוקת המחר כתכנון פרואקטיבי למחר

התכנון הפרואקטיבי שאדם מחויב לו מושתת על המושג החדש המוצג כאן - "תשוקת המחר". תשוקת המחר מעצבת עבורנו את העתיד הווירטואלי במערך המנטלי שלנו. אין דבר מופשט ונזיל יותר מהעתיד הווירטואלי, המצוי במוחנו. מנגד, הפלא ופלא, העתיד הווירטואלי הזה, המכונה "תשוקת המחר", הוא כה ממשי בהשפעתו על המערך הנפשי והגופני שלנו, עד שקשה לנו לתאר את עצמנו בלעדיו.

חלק א

האדם העתידי

פרק 1

קפה של בוקר - הנפת הקומקום 

תחזית עתידית על אודות הנפת הקומקום

בבוקרו של יום אנו נכנסים למטבח ומרימים את הקומקום על מנת למלא אותו במים להכנת קפה. אם אנו חושבים שהקומקום מלא מאתמול, כשהוא למעשה ריק, היד האוחזת מניפה אותו בטונוס שרירים גבוה מדי. זאת דוגמה מובהקת לתחזית מוקדמת של המוח בדבר משקל הקומקום בטרם הביצוע, כלומר בטרם הנפתו באמצעות היד. התכנון התקיים, גם אם היה שגוי ומוטעה. המסקנה היא שללא תכנון, אי־אפשר להניע את היד להרמת הקומקום.

אפרקסיה, אי־יכולת מימוש

דוגמה מטפורית זאת מושתתת על הבנתנו את פעילות האונה המוחית המתקדמת ביותר, שהיא האונה המצחית. תפקידה של האונה המצחית הוא תכנון עתידי של פעולה בטרם ביצוע. במקרה של פגיעה באונה המצחית, האדם איננו יכול לבצע פעולה אף שהמערכת המוטורית והעצבית שלו תקינה. פגיעה מוחית כזאת מכונה "אפרקסיה" (apraxia), לאמור אי־יכולת לבצע פרקסיס, פעולה.

 

האדם הוא יצור פרואקטיבי

המסקנה היא שהאדם במהותו הוא יצור פרואקטיבי, שכן ללא תכנון עתידי אי־אפשר להוציא לפועל כל משימה שהיא. ניתן להרחיב את הממד הנוירולוגי של הפעולות המוטוריות הקטנות היומיומיות, שתואר לעיל, לראייה כוללת של האדם ולומר בוודאות שהאדם הוא יצור פרואקטיבי. מכאן המסקנה שללא תשוקת המחר אין אפשרות להתקיים. אם אין מחר - אין היום. אם אין עתיד - אין הווה.

פרק 2

האדם העתידי

התודעה העצמית

האדם שונה מבעלי חיים בהיבט פסיכולוגי אחד דומיננטי, והוא התודעה העצמית. התודעה מאפשרת לנו לבצע רפלקסיה עצמית ולהבין שאנו קיימים, בו בזמן שהיא מקנה לנו את תודעת הזמן של עבר, הווה ועתיד. אנו זוכרים חלק מחוויות העבר, ובמקביל חיים את היומיום בהווה ומתכננים את המחר העתידי.

 

האדם הוא יצור פרואקטיבי

כל אחד מאיתנו מייחס משקל יחסי שונה לשלושת הזמנים - עבר, הווה ועתיד. מנקודת מבט אוניברסלית, הטענה היא שמותר האדם הוא היותו יצור עתידי, "האדם הפרואקטיבי". פרואקטיביות משמעה שלפני עשייה יש תוכנית עתידית, או כפי שנאמר, "סוף מעשה במחשבה תחילה".

ההומו סאפיינס הוא למעשה האדם העתידי

הטענה הרדיקלית המוצגת בספר זה היא שאם אין מחר - אין היום, ואם אין עתיד - אין הווה. מקובל לכנות את האדם "הומו סאפיינס", קרי האדם החושב. על פי התיאוריה המוצגת בספר זה, אפשר להוסיף שהאדם הוא יצור עתידי, ולכן ניתן להמיר את "האדם החושב" ב"האדם העתידי" או לחבר את שני המושגים.

יגאל ורדי

יגאל ורדי (נולד ב-5 במאי 1953) יגאל ורדי, בוגר לימודי פילוסופיה ופסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת תל אביב. עוסק בפסיכודיאגנוסטיקה גרפולוגית, באמנות הציור ובכתיבת ספרים הגותיים. עד כה פרסם עשרה ספרים, בהוצאת ידיעות ספרים: מימזיס: הפסיכולוגיה של הציור המודרני ) 1996 (; חוכמת הנפש לרפא את עצמה: אישיות ופסיכופתולוגיה ) 1998 (; כתב היד כראי הנפש: גרפולוגיה ומדעי ההתנהגות ) 2000 (; סקיצה: הוראת הציור, חניכת האמן ) 2004 (; סוד המזל בניהול: מדריך לפיתוח מנהלים ) 2005 (; ויווה פיקאסו: פרשנות אסתטית ליצירתו ) 2007 (; הפילוסופיה של השיגעון: המדריך הפילוסופי לחיים ) 2009 (; האישיות הקולאז’ית: תורת אישיות סינרגטית ) 2013 (; מטמורפוזה: ציורים לאורך הדרך ) 2014 (; התולעת והדרקון: הפסיכופתולוגיה של הרוע הנאצי ) 2015 (.

עוד על הספר

תשוקת המחר יגאל ורדי

פרולוג

הספר האופטימי 

אם אין מחר - אין היום

זהו ספר אופטימי, המייצג עמדה אופטימית כלפי החיים בהתבסס על מומנט חשוב בנפשו של האדם והוא התקווה, שכן כשיש תקווה - יש מחר, וכשיש מחר - יש סיבה לקום בבוקר לעבר עשייה, ייעוד ויעדים. לכן, האמירה הדומיננטית כאן היא "אם אין מחר - אין היום", כלומר אם אין עתיד - אין הווה.

דיכאון משמע אפס עתיד

האדם הוא יצור פרואקטיבי, אשר חוזה את הדקה הבאה, את יום המחר ואת השנה הקרובה בדמיון הווירטואלי שלו, ויש לו ייחולים, רצונות ותשוקות לעתיד. ההפך ממצב פרואקטיבי זה הוא מצב של דיכאון. האדם המצוי בדיכאון מתאפיין באפס תכנון עתידי, באפס תשוקות למחר, באפס תקווה, באפס אופטימיות. מטרתו של ספר זה היא ללמד את הקוראים כיצד לטפח בעצמם את התשוקה למחר, לעתיד, כך שלא ישקעו במרה שחורה משתקת לנוכח אבני נגף הקטנות והגדולות שבחיי היומיום. הספר נועד לעזור לאדם לטפח את פנטזיית המחר כדמיון וירטואלי על מנת לאפשר לו לחיות את הרגע, את העכשיו, את ההווה המתמשך, וזאת בצורה מלאה, שתיתן לו תחושה של טעם ומשמעות.

תשוקת המחר כתכנון פרואקטיבי למחר

התכנון הפרואקטיבי שאדם מחויב לו מושתת על המושג החדש המוצג כאן - "תשוקת המחר". תשוקת המחר מעצבת עבורנו את העתיד הווירטואלי במערך המנטלי שלנו. אין דבר מופשט ונזיל יותר מהעתיד הווירטואלי, המצוי במוחנו. מנגד, הפלא ופלא, העתיד הווירטואלי הזה, המכונה "תשוקת המחר", הוא כה ממשי בהשפעתו על המערך הנפשי והגופני שלנו, עד שקשה לנו לתאר את עצמנו בלעדיו.

חלק א

האדם העתידי

פרק 1

קפה של בוקר - הנפת הקומקום 

תחזית עתידית על אודות הנפת הקומקום

בבוקרו של יום אנו נכנסים למטבח ומרימים את הקומקום על מנת למלא אותו במים להכנת קפה. אם אנו חושבים שהקומקום מלא מאתמול, כשהוא למעשה ריק, היד האוחזת מניפה אותו בטונוס שרירים גבוה מדי. זאת דוגמה מובהקת לתחזית מוקדמת של המוח בדבר משקל הקומקום בטרם הביצוע, כלומר בטרם הנפתו באמצעות היד. התכנון התקיים, גם אם היה שגוי ומוטעה. המסקנה היא שללא תכנון, אי־אפשר להניע את היד להרמת הקומקום.

אפרקסיה, אי־יכולת מימוש

דוגמה מטפורית זאת מושתתת על הבנתנו את פעילות האונה המוחית המתקדמת ביותר, שהיא האונה המצחית. תפקידה של האונה המצחית הוא תכנון עתידי של פעולה בטרם ביצוע. במקרה של פגיעה באונה המצחית, האדם איננו יכול לבצע פעולה אף שהמערכת המוטורית והעצבית שלו תקינה. פגיעה מוחית כזאת מכונה "אפרקסיה" (apraxia), לאמור אי־יכולת לבצע פרקסיס, פעולה.

 

האדם הוא יצור פרואקטיבי

המסקנה היא שהאדם במהותו הוא יצור פרואקטיבי, שכן ללא תכנון עתידי אי־אפשר להוציא לפועל כל משימה שהיא. ניתן להרחיב את הממד הנוירולוגי של הפעולות המוטוריות הקטנות היומיומיות, שתואר לעיל, לראייה כוללת של האדם ולומר בוודאות שהאדם הוא יצור פרואקטיבי. מכאן המסקנה שללא תשוקת המחר אין אפשרות להתקיים. אם אין מחר - אין היום. אם אין עתיד - אין הווה.

פרק 2

האדם העתידי

התודעה העצמית

האדם שונה מבעלי חיים בהיבט פסיכולוגי אחד דומיננטי, והוא התודעה העצמית. התודעה מאפשרת לנו לבצע רפלקסיה עצמית ולהבין שאנו קיימים, בו בזמן שהיא מקנה לנו את תודעת הזמן של עבר, הווה ועתיד. אנו זוכרים חלק מחוויות העבר, ובמקביל חיים את היומיום בהווה ומתכננים את המחר העתידי.

 

האדם הוא יצור פרואקטיבי

כל אחד מאיתנו מייחס משקל יחסי שונה לשלושת הזמנים - עבר, הווה ועתיד. מנקודת מבט אוניברסלית, הטענה היא שמותר האדם הוא היותו יצור עתידי, "האדם הפרואקטיבי". פרואקטיביות משמעה שלפני עשייה יש תוכנית עתידית, או כפי שנאמר, "סוף מעשה במחשבה תחילה".

ההומו סאפיינס הוא למעשה האדם העתידי

הטענה הרדיקלית המוצגת בספר זה היא שאם אין מחר - אין היום, ואם אין עתיד - אין הווה. מקובל לכנות את האדם "הומו סאפיינס", קרי האדם החושב. על פי התיאוריה המוצגת בספר זה, אפשר להוסיף שהאדם הוא יצור עתידי, ולכן ניתן להמיר את "האדם החושב" ב"האדם העתידי" או לחבר את שני המושגים.