שפת הפנינות המיוחדות

הקדמה

מאת כרמית רינצלר, אימה של פנינה

פנינת חיי, רוח נכאים שורה עלינו, הדמעות הפכו לרשפים־רשפים, לאודים מוצלים. האובדן שלך בדמי ימייך חוסך מאיתנו פעימות חיים.

פנינת חיינו, הדמעות שלך זולגות על הלב, קורעות את נשמתנו.

אני חיה בתחושה שאולי תדפקי בדלתנו ותחזרי. וכל מה שהיה עד כה, היה סתם חלום בלהות. ואז מתנחמת. לא חשוב, אומרת לעצמי, העיקר הוא שאת חיה. מעיינת ביומנייך לאחר לכתך, בוכה איתך. את רושמת: "כל יום אני בוכה, העיניים שלי אדומות מבכי!" השאלות בתוכי נוקבות בשאלה חותכת: "ל–מ–ה?" האם בשל ההורמונים שקיבלת בהפריות כדי להתעבר? לא יודעת. לא סיפרת. בתי אהובת נפשי, אני נקועה, שסועה מבפנים, כוס מנופצת לרסיסים, ואין נפש אחת במרחב הרחב אשר תאחה את הרסיסים כעין מקשה אחת. כל חיי מרים הפכו כלענה. כעשב מר בפה, טעם המוות!

ליבי זועק: "שובי, חזרי בתי, תני סימן, אות שאת חיה". כולנו לא משלימים עם אובדנך.

רני בנך מחפש אותך, מתבונן בתמונות ולא חדל להגיד: "אימא, אימא". האם עולל פעוט יכול להבין שלא יראה את אימא שלו לעד, לעולם?

היית חלל מלא בחיוניות, הפכת לחלל שנעלם. החללים זועקים בבית, הכתלים מבכים באבל כבד את נפקדותך, ואת? כה נוכחת היית. בזמרתך, בקולך הערב, באהבה שלך לשירים שאהבתי שהוטמעו בתוך נפשך עוד מקטנות.

פנינת חיינו, נוחי, בתי המקסימה, על משכבך בשלום. כולם אומרים לי כי נגאלת מייסורייך שפקדו אותך שנה שלמה.

ביוגרפיה

פנינה רינצלר (י"ג בתמוז תשל"ט – 8 ביולי 1979 – 7 באוקטובר 2022 נפטרה ממחלה קשה – לויקמיה), מייסדת תיאטרון לוד, הייתה מנהלת אומנותית, מחזאית, שחקנית, במאית, זמרת, משוררת ומורה בבתי ספר תיכוניים ברמלוד – בפסיכודרמה ישראלית; זוכת פרס שח"מ על קידום החברה הישראלית באמצעות אומנות המשחק.

נולדה וגדלה בירושלים למשפחה דתית. מגיל צעיר שרה וניגנה בלהקות נוער מקומיות. בהמשך שיחקה בתיאטרון הקרון הירושלמי. בגיל שמונה־עשרה עברה להתגורר בתל אביב.

את שירותה הצבאי עשתה כמורה חיילת לקליטת עלייה, כמש"קית למורות חיילות וכזמרת בלהקת היחידה. למדה משחק בבית הספר "הדרך" ובתיאטרון אלטרנטיבי בשלומי. בהמשך השלימה בהצטיינות תואר ראשון בתיאטרון טיפולי ותואר שני בפסיכודרמה באוניברסיטת חיפה. השתלמה ב"מרכז גרוטובסקי" עם אנסמבל תיאטרון "אודין". במהלך הקמת תיאטרון בלוד נרשמה לתואר שלישי ולא החלה לימודיה בשל טיפולי הורמונים ופוריות והרצון העז לממש אימהות.

במשך חמש־עשרה שנה הופיעה כליצנית רפואית בבתי חולים (שניידר) ובמקלטים בזמני מלחמה. הייתה מטפלת בפסיכודרמה בבתי ספר ובתיכונים ברמלה־לוד.

בשנת 2019 יצא לאור ספר שירים שכתבה, "שלושים רגעים שותקים", בהוצאת "פרדס" לספרות מתקדמת.

קריירה אומנותית

יצירותיה הראשונות של רינצלר נולדו במהלך לימודיה במסגרות השונות, והן נובעות מתוך חומרים אישיים, המציגים אמירה פוליטית־חברתית נוקבת. חלקן יצרה לבדה וחלקן במסגרת ניהול קבוצות תיאטרון ופסטיבלים.

"טיפול שורש"

יצירתה הראשונה של רינצלר, "טיפול שורש", בבימויה של נטלי תורג'מן, נולדה מתוך תהליך עבודה ב"מרכז לתיאטרון אלטרנטיבי – שלומי". "טיפול שורש" מספר על רינת, ילדה שמשקה את עצמה לבדה בדרך לא דרך, עוברת מסכת של התעללות, הרס עצמי, מתבגרת לעיני הקהל עד שמצליחה להצמיח עצמה מחדש.

היצירה אומצה על ידי תיאטרון עכו והייתה מועמדת לפרס המבצע בטקס "קיפוד הזהב".

מימין: פנינה ונטלי תורג'מן

פנינה, מתוך "טיפול שורש"

"הליכה למעשה"

בשנת 2010 הייתה שותפה ל"תמונה משפחתית", פרויקט שנוצר על ידי תשעה בוגרים מבית ספר לתיאטרון אלטרנטיבי שלומי בשיתוף בית הספר לתיאטרון חזותי ירושלים, במסגרת "חלונות ראווה" בפסטיבל עכו.

ב־2012 ניהלה רינצלר את "אנסמבל 7 בום", שהורכב מירושלמים ומירושלמים לשעבר, יהודים וערבים. עימו יצרה אירוע תיאטרוני, רב־תחומי, שנבע מהמצב הביטחוני שבו גדלה בירושלים. "אנסמבל 7 בום", שאותו ביימה רינצלר וגם שיחקה בו, עלה בפסטיבל עכו.

פסטיבל "לצאת מהקרון"

בשנת 2012 ייסדה רינצלר את "לצאת מהקרון" – פסטיבל לתיאטרון ואומנות הפרפורמנס, בשיתוף עמותת אומני פרפורמנס. הפסטיבל, שבו שימשה רינצלר הן מפיקה והן מנהלת אומנותית, עודד יצירות פרפורמנס לא קונבנציונליות שבדקו את פריצת הגבולות במרחב מוגבל, כמו גם העניק לצופים חוויה תיאטרונית שונה ומאתגרת. מדי שנה הועלו בין שמונה לעשר הפקות מקור, שהתקיימו בתוך קרון רכבת משומר במתחם התחנה, תל אביב, וסביבו. בין משתתפי הפסטיבל לאורך ארבע שנותיו היו גם סמדר יערון וחוני המעגל, חבר ההנהלה האומנותית, לצידה של נטלי תורג'מן.

יצירות נוספות

ב־2013 שיחקה והייתה שותפה ביצירה "הליכה למעשה" (בימוי: נטלי תורג'מן), שעלתה בפסטיבל "ניסוי כלים".

במסגרת פסטיבל "מסרחיד", המועלה בתיאטרון עכו, יצרה וביימה את הצגות היחיד "תמתין" (2013) בהשתתפות קאדר הריני ו"אובססיה" (2015) בהשתתפות השחקן סובחי חוסרי. "תמתין" עלתה גם בתיאטרון תמונע בערבית ובעברית. "אובססיה", שזיכתה את חוסרי בפרס הראשון לשחקן הטוב ביותר, הועלתה גם בעברית, במסגרת התיאטרונטו 2017.

"המרכז לתיאטרון לוד"

בשנת 2014, לאחר עשייה תיאטרונית ייחודית בתל אביב ובמרכזי תיאטרון הפרינג' הצפוניים יותר, החליטה פנינה רינצלר להקים את "המרכז לתיאטרון לוד" שאותו ניהלה עד פטירתה, תוך שהיא מפתחת שפה תיאטרונית ייחודית דרך מחקר ותיאטרון פיזי.

אחת ממטרותיו העיקריות של המרכז, שהוקם בהשראה ובליווי של המרכז לתיאטרון עכו והמרכז לתיאטרון אלטרנטיבי בשלומי, היא לעבוד מתוך הקהילה שבה הוא מצוי. כאשר היצירה והקהילה בראש מעייניה וללא תקציב מובטח, עברה פנינה לעיר לוד וגיבשה חזון שאותו קיימה עד פטירתה - לעבוד עם, בתוך ומתוך הקהילה. פנינה אספה עימה שחקנים שאיתם עבדה קודם לכן, חלקם חברי קבוצת "אנסמבל תמנונים" וחלקם שעברו ללוד מתוך אג'נדת התיאטרון. כולם עבדו גם כמנחי תיאטרון בלוד בנוסף ליצירה האומנותית המקצועית של האנסמבל. קבוצת המייסדים של המרכז כללה, מלבד רינצלר, את הילה בראל, קדאר הריני, סיון בן ישעיה, שריאל יגודנק, ליהי אברמזון, נעמה רודריגז, סובחי חוסרי ורותם זיו.

השחקנים בהובלתה של רינצלר יצרו יצירות בעלות משמעות, כאשר הנושאים נבעו מתוך חומרי הגלם המצויים בעיר. את הקבוצות הקהילתיות שהנחו, הקימה פנינה בתחילת הדרך, גם כן בהתנדבות, מתוך אהבת היצירה, תחושת השליחות והרצון להשפיע תרבותית בתוך קהילה. על מנת לתווך את אמנות המשחק גם לתושבים שאינם מורגלים להיכנס לאולמות, כחלק מתהליך היצירה, הוציאה פנינה את שחקני האנסמבל לרחוב, למפגש עם הקהילה, להתנסות בחומרים שייכנסו לאחר מכן לאולם. מאז שהוקם, העלה אנסמבל השחקנים, בה וממנה החוצה, תשע הפקות מקור בעלות תוכן חברתי, שמשכו אל העיר קהלים מכל הארץ. וכך הפך "מרכז לתיאטרון לוד", למוסד מרכזי ומוכר בעיר הזוכה להכרה בפועלו גם מחוצה לה:

• "מזיקים" (2016-2015), יצירה ראשונה לאנסמבל "המרכז לתיאטרון לוד".
• "מקודשת, מקודשת, מקודשת" (2016), אירוע תיאטרוני. עלה לראשונה בפסטיבל "במזרח".
• השבט אמר את דברו (2017), הפקת מקור של "המרכז לתיאטרון לוד".
• אסירי תודה (2017), הפקת מקור העוסקת ביהודי צפון אפריקה בתקופת השואה. עלתה לראשונה בפסטיבל "במזרח".
• "תלושים" (2018), הפקת מקור העוסקת בתקופתם בארץ ישראל, 1 בפברואר 2019
• שי אלבה מעברות בארץ. עלתה לראשונה בפסטיבל "במזרח".
• "שעת אפס" (2019), הפקת מקור מחקרית, המתבוננת במערכת החינוך אז והיום.
• "מה בוער" (2021), הפקת מקור דוקומנטרית שבה נבדק מה יותר בוער ממה.
• "זבנג וגמרנו" (2021), הפקת מקור העוסקת בארבע בעלות עבירה המקבלות הזדמנות שנייה.
• "מקלט 634" (2022), הפקת מקור העוסקת בחבורת שחקנים המייצרת תיאטרון בתוך מקלט. זכה לציון לשבח בפסטיבל עכו.

פטירה

רינצלר נפטרה ב־י"ב בתשרי – 7 באוקטובר 2022, בגיל 43, כתוצאה מקוליטיס שהסתבך. בעקבות חום גבוה וזיהום עקב הניתוח במעי הגס, נערכה לה בדיקת מח עצם וגילו אצלה לויקמיה – סרטן הדם – והיא הותירה אחריה תינוק בן שנה ורבע.

פרסים והנצחה

ב־2019 זכתה בפרס שח"ם בקטגוריית קידום החברה הישראלית. בנימוקי הבחירה כתבו השופטים: "התיאטרון זורם בעורקיה של פנינה ככלי מחבר ומקרב, השליחות שבדבר היא אבן היסוד של פנינה, ליצור על מנת להשפיע, לעורר, להעביר את כלי התיאטרון כשפה נוספת דרכה אפשר לייצר מציאות מיטיבה יותר, שהיא מעל לגבולות הגזע המין והדת".

בשנת 2012 קיבלה את פרס מפעל חיים – כל הארץ במה – בצוותא מאת משה טנא ז"ל.

להנצחת פועלה הייחודי בתחום הפרינג' ייקרא על שמה פרס האנסמבל הטוב ביותר בפסטיבל עכו.