שלג דומם גם בסערה

*

פעם הדבר הכי מפחיד שיכול לקרות בעולם היה לאבד את הבלון שלך.

אתה מתהלך, הפנים קדימה, והוא משגיח מעליך, מתנועע מצד לצד, מלא בחלומותיך המחויכים, מסמן לכולם: הינה הילד עם הבלון.

הוא מושך אל־על, כרוך סביב היד בסרט בצבע תואם, עוד רגע אתה נוסק איתו, מחזיק חזק חזק, קצת כדי להישאר באדמה עם היתר, הרבה כדי שלא תאבד את חברך. ברגע אחד הוא יכול לטוס לשמיים, מנופח כולו. להביט בכול מלמעלה. הזהירו אותך ששם בסוף מתפוצצים, אבל לא רצית להאמין. שם, אולי יחשוב שהוא שומר לא רק עליך, אבל יהיה לבדו, בין העננים או הרחק עוד יותר, עם הכוכבים.

בדממה גמורה.

במוזיקת הנאלמוּת המרטיטה מכול.

ואפילו שהוא קשור אליך, אתה מוסיף לקמוץ אגרוף, ליתר ביטחון, ואם בכל זאת יינתק וימריא במעוף ובהילוך איטי, זנבו ייכרך אחריו בפיתול אל הלא נודע, ואתה תלווה במבטך את הבלון, בצוואר מתוח, בעורף מכווץ ככל שיוסיף ויתרומם, עד שיישק לעננים. עד שיהיה נקודה; כמו כוכב.

שברי זכוכית

הכי אני אוהב את שירה

מכל החברות של אחותי הכי אני אוהב את שירה. הערב היא עוד לא באה ואני לא מתחרט שגיליתי לה מה שלא גיליתי לאף אחד כי היא הקשיבה כמו שהיא תמיד וניסתה לעזור לי לפתור את זה ולהפסיק להיות מובך. וגם הערב התחיל בפדיחה כי אפ'חד עדיין לא ממש הכיר את עדו. ולי בכלל כי לא ידעתי מי זה בכלל וכבר אמרו לי שאני ייתן לו חיבוק.

הוא נראה די משונה ממה שהיינו רגילים. היה לו זקן מבולגן כזה כמו השיער והוא תמיד שם סנדלי תנ"ך מכוערים גם אם היה קור כלבים בחוץ בחיים לא ראיתי אותו בלי סנדלים וכשהוא גמר לאכול הוא ליקק את המזלג ואת הסכין כמו שאבא שלי שונא. ודודה שלי אחות של אימא שאלה מה אתה חושב על הדרך שזה נעשה ולא ידעתי למה היא התכוונה ולא הבנתי על מה כולם כועסים עליו אבל אמרתי לה שלדעתי זה לא בסדר כדי שלא יצא שלא הבנתי. אבל הכי זעמה אימא ואבא צחק שהיא הוציאה ת'עצבים על הירקן ושבגלל זה השולחן עמוס בפירות גם כאלו שלא נראו עד עצם היום הזה.

האמת היא שכבר לפני שהוא הגיע כבר הכול נהיה אחרת. מאז שאחותי יעל עזבה את הבית בדמעות ואימא לא דיברה איתה ואני ליוויתי אותה עזרתי לה לסחוב ת'ילקוט וחשבתי שהיא בוכה כי היא עוזבת אותנו אותי ואת אימא ואת אבא והתביישתי לשאול אותה למה אבל שאלתי והיא אמרה לי שאימא אמרה לה שאם היא בורחת למדרשה שלא תחזור שבגלל זה היא בוכה. מה שעשה אותי עצוב זה ששירה כבר לא באה כמו פעם כי החברות של אחותי נהיו עם שמלות והאמינו בעזרת השם ודיברו בכבוד והיו בטוחות שכולנו עוד במערה.

אז הבית התמלא בחברות חדשות כאלה וחיכיתי לחברה שלה עם הנמשים והתלתלים שבאה גם במכנסיים וכשהכי בא לי להיכנס למטבח לעלות ליד הכיור ולנפץ ת'צלחות ברצפה הייתי מדבר איתה והיא הייתה מקשיבה ומבינה ונותנת לי עצה מה לעשות ואפילו נותנת לי חיבוק ואז מהר הייתי שוכח שעוד פעם לא הבנתי כלום בבית ספר ושירדו עליי בהסעה.

פעם דיברנו ואמרתי לשירה שבכיתה המורה כל הזמן שמחה מהתלמידים הכי טובים בכיתה שאני בחיים לא יתקרב אליהם ושאלתי אותה אם גם המבוגרים וגם כולם צריכים כל הזמן להיות הכי טובים ואם כשאני יהיה גדול גם אני יצטרך והיא חייכה את החיוך שאני אוהב ואמרה שכן ושבגלל זה המבוגרים המציאו את העבודה כדי להמשיך להתחרות אחד בשני אחרי שהם חושבים שהם הפסיקו להיות ילדים ומייד היא הבטיחה לי שכשאני יהיה גדול אני יצליח להיות מצטיין בכל דבר שאני רק יבחר. וזה עשה לי טוב בתוכו מה שהיא אמרה כמעט כמו בהפסקה אם אני מבקיע גול. לפעמים אני מביא ת'כדור שחור לבן שלי שאחי קנה לי כדור כמו במונדיאל שבכיתה כולם רוצים לשחק עם הכדור הזה גם אם שחקנים אחרים מביאים ת'כדורים שלהם כי הוא רך ואז לא כואב אם בועטים פצצה ובגלל זה אני גם יכול להחליט מה הכוחות ושם את השחקנים המעולים בקבוצה שלי אבל לא את אלה שירדו עליי בהסעה גם אם הם פי אלף יותר טובים.

בסוף הפרצוף הראשון שהכרתי היה של אורי. איך שהוא הגיע בדלת עקפתי את כולם וחיבקתי אותו ולחשתי לו סוד אבל הוא השתתק ונהיה בצבע אדום ואז בשקט שאלו אותי מה אמרת לו מה אמרת לו. ולא הבנתי גם מה אמרתי לו. כשעבר כמה זמן הוא נתן לי מכתב מהכיס במעיל וביקש שאני ימסור אותו ליעל ושזה לא יהיה בחוסר טקט המוכר שלי אלא בשקט לא כשכולם רואים. רציתי לפתוח אבל לא העזתי וזה העליב אותי קצת מה שהוא אמר אבל גם חשבתי שזה קצת מגיע לי כי אבא שלי אמר שעשיתי אותו מקודם בצבע כמו אחד מהפירות שאימא קנתה ושמה על השולחן הנמוך בסלון שכולם קראו לו מזבח. ומה שקרה אחר כך זה שעדו החזיק את הפרי ואמר שהחיינו וכולם היו בשקט ואחרי הברכה הוא אמר שהפרי הזה הוא כמעט כמו הכלה שגם אותה הוא רואה עכשיו בפעם הראשונה וכולם צחקו גם אימא אבל קצת. אבל אח שלי אמר אחרי זה ליעל אחותי שהוא שמע שדודה שלי אמרה לאימא שלי אחותה שאיך זה שאחותי מתחתנת עם מישהו שהיא מעולם לא פגשה ואז הוא אמר בלי קשר שלא רק שאורי לא היה צריך לבוא אלא גם לא להתנהג כמו שהוא התנהג ולהפנים שזה נגמר. אז הבנתי קצת יותר וזה קצת הוריד מכל זה ונהיה לי הקלה.

זה מזכיר לי שבינתיים באו מלא אורחים אבל החברה של אחותי מפעם שירה עוד לא באה. ואני ממש רציתי שתבוא כדי לבקש משהו ממש חשוב ולספר רק לה על הפדיחה שעשיתי כי רק לה אני יכול לגלות הכול. אבל גם קצת לא רציתי כי פעם סיפרתי לשירה סוד שלפעמים בלילה בורח לי ושבגלל זה אני לא יכול לבוא לחבר לישון כי כבר קרה שפעם אחת באתי ואחר כך הוא גילה ובהסעה כולם ירדו עליי ושרו תינוק בן שנה משתין במיטה וזה היה הכי גרוע אבל לא אמרתי לה את זה כי הרגשתי שיוצאות לי דמעות ונתתי להם להיחנק לי בצוואר. וכשהיא שאלה אותי אם אני מתאמץ לפני שאני ישן אז אמרתי לה מה את רוצה שאני יעשה כשאני יושן אני לא קובע בזה ואז היא אמרה לי בוא נדבר ברוגע ושלפני שאני נרדם אני חייב להתרכז טוב טוב ולהתגבר ולזכור שאני כבר לא קטן והיא גם אמרה שאולי זה אפילו עוזר לדקלם כמה פעמים לפני השינה שאני נשאר יבש שככה אני ישלוט בעצמי ויהיה לי נעים לקום בבוקר. איך שהיא אמרה לי מה עדיף לי לעשות זה כבר נשמע נעים וחשבתי שאולי כדאי כמו שהיא אומרת לשמוע בקולה כי היא יודעת לעזור לי בשיעורי בית ושזה מאוד קשה כשאני יושן אני יושן וכשאני ער אני ער. אז היא ביקשה שאני ישתדל בשבילה ושינתה לבעצם בשבילי ובשבילך. ואמרתי לה שאני יתאמץ לשנות את זה כדי שאולי אם אני יצטרך באמצע הלילה אני יתעורר.

חשבתי שאם היא תבוא שוב נצטרך לדבר על זה ולא היה לי נעים כי מאז הפעם האחרונה היו פעמים שהתפקשש לי. והחברים של אימא ואבא התעניינו ושאלו איך קוראים לבעל לעתיד ואבא שלי ענה עדו ומישהו צעק ויש המוסיפים ס' בסוף וכולם התפקעו מצחוק. ואח שלי עוד כעס אפילו ששמו שירים יפים במערכת שאני יודע שגם הוא אוהב והוא לחש ליעל אחותי שדודה שלי סתם מרעילה את אימא וזה היה קצת מפחיד ושאלתי בצד לא ליד המזבח את יעל אחותי למה שדודה שלנו תרעיל את אימא והיא חייכה אליי ואמרה שזה ביטוי ושאני לא צריך להקשיב לכל שטות שהמבוגרים אומרים. אז העברתי נושא ושאלתי אותה את עוד תבואי אלינו נכון והיא הופתעה ואמרה ברור שכן למה שאני לא יבוא ואמרתי לה כי את ואימא רבות כל הזמן ואז היא עשתה כזה פרצוף מרחם כי כאילו היא הבינה שאני מפחד שיותר היא לא תהיה פה והיא הסבירה לי שזה רק חילוקי דעות ושזה יעבור אבל עדיין לא הייתי בטוח וחשבתי שאולי היא סתם מנסה להגיד לי את מה שיעשה אותי רגוע. היא קלטה את זה ואמרה שברור שהיא תבוא פחות ושאני אצטרך ללמוד לקבל את זה ואני כעסתי שאולי היא מתחתנת עם משפחה אחרת כי היא בכלל לא אוהבת את המשפחה שלנו והיא רוצה משפחה חדשה.

אחרי זה אמרו ברכת המזון ועדו פתאום אמר בקול הרחמן שהוא יברך את השולחן הזה שאכלנו עליו ולא זוכר בדיוק את ההמשך משהו עם שכל צמא ישתה ושהוא יברך את בעל הבית ואשתו וכל מה שיש להם ואז אבא שמח ואפילו גם אימא אבל קצת. וכשכולם הלכו ושירה בכלל לא באה לא יכלתי להגיד לה שגם יעל אחותי שעזבה עדיין צריכה לבוא לבקר אפילו עוד יותר כי אני עדיין גר פה.

כל המשפחה שלי ישבו ליד המזבח חוץ מדודה שלי אחות של אימא שהייתה בצד ודיברו ואחותי יעל אמרה שהם לא מוכנים לחכות עד הקיץ ועדו המשיך אותה ואמר שאביב זה תקופה יפה להתחתן ואבא שלי אמר שממילא אין פה אביב אלא רק חורף וקיץ שנלחמים זה בזה ואימא שלי המשיכה אותו ואמרה שאם אתם כל כך ממהרים תממנו את החתונה בעצמכם ושאלה מה בוער לכם ולמה כל כך מהר מחליטים להתחתן. ויעל אחותי אמרה גם אתם החלטתם תוך שבועיים אז אבא אמר אלה היו זמנים אחרים ואנחנו הצגנו זה את זו להורינו לפני כן. ויעל אחותי אמרה אלה באמת היו זמנים אחרים היום לא מבקשים אישור מההורים אבא. ועדו קרא לאחותי יעלי ואז אבא אמר שאולי מוטב לא לסגור עכשיו עדיין תאריכים ואימא התחילה לשאול את עדו מלא שאלות מה אתה עושה מאיפה ההורים שלך וכשהוא ענה היא שאלה שוב מאיפה כאילו שהיא לא שמעה טוב אפילו שהיא כן ואיפה אתם מתכננים לגור בדיוק ויעל ביקשה בלי חקירה צולבת ואימא אמרה לה בקול יותר חזק שכל זה לא היה קורה אם היא לא היתה הולכת למדרשה ושכנראה שאת מצוות כיבוד אב ואם לא לימדו שם. ויעל אחותי אמרה לה שאולי אם היא היתה טורחת לבקר כמו שהיא ביקשה אז לא היו לה דעות קדומות ואבא שלי ניסה להפסיק ואמר אני מציע שנצא כולנו לפרסומות ונמשיך בפעם אחרת אבל אימא אמרה לה בחזרה יש לי חדשות בשבילך אולי תתפלאי אבל דווקא כן הייתי במדרשה והזדעזעתי ואחותי יעל באמת התפלאה ושאלה את אימא שלי ממה כל כך הזדעזעת ואימא שלי אמרה מספיק היה איך שההיא במדרשה הציגה את ההודו של החוזרות בתשובה אפילו שאחותי יעל בכלל לא היתה בהודו אבל היא לא ענתה לה על זה במקום זה היא ביקשה בואו נפסיק באנו לשמוח לא לריב ואז אמרתי לאימא שהיא לא יכולה להמשיך לרתוח כי השיער שלה מספיק אדום וכולם צחקו שוב ואבא שלי אמר לי יאללה פיג'מה פיפי ולמיטה.

בגלל זה הוצאתי את המכתב אפילו שבאמת היה מאוחר ורציתי לישון אפילו שלא הודיתי בזה והחלטתי שהלילה אני יתאמץ חזק חזק וכששירה תבוא אני יספר לה שהצלחתי לנצח את זה וגם בלי קשר החלטתי שאני יתאמץ. גם לא רציתי לשכוח לתת את המכתב וזה בטוח לא היה בחוסר טקט כמו שאורי אמר כי כולם הלכו מזמן ואבא שלי שאל מה זה אז אמרתי לו זה מכתב ליעל מאורי ואז אח שלי התערב ואפילו שהוא שמע שאמרתי לאבא שלי הוא אמר מה זה. ואמרתי לו גם זה מכתב מאורי ליעל ואח שלי אמר תביא תביא את זה. ואחותי יעל התקרבה אבל הוא צעק לה תניחי לזה ובסוף הוא לקח את המכתב ואני לא יודע מה הוא עשה איתו ואם אורי יודע שלא נתתי את המכתב לאחותי.

אחרי זה אבא ביקש שאני יגיד לו מה לחשתי לאורי שגרם לו להיות בצבע של הפיטאיה. בסך הכול אמרתי לו שהייתי מההתחלה לטובתו מה הוא נעלב. ולפני שנרדמתי אמרתי לעצמי שכמוני כולם נעלבו בערב אימא ואבא ודודה שלי ואחי ויעל אחותי ועדו ואורי. אבל גם לא הייתי בטוח שכולם נעלבו כמו שאני נעלבתי. אולי זה סתם בראש שלי כמו שהרבה פעמים אומרים לי או כמו שנתקעת לי פרסומת שראיתי בטלוויזיה ואני חושב שכולם זה פרסומת גם המורה גם מה שאומרים בחדשות גם הילדים בהסעה.

בגלל זה צריך גם למצוא לעשות דברים בלי פרסומות כמו לשחק כדורגל או לדבר עם אימא ואבא ויעל אחותי ואחי ועם שירה ולא לחשוב עליהם שהם פרסומות שתוך שנייה ייעלמו. וגם שיעל אחותי תהיה פחות זה לא נורא כי אפשר גם לפעמים אפילו להיות לבד ולא לעשות כלום אבל אז יכולה להיתקע לך שעה פרסומת בראש ולא תמיד אפשר להפסיק אותה גם אם מתאמצים, אבל אפשר לעשות עוד הרבה דברים. נגיד אם אני מצליח לא להיות בטלוויזיה ובמקום זה אני קורא ספר והוא יפה אז אני חושב איך לא שמתי לב שהגעתי ממשהו למשהו בעלילה ואז אני חושב שהכול מעברים כמו עכשיו כשאני בשלב לפני שאני יהיה גדול או בשישי בערב לקראת שבת וגם כל הלילה הוא מעבר ואני חייב לקום יבש.  

הוא החבר הכי טוב שלי

בוריס הבטיח לי שאם בערב אני יצעק מהחלון לסופרמן, סופרמן יבוא. בוריס החבר הכי טוב שלי אז האמנתי לו, וכמה פעמים ניסיתי וקראתי לסופרמן אבל הוא לא בא. ובדקתי שוב והוא אמר מבבבטיח כדי לא לרמות, וכשאמרתי לו ששוב הוא לא בא הוא לימד אותי שלא צעקתי חזק מספיק, וזה נכון, למרות שמאיפה לו לדעת, אבל פחדתי שאם מישהו במשפחה שלי כמו אחי ישמעו אותי צועק או אפילו מישהו מהשכנים למטה (אנחנו קומה ראשונה) ואולי מישהו בדיוק מוציא את הכלב לטיול, אז יצחקו עליי שאני מאמין שסופרמן יבוא. אבל זה בוריס, והייתי חייב להאמין לו מאז שהוא העיף את המורה גורדון. כולם חברים שלו והוא יודע דברים. עובדה למשל שהוא ידע שלא צעקתי. למה לו לעבוד עליי? הוא החבר הכי טוב שלי וגם עובדה שליסה מסתובבת איתו מלא ואפילו הזמינה אותו פעם להכין מילקשייק.

בימים שאחרי אמרתי סופרמן יותר בקול רם אבל לא קרה כלום. בוריס הסביר שזה צריך להיות בשעות שהוא אמר. ועשיתי בשעות שהוא אמר. ואחרי זה הוא אמר שצריך ללבוש גלימה. אז לקחתי שמיכה בצבע אדום ולבשתי. ואחרי זה הוא אמר שזה צריך להיות ממש מהחלון. צעקתי הכי צמוד לחלון שיש. כל פעם ניסיתי כמה שיותר כמו שהוא אמר, אבל לא בדיוק, כי אי אפשר לצעוק מהחלון כשמאוחר.

כבר אמרתי לו שלא מצליח לי ושאני לא רוצה לנסות יותר ושאלתי אותו אם בערב אני יכול לבוא איתו גם ולהכין מילקשייק עם ליסה, אבל הוא אמר שאימא של ליסה לא מרשה יותר מחבר אחד ושלא הצליח לי כי לא עשיתי כמו שהוא אמר בדיוק ואפילו הוא הבטיח לי שאם שמים את היד מתוחה באגרוף וצועקים את המנגינה שבסרט ומתכוונים על באמת מצליחים לעוף מהחלון, ואם אני יצליח אני יוכל להשיג את כולם. אבל אחרי שסופרמן לא בא כל הפעמים האלה אני לא יעוף מהחלון. שאלתי אותו אם הוא ניסה והוא אמר שלא. שמנים לא יכולים לעוף ואם הוא ינסה הוא יתרסק ברצפה כמו הפחית קולה שכל יום חמישי כשאנחנו חוזרים אחרי החוג ומרשים לנו לקנות בקיוסק אני זורק מהגשר על המכוניות, ושגם ככה השמיכה שלו שחורה ולא בצבע אדום.

אמרתי לבוריס שהפסקתי לזרוק ואמרתי לו שנראה לי שהוא עובד עליי. בוריס אמר שאם אני לא ינסה סימן שאני לא חבר הכי טוב שלו ושאם אני לא יצליח זה גם סימן. עניתי שאולי אנחנו לא חברים הכי טובים ובוריס כעס שאם אנחנו לא חברים הכי טובים מותר לו לספר את הסוד שלי. התרגזתי עליו בחזרה שאם הוא מספר אני לא מדבר איתו יותר כי לי אין סוד עליו, ובוריס אמר שלא אכפת לו בכלל כי הוא יכול לדבר עם פטר ופטר הוא החבר הכי טוב שלו, לא אני. בוריס הלך לבית שלו ואני הלכתי לבית שלי ולא דיברנו ופחדתי שהוא יגלה.

בכדורגל מסרתי לבוריס גול אבל הוא בכלל לא אמר כלום ופטר מסר לי ובוריס לא מסר לי אפילו פעם אחת כל המשחק. כשחזרנו הצעתי לו שלוק מהקולה ובוריס לא לקח, והצעתי גם לפטר והוא שתה יותר משלוק ושאל אותי אם מה שבוריס אמר קרה באמת. ורציתי לזרוק על בוריס את הפחית שתפגע לו ישר בראש ואז נראה מי יבוא לעזור לו. בוריס סתם ממציא, כמו שהוא ממציא כל דבר. הוא אפילו חושב שאם מאמינים וקוראים לסופרמן הוא בא ושאפשר לעוף אם צועקים את המנגינה שלו. פטר אמר שאני לא צריך לצעוק ושזה דווקא נכון. שאלתי אותו אם הוא עשה והוא אמר בטח. אמרתי לו תראה ופטר אמר שאם אני לא מאמין ושאם אני לא חבר של בוריס זה לא בעיה שלו. אמרתי לפטר זה סימן שגם אתה ממציא. כל מי שחבר של בוריס ממציאן. ופטר אמר שאולי שכחתי, אבל סופרמן לא מתחיל לעוף סתם. קודם הוא מתחבא ומחליף בגדים בלי שאף אחד יראה וחוץ מזה הוא עף רק כשצריך אותו.

*ההמשך זמין בספר המלא*