מלכה בשר ודם - חלק ב'

מלכה בשר ודם

בועז רוזמרין
חלק ב'
סדרת "מהארכיון האבוד"

ממלכת החשמונאים: ממותו של יוחנן הורקנוס ועד מות שלומית אלכסנדרה (104–67 לפנה״ס)

על הספר

כמו חלקו הראשון, גם חלקו השני של ספר זה נשען על ממצא יוצא דופן: הארכיון האבוד של ניקולאוס איש דמשק.

הארכיון חולץ בשנת 2016 מצפון סוריה, מתוך אזור שהיה אז בשליטת ארגון הטרור "המדינה האסלאמית" (דאע"ש).

הפרשה הדרמטית של חילוץ המסמכים מובאת בסוף הספר.

כמו רבים לפניהם, גם חלק מהדמויות שבסיפור ידעו שאין דרך לנצח את הזמן, אך ביקשו להיאבק בו, להשאיר עקבות, לסרב להימחות.

הן הותירו אחריהן יומנים וזיכרונות, מתוך אמונה שמילותיהן, הכתובות על קלף עור או פפירוס מצרי, יספרו בעתיד את תהילתן..

ג'ורג' אורוול כתב בספרו המכונן 1984:

"מי ששולט בעבר, שולט בעתיד. ומי ששולט בהווה, שולט בעבר." בהשוואה למקורות ההיסטוריים המסורתיים, שהועתקו ותוקנו לאורך הדורות על ידי השולטים בהווה, מגילות הארכיון נכתבו לפני יותר מאלפיים שנה, ולא הועתקו מעולם.

מאלה וגם מאלה נרקם הסיפור הזה. לעיתים, דווקא מה שהועלם בידי הפוליטרוקים של משטרת המחשבות ועמיתיהם, הצנזורים של הפוליטיקלי קורקט לדורותיהם – הוא הסיפור האמיתי. אם בכלל יש דבר כזה.

דמויות מסוימות, שהוזכרו כבר בחלק הראשון, השיבו שם את נשמתן, תהא זו טהורה או חוטאת. אחרות ישיבו את נשמתן כאן, בהמשך הדרך.

הדמויות המופיעות בחלק השני

צאצאי שַׁטׇּח ואשתו האלמונית

שתי דמויות הידועות בספרות חז"ל כאח ואחות. על פי ספרי הארכיון – תאומים.

• שלומית אלכסנדרה (שלומציון המלכה) - גיבורת הסיפור, שמה היווני: אלכסנדרה. בספרות חז"ל ידועה כשלומציון המלכה. כפי שהובטח לה מפי דוד המלך, הגיעה אל המלכות בסוף החלק הראשון, אך בהגיעה לגיל שלושים ושש טרם ילדת יורש.
• שמעון בן שַׁטׇּח, מחכמי ישראל ומראשי הסנהדרין, צייד ותליין מכשפות, המשדרג את יכולותיו המופלאות בחלק השני.

הזוג הנשיאותי־מלכותי

• יוחנן הורקנוס נשיא ולאחר מכן מלך יהודה (על פי ספרי הארכיון). נדרש להשיב את נשמתו בסוף החלק הראשון, כדי לסלול את דרכה של שלומית אלכסנדרה למלכות.
• אפרת אלקטרה מופיעה במקורות ההיסטוריים המסורתיים בכינוי "אשת הורקנוס". אשת מזימות ומדנים שמעטות כמוה.

חמשת בניהם של יוחנן ואפרת לפי סדר לידתם

• יהודה אריסטובולוס – מלך יהודה, היה נשוי לשלומית אלכסנדרה. ללא צאצאים.
• מתתיהו אנטיגונוס – גיבור מלחמה ואהובה של שלומית. שמו העברי אינו מופיע במקורות הקלאסיים.
• אדוניה – הבן השלישי על פי ספרי הארכיון והצעיר על פי "קדמוניות" של יוסף בן מתתיהו. נזכר שם בכינוי "אחיו של ינאי" שהוצא על ידו להורג בגלל שאיפתו למלוכה. ריקא וגנדרן.
• אבשלום – גיבור מלחמה, חברו הקרוב של יונתן אלכסנדר ינאי, היה נשוי לחָגְלָה, אב התאומות.
• יונתן אלכסנדר ינאי – הבן הצעיר על פי ספרי הארכיון והשלישי על פי "קדמוניות". נשא לאישה את שלומית אלכסנדרה המלכה האלמנה וייבם אותה. מלך בשר ודם – נהרות של דם.

בני שלומית אלכסנדרה ואלכסנדר ינאי

נולדו לאחר נישואי שלומית אלכסנדרה ליונתן אלכסנדר ינאי. כונו "השני" בפי ההיסטוריונים המודרניים. שמותיהם העבריים מופיעים רק בספרי הארכיון.

• יוחנן הורקנוס (השני) – נחשב לבנו של ינאי, אך לפי הארכיון – לא כך. מכוער ורפה שכל.
• יהודה אריסטובולוס (השני) – בנו הביולוגי של יונתן אלכסנדר ינאי. גיבור מלחמה יפה תואר מוכשר וכריזמטי אך חוטא ביהירות.

נשים ובנות

• חָגְלָה – אשת אבשלום ואם התאומות. דמות מרומזת אצל יוסף בן מתתיהו (אם מוזכרת בת אבשלום, יש לה אימא).

התאומות בנות אבשלום וחוגלה. ספרי הארכיון הם המקור היחיד לשמן ולהיותן תאומות.

• מרים – דמות מרומזת אצל יוסף בן מתתיהו כאשתו של הורקנוס (השני). לפי ספרי הארכיון, מרים היא אימה של אלכסנדרה, בתו של יוחנן הורקנוס השני — אף שלא בטוח שאלכסנדרה עצמה יצאה מחלציו.
• דבורה – נזכרת אצל יוסף בן מתתיהו כ"בת אבשלום" או כ"אשת אריסטובולוס" (השני).

גרים אדומים ואחרים

אנטיפס האדומי - מושל אדום וסבו של המלך הורדוס.
תרצה - אחות שמעיה הגר, אשת אנטיפס ואם בניו אנטיפטר ופאליון. דמות מרומזת במקורות ההיסטוריים המסורתיים.
אנטיפטר האדומי – בכורם של אנטיפס ותרצה. אביו של המלך הורדוס.

חכמים קוסמים ונביאים

• חוני המעגל – מוריד הגשם, נזכר בספרות חז"ל וגם אצל יוסף בן מתתיהו.
• יהודה האיסיי – האיש שנבואותיו מתגשמות תמיד. נזכר אצל יוסף בן מתתיהו.
• חכמי חז"ל – יהושע בן פרחיה, ניתאי הארבלי, שמעיה, אבטליון.

דמויות מעמי העולם העתיק

• קליאופטרה אאורגטיס – מלכת מצרים.
• חנניה, חלקיה – שרי הצבא היהודים של קליאופטרה אאורגטיס.
• תלמי לתירוס – מלך קפריסין שפלש ליהודה בשנת מלכותו הראשונה של יונתן אלכסנדר ינאי.
• גאיוס מאריוס – מדינאי ומצביא רומי. דמות מרכזית בהיסטוריה הרומית.
• פרָאשָׁסְטְרָה – האחשדרפן¹ הפרתי של בבל. ידוע רק מספרי הארכיון של ניקולאוס איש דמשק.
• אפמינונדס– מפקד המודיעין המצרי. הדריך את שלומית.

שער שני

כיבוש נינווה

שנה 38 לעצמאות יהודה – (103-104 לפנה"ס)

ינאי

צוואת המלך המנוח הוקראה ברחבת המקדש. אימא ואני היינו המומים – לא הייתה זו הצוואה שלה ציפינו. אני התעשתי ראשון, "אימא, קראי מייד לאבשלום ולאדוניה, אנו חייבים לסכל את הכתרתם של יהודה אריסטובולוס ושלומית אלכסנדרה."

התכנסנו בלשכתה של אימא. היא הקריאה באוזנינו את הצוואה

שבה נכתב כי המלך הוריש לה את הממלכה, "זוהי צוואת המלך האמיתית!" אמרה אימא, עיניה רושפות והבעת זעם ותסכול ניכרה היטב על פניה.

"אבל הצוואה שהוקראה ברחבת המקדש, היא הצוואה שהקריא לנו המלך בכנס המשפחתי..." תהה אבשלום.

"כן," השיבה אימא, "אך המלך החליף את צוואתו לפני שחלה שלומית אלכסנדרה ניצלה את מצבו הבריאותי והחליפה את הצוואה בעזרת מלחך הפנכה שלה אנטיפס, שקיבל בתמורה את המינוי להיות מנהל הארמון."

"מתי ואיך כל זה נודע לך?"

"אבשלום! זה נודע לי היום אחרי הקראת הצוואה. לא אפרט איך

נודע לי."

"אבשה, אנחנו מבזבזים זמן," הייתי קצר רוח, "עלינו לעזור לאימא להשיב את הגזלה ולא לעסוק בשאלות מיותרות."

"אבשלום," אמרה אימא, "אתה תוביל את הגדוד הראשון אל הארמון, תכבוש אותו בהפתעה כאשר שעריו פתוחים. כך אשיב לעצמי את הגזלה!"

"זכרו מה שאמר לנו אנטיגונוס," הייתי נלהב, "המעז מנצח."

"מעניין, אחי הצעיר!" אמר אדוניה בלעג, "אין פלא שאתה כה

נלהב להשיב את הגזלה. הרי אימא הבטיחה לך את המלוכה. אתה מנדב את ראשינו כדי שיהיו הדום לכס מלכותך," הוא שואף למלוכה וישלם על כך.

"התבייש לך, טווס," קרא אבשלום בלהט, "יש דברים נעלים יותר מנוצותיך ומההיבריס שלך. איך אתה מעז לפקפק בדבריה של

אימא?"

"אני מפקפק בכל דבר שינאי נלהב ממנו," השיב אדוניה בלהט,

"זכרו, הרי אריסטובולוס שונא אותנו ואת אימא. אם ניכשל, לא יהיה מאושר ממנו לערוף את ראשינו. עשו את המהפכה בלעדיי." אבשלום זינק על אדוניה והכריעו ארצה, "ינאי, הבא לי חבלים כדי לקשור אותו ופיסת בד כדי לסתום את פיו. הוא יישאר כבול כאן עד שנשיב את הגזלה. הטווס יכול להפוך לציפור שיר שתזמר באוזניהם של אריסטובולוס ושלומית אלכסנדרה," כאשר נשיב את הגזלה אערוף את ראשו.

"אבשלום!" פקדה אימא, "שחרר את אדוניה מייד! הוא יהיה שותף נאמן להשבת הגזלה, הלא כן, אדוניה?"

"כן," חרחר אדוניה. אבשלום שחרר אותו, והוא קם על רגליו כשהוא מיישר את טוניקת המשי המפוארת שלו ואת ענק הזהב שענד לצווארו. כל עוד אימא בחיים גם הטווס יחיה.

"שלושתנו נתכנן את כיבוש הארמון," אמר אבשלום, "אני אוביל את הגדוד הראשון, לגזלנים אל תהי תקווה."

למוחרת ההכתרה, בתום התכנונים וההכנות, היה הגדוד הראשון חמוש ומוכן לתנועה במחנהו שעל הר הזיתים. הטריבון אבשלום סימן בדגל לשרי המאה, וביניהם אני ואדוניה, להתחיל בתנועה מהירה אל שער שושן, השער המזרחי של הר הבית. הקנטוריה הראשונה השתלטה על השער, הגדוד זרם לרחבת המקדש.

אימא חיכתה לנו שם.

"אימא," שאלתי, "למה לא שיתפת את אנטיגונוס בתוכנית לפני

שהלך להישבע אמונים?"

"הצלחת התוכנית תלויה בהפתעה, אנטיגונוס היה יכול להכשילה. בכל מקרה הייתי צריכה להציע לו את המלוכה. אני מקווה שאחרי שאבשלום ישתלט על הארמון, נשבה את אנטיגונוס, והוא יצטרף אלינו ויקבל אותך כמלך."

שלומית

הדקות שעברו מאז הזעקתי את אנטיגונוס ועד הגיעו לחדר הכס

היו הארוכות בחיי. פניתי אליו בבהילות, "אימך ואחיך הצעירים לא באו להישבע אמונים, מה משמעות הדבר?"

"אינני יודע, אך אנו חייבים לנקוט כמה אמצעי זהירות."

"אילו אמצעים?"

"הזמן קצר, אין זמן להסברים. אם אתם סומכים עליי, תנו לי לנהל זאת."

"אנחנו סומכים עליך."

"את מדברת גם בשמי?" פנה אליי אריסטובולוס בכעס.

"אישי! אין זה הזמן למשחקי גאווה. אנטיגונוס הוא האיש הנכון במצב זה. רק ברית השלושה תציל את מלכותך. הזמן דוחק."

"כרגיל את צודקת," רטן המלך.

"חכו לי בחדר המועצה," אמר אנטיגונוס, "דאגו לכך שיהיו שם טוניקות קרב וכן הנשק האישי של כל אחד מאיתנו."

אנטיגונוס עזב במהירות את חדר הכס.

אנטיגונוס

"סגור מייד את כל שערי הארמון והצב את אנשיך במגדלי השערים ועל החומות. על כל חיילי המשמר להיות מוכנים ללחימה." מפקד משמר הארמון אץ למלא את פקודתי.

עליתי למגדל השער הראשי והשקפתי על סביבותיי. חיילים נראו מתקרבים אל הארמון משני כיוונים. מתחת לציצת הקסדה של החייל המוביל לשער הראשי זיהיתי את אחי אבשלום, אחד מששת הטריבונים הצבאיים של לגיון יהודה. הוא התקרב עד למרחק של כמאה אמה מהשער ונעצר שם.

"קיווית שהשער יהיה פתוח ותכבוש את הארמון בקלות," רעמתי בקולי, "גם החיילים ששלחת לשערים האחרים ימצאו אותם נעולים."

אבשלום הרהר זמן קצר ואז הסיר את קסדתו ופקד על הקשתים: "היסוגו מאתיים אמה והניחו את קשתותיכם ואת אשפות החיצים שלכם על אבני המרצפת."

גם אני פקדתי על הקשתים שאיתי להניח את קשתותיהם. "אחי, מה מביא אח לקום על אחיו?" שוב רעם קולי.

"אחי," רעם קולו של אבשלום, "אימא, שהיא המלכה לפי צוואתו החוקית של אבא, נשבעה שתכתיר אותך למלך ואת אשתך למלכה, אם תגיעו לרחבת בית המקדש."

"אחי, מסור לאימא שנשבעתי אמונים למלך החוקי לפי הצוואה החוקית של אבא. בשם המלך כמפקדך, אני פוקד עליך ועל כל החיילים שבפיקודך להניח את נשקכם."

"אחי, אני מציית רק למלכה החוקית וגם אתה חייב לעשות זאת. אם לא תעשה זאת, אראה בך אויב."

"לעולם לא אראה בך אויב. אתה אח שטעה. אני עוד מקווה שתכיר בטעותך."

"לא תוכלו לצאת מהארמון."

"ואתה לא תוכל להבקיע אליו," אבשלום והקנטוריה הראשונה סבו על עקבותיהם. הקנטוריה השלישית נשארה בעמדותיה מול השער.

ירדתי במדרגות מגדל השער. בתחתיתו חיכה לי מפקד המשמר.

"אני אהיה בחדר המועצה עם המלך והמלכה, אתה נשאר המפקד כאן על החומה ועל השערים. הכן רצים לדווח לי על כל שינוי במצב, אפילו הקטן ביותר. שלח חמישה רצים שימתינו ליד דלת חדר המועצה."

"כן המפקד," העפתי מבט חטוף בפניו של מפקד המשמר, במצב הזה עלולות לצוץ מחשבות בגידה אצל הטובים שבאנשים. הגעתי לחדר המועצה בארמון.

"כולנו נלבש טוניקות קרב ונחגור את נשקנו," הוריתי.

שלומית פשטה את שמלתה והחליפה גם את אזור חלציה באזור נוח יותר לתנועה. העפתי מבט חטוף בעירומה הנפלא. נזכרתי בלילות המים הגנובים ובימי האהבה שלנו ברומא. זה לא הזמן לכך נזפתי בעצמי. כשפשטתי את הטוניקה הארוכה שלי, הגניבה שלומית מבט בגופי העירום. הרחתי את תשוקתה. נתתי בה מבט חמור האומר, זה לא הזמן לכך!

גם אריסטובולוס פשט את הטוניקה שלו. שלומית לא העיפה בעירומו אפילו מבט קצר. אין לי ספק שהקנאה בערה בו.

כולנו לבשנו טוניקות קרב קצרות ועליהן עטינו שריון, חבשנו קסדות לראשנו ואחר כך חגרנו את נשקינו. מערכת הנשק של שלומית הייתה זו שניתנה לה במתנה על ידי קליאופטרה אאורגטיס מלכת מצרים. גם היום, עשר שנים לאחר ביקורה במצרים, המערכת המבריקה התאימה עדיין למידות גופה בצורה מושלמת. היא נראתה כמו אתנה אלת המלחמה והבעת פניה העידה שהיא שחררה מתוכה את ארטמיס האכזרית שלה. ראיתי בכך סימן לטובה – היא תילחם בחירוף נפש על מלכותה.

שלומית

סיימנו לחגור את נשקינו והתיישבנו סביב השולחן בחדר המועצה.

"אנחנו במצור של הגדוד הראשון ליהודה בפיקודו של אבשלום," דיווח לנו אנטיגונוס.

"זה מעשה ידיה של הזאבה," לחיי בערו, "הגורים לבדם אינם מסוגלים לכך."

"גם אני גור של הזאבה," הגיב אנטיגונוס בחריפות, "וכך גם אישך. אני דורש שלא נשתמש בכינויים שאינם ראויים."

"סלח לי, אנטיגונוס, אני עדיין נסערת, אך אתה צודק."

אנטיגונוס מסר דיווח על שיחתו עם אבשלום, שכללה כמובן את הצעתה של אפרת אלקטרה – אם יצטרף למרד, היא תמליך אותו ואת לבנת.

"לא הבנתי... למה סירבת להצעת המלוכה?" שאל אריסטובולוס בחשדנות.

"נשבעתי לך אמונים, ואני שואף בכל ליבי למנוע שפיכת דם יהודי ובמיוחד דם חשמונאי."

"אחי הצדיק, איך תמנע זאת?"

"עדיין אינני יודע, אך אעשה כל מאמץ."

"אנטיגונוס," הבטתי בו במבט אוהד, "עד עכשיו פעלת נכון. אישי ואני נותנים בך אמון מוחלט."

"דברי בשמך בלבד," רטן אריסטובולוס.

"אישי!" נתתי בו מבט קשה, "לאנטיגונוס הוצעה המלוכה, והוא בחר בך. בהכירי את אימך אני יודעת שאילולא היה אנטיגונוס נאמן לנו בכל ליבו, היו הראשים של שנינו מתגוללים עכשיו בחול," אריסטובולוס נתן באחיו מבט מלא חרטה ובקשת סליחה, אנטיגונוס החזיר לו מבט האומר סלחתי על חוסר האמון שלך.

"אם לא נהיה תלויים זה בזה, נהיה תלויים זה ליד זה!" הבטתי ישירות בעיני שני הגברים שישבו מולי בחדר המועצה. המלך כחכח בגרונו, "רק את ואני ניתלה זה לצד זה!" הוא העיר בסרקזם.

"אחי, אתה מבזבז זמן יקר בחשדות!" הגיב אנטיגונוס בחריפות, "אומנם אבשלום נכשל בניסיונו לכבוש את הארמון, אך נכון לרגע זה אנחנו במצור, ואימא תתכנן במהרה את המהלך הבא."

"מי לנו ומי לצרינו?" שאלתי את אנטיגונוס.

"לצידנו עומד משמר הארמון בלבד. לצידם עומד הגדוד הראשון, הגדוד המובחר של לגיון יהודה."

"מה עם השני ליהודה במצודת הבירה?" זיק של תקווה ניצת בעיניו של אריסטובולוס.

"אין לדעת, הם כנראה שולטים בהר הבית," אנטיגונוס השיב נחרצות, "הרי אבשלום הציע לי להגיע לשם. אם כך, ייתכן שהם שולטים גם במצודת הבירה הסמוכה, ואז הגדוד השני איתם." אכזבה נראתה בעיני אריסטובולוס, "מה קורה עם שאר שמונת הגדודים העבריים?"

"הם חונים בשני מחנות סמוכים מחוץ לירושלים ועוד לא הושבעו. אנחנו חייבים להשתלט עליהם ולהשביעם לפני שתעשה זאת אימי, אין דרך אחרת!" השיב אנטיגונוס.

"יש לך דרך לצאת מהארמון הנצור?"

"עדיין לא," אנטיגונוס הביט במלך הנואש, "אחי, שנינו סוסי מלחמה ותיקים ולרשותנו עומדת היועצת החכמה בעולם."

זה הזמן לחשוף את סוד המנהרות, "ישנן שתי מנהרות סודיות לארמון. הזאבה... סליחה, אפרת, היא שתכננה אותן בזמן בניית הארמון. היא סבורה כנראה שרק היא יודעת עליהן."

"איך את יודעת עליהן?" חשדנותו הרדופה של אריסטובולוס שוב הרתיחה אותי.

"למפקדת המודיעין יש מקורות חסויים משלה!" התרסתי מולו. וכי הייתי צריכה לספר לו על המשימה שהטיל עליי אפמינונדס בהכשרת המודיעין שעברתי באלכסנדריה?

"שלומית, לאן מובילות המנהרות האלה?" אין ספק! אנטיגונוס הוא האיש הנכון לפקד, הוא שואל את השאלות הנכונות ולא עוסק בהבלים.

"הראשונה מובילה למגדל סטראטון² במצודת הבירה, השנייה מובילה לגיא בן הינום."

"ואיך נכנסים למנהרות?" חקר אנטיגונוס.

"באחד ממרתפי הארמון ישנם שני קירות מנוגדים חלולים, הם אמורים להתפרק בכמה מכות מקבת."

אנטיגונוס הרהר זמן קצר, "המנהרה למגדל סטראטון אינה מתאימה לנו, איננו יודעים אם המורדים שולטים שם, ומשמר הארמון קטן ואינו מסוגל לכבוש את המקום. אנחנו עלולים להישאר ללא חיילים."

"אפרת אלקטרה," התערב אריסטובולוס, "מכירה את המנהרות הסודיות, אם הגדוד שם בצד שלה, הם יחכו לנו."

"נשארה המנהרה לגיא בן הינום!" פסק אנטיגונוס.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*