הביתה - מתוך תקלה בקצה הגלקסיה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הביתה - מתוך תקלה בקצה הגלקסיה

הביתה - מתוך תקלה בקצה הגלקסיה

אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור חבר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

לצפייה בשיח סופרים אצל "העבריות"

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

״כשאתה נמצא במקום חשוך אתה אמור עם הזמן להתרגל לחשיכה, אבל במקרה של מיקי זה היה כמעט ההפך. עם כל רגע חולף נראה לו שהחדר נעשה חשוך יותר. הוא גישש את דרכו, נתקל במעט הרהיטים שהיו בחדר, מישש כל סנטימטר בקירות החלקים עד שחזר לנקודת ההתחלה: ארבעה קירות, שום דלת.״
תקלה בקצה הגלקסיה הוא קובץ הסיפורים השישי של אתגר קרת. ספריו תורגמו ליותר מארבעים שפות וזכו בפרסים ברחבי העולם.
**שימו לב, זהו סיפור קצרצר**

פרק ראשון

זה התחיל קצת לפני גיל שנתיים. יוחאי היה מנסה להיפרד מהלל הקטן בגן, והלל היה צורח, "הביתה! הביתה!" ומטיל את גופו על המרצפות הקרות וממשיך, "הביתה! הביתה!"

הגננת אמרה ליוחאי להתעלם מזה, פשוט לקום וללכת, ויוחאי, שעוד מילדות היה מאלה שתמיד עשו בדיוק מה שהגננת אמרה, היה פשוט לוקח את התיק שלו ומסתלק.

הצעקות האלה התחילו בגן, אבל הן המשיכו גם לבתים של חברים וגם לבתים של הסבים והסבתות.

אתגר קרת

אֶתְגָּר קֶרֶת (נולד ב-20 באוגוסט 1967, ברמת גן) הוא סופר ישראלי. עיקר יצירתו סיפורים קצרים, אך הוא עוסק גם בכתיבת תסריטים, שירה, מחזות וקומיקס. פרופסור חבר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

סיפוריו של קרת מרבים להתייחס לעצמם ולקורא ועל ידי כך לפרוץ את גבולות היצירה המקובלים. המציאות המתוארת בסיפוריו היא לעיתים קרובות מציאות פנטסטית, אבל הדמויות מתייחסות אליה בבנליות ומסרבות להשתומם מהאירועים החריגים שקורים סביבן.

לצפייה בשיח סופרים אצל "העבריות"

הביתה - מתוך תקלה בקצה הגלקסיה אתגר קרת

זה התחיל קצת לפני גיל שנתיים. יוחאי היה מנסה להיפרד מהלל הקטן בגן, והלל היה צורח, "הביתה! הביתה!" ומטיל את גופו על המרצפות הקרות וממשיך, "הביתה! הביתה!"

הגננת אמרה ליוחאי להתעלם מזה, פשוט לקום וללכת, ויוחאי, שעוד מילדות היה מאלה שתמיד עשו בדיוק מה שהגננת אמרה, היה פשוט לוקח את התיק שלו ומסתלק.

הצעקות האלה התחילו בגן, אבל הן המשיכו גם לבתים של חברים וגם לבתים של הסבים והסבתות.