עוגת פירורים - מתוך תקלה בקצה הגלקסיה

ליומולדת חמישים אמא לוקחת אותי לארוחת צהריים בדיינר של צ'רלי השמן. אני רוצה להזמין מגדל פנקייקים עם סירופ מייפל וקצפת, ואמא מבקשת, כמו תמיד, שאזמין משהו יותר בריא. "זה היומולדת שלי," אני מתעקש, "יומולדת חמישים. תני לי להזמין את הפנקייקים. רק הפעם." "אבל כבר אפיתי לך עוגה," אמא רוטנת, "עוגת פירורים, כמו שאתה אוהב." "אם תיתני לי לאכול פנקייקים אני אפילו לא אטעם מהעוגה," אני מבטיח. אמא חושבת רגע ואז אומרת בחוסר חשק, "אני מרשה לך גם פנקייקים וגם עוגה, באופן חד־פעמי, רק בגלל היומולדת." צ'רלי השמן מביא לי את מגדל הפנקייקים עם זיקוק דולק מלמעלה. הוא שר "יומולדת שמח" בקול צרוד ומחכה שאמא תצטרף אליו, אבל אמא תוקעת בערמת הפנקייקים מבט כועס. אז אני שר עם צ'רלי במקומה.