בקפה ליד הבית שלי יש מלצרית חמודה. אורן, שעובד במטבח, אומר שאין לה חבר, שקוראים לה שִקמה ושהיא אוהבת סמים קלים. לפני שהיא התחילה לעבוד שם לא נכנסתי אליהם אפילו פעם אחת, אבל עכשיו אני יושב שם כל בוקר. שותה אספרסו. מדבר איתה קצת. על דברים שאני קורא בעיתון, על אנשים אחרים שיושבים בקפה, על עוגיות. לפעמים אני אפילו מצליח להצחיק אותה, וכשהיא צוחקת זה עושה לי טוב. כבר כמה פעמים רציתי להזמין אותה לסרט, אבל סרט זה מדי לפרצוף. סרט זה אחד לפני ארוחת ערב במסעדה או לבקש שתטוס איתך לאילת. סרט זה לא משהו שאפשר לפרש בכמה דרכים.