למי קראת פחדנית
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
למי קראת פחדנית

למי קראת פחדנית

5 כוכבים (דירוג אחד)

תקציר

"נשים לא טובות בכסף"

האם זה נכון? לא. אבל כנשים, הסלילו אותנו "לא להבין בכסף", לסמוך על הגברים, ולברוח מהתעסקות בזה.

בעשור האחרון לימדתי כבר אלפי נשים בישראל (וגם כמה גברים) "להבין בכסף" ולקחת שליטה ואחריות על החיים ועל הכספים שלהן. עכשיו תורך: צעד צעד, פרק פרק, אנחנו ניפטר מכל האמונות המגבילות, נבין מה זו עצמאות כלכלית ולמה היא כל כך חשובה לנשים כמוך וכמוני. יש לנו, כנשים, יכולות אדירות של מתכננות-על, ואסור לנו להתבייש בהן.

האמת החשובה: מי שלא מבינה בכסף לא יכולה לממש את עצמה, אפילו אם היא מוכשרת מאוד בכל דבר אחר. הדרך לשפיות, לעצמאות כלכלית ולרווחה עוברת דרך חשבון הבנק שלך, ובשליטה המלאה שלך בכסף שנמצא בו.  

בין היתר, תלמדי כאן:

• כמה את באמת שווה (כלכלית ולא רק)
• מהן הסודות הפשוטים של נשים עשירות
• מהי חשיבה כלכלית נכונה
• חינוך פיננסי לילדים שלך (שלא יעשו טעויות של עניים ובאמת יהפכו לעניים)
• סודות הפנסיה, הנכסים, הקרנות והקופות
• מהי "חוכמת הכסף"

תדעי גם:

• איך להתנהל עצמאית גם אם את שכירה
• איך להשיג שפיות באמצעות ניהול תקציב
• טיפים על עולם ההלוואות והאשראי
• מיתוסים על נדל"ן – מה לא ומה כן לעשות
• מדריך בזק על עולם ההשקעות
• ולקינוח: קצת על יזמות וניהול עסק

הידע שבספר הזה אינו "רשות". הוא חובה לכל אשה בת 35, חשוב לכל צעירה בת 21, וקריטי לכל מי שמביטה לעתיד שמעל גיל 50. לכולן אני אומרת: אף פעם לא מאוחר מכדי להפסיק לפחד מכסף, ואף פעם לא מוקדם מדי להתחיל להבין בכסף. למענך, למען הילדים שלך, למען המשפחה שלך. 

מהיום, אף אחד לא יקרא לך יותר פחדנית. גם לא את.

שלך,
דנה מליניאק

פרק ראשון

דבר העורכים

אתחיל בווידוי: מעולם לא הייתי טובה במתמטיקה. למען האמת גם הקביעה הזאת עושה לי הנחה – הייתי גרועה. בשיעורי המתמטיקה בתיכון, כשהמורה פתרה עם טובי התלמידים בכיתה משוואות, משפטים ואקסיומות, נהגתי לצייר פרחים או לצייר טבלאות ייאוש עד לסיום השיעור.

אחר כך פשטה הדעה שמתמטיקה צריך לדעת ללמד, בייחוד את מי שסוג זה של חשיבה אינו טבעי עבורו. יש הטוענים שזו הסיבה לרתיעה מכל מה שקשור בסְפָרות, בגרפים, ב”עלות־תועלת”, בשוק ההון וכדומה. שנים רבות גם אני שאלתי: מה לי ולזה?

עד שהגיעה דנה. היא יודעת ללמד.

היא התחילה לפרק לגורמים את הפחדים, ואין לי ספק שאתן, הקוראות, יודעות למה הכוונה. היא הכילה אותם והשכילה להסביר את ההיגיון העומד בבסיסם. לאט־לאט הפך הפחד לחשש, החשש הפך לאתגר והאתגר הפך לפרקטיקה שקל ליישם. בזכות הניסיון הרב והביטחון שדנה מקרינה, חווינו, דן פרידמן – העורך העמית – ואני, מסע של עריכה, אבל לא פחות מכך – מסע של העצמה כלכלית.

אי אפשר להישאר אדישים לנוכח ההתלהבות העצומה של דנה והידע שצברה במרוצת השנים בתחום. דרכהּ הייחודית להעביר את התכנים “בגובה העיניים”, ברוגע ובחוכמה תדבר אליכן, וגם אליכם, מבין שורות הספר. לבד מהבנה תקבלו כלים מעשיים, בראש ובראשונה בענייני התנהלות כלכלית. יהיה לכך גם ערך מוסף: גילוי עצמי של היכולות שלכן גם בחיים עצמם, וכל זאת מ”אחת שיודעת”.

קראו בהנאה.

רויטל קמא,

עורכת ספרותית

העבודה עם דנה על הספר “למי קראת פחדנית?” הייתה עבורי לא רק זכות אלא גם מסע של התפתחות בהבנת המושג עצמאות כלכלית. העבודה המשותפת על הספר, החשיפה לקורסים שדנה מלמדת והידע והניסיון הרב שלה  העשירו אותי ויעשירו גם אתכם.

ספר זה הוא עדות למחויבות של דנה להעצמת נשים (אבל לא רק). הוא מדריך, מכוון ומספק כלים שיסייעו לקוראות לעצב את המציאות הכלכלית שהן מבקשות לעצמן. הוא מלמד איך להרוויח יותר ואיך לבנות עצמאות וביטחון פיננסי, הוא מסייע בהתמודדות עם מחסומים ועם אמונות מגבילות ומספק שיעורים כלכליים יקרי ערך.

הצניעות והנעימות של דנה, לצד התמדה בלתי מתפשרת, הבנה עמוקה בניהול כלכלי, ידע פרקטי רב וניסיון מוכח שלה ושל הנשים שליוותה  תרמו ליצירת ספר מרתק, עשיר וחשוב.

אף שהספר מיועד בעיקר לנשים, כל מי שיקרא אותו ייחשף למידע רב־ערך ויוכל לצאת למסע משנה חיים לעבר רווחה כלכלית. כעורך, היה לי כבוד גדול להשתתף במסע היצירה של ספר איכותי ומקצועי שהוא בסיס לשינוי מיטיב בחיי הקוראות (והקוראים).

כקורא, אני מתרגש ממה שאתן עומדות ללמוד ולגלות.

דן פרידמן,

עורך ספרותי

הצהרה משפטית

כל מה שאני מלמדת בספר זה אינו בגדר המלצה שמביאה בחשבון את מצבך האישי. לשם כך יש להתייעץ באיש מקצוע לפני ביצוע כל פעולה כלכלית.

המידע שמובא כאן משמש לצורך למידה בלבד ומתייחס לכל אחת מן הסוגיות שהספר עוסק בהן. כל הפועלים בהתאם למידע המובא כאן עושים זאת על אחריותם האישית בלבד.

- 1 -
אני יכולה,
את יכולה,
אנחנו יכולות

..ואז, יום אחד, הבוס נכנס אליי למשרד ופיטר אותי.

לעולם לא אשכח את זה. בדיוק רציתי לעבור דירה, אבל בעל הבית לא שחרר אותי מהחוזה ונאלצתי לשלם שכירות כפולה: בדירה החדשה וגם בישנה. המצב שלי היה לגמרי לא פשוט. הוא הפיל עליי את הפצצה שבועיים לפני ליל הסדר, והנה אני, אימא יחידנית לשתי בנות קטנות, מתרסקת כלכלית.

בוודאי שמעת על סיטואציות כאלה או חווית אותן באופן אישי.

*

מה שכן: לפחות הייתי מודעת למצבי הפיננסי הבעייתי. קלטתי שגם למישהי שכירה כמוני, שמרוויחה יפה, אין יכולת אמיתית לצאת מחֶנק כלכלי ולחיות ברווחה כלכלית כשההתנהלות אינה נכונה, וכפי שאת יכולה להבין, רציתי מאוד־מאוד לצאת מתחושת החנק.

קמתי בחמש בבוקר בכל יום כדי לצאת לעבודה בעיר אחרת, רצתי ממקום למקום, בקושי נושמת, בקושי מוצאת זמן לאכול בנחת, ואז חזרתי הביתה לשתי הבנות שלי וניסיתי להקריא להן סיפור לפני השינה כשהעיניים שלי נעצמות.

ידעתי שאני חייבת לשנות את המצב למען הבנות שלי. אני אימא יחידנית, הכל מוטל על כתפיי, ולא הייתי מוכנה לוותר על העתיד שלהן. ניסיתי ללמוד לבד איך לשלוט בכסף, איך להגשים חלומות ואיך להתקדם כלכלית ולהיפטר מדאגות קיום יום־יומיות. החלטתי שאשיג את השקט הכלכלי ואת החופש הכלכלי ויהי מה.

בתוך כל ההתנהלות הזו פיטרו אותי, וזה שינה את הכל. הבנתי בעקבות זאת שני דברים:

  1. אני לא יכולה להישאר תלויה כלכלית במקום עבודה אחד, ולכן אין לי ברירה אלא למצוא כמה מקורות הכנסה.
  2. אני לא מסוגלת להמשיך להתנהל בלי לשלוט בכסף שלי, כי לנוכח ההתנהלות שלי באותה תקופה היה לי ברור שלָנֶצח אהיה בחנק כלכלי.

המראֶה של שתי בנותיי, האחת בת שנתיים והאחרת בת ארבע, עמד לנגד עיניי כשהחלטתי שאני לא נופלת. כי “אין דבר העומד בפני הרצון”, פשוט אין.

*

אחד הצעדים הראשונים שעשיתי: פרסמתי פוסט בפייסבוק ובו סיפרתי על מצבי ועל ההבנות שאימצתי בעקבותיו. הפוסט הזה הִכה גלים, ובעקבותיו הבנתי את הכוח הגלום בקולקטיב. הוא ייצר אלפי שיתופים ועשרות אלפי תגובות.

קיבלתי הצעות עבודה למכביר, וגם גיליתי שאני לגמרי לא לבד. המון אנשים הזדהו עם ההחלטות שלי שלא להיות תלויה באדם ספציפי ולקחת לידיי את מושכות החיים וההתנהלות הכלכלית שלי.

עוצמת הפוסט הייתה בַכנות שהוא הביע. הופתעתי, כיוון שמעבר לעובדה שהפוסט נגע באנשים, הבנתי שרבים מהם לא היו מודעים כלל לצרכים שלהם עצמם, ובוודאי לא ידעו מהי הדרך להצלחה כלכלית.

עד גיל 42 התנהלתי כלכלית באופן רשלני,
אבל מגיל 42 ההתנהלות הכלכלית שלי חכמה

הרבה התרחש מאז. יש דנה אחת של “לפני” ודנה אחרת של “אחרי”. עד גיל 42 התנהלתי כלכלית באופן רשלני, אבל מגיל 42 ההתנהלות הכלכלית שלי חכמה.

זה ממש כך: כל השנים הייתי במינוס של עשרים ואפילו עשרים וחמישה אלף שקל. אף על פי שיכולתי שלא להיות במינוס ורציתי לחיות עם יתרה חיובית בבנק, לא הייתי מודעת לחשיבות העניין. כמו רבים מאיתנו אמרתי לעצמי, בסדר, מינוס. אז מה?

חייתי בצורה לגמרי לא נכונה. שילמתי ריביות עצומות ולא צברתי נכסים כמו שצריך.

הפתרון שלי לבעיה היה ללמוד את נושא האימון הכלכלי, שלימד אותי איך לשלוט בכסף. בהמשך פתחתי עסק של אימון כלכלי, שהיה לי למקור פרנסה נוסף. כך חיברתי בפועל את שתי התובנות שלי.

היום אני יודעת ללמד גם אותך איך להצליח בתחום הכלכלי. אני לא מספרת לך על תאוריות ועל חזון עתידי, אני מדברת על מציאות ועל “כאן ועכשיו” ומזכירה לך שלא התחלתי כמי שאני היום. התחלתי בצעד הראשון והתקדמתי.

כל צעד היה כרוך בקשיים מסוימים, אבל גם בהבנה שמשם נובעת הצמיחה, וזה לא הרתיע אותי. לכן אני סומכת את ידיי על כך שגם את לא תירתעי, מתוך הידיעה שגם את רוצה להגשים את המטרות שלך.

כי אם אני יכולתי, גם את יכולה!

*

לא בכדי אמרתי “את” ולא “אתה”.

מניסיוני נוכחתי שאם לרוב הגברים חסר משהו, הם ישיגו אותו בלי הרבה בעיות ועכבות. אבל נשים מתנהגות אחרת. אנחנו מעדיפות להימנע. לא פעם אנחנו פשוט נדחק את הצורך שלנו הצידה ולא נתעסק בעניין. נוותר.

וזה חבל מאוד, כי נשים הן משימתיות מאוד ומבינות עניין. כשאישה מחליטה להתעמק בתחום מסוים, ללמוד וליישם אותו, היא מגלה מהר מאוד עד כמה היא טובה בו.

זה גם מה שקרה אצלי.

לאט־לאט גיליתי עד כמה חזקה בתוכי האג’נדה של קידום נשים ויחסן לכלכלה; עד כמה אני רוצה להעביר לכל הנשים את המסר שאין לנו ממה לחשוש. אני יכולה, את יכולה, כולנו יכולות!

הרי במהות שלנו אנחנו משימתיות. זו גם הדרך שבה אני עובדת עם נשים. יחד אנחנו מפרקות לחלקים קטנים את הדבר הענק הזה שנקרא כלכלה, ניהול כלכלי ושליטה בכסף.

אחר כך אנחנו מטפלות בפרטים הקטנים, אחד־אחד, ולאט־לאט בונות חוסן כלכלי. כל תחום בפני עצמו מקבל טיפול, באופן משימתי, לאט ובטוח, בלי להסתער.

כך בניתי את השיטה ואת הדרך שלי לאימון כלכלי. תכננתי אותה במיוחד עבור נשים, ועם הזמן גיליתי שהיא מתאימה מאוד גם לזוגות.

זה חשוב מאוד, כי התחום הזה בארץ נתפס כגברי מאוד. הוא מוּבל על ידי גברים, והמסלולים הנפוצים מתוכננים על ידי גברים, מתוך זווית ראייה גברית ועבור “אגו גברי”.

איפה הנשים בתחום? איפה אנחנו?

נכון, יש פרופסוריות לכלכלה שעוסקות במחקר או נשים בתפקידים בכירים במערכת הבנקאות, אבל כמעט שאין דמות נשית שמובילה נשים אחרות להצלחה כלכלית.

אם נבחן את התחום של האימון הכלכלי בארץ, נמצא בו מעט מאוד אסטרוגן ואוקיינוסים של טסטוסטרון. הגישה כלפי נשים בפוזיציה הזאת חשדנית מאוד, וגם אני נתקלת בה אישית ביום־יום, לפעמים אפילו ברמה של זלזול מראש ביכולותיי.

מצבים מאתגרים כאלה מעוררים בי מוטיבציה. אני כל כך אוהבת להראות לסקפטיים בתוך כמה דקות שיש לי הרבה ללמד אותם – דווקא מזווית של אישה. לכן גם כתבתי את הספר הזה.

*

אז מה יקרה בעמודים הבאים?

קודם כל, נעשה סדר בבלגן הכלכלי שיש ליותר מדי מאיתנו, ולאחר מכן נלמד יחד כיצד תוכלי להגיע לעצמאות כלכלית. נעשה את זה בדרך שלי, שנוצרה בעקבות שנים רבות של עליות ומורדות שחוויתי בחיי.

כל מה שתגלי בספר הזה הוא אמיתי. כך גם אני. זו התכונה הכי בולטת אצלי. I walk the talk, אני לא רק מדברת אלא גם עושה את מה שאני מדברת עליו.

אולי כדאי שנכיר קצת יותר.

הדרך שלי

מאז 2014 אני מאמנת כלכלית ומאמנת לקריירה, אך המסלול שלי לקריירה עצמאית לא היה מובן מאליו. הדרך שלי למקום שבו אני נמצאת היום מבחינה מקצועית הייתה מפותלת מאוד.

בעברי הייתי עורכת דין וייצגתי גופים כלכליים ובנקים. יש לי תואר שני במנהל עסקים וניהלתי מרכזי פיתוח קריירה במשך עשור, אלא שלא מצאתי את הייעוד שלי ואת מה שאני רוצה באמת לעשות.

כשכירה נחשבתי ליזמת, לנמרצת ולבעלת חשיבה חדשנית בתוך מסגרת העבודה. אני חושבת שלרבות מאיתנו יש מוח יצירתי או עשייה יצירתית, ואנחנו פשוט מכבות את היכולות האלה. אני קיבלתי החלטה מודעת לאפשר לחשיבה היצירתית שלי להרים את הראש, והיום, בדיעבד, אני יכולה לראות שמתאים לי מאוד להיות בעלת עסק.

כשפיטרו אותי, בעצם עשו לי טובה.

לרבות מאיתנו יש מוח יצירתי או עשייה יצירתית,
ואנחנו פשוט מכבות את היכולות האלה

עם זאת, גם הדרך שלי לעצמאות כלכלית לא הייתה חלקה. לא קמתי יום אחד ועזבתי, ולא פתחתי מייד עסק ביום שפוטרתי.

מה כן? החלטתי שלא ייווצר עוד מצב שבו מעסיק יפטר אותי, ולכן בחרתי לעבוד ב... שני מקומות במקביל.

*

האמנתי אז שכך אהיה פחות תלויה כלכלית בגורם אחד, ותוך כדי כך למדתי את מקצוע האימון. אבל מהר מאוד הבנתי שאין לאסטרטגיה שבחרתי היתכנות כלכלית.

אם נְדַמה את הדרך לטיפוס על האוורסט, הרי שלא יכולתי בשום מצב להסתכל ממרגלות ההר ולראות את הפסגה בסופו. ממש לא. רק בדיעבד יכולתי לראות את הדרך, ומה שטוב הוא שאני יכולה להראות אותה גם לך.

אבל קודם כל בואי נשאיר משהו חשוב מאוד, נפוץ וגרוע, מאחורינו.

תסמונת המתחזה

אני התחלתי עם עסק קטן של אימון בתור עוסק פטור, וזה היה עבורי משהו גדול. הקמה של חברה בע”מ הייתה מחוץ לרדאר שלי לחלוטין. לא יכולתי לעשות את זה, כי הרגשתי שאני “מתחזה”.

זה קורה כמעט לכולנו. בכל פעם שאנחנו גדלות ופורצות גבולות בתחום מסוים, צפה על פני השטח סוגיית המסוגלוּת ו”תסמונת המתחזה”. אנחנו חושבות שאנחנו לא “מתאימות” למצב ומאמינות באמת ובתמים שאין לנו מסוגלוּת לבצע את הצעד הבא.

מבחינתנו, הצעד הבא נמצא בפסגה של האוורסט. אי אפשר להעפיל אליה! לפתוח עסק? זה מרתיע מאוד.

האויבים הגדולים של העשייה הם המחשבות והפחדים המיותרים שממשיכים וממשיכים ולא עוזבים. גם לך יש כאלה? ברור שיש לך. והו, כמה שאנחנו יודעות להתיש את עצמנו עם מחשבות מיותרות!

שירזאד צ’אמין, חוקר בין־לאומי מתחום מדעי המוח, קורא למחשבות ולפחדים האלה “חבלנים”,1 ובצדק! הם פשוט מחבלים בכל דבר טוב.

גם אני הייתי שם, במקום מלא חששות, בדיוק כמוך.

אבל שימי לב: “עסק” לא חייב להיות משהו מורכב. זה יכול להיות דבר קטן ופשוט. “עסק” הוא לא בהכרח חברה בע”מ עם כל ההו־הא, הוא יכול להיות גם מתן שיעורים פרטיים. זה כל סוג של ידע או מומחיות שאת מוציאה לאור ומייצרת לעצמך תמורת רווחים.

אני רוצה לחדש לך: ה”חבלנים” תמיד נמצאים שם. גם היום הם מלווים אותי או נמצאים שם בכל פעם שאני עומדת בפני קפיצת דרך.

גם לאחר שהקמתי את תוכנית הדגל שלי להתנהלות כלכלית, מייד עלו בי ה”חבלנים”. האם אני, הקטנה, מסוגלת ללמד את משתתפי התוכנית – חלקם מנכ”לים של חברות ומשקיעים למיניהם – משהו חדש שהם לא יודעים?

כן, בהחלט.

כאשר החלטתי להיות המנהיגה של עצמי הבנתי שהצעד הראשון שעליי לעשות הוא להשאיר את כל המחשבות המיותרות והמשתקות מאחור. אני נלחמת בהצלחה ב”חבלנים”, וזה יקרה גם לך.

*

אבל זה לא יקרה מייד.

ייתכן שאם אבקש ממך לעשות עכשיו משהו שאת לא רגילה אליו או לא עשית בעבר, מייד תעלה בך התהייה אם את מסוגלת בכלל.

אז כן, את בהחלט מסוגלת!

בשלב הראשון, את צריכה רק להחליט שכן. בהמשך תתחילי לצבור את הידע הנחוץ כדי לפרוץ במו ידייך את הגבולות שהצבת לעצמך.

לפעמים אני ממליצה ללקוחותיי לא להקשיב לאף אחד שאומר “מה את צריכה את זה?” גם לא לחברים. במקום זאת אני ממליצה להן לומר “אני מסוגלת” ולהמשיך לעשייה.

גם את יכולה להתעלם במודע מתסמונת המתחזה ולהגיד לעצמך, “כן, אני מסוגלת, אני מסוגלת, אני מסוגלת”. ותמשיכי כך.

הכי חשוב: אסור לשכוח להביט מדי פעם לאחור ולהגיד, “וואלה, זה הצמיח אותי”.

*

אחד המקרים שהבהירו לי את העניין וגרמו לי לדבוק עוד יותר בגישת המסוגלות היה ההפסד באחת ההשקעות הראשונות שלי. השקעתי בסטארט־אפּ מסוים סכום של מאה אלף שקל. הפסדתי את כל ההשקעה. מאה אלף שקל נמחקו!

יכולתי לתרגם את זה לחוויה של כישלון ולהתבוסס באמונה שאני לוזרית גדולה, אך הייתה לי חלופה – לקחַת את האירוע למקום של למידה ולנתח את אזורי המשגה שלי.

הלכתי עם העדר, והיום אני מבינה שזו הייתה הטעות הראשונה שעשיתי

היום אני יודעת להסביר מצוין את מה שקרה: ישבתי בחדר שהציגו בו את הפרויקט עם אנשים שנחשבו כרישים בהשקעות, הרבה יותר ממני באותה תקופה. כולם התלהבו ממנו מאוד, ונוצר אפקט מדרבן.

הטעות הראשונה: נסחפתי בהתלהבות שלהם בלי לעצור ולבדוק אם הוא מתאים לי. הלכתי עם העדר, והיום אני מבינה שזו הייתה הטעות הראשונה שעשיתי בעסקה ההיא. בסופו של דבר הם הפסידו סכומים גבוהים בהרבה ממני.

הטעות השנייה: שלא התעמקתי באותיות הקטנות ולא התייעצתי בקשר אליהן. קיבלתי את ההחלטות לבד מדי, ולמדתי מזה דבר חשוב.

להיעזר באנשי מקצוע

וזה הדבר הבא שאני מבקשת להדגיש בפנייך בעניין המסוגלוּת: אם את מרגישה ש”אינך מסוגלת”, פשוט שכרי אנשי מקצוע שיעזרו לך.

נכון, הצעד הזה דורש השקעה כספית, אבל אנחנו נופלות בדיוק במקומות האלה. בתהליכי מכירה מקפידים להציע לנו את היתרונות ולהבליט רק את הדברים החיוביים, וזה קוסם לנו. את החסרונות מקפידים להצניע.

בעסקה הבאה שלי, כמה שנים אחר כך, כבר יישמתי את הלקח. שכרתי עורך דין שמבין בתחום, למרות שאני עורכת דין בעצמי. היו בהסכם פרטים שבהתרשמות ראשונית לא נראו לטובתי, והתברר שאכן צדקתי. בסופו של דבר לא נכנסתי כשותפה בעסקה.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*

למי קראת פחדנית דנה מליניאק

דבר העורכים

אתחיל בווידוי: מעולם לא הייתי טובה במתמטיקה. למען האמת גם הקביעה הזאת עושה לי הנחה – הייתי גרועה. בשיעורי המתמטיקה בתיכון, כשהמורה פתרה עם טובי התלמידים בכיתה משוואות, משפטים ואקסיומות, נהגתי לצייר פרחים או לצייר טבלאות ייאוש עד לסיום השיעור.

אחר כך פשטה הדעה שמתמטיקה צריך לדעת ללמד, בייחוד את מי שסוג זה של חשיבה אינו טבעי עבורו. יש הטוענים שזו הסיבה לרתיעה מכל מה שקשור בסְפָרות, בגרפים, ב”עלות־תועלת”, בשוק ההון וכדומה. שנים רבות גם אני שאלתי: מה לי ולזה?

עד שהגיעה דנה. היא יודעת ללמד.

היא התחילה לפרק לגורמים את הפחדים, ואין לי ספק שאתן, הקוראות, יודעות למה הכוונה. היא הכילה אותם והשכילה להסביר את ההיגיון העומד בבסיסם. לאט־לאט הפך הפחד לחשש, החשש הפך לאתגר והאתגר הפך לפרקטיקה שקל ליישם. בזכות הניסיון הרב והביטחון שדנה מקרינה, חווינו, דן פרידמן – העורך העמית – ואני, מסע של עריכה, אבל לא פחות מכך – מסע של העצמה כלכלית.

אי אפשר להישאר אדישים לנוכח ההתלהבות העצומה של דנה והידע שצברה במרוצת השנים בתחום. דרכהּ הייחודית להעביר את התכנים “בגובה העיניים”, ברוגע ובחוכמה תדבר אליכן, וגם אליכם, מבין שורות הספר. לבד מהבנה תקבלו כלים מעשיים, בראש ובראשונה בענייני התנהלות כלכלית. יהיה לכך גם ערך מוסף: גילוי עצמי של היכולות שלכן גם בחיים עצמם, וכל זאת מ”אחת שיודעת”.

קראו בהנאה.

רויטל קמא,

עורכת ספרותית

העבודה עם דנה על הספר “למי קראת פחדנית?” הייתה עבורי לא רק זכות אלא גם מסע של התפתחות בהבנת המושג עצמאות כלכלית. העבודה המשותפת על הספר, החשיפה לקורסים שדנה מלמדת והידע והניסיון הרב שלה  העשירו אותי ויעשירו גם אתכם.

ספר זה הוא עדות למחויבות של דנה להעצמת נשים (אבל לא רק). הוא מדריך, מכוון ומספק כלים שיסייעו לקוראות לעצב את המציאות הכלכלית שהן מבקשות לעצמן. הוא מלמד איך להרוויח יותר ואיך לבנות עצמאות וביטחון פיננסי, הוא מסייע בהתמודדות עם מחסומים ועם אמונות מגבילות ומספק שיעורים כלכליים יקרי ערך.

הצניעות והנעימות של דנה, לצד התמדה בלתי מתפשרת, הבנה עמוקה בניהול כלכלי, ידע פרקטי רב וניסיון מוכח שלה ושל הנשים שליוותה  תרמו ליצירת ספר מרתק, עשיר וחשוב.

אף שהספר מיועד בעיקר לנשים, כל מי שיקרא אותו ייחשף למידע רב־ערך ויוכל לצאת למסע משנה חיים לעבר רווחה כלכלית. כעורך, היה לי כבוד גדול להשתתף במסע היצירה של ספר איכותי ומקצועי שהוא בסיס לשינוי מיטיב בחיי הקוראות (והקוראים).

כקורא, אני מתרגש ממה שאתן עומדות ללמוד ולגלות.

דן פרידמן,

עורך ספרותי

הצהרה משפטית

כל מה שאני מלמדת בספר זה אינו בגדר המלצה שמביאה בחשבון את מצבך האישי. לשם כך יש להתייעץ באיש מקצוע לפני ביצוע כל פעולה כלכלית.

המידע שמובא כאן משמש לצורך למידה בלבד ומתייחס לכל אחת מן הסוגיות שהספר עוסק בהן. כל הפועלים בהתאם למידע המובא כאן עושים זאת על אחריותם האישית בלבד.

- 1 -
אני יכולה,
את יכולה,
אנחנו יכולות

..ואז, יום אחד, הבוס נכנס אליי למשרד ופיטר אותי.

לעולם לא אשכח את זה. בדיוק רציתי לעבור דירה, אבל בעל הבית לא שחרר אותי מהחוזה ונאלצתי לשלם שכירות כפולה: בדירה החדשה וגם בישנה. המצב שלי היה לגמרי לא פשוט. הוא הפיל עליי את הפצצה שבועיים לפני ליל הסדר, והנה אני, אימא יחידנית לשתי בנות קטנות, מתרסקת כלכלית.

בוודאי שמעת על סיטואציות כאלה או חווית אותן באופן אישי.

*

מה שכן: לפחות הייתי מודעת למצבי הפיננסי הבעייתי. קלטתי שגם למישהי שכירה כמוני, שמרוויחה יפה, אין יכולת אמיתית לצאת מחֶנק כלכלי ולחיות ברווחה כלכלית כשההתנהלות אינה נכונה, וכפי שאת יכולה להבין, רציתי מאוד־מאוד לצאת מתחושת החנק.

קמתי בחמש בבוקר בכל יום כדי לצאת לעבודה בעיר אחרת, רצתי ממקום למקום, בקושי נושמת, בקושי מוצאת זמן לאכול בנחת, ואז חזרתי הביתה לשתי הבנות שלי וניסיתי להקריא להן סיפור לפני השינה כשהעיניים שלי נעצמות.

ידעתי שאני חייבת לשנות את המצב למען הבנות שלי. אני אימא יחידנית, הכל מוטל על כתפיי, ולא הייתי מוכנה לוותר על העתיד שלהן. ניסיתי ללמוד לבד איך לשלוט בכסף, איך להגשים חלומות ואיך להתקדם כלכלית ולהיפטר מדאגות קיום יום־יומיות. החלטתי שאשיג את השקט הכלכלי ואת החופש הכלכלי ויהי מה.

בתוך כל ההתנהלות הזו פיטרו אותי, וזה שינה את הכל. הבנתי בעקבות זאת שני דברים:

  1. אני לא יכולה להישאר תלויה כלכלית במקום עבודה אחד, ולכן אין לי ברירה אלא למצוא כמה מקורות הכנסה.
  2. אני לא מסוגלת להמשיך להתנהל בלי לשלוט בכסף שלי, כי לנוכח ההתנהלות שלי באותה תקופה היה לי ברור שלָנֶצח אהיה בחנק כלכלי.

המראֶה של שתי בנותיי, האחת בת שנתיים והאחרת בת ארבע, עמד לנגד עיניי כשהחלטתי שאני לא נופלת. כי “אין דבר העומד בפני הרצון”, פשוט אין.

*

אחד הצעדים הראשונים שעשיתי: פרסמתי פוסט בפייסבוק ובו סיפרתי על מצבי ועל ההבנות שאימצתי בעקבותיו. הפוסט הזה הִכה גלים, ובעקבותיו הבנתי את הכוח הגלום בקולקטיב. הוא ייצר אלפי שיתופים ועשרות אלפי תגובות.

קיבלתי הצעות עבודה למכביר, וגם גיליתי שאני לגמרי לא לבד. המון אנשים הזדהו עם ההחלטות שלי שלא להיות תלויה באדם ספציפי ולקחת לידיי את מושכות החיים וההתנהלות הכלכלית שלי.

עוצמת הפוסט הייתה בַכנות שהוא הביע. הופתעתי, כיוון שמעבר לעובדה שהפוסט נגע באנשים, הבנתי שרבים מהם לא היו מודעים כלל לצרכים שלהם עצמם, ובוודאי לא ידעו מהי הדרך להצלחה כלכלית.

עד גיל 42 התנהלתי כלכלית באופן רשלני,
אבל מגיל 42 ההתנהלות הכלכלית שלי חכמה

הרבה התרחש מאז. יש דנה אחת של “לפני” ודנה אחרת של “אחרי”. עד גיל 42 התנהלתי כלכלית באופן רשלני, אבל מגיל 42 ההתנהלות הכלכלית שלי חכמה.

זה ממש כך: כל השנים הייתי במינוס של עשרים ואפילו עשרים וחמישה אלף שקל. אף על פי שיכולתי שלא להיות במינוס ורציתי לחיות עם יתרה חיובית בבנק, לא הייתי מודעת לחשיבות העניין. כמו רבים מאיתנו אמרתי לעצמי, בסדר, מינוס. אז מה?

חייתי בצורה לגמרי לא נכונה. שילמתי ריביות עצומות ולא צברתי נכסים כמו שצריך.

הפתרון שלי לבעיה היה ללמוד את נושא האימון הכלכלי, שלימד אותי איך לשלוט בכסף. בהמשך פתחתי עסק של אימון כלכלי, שהיה לי למקור פרנסה נוסף. כך חיברתי בפועל את שתי התובנות שלי.

היום אני יודעת ללמד גם אותך איך להצליח בתחום הכלכלי. אני לא מספרת לך על תאוריות ועל חזון עתידי, אני מדברת על מציאות ועל “כאן ועכשיו” ומזכירה לך שלא התחלתי כמי שאני היום. התחלתי בצעד הראשון והתקדמתי.

כל צעד היה כרוך בקשיים מסוימים, אבל גם בהבנה שמשם נובעת הצמיחה, וזה לא הרתיע אותי. לכן אני סומכת את ידיי על כך שגם את לא תירתעי, מתוך הידיעה שגם את רוצה להגשים את המטרות שלך.

כי אם אני יכולתי, גם את יכולה!

*

לא בכדי אמרתי “את” ולא “אתה”.

מניסיוני נוכחתי שאם לרוב הגברים חסר משהו, הם ישיגו אותו בלי הרבה בעיות ועכבות. אבל נשים מתנהגות אחרת. אנחנו מעדיפות להימנע. לא פעם אנחנו פשוט נדחק את הצורך שלנו הצידה ולא נתעסק בעניין. נוותר.

וזה חבל מאוד, כי נשים הן משימתיות מאוד ומבינות עניין. כשאישה מחליטה להתעמק בתחום מסוים, ללמוד וליישם אותו, היא מגלה מהר מאוד עד כמה היא טובה בו.

זה גם מה שקרה אצלי.

לאט־לאט גיליתי עד כמה חזקה בתוכי האג’נדה של קידום נשים ויחסן לכלכלה; עד כמה אני רוצה להעביר לכל הנשים את המסר שאין לנו ממה לחשוש. אני יכולה, את יכולה, כולנו יכולות!

הרי במהות שלנו אנחנו משימתיות. זו גם הדרך שבה אני עובדת עם נשים. יחד אנחנו מפרקות לחלקים קטנים את הדבר הענק הזה שנקרא כלכלה, ניהול כלכלי ושליטה בכסף.

אחר כך אנחנו מטפלות בפרטים הקטנים, אחד־אחד, ולאט־לאט בונות חוסן כלכלי. כל תחום בפני עצמו מקבל טיפול, באופן משימתי, לאט ובטוח, בלי להסתער.

כך בניתי את השיטה ואת הדרך שלי לאימון כלכלי. תכננתי אותה במיוחד עבור נשים, ועם הזמן גיליתי שהיא מתאימה מאוד גם לזוגות.

זה חשוב מאוד, כי התחום הזה בארץ נתפס כגברי מאוד. הוא מוּבל על ידי גברים, והמסלולים הנפוצים מתוכננים על ידי גברים, מתוך זווית ראייה גברית ועבור “אגו גברי”.

איפה הנשים בתחום? איפה אנחנו?

נכון, יש פרופסוריות לכלכלה שעוסקות במחקר או נשים בתפקידים בכירים במערכת הבנקאות, אבל כמעט שאין דמות נשית שמובילה נשים אחרות להצלחה כלכלית.

אם נבחן את התחום של האימון הכלכלי בארץ, נמצא בו מעט מאוד אסטרוגן ואוקיינוסים של טסטוסטרון. הגישה כלפי נשים בפוזיציה הזאת חשדנית מאוד, וגם אני נתקלת בה אישית ביום־יום, לפעמים אפילו ברמה של זלזול מראש ביכולותיי.

מצבים מאתגרים כאלה מעוררים בי מוטיבציה. אני כל כך אוהבת להראות לסקפטיים בתוך כמה דקות שיש לי הרבה ללמד אותם – דווקא מזווית של אישה. לכן גם כתבתי את הספר הזה.

*

אז מה יקרה בעמודים הבאים?

קודם כל, נעשה סדר בבלגן הכלכלי שיש ליותר מדי מאיתנו, ולאחר מכן נלמד יחד כיצד תוכלי להגיע לעצמאות כלכלית. נעשה את זה בדרך שלי, שנוצרה בעקבות שנים רבות של עליות ומורדות שחוויתי בחיי.

כל מה שתגלי בספר הזה הוא אמיתי. כך גם אני. זו התכונה הכי בולטת אצלי. I walk the talk, אני לא רק מדברת אלא גם עושה את מה שאני מדברת עליו.

אולי כדאי שנכיר קצת יותר.

הדרך שלי

מאז 2014 אני מאמנת כלכלית ומאמנת לקריירה, אך המסלול שלי לקריירה עצמאית לא היה מובן מאליו. הדרך שלי למקום שבו אני נמצאת היום מבחינה מקצועית הייתה מפותלת מאוד.

בעברי הייתי עורכת דין וייצגתי גופים כלכליים ובנקים. יש לי תואר שני במנהל עסקים וניהלתי מרכזי פיתוח קריירה במשך עשור, אלא שלא מצאתי את הייעוד שלי ואת מה שאני רוצה באמת לעשות.

כשכירה נחשבתי ליזמת, לנמרצת ולבעלת חשיבה חדשנית בתוך מסגרת העבודה. אני חושבת שלרבות מאיתנו יש מוח יצירתי או עשייה יצירתית, ואנחנו פשוט מכבות את היכולות האלה. אני קיבלתי החלטה מודעת לאפשר לחשיבה היצירתית שלי להרים את הראש, והיום, בדיעבד, אני יכולה לראות שמתאים לי מאוד להיות בעלת עסק.

כשפיטרו אותי, בעצם עשו לי טובה.

לרבות מאיתנו יש מוח יצירתי או עשייה יצירתית,
ואנחנו פשוט מכבות את היכולות האלה

עם זאת, גם הדרך שלי לעצמאות כלכלית לא הייתה חלקה. לא קמתי יום אחד ועזבתי, ולא פתחתי מייד עסק ביום שפוטרתי.

מה כן? החלטתי שלא ייווצר עוד מצב שבו מעסיק יפטר אותי, ולכן בחרתי לעבוד ב... שני מקומות במקביל.

*

האמנתי אז שכך אהיה פחות תלויה כלכלית בגורם אחד, ותוך כדי כך למדתי את מקצוע האימון. אבל מהר מאוד הבנתי שאין לאסטרטגיה שבחרתי היתכנות כלכלית.

אם נְדַמה את הדרך לטיפוס על האוורסט, הרי שלא יכולתי בשום מצב להסתכל ממרגלות ההר ולראות את הפסגה בסופו. ממש לא. רק בדיעבד יכולתי לראות את הדרך, ומה שטוב הוא שאני יכולה להראות אותה גם לך.

אבל קודם כל בואי נשאיר משהו חשוב מאוד, נפוץ וגרוע, מאחורינו.

תסמונת המתחזה

אני התחלתי עם עסק קטן של אימון בתור עוסק פטור, וזה היה עבורי משהו גדול. הקמה של חברה בע”מ הייתה מחוץ לרדאר שלי לחלוטין. לא יכולתי לעשות את זה, כי הרגשתי שאני “מתחזה”.

זה קורה כמעט לכולנו. בכל פעם שאנחנו גדלות ופורצות גבולות בתחום מסוים, צפה על פני השטח סוגיית המסוגלוּת ו”תסמונת המתחזה”. אנחנו חושבות שאנחנו לא “מתאימות” למצב ומאמינות באמת ובתמים שאין לנו מסוגלוּת לבצע את הצעד הבא.

מבחינתנו, הצעד הבא נמצא בפסגה של האוורסט. אי אפשר להעפיל אליה! לפתוח עסק? זה מרתיע מאוד.

האויבים הגדולים של העשייה הם המחשבות והפחדים המיותרים שממשיכים וממשיכים ולא עוזבים. גם לך יש כאלה? ברור שיש לך. והו, כמה שאנחנו יודעות להתיש את עצמנו עם מחשבות מיותרות!

שירזאד צ’אמין, חוקר בין־לאומי מתחום מדעי המוח, קורא למחשבות ולפחדים האלה “חבלנים”,1 ובצדק! הם פשוט מחבלים בכל דבר טוב.

גם אני הייתי שם, במקום מלא חששות, בדיוק כמוך.

אבל שימי לב: “עסק” לא חייב להיות משהו מורכב. זה יכול להיות דבר קטן ופשוט. “עסק” הוא לא בהכרח חברה בע”מ עם כל ההו־הא, הוא יכול להיות גם מתן שיעורים פרטיים. זה כל סוג של ידע או מומחיות שאת מוציאה לאור ומייצרת לעצמך תמורת רווחים.

אני רוצה לחדש לך: ה”חבלנים” תמיד נמצאים שם. גם היום הם מלווים אותי או נמצאים שם בכל פעם שאני עומדת בפני קפיצת דרך.

גם לאחר שהקמתי את תוכנית הדגל שלי להתנהלות כלכלית, מייד עלו בי ה”חבלנים”. האם אני, הקטנה, מסוגלת ללמד את משתתפי התוכנית – חלקם מנכ”לים של חברות ומשקיעים למיניהם – משהו חדש שהם לא יודעים?

כן, בהחלט.

כאשר החלטתי להיות המנהיגה של עצמי הבנתי שהצעד הראשון שעליי לעשות הוא להשאיר את כל המחשבות המיותרות והמשתקות מאחור. אני נלחמת בהצלחה ב”חבלנים”, וזה יקרה גם לך.

*

אבל זה לא יקרה מייד.

ייתכן שאם אבקש ממך לעשות עכשיו משהו שאת לא רגילה אליו או לא עשית בעבר, מייד תעלה בך התהייה אם את מסוגלת בכלל.

אז כן, את בהחלט מסוגלת!

בשלב הראשון, את צריכה רק להחליט שכן. בהמשך תתחילי לצבור את הידע הנחוץ כדי לפרוץ במו ידייך את הגבולות שהצבת לעצמך.

לפעמים אני ממליצה ללקוחותיי לא להקשיב לאף אחד שאומר “מה את צריכה את זה?” גם לא לחברים. במקום זאת אני ממליצה להן לומר “אני מסוגלת” ולהמשיך לעשייה.

גם את יכולה להתעלם במודע מתסמונת המתחזה ולהגיד לעצמך, “כן, אני מסוגלת, אני מסוגלת, אני מסוגלת”. ותמשיכי כך.

הכי חשוב: אסור לשכוח להביט מדי פעם לאחור ולהגיד, “וואלה, זה הצמיח אותי”.

*

אחד המקרים שהבהירו לי את העניין וגרמו לי לדבוק עוד יותר בגישת המסוגלות היה ההפסד באחת ההשקעות הראשונות שלי. השקעתי בסטארט־אפּ מסוים סכום של מאה אלף שקל. הפסדתי את כל ההשקעה. מאה אלף שקל נמחקו!

יכולתי לתרגם את זה לחוויה של כישלון ולהתבוסס באמונה שאני לוזרית גדולה, אך הייתה לי חלופה – לקחַת את האירוע למקום של למידה ולנתח את אזורי המשגה שלי.

הלכתי עם העדר, והיום אני מבינה שזו הייתה הטעות הראשונה שעשיתי

היום אני יודעת להסביר מצוין את מה שקרה: ישבתי בחדר שהציגו בו את הפרויקט עם אנשים שנחשבו כרישים בהשקעות, הרבה יותר ממני באותה תקופה. כולם התלהבו ממנו מאוד, ונוצר אפקט מדרבן.

הטעות הראשונה: נסחפתי בהתלהבות שלהם בלי לעצור ולבדוק אם הוא מתאים לי. הלכתי עם העדר, והיום אני מבינה שזו הייתה הטעות הראשונה שעשיתי בעסקה ההיא. בסופו של דבר הם הפסידו סכומים גבוהים בהרבה ממני.

הטעות השנייה: שלא התעמקתי באותיות הקטנות ולא התייעצתי בקשר אליהן. קיבלתי את ההחלטות לבד מדי, ולמדתי מזה דבר חשוב.

להיעזר באנשי מקצוע

וזה הדבר הבא שאני מבקשת להדגיש בפנייך בעניין המסוגלוּת: אם את מרגישה ש”אינך מסוגלת”, פשוט שכרי אנשי מקצוע שיעזרו לך.

נכון, הצעד הזה דורש השקעה כספית, אבל אנחנו נופלות בדיוק במקומות האלה. בתהליכי מכירה מקפידים להציע לנו את היתרונות ולהבליט רק את הדברים החיוביים, וזה קוסם לנו. את החסרונות מקפידים להצניע.

בעסקה הבאה שלי, כמה שנים אחר כך, כבר יישמתי את הלקח. שכרתי עורך דין שמבין בתחום, למרות שאני עורכת דין בעצמי. היו בהסכם פרטים שבהתרשמות ראשונית לא נראו לטובתי, והתברר שאכן צדקתי. בסופו של דבר לא נכנסתי כשותפה בעסקה.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*