אימהות בסכנה

הקדמה

"רבים חושבים שללדת ילד ולהיות אם זה אותו דבר.

באותה מידה אפשר היה לומר שזה אותו דבר להחזיק פסנתר כנף ולהיות פסנתרן."

סידני הריס

"האושר האימהי דומה למגדלור המאיר את העתיד,

ובדמות זיכרונות נעימים הוא גם משקף את העבר."

אונורה דה בלזק

"ידי האם עשויות מרוך, ובתוכן הילדים ישנים בשלווה."

ויקטור הוגו

את הנושא המרכזי של הספר, אימהוּת, בחרתי שלא במקרה. אימהוּת היא קשר רגשי בלתי נראה בין האם לילד, קשר המעניק אושר לשניהם. זוהי מודעות לקשר קרוב שיש בו תחושת אהבה גדולה, ביטויי רוך, רצון לטפל בצאצא משלך וכמובן להציב את הגבולות הנחוצים שיגנו עליו מפני הסכנות שבחוץ. לא לאבהות ולא להורות, אלא דווקא לאימהות יש את המשקל המרבי בעיצוב האישיות של האדם העתידי, במובן החיובי של המילה.

נכון שכאבא עליי לעמוד על חשיבות התפקיד שלי בחינוך ילדיי כדי להבטיח את קיומם המאושר, הנוכחי והעתידי בחברה. עם זאת, בכל שנות עבודתי כפסיכיאטר הגעתי למסקנה שהאימהות היא ראשונית. דווקא האימהות, על כל הרב־גוניות שבה, המורכבות והסתירות שבה, במובן החיובי של החינוך, היא המפתחת את תחושת האהבה כלפי האנשים הקרובים, מסייעת בפיענוח הרגשות והכוונות של האחר וגם פועלת למען בניית הנורמות החיוביות והאנושיות.

אז מהו הקיום האידיאלי בעיניי? בתולדות הקיום האנושי משחר ההיסטוריה, לא תמיד זכה תפקיד האימהות להערכה הראויה, אך כיום אנחנו מבינים את משמעותו העמוק והמורכב יותר. אף שהגנטיקה הנשית מקושרת ליכולת ביטוי רגשות אימהיים, חשוב להדגיש כי אימהות והענקת חום ואהבה אינן תלויות רק בגנטיקה – זוגות בנישואים חד־ מיניים הם דוגמה מצוינת לכך. אומנם היכולת ליצור קשר רגשי קיימת בכל אדם, אך אצל האם הביולוגית הנושאת את העובר ברחמה מתפתח הקשר הזה באופן טבעי וחזק יותר. עם זאת, כל אדם יכול לפתח יכולות היקשרות משמעותיות, גם אם הסלקטיביות או העוצמה של הקשר עשויות להיות שונות.

התפתחות האנושות מתאפיינת במעבר הדרגתי מהתנהגות אינסטינקטיבית אל עבר חשיבה רציונלית והפנמה של נורמות מוסריות. כשהעולם סביבנו נראה בלתי מובן – במערכת השמש, בתופעות טבע מרהיבות או בכוחות הרסניים – אנו נוטים למלא את החלל המחשבתי באמונות שונות, חלקן אף טפלות, בניסיון להבין את תעלומות הקיום האנושי. המדע הבדיוני מספק לנו הצצה אל גרסאות שונות של עתידנו, אך במציאות היומיומית רבות מפעולותינו מתבצעות "על אוטומט", מתוך הרגל, כי ככה צריך, כך מקובל, או מתוך ציות לקול פנימי שאינו מבקש רשות – זהו המצפון המדריך אותנו מעומק תודעתנו. האם נוכל לנהל דו שיח משמעותי עם אותו קול?

לא פעם מנהיגי האנושות, מפאת הזחיחות העצמית או מפאת שאיפות פנטיות, נוהגים לכפות או לשכנע את העם שיש סיבה מוצדקת לשעבוד או להשמדה של עמים אחרים, ללא עריכת חשבון נפש. גם מגמות כלכליות לא מביאות בחשבון את ההיבטים האישיים והפרטיים ומתעלים לרוב על האנושיות ועל המוסר, תוך שהם מקטינים את חשיבות הפרט. זאת המציאות והחברה מורכבת מן הפרטים האלה. ככל שיש בחברה יותר פרטים בעלי מוסר חיובי, כך היא מלוכדת יותר, הומנית יותר ויש בה פוטנציאל להתפתחות יצירתית וכלכלית.

אושר ושמחה הם רגשות אנושיים המאפיינים חברה אידיאלית והומנית. על אף המציאות המורכבת שבה אנו חיים, עדיין אפשר למצוא אנשים רבים החווים שמחה ואושר בחייהם.

שאיפתנו לחיים מאושרים ומשמעותיים מתבטאת גם בדרך שבה אנו מעצבים את המבנים המשפחתיים שלנו, כאשר הקשר האימהי והיכולת להיקשרות הם נדבך מרכזי בבניית יחסים בריאים ומספקים.

כחוקר העוסק במורכבות המשפחתית בחברה המודרנית, אני מתמקד בחקר הקשר בין אימהות להיקשרות. אני מודה שלעיתים הסגנון והתוכן שלי אינם ממוקדים ומתרחקים מן המטרה שהצבתי לעצמי. מחקרי משלב אלמנטים של מדע בדיוני לצד ניתוח מקרים מחיי היומיום במטרה להאיר את האתגרים העומדים בפני המשפחה העכשווית. המחקר בוחן את המתח המתקיים בין הציפיות החברתיות למושלמוּת הורית לבין המציאות האנושית המורכבת. תפיסת החיים המושלמים ודרישות המוסר עומדות לעיתים קרובות בניגוד לשאיפותיהם האינסטינקטיביות של בני האדם. אינסטינקטים אלה הוטבעו בנו כמנגנון טבעי לשמירה על איזון הגוף והנפש, ופועלים ללא מעורבות מודעת. הדחף המיני הוא דוגמה מובהקת לכך – על אף שאפשר לשלוט בו, הוא נותר אינסטינקט בסיסי החיוני להמשכיות המין האנושי. אף שהמיניות עלולה לעיתים לקבל ביטויים הרסניים, היא מרכיב חיוני בחיזוק הקשרים המשפחתיים והזוגיים.

החברה האנושית מורכבת מפרטים שונים הנבדלים זה מזה – החל מדחפים ביולוגיים, דרך יכולות קוגניטיביות ועד לתפיסות מוסריות. אני סבור שבעוד השאיפה לשוויון חברתי מוחלט עשויה להיראות מנוגדת לעיקרון התחרותיות המניע התפתחות, דווקא המגוון האנושי הוא היוצר את העושר התרבותי והחברתי שלנו. בספר זה אנסה להדגים ולהוכיח כי תפקיד האימהות משמעותי מאין כמוהו – הוא גשר המאפשר פיתוח אישיות המשלב ערכים הומניים, תוך איזון בין כוחות מנוגדים בחברה.

אנושיות היא ללא ספק מושג נעלה, אך מעבר להיותו מושג עלינו יותר מכול להיאבק על מהותו האמיתית ולא להסתפק במילים ריקות מתוכן, שכן מול האנושיות וההומניות עומדות ישויות רבות אחרות המאפילות על קיומנו.

מבוא

מטוס ימי שבו ארבעה מקומות נחת על מי אגם קטן ומבודד באזור הררי, כעשרים קילומטר מן היישוב הקרוב. פנינת טבע צפונית זו הייתה מוקפת ברכסי הרים תלולים שניתקו אותה כמעט לחלוטין מן העולם החיצון. כמעט שלא הייתה דרך אחרת להגיע אליה. האגם שהשתקף כמראה בין ההרים, מוקף היה ביער פראי שהתנשא על גבעות סלעיות. מרחב זה שרץ בעלי חיים – יונקים, זוחלים המשתלבים בנוף ומגוון עופות שחצו את השמיים. היה זה כמו לצעוד אל תוך פיסת טבע נשכחת, מנותקת ומוגנת מפני השפעות העולם המודרני.

מן המקום שבו נחת המטוס יצא כביש אספלט שהתפתל בתוך היער וטיפס למרגלות אחד ההרים. שם, בנקודה הגבוהה ביותר, הייתה מעבדת שינה.

מקום זה לא נבחר במקרה. בכדור הארץ יש כמה מקומות בעלי מאפיינים ייחודיים מבחינת אקלים ומבחינת שדה מגנטי, אשר הופך אותם מתאימים לבצע בהם ניסויים שונים ומיוחדים. כמה שנים קודם לכן סימן את המקום על המפה פסיכולוג שהתעניין בנושא חלימה וחלומות. עם כמה חובבי הרפתקאות הם טסו לכיוון האגם ההררי, אי שם בחצי הכדור הצפוני, לא לפני שהספיקו להיות בגרינלנד, באלסקה, בלפונטיין ובמקומות אחרים שאליהם קשה להגיע ובקושי לחיות בהם.

כשעברו מעל אותו אזור הררי נאלצו לנחות נחיתת חירום. למזלם, בין הסלעים והצוקים נמצא האגם – אותה פינה אבודה בעולם שאינה נגישה לטיולים רגליים, רק למטוסים או לתחבורה אווירית אחרת.

התקלה במטוס הייתה בסך הכול די פשוטה לתיקון, אבל ה’נוודים’ שלנו נאלצו להישאר שם כמה ימים מפאת תנאי מזג אוויר סוערים וערפל שעלולים היו לסכן את תנאי הטיסה. למזלם, כל מה שהיו צריכים כדי לשרוד בתנאי הצפון הקר היה בתוך מטוס. הם החנו את המטוס ויצאו לכיוון ההרים. שם קיוו למצוא מקום מקלט בטוח ונוח יותר. הם לא טעו – הם מצאו פתח למערה קטנה שהגנה עליהם מן הרוח ומן הקור. הם הצליחו להדליק מדורה, לאכול מעט מן האוכל שהיה להם במטוס ואף לנמנם קצת במקום החמים.

די מהר הם שקעו בשינה עמוקה. הפסיכולוג חלם חלום שהפתיע אותו בייחודו ובבהירותו. באופן מפתיע את אותו חלום חלמו גם שאר חבריו שנשארו ללון במערה. כולם תיארו אותו דבר: "אנחנו יחד, טסים בחלל בין הכוכבים בשביל החלב אל גוף שמימי עצום ממדים ומלא אור. אומנם אנחנו בחלל, אבל ללא שום ציוד מיוחד, כמו יצאנו זה עתה מהבית בנעלי בית. שם, בכוכב הלכת הצבעוני הזה, יצורים תבוניים חסרי צורה מנסים ליצור איתנו קשר." החלום נראה להם אמין ואמיתי מאוד – אחרי שהתעוררו המשיכו עוד זמן מה להישאר בתוך המציאות הדמיונית ההיא, ודרשו כמובן המשך. מה שבעיקר הפתיע הוא שכולם חלמו חלום זהה, אך לא כצפוי, במקום להיבהל מתופעה יוצאת דופן זו הם התמלאו שלווה באופטימיות.

מבין כולם, חשב לעצמו, היחיד שהבין באמת את משמעותם של חלומות הוא הפסיכולוג שנהג לשלב אותם ככלי טיפולי בעבודתו עם מטופלים.

לאורך ההיסטוריה מפרשים אנשים חלומות ונבואות על פי הדרכות שונות. ארטמידורוס דאלדיאנוס שחי לפני קרוב לאלפיים שנה כתב ספר בן חמישה כרכים – "אוניירוקריטיקה" – פירוש החלומות. לפי דאלדיאנוס, חלומות פשוטים משקפים את המציאות, ואילו חלומות נבואיים מנבאים את העתיד.

המסתורין של החלומות עורר תמיד באנשים עניין. גם הפסיכולוגיה הקלסית בת זמננו, של פרויד ויונג, התחילה מפירוש חלומות. הם השתמשו בפירוש החלומות בעבודתם עם מטופלי מערכת העצבים. עד היום השיטות הללו ממשיכות לשמש אותנו בניסיונות להבין את עולמו הפנימי של האדם ואת מערכת היחסים שלו עם הסביבה.

החברים במסע נטו לחשוב שהחלום המשותף שלהם היה סימן לכך שיצורים מכוכב אחר ניסו ליצור איתם קשר. האם זה כלל אפשרי? ואם כן, האם אפשר להסביר תופעות שעד כה נותרו בלתי מוסברות? כיצד הצליחו סופרי המדע הבדיוני לחזות את העתיד הרחוק הרבה לפני שרעיונותיהם הפכו מציאות?

ז’ול וורן הוא דוגמה מצוינת – חבל שאין בידינו מכונת הזמן שתאפשר לנו לבקר ולשוחח עימו על החלומות שלו. מי יודע, אולי בעתיד גם מכונת הזמן עצמה תהפוך חלק מן המציאות שלנו.

הפסיכולוג העלה את הרעיון להקים מעבדת שינה במקום. הוא התעניין במיוחד באנשים הידועים כ"מתקשרים" – אנשים בעלי רגישות מיוחדת. על פי תפיסות אזוטריות עכשוויות, מתקשרים אלה ניחנו בנפש רגישה במיוחד המאפשרת להם להתחבר למה שמכונה "התודעה הכלל־עולמית". אף שלא ברור אם הפסיכולוג האמין בתיאוריות מיסטיות אלה, הוא ביקש להקים את מעבדת השינה דווקא בפינה נידחת זו, ולהזמין אליה אנשים החולמים חלומות מגוונים. הוא הצליח לגייס משקיעים מסביבתו שגילו עניין ברעיון החריג, ובעזרתם הפך את החזון למציאות.

הגירוש

קרני האור הירקרק התפזרו בהאנגר עצום בעל גג שקוף. בחלל, על הבמה המתעקלת, התאספה להתייעצות חשובה מועצת הכוכב יארקיון.

גלי קול בתדר גבוה התפזרו סביב. זה האופן שבו יארקים תקשרו ביניהם. הם יכלו לנהל שיח גם בטלפתיה, אבל הדבר התאפשר רק בהסכמה הדדית בין שני המתקשרים – כדי לאפשר תקשורת אינטימית. אולם באותו רגע היה צורך דחוף בשיח קבוצתי. הנושא היה חשוב כל כך שלא סבל דיחוי – החברה שלהם יצאה מאיזון. אחד מנציגי היארקים גילה את הפוטנציאל היצירתי האנרגטי הטמון בו. המכוונים במד האיזון החברתי הצביעו על תופעה דומה שהתרחשה בכוכב יארקיון לפני מאה שנות צירקון.

זה היה מידע סודי במיוחד, ורק המועצה המצומצמת של הכוכב הייתה רשאית להיחשף אליו. קיים היה צורך דחוף להחזרת האיזון האנרגטי בחברה.

ההיסטוריה העתיקה של כוכב היארקים מתעדת משבר חמור שהתרחש לפני כמיליון שנות צירקון, כאשר הופר האיזון היצירתי. הפרה זו הובילה לתסיסה חברתית קשה שבמהלכה התמירה האנרגיה היצירתית את עצמה להתפרצויות אלימות. רבים ניסו לנצל את חוסר השליטה כדי לתפוס חלק מן האנרגיה המשתחררת ולרתום אותה לקידום האינטרסים האישיים שלהם. ייצור היתר של האנרגיה היצירתית נמשך זמן רב, עד שהנהגת החברה דאז נאלצה לנקוט צעד דרסטי – הרחקת ה’עבריין היצירתי’. צעד זה הוכיח את עצמו והביא להשבת האיזון. מאז אותו אירוע נשמר האיזון החברתי של האנרגיה היצירתית תחת פיקוח קפדני.

החברה היארקית פיתחה מנגנון מיוחד לטיפול ביחידים בעלי עודף פוטנציאל יצירתי. על אף רמת ההתפתחות הגבוהה שלהם, היארקים לא הצליחו למצוא דרך לשלב בחברתם יחידים בעלי פוטנציאל יצירתי גאוני. במקום זאת, הם שלחו אותם לפינות מרוחקות ביקום כדי לממש בהן את פוטנציאל היצירתיות הבלתי מוגבל שלהם. זיכרונם נחסם באופן מלאכותי, כך שעם הגעתם למקומם החדש לא זכרו את החברה שבה נולדו והתפתחו. מועצת היארקים ראתה בפתרון זה פתרון הומני, שכן במקום לחסל את היארקים היצירתיים, הם רק הורחקו, וכך האנרגיה היצירתית המתפרצת שלהם המשיכה להאיר את הפינות האפלות של היקום.

הייחודיות של כל יארק שהוגלה הייתה חיונית לשימור. ייחודיות זו הייתה חלק בלתי נפרד מכוח היצירה שלו. כל יארק נזקק לשם פרטי כדי לשמור על זהותו בגלות ולהרגיש שהוא מי שיצר את עולמו החדש. חשוב היה שכל יארק יכיר בייחודיותו ובתבונתו הביולוגית, שכן אנרגיית היצירה אפשרה ליארקים להסתגל למצבם החדש ולמצוא איזון קיומי חדש.

תהליך הגליית היארק מתבצע באמצעות טלפורטציה חשאית, הנשמרת בסוד מכל נציגי החברה. המידע על המבצעים נשמר בבנק סודי בכוכב היארקים, בעוד הזיכרון של האירוע נמחק מתודעת כל המעורבים – כולל חברי מועצת הפטריארכים שקיבלו את ההחלטה. מחיקת הזיכרון הכוללת, הן של היארק המוגלה והן של המועצה הגבוהה, מבטיחה את שמירת האיזון בכוכב היארקים. מנגנון אוטומטי זה של שמירת האיזון תורם לחיזוק היציבות החברתית.

אורח החיים בכוכב היארקיון מספק ומשרה שלווה על מרבית תושביו, אף שקיימת קבוצת עילית במועצה הבולטת מעל כלל האוכלוסייה הכללית. לקבוצה זו יכולת לווסת ולתקן את הפערים החברתיים.

כך החל החל מהלך התיקון החברתי החדש של היארקים.

יאר¹ (YAR)

יאר (YAR) יצא ממצב ‘השהיה’. הוא מצא את עצמו על רכס אבן מוקף מים, ללא גבולות. לא ברור מהיכן ידע יאר את שמו, הוא לא הבין את משמעותו או את הצורך בו. זהו שם המהות שלו ולא ברור כיצד הוא חדר לזיכרון שלו. זהותו המגדרית נותרה עלומה בעיניו, ואולי אף חסרת משמעות עבורו. הדבר היחיד שהיה לו ברור היה תחושת קיומו העצמי – יכולתו להרגיש את עצמו. את כל שאר הדברים תפס כמובנים מאליהם. הוא לא ידע ששתי האותיות בשמו מסמנות את שייכותו ליארקים.

ומה הלאה? מה כל זה מסביב? דמותו של יאר הייתה מוחשית ויכולה הייתה ללבוש צורות שונות. כוח היצירה הבלתי מוגבל שלו כבר החל להתגלות. הוא יכול היה לשנות את נוף הסלעים בכוח מחשבתו, להעלות עמוד מים עצום, להתמקם עליו ולרכוב מעל פני הכוכב החדש והבלתי מוכר. סביבו השתרע אוקיינוס אין־סופי, ורק מדי פעם חלף על פני יבשות ואיים בגדלים שונים.

יאר לא היה מודע עדיין לעוצמה שלו, אך כוח היצירה שלו אינו מוגבל ולכן מימש אותו. הוא נהנה מן העולם סביבו שהשתנה בהשפעתו, כשהבין שאין גבול ליכולתו.

יאר לא ידע למה הוא רוצה ליצור, אך מהר מאוד הבין שהוא בעל יכולת לייצר מרחב וזמן. הוא יצר על היבשות הרים ועמקים, נהרים ואגמים. הוא הרים באוויר את מי האוקיינוס והם נשפכו כגשמים על ההרים ומשם זרמו למטה במפלים ובנחלים. הוא יצר הרי געש שגרמו לאנרגיית האש של הפלנטה להתפרץ החוצה ולהציף את האדמה בלבה בוערת. בכוחו הביע משאלות, וסביבו השתנה העולם, נע ובעבע ללא הרף. זמן רב שהוא משחק בעולם שברא בעצמו. הגאונות שלו גרמה לו להמשיך – לבד בכל העולם הזה.

יאר עדיין לא חשב מדוע זה אין עוד יצורים הדומים לו. תודעתו התעוררה מתרדמת והתחילה לבטא את היצירתיות שבה.

הזמן חלף, אך עבור יאר הכול הוא רגע נתון. הוא עדיין לא הכיר במושגי השנים, הימים והשעות החולפות, כמו חי מחוץ לרצף הזמן. גוף שמימי מאיר הופיע מדי פעם, האיר את הכוכב ושוב נעלם באופק והותיר אחריו חושך. בחשכה זו נצצו כוכבים וירח מעל לראשו. כך קרא יאר לגופי השמיים האלה. למרחב שמעליו הוא קרא ‘שמיים’, ולגוף המפיץ אור שחולף בהם קרא ‘שמש’.

כל מה שיאר ראה מול עיניו התגבש בתודעתו תחת שם כלשהו. הוא חשב במונחים ותמיד הגדיר אותם, כמי שמוכן לתקשר עם מישהו – אף שהיה לבדו בכל העולם. הוא לא עצר לרגע והמשיך ליצור, שאב אנרגיה מכל מה שנמצא סביבו. הוא השקיע את האנרגיה בחקר מעמיק של הפוטנציאל שלו, וכשסיים עם יצירה אחת מייד פנה לבאה אחריה. תהליך היצירה, הבריאה, היה תכלית קיומו. בקלות רבה שינה את צורתם הפיזית ואת מבנם הכימי של האובייקטים. על פי רצונו הם יכלו לנוע ממקום למקום. הוא הפך את המים לקרח וכיסה איתו נהרות ואגמים. לעיתים הפכו המים שלג שכיסה את פסגות ההרים בכובעים לבנים, עד שקרני השמש המיסו את שכבת השלג והמים זרמו כלפי מטה ברעש עוצמתי. יאר נהנה מן העוצמה והדינמיות של יצירותיו והמשיך ליצור דברים חדשים. הוא מסוגל היה לגרום ליום להפוך ללילה וללילה להפוך ליום ולהשפיע גם על תחלופת עונות השנה. אבל משהו עצר אותו.

אנרגיית השמש מילאה את יצירותיו בעוצמה יוצאת דופן אלא שהתפרצויותיה היו לעיתים הרסניות – הרי געש, רעמים וברקים או מבול ששטף את הכול. מהר מאוד הבין יאר שביום הוא סופג את אנרגיית השמש, וכשהיא ממלאת אותו עד גדותיו היא הופכת לנזק רב־ממדים. לכן, הרגיעה הלילית אפשרה לו לאזן את האנרגיה שצבר ובו בזמן גם אפשרה לו לחשוב ולעבד את תוצרי היצירתיות שלו ולתכנן שיאים חדשים. ככל שחלף הזמן צבר יאר ניסיון והרחיב את טווח היכולות שלו. היצירות שלו הפכו מורכבות יותר, עמוקות יותר ומדויקות יותר. יתרה מכך, הוא הבין כמה הוא שונה מכל הדוממים המקיפים אותו.

יאר היה מודע לכל מה שהקיף אותו ולשינויים שהתרחשו – למים ולרוח – כל אלה היו תוצרים של ההשפעה שלו. בלעדיו היה הכול נשאר דומם וחסר חיים. הוא מעולם לא ניסה להבין כיצד ומדוע הוא הופיע. היכולת שלו ליצור ללא הגבלה עודדה אותו לפעול והפיגה את תחושת הבדידות שלו – מושג שלא הכיר בעולמו המפותח.

על אף הכול, חש יאר שהוא זקוק למשהו נוסף. הצורך הזה הבליח בתוכו מדי פעם ועדיין לא היה מסוגל להבין אותו. באחד הלילות החורפיים הארוכים הוא הבין שיש בו את כוח החיים, אולם השינויים שיצר לא סיפקו את הריקנות שבתוכו. הוא הבין שעליו ליצור מישהו בדמותו, ולשם כך יזדקק למים ולאלמנטים כימיים אחרים.

הוא לא ידע שהוגלה בטלפורטציה מהכוכב שממנו הגיע. למרות רמת ההתפתחות הגבוהה והיכולות הגאוניות, זאת הייתה משימה בלתי אפשרית ליצור ישות בעלת פוטנציאל דומה לשלו. לו עצמו נדרשו מיליארדי שנות שמש כדי להגיע לרמתו הנוכחית. בכוכב הקודם הוא היה גאון, אך עובדה זו גם יצרה את חוסר האיזון הבעייתי. הוא היה אחראי לעידן אי־היציבות שבו התרחשו תהליכים חברתיים מעוררי התנגדות. אומנם הגלייתם של הגאונים מכוכב היארק האטה את התפתחות החברה, אך סייעה לשמור על קיומה היציב.

מנגד, היקום כה עצום שהסיכוי ששני גאונים שהוגלו לכוכב אחד שואף כמעט לאפס. כך, זרעי הציוויליזציה המתקדמת שיכולה לייצר תודעה התפזרו על פני כל היקום. המנגנון הזה נשמר אך ורק בבנק הזיכרון של כוכב היארקים. אף תושב ביארקיון לא היה מודע לכך שחלק מתושבי הכוכב נשלחו למקומות שונים ביקום בטלפורטציה. היארקים גם לא היו מודעים לעובדה שהקיום היציב שלהם הוא למעשה שמרני מאוד ומתנגד לקדמה חברתית.