אפיטפים

פֹּה נִטְמְנָה אִשָּׁה בְּגֹדֶל בֵּינוֹנִי

שֶׁאַף פַּעַם לֹא הִתְאִימָה

כִּי לֹא יָכְלָה וְלֹא הִסְכִּימָה

לֶאֱכֹל מָה שֶׁנָּתְנָה לָהּ אִמָּא.

גַּם כְּשֶׁגָּדְלָה סֵרְבָה לִבְלֹעַ

דַּיְסָה שֶׁל תֶּרֶד, קְרִישׁ דָּגִים,

סְרָטִים בַּטֵּלֵוִיזְיָה, עִתּוֹנִים

וְכָל מָה שֶׁנִּרְאָה לָהּ לֹא טָעִים.

פֹּה נִטְמְנָה אִשָּׁה

דַּלַּת חָזֶה וַעֲתִירַת עַכּוּז.

אִם תַּעֲבֹר פֹּה, הֵלֶךְ,

יֵשׁ לַנִּפְטֶרֶת בַּקָּשָׁה:

בָּאֶבֶן גַּע, מַשֵּׁשׁ אוֹתָהּ

בְּלִי חֲשָׁשׁ, וְאַל תָּבוּז

לִמְשׁוּגָתָהּ שֶׁל הַטִּפְּשָׁה.

פֹּה נִטְמְנָה אִשָּׁה שֶׁלְּכֻלָּם

תִּקְּנָה שְׁגִיאוֹת לָשׁוֹן,

וּמִגִּיל עֶשֶׂר עַד זִקְנָה

תִּקְּנָה אֶת הָעוֹלָם.

בְּלִי נֶשֶׁק, מוּל כָּל סַכָּנָה,

הִסְמִיקוּ לְחָיֶיהָ וְכָמְשׁוּ.

הִיא לֹא הֵבִינָה מִשּׁוּם מָה

חַיֶּיהָ הִשְׁתַּבְּשׁוּ בְּלִי תַּקָּנָה.

בְּהַצְלָחָה הָיְתָה נוֹקֶבֶת

כָּל הַר וְכָל צֵל הַר שֶׁבְּדַרְכָּהּ נִקְרָה.

כָּל גֶּבֶר שֶׁפָּגְשָׁה הָיְתָה אוֹהֶבֶת

לְחַבֵּק, וּבְחֵיקוֹ לִבְכּוֹת מָרָה.

פֹּה נִטְמְנָה אִשָּׁה שֶׁבִּפְרוֹטְרוֹט

וּבְעוֹד מוֹעֵד חִשְּׁבָה אֶת הַחַיִּים:

רֵאשִׁית כֹּל מִשְׁפָּחָה עִם יְלָדִים וִילָדוֹת,

וְאַחַר־כָּךְ, לְעֵת זִקְנָה, עַל הַדְּשָׁאִים

שֶׁל גִּבְעַת רָם וְשֶׁל הַר הַצּוֹפִים

תּוּכַל לְהִתְהַלֵּךְ, לָשִׁיר, לִרְקֹד.

אַךְ הַחַיִּים סֵרְבוּ לְהִתְחַלֵּק.

שָׂרְפוּ אֶת כָּל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת

וּמִהֲרוּ לְהִסְתַּלֵּק.