אפיטפים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אפיטפים

אפיטפים

5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: קתרזיס
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2025
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 50 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 44 דק'

חמוטל בר־יוסף

חמוטל (בורשטיין) בר-יוסף (נולדה ב- 13 ביוני 1940) היא משוררת, סופרת, מתרגמת וחוקרת ספרות ישראלית, פרופסור אמריטה לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומרצה באוניברסיטאות שונות בישראל ובעולם. 

החל מ-1959 החלה לפרסם שירים, ואף זכתה בפרסים שונים על שירתה, בהם פרס נשיא המדינה לספרות (1981), פרס ויצו לאישה היוצרת (1999), פרס ברנר (2005), פרס יהודה עמיחי (2011), פרס אקו"ם למפעל חיים (2013) ופרס היצירה לסופרים ומשוררים לשנת ה'תשע"ח.

שיריה תורגמו לשפות רבות ביניהן אנגלית, צרפתית, ערבית, רוסית, גרמנית, ספרדית, הונגרית, רומנית והולחנו על ידי ערן אל-בר, יעל תאי, אלברט סופר, עודד זהבי, נטע אלוני, נתנאל זלבסקי ועוד. אחדים מהם ניתן למצוא ביוטיוב וכן בשני אלבומים: "עם כוחות אחרים" (לחנים של ערן אל-בר) ו"הבית בוער" (לחנים וביצוע אלברט סופר).

מספריה: לולא היה עלי למהר, שירים, תל אביב, 1972, רק הירוק, שירים, הקיבוץ המאוחד תשמ"א, 1981, בקיץ זה יעבור (ספר ילדים, איורים מאת דודו גרשטיין), הוצאת כתר, 1984. מבוא לספרות הדקאדנס באירופה, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 1995, בלי הרבה דיבורים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018 והשגיאה המופלאה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr43mfed

תקציר

אפיטפים מאת חמוטל בר־יוסף הוא ספר שלא דומה לשום דבר אחר בשירה העברית. שורות קצרות, מהוקצעות, המהדהדות הרבה אחרי הסוף. הטון מצחיק, גס לעיתים, ישיר עד חוסר נימוס. בלי שמץ סנטימנטליות, ועם מינון מדויק של חמלה. 

במקום מרחבים פתוחים, יש מבנה סגור ומחייב; במקום חיפוש, ישנה הכרעה. בתוך הצמצום הפורמלי של שורות האפיטף מצליחה המשוררת לזקק שפה פרטית לחלוטין, המתקיימת בו־זמנית כבדיחה, כהספד וכשירה טעונה. חמוטל בר־יוסף אינה מסכמת כאן קריירה. היא מתנצחת. עם החיים, עם עצמה, עם גברים, עם נשים, עם הספרות, עם השפה. 

מצבות עם אפיטפים – שירים המספידים את הנפטר – הן מסורת שתחילתה בעולם הקלאסי והמשכה בבתי קברות יהודיים באירופה. חמוטל בר־יוסף מגישה לכם סדרה של אפיטפים המספידים את עצמה, שבחלק מהם אפשר להשתמש גם כדי להספיד אחרות.

חמוטל בר־יוסף היא משוררת, סופרת, מתרגמת וחוקרת ספרות ישראלית, פרופסור אמריטה לספרות באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ומרצה באוניברסיטאות שונות בישראל ובעולם. כלת פרס נשיא המדינה לספרות, פרס ברנר, פרס יהודה עמיחי, פרס זלדה, פרס אקו״ם למפעל חיים ועוד. שיריה תורגמו לשפות רבות והופיעו כספרים באנגלית, צרפתית, ערבית, רוסית, גרמנית, ספרדית, הונגרית, רומנית, הונגרית וגיאורגית.

פרק ראשון

פֹּה נִטְמְנָה אִשָּׁה בְּגֹדֶל בֵּינוֹנִי

שֶׁאַף פַּעַם לֹא הִתְאִימָה

כִּי לֹא יָכְלָה וְלֹא הִסְכִּימָה

לֶאֱכֹל מָה שֶׁנָּתְנָה לָהּ אִמָּא.

גַּם כְּשֶׁגָּדְלָה סֵרְבָה לִבְלֹעַ

דַּיְסָה שֶׁל תֶּרֶד, קְרִישׁ דָּגִים,

סְרָטִים בַּטֵּלֵוִיזְיָה, עִתּוֹנִים

וְכָל מָה שֶׁנִּרְאָה לָהּ לֹא טָעִים.

פֹּה נִטְמְנָה אִשָּׁה

דַּלַּת חָזֶה וַעֲתִירַת עַכּוּז.

אִם תַּעֲבֹר פֹּה, הֵלֶךְ,

יֵשׁ לַנִּפְטֶרֶת בַּקָּשָׁה:

בָּאֶבֶן גַּע, מַשֵּׁשׁ אוֹתָהּ

בְּלִי חֲשָׁשׁ, וְאַל תָּבוּז

לִמְשׁוּגָתָהּ שֶׁל הַטִּפְּשָׁה.

פֹּה נִטְמְנָה אִשָּׁה שֶׁלְּכֻלָּם

תִּקְּנָה שְׁגִיאוֹת לָשׁוֹן,

וּמִגִּיל עֶשֶׂר עַד זִקְנָה

תִּקְּנָה אֶת הָעוֹלָם.

בְּלִי נֶשֶׁק, מוּל כָּל סַכָּנָה,

הִסְמִיקוּ לְחָיֶיהָ וְכָמְשׁוּ.

הִיא לֹא הֵבִינָה מִשּׁוּם מָה

חַיֶּיהָ הִשְׁתַּבְּשׁוּ בְּלִי תַּקָּנָה.

בְּהַצְלָחָה הָיְתָה נוֹקֶבֶת

כָּל הַר וְכָל צֵל הַר שֶׁבְּדַרְכָּהּ נִקְרָה.

כָּל גֶּבֶר שֶׁפָּגְשָׁה הָיְתָה אוֹהֶבֶת

לְחַבֵּק, וּבְחֵיקוֹ לִבְכּוֹת מָרָה.

פֹּה נִטְמְנָה אִשָּׁה שֶׁבִּפְרוֹטְרוֹט

וּבְעוֹד מוֹעֵד חִשְּׁבָה אֶת הַחַיִּים:

רֵאשִׁית כֹּל מִשְׁפָּחָה עִם יְלָדִים וִילָדוֹת,

וְאַחַר־כָּךְ, לְעֵת זִקְנָה, עַל הַדְּשָׁאִים

שֶׁל גִּבְעַת רָם וְשֶׁל הַר הַצּוֹפִים

תּוּכַל לְהִתְהַלֵּךְ, לָשִׁיר, לִרְקֹד.

אַךְ הַחַיִּים סֵרְבוּ לְהִתְחַלֵּק.

שָׂרְפוּ אֶת כָּל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת

וּמִהֲרוּ לְהִסְתַּלֵּק.

חמוטל בר־יוסף

חמוטל (בורשטיין) בר-יוסף (נולדה ב- 13 ביוני 1940) היא משוררת, סופרת, מתרגמת וחוקרת ספרות ישראלית, פרופסור אמריטה לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומרצה באוניברסיטאות שונות בישראל ובעולם. 

החל מ-1959 החלה לפרסם שירים, ואף זכתה בפרסים שונים על שירתה, בהם פרס נשיא המדינה לספרות (1981), פרס ויצו לאישה היוצרת (1999), פרס ברנר (2005), פרס יהודה עמיחי (2011), פרס אקו"ם למפעל חיים (2013) ופרס היצירה לסופרים ומשוררים לשנת ה'תשע"ח.

שיריה תורגמו לשפות רבות ביניהן אנגלית, צרפתית, ערבית, רוסית, גרמנית, ספרדית, הונגרית, רומנית והולחנו על ידי ערן אל-בר, יעל תאי, אלברט סופר, עודד זהבי, נטע אלוני, נתנאל זלבסקי ועוד. אחדים מהם ניתן למצוא ביוטיוב וכן בשני אלבומים: "עם כוחות אחרים" (לחנים של ערן אל-בר) ו"הבית בוער" (לחנים וביצוע אלברט סופר).

מספריה: לולא היה עלי למהר, שירים, תל אביב, 1972, רק הירוק, שירים, הקיבוץ המאוחד תשמ"א, 1981, בקיץ זה יעבור (ספר ילדים, איורים מאת דודו גרשטיין), הוצאת כתר, 1984. מבוא לספרות הדקאדנס באירופה, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 1995, בלי הרבה דיבורים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018 והשגיאה המופלאה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr43mfed

עוד על הספר

  • הוצאה: קתרזיס
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2025
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 50 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 44 דק'
אפיטפים חמוטל בר־יוסף

פֹּה נִטְמְנָה אִשָּׁה בְּגֹדֶל בֵּינוֹנִי

שֶׁאַף פַּעַם לֹא הִתְאִימָה

כִּי לֹא יָכְלָה וְלֹא הִסְכִּימָה

לֶאֱכֹל מָה שֶׁנָּתְנָה לָהּ אִמָּא.

גַּם כְּשֶׁגָּדְלָה סֵרְבָה לִבְלֹעַ

דַּיְסָה שֶׁל תֶּרֶד, קְרִישׁ דָּגִים,

סְרָטִים בַּטֵּלֵוִיזְיָה, עִתּוֹנִים

וְכָל מָה שֶׁנִּרְאָה לָהּ לֹא טָעִים.

פֹּה נִטְמְנָה אִשָּׁה

דַּלַּת חָזֶה וַעֲתִירַת עַכּוּז.

אִם תַּעֲבֹר פֹּה, הֵלֶךְ,

יֵשׁ לַנִּפְטֶרֶת בַּקָּשָׁה:

בָּאֶבֶן גַּע, מַשֵּׁשׁ אוֹתָהּ

בְּלִי חֲשָׁשׁ, וְאַל תָּבוּז

לִמְשׁוּגָתָהּ שֶׁל הַטִּפְּשָׁה.

פֹּה נִטְמְנָה אִשָּׁה שֶׁלְּכֻלָּם

תִּקְּנָה שְׁגִיאוֹת לָשׁוֹן,

וּמִגִּיל עֶשֶׂר עַד זִקְנָה

תִּקְּנָה אֶת הָעוֹלָם.

בְּלִי נֶשֶׁק, מוּל כָּל סַכָּנָה,

הִסְמִיקוּ לְחָיֶיהָ וְכָמְשׁוּ.

הִיא לֹא הֵבִינָה מִשּׁוּם מָה

חַיֶּיהָ הִשְׁתַּבְּשׁוּ בְּלִי תַּקָּנָה.

בְּהַצְלָחָה הָיְתָה נוֹקֶבֶת

כָּל הַר וְכָל צֵל הַר שֶׁבְּדַרְכָּהּ נִקְרָה.

כָּל גֶּבֶר שֶׁפָּגְשָׁה הָיְתָה אוֹהֶבֶת

לְחַבֵּק, וּבְחֵיקוֹ לִבְכּוֹת מָרָה.

פֹּה נִטְמְנָה אִשָּׁה שֶׁבִּפְרוֹטְרוֹט

וּבְעוֹד מוֹעֵד חִשְּׁבָה אֶת הַחַיִּים:

רֵאשִׁית כֹּל מִשְׁפָּחָה עִם יְלָדִים וִילָדוֹת,

וְאַחַר־כָּךְ, לְעֵת זִקְנָה, עַל הַדְּשָׁאִים

שֶׁל גִּבְעַת רָם וְשֶׁל הַר הַצּוֹפִים

תּוּכַל לְהִתְהַלֵּךְ, לָשִׁיר, לִרְקֹד.

אַךְ הַחַיִּים סֵרְבוּ לְהִתְחַלֵּק.

שָׂרְפוּ אֶת כָּל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת

וּמִהֲרוּ לְהִסְתַּלֵּק.