קפה אושוויץ - קברט
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קפה אושוויץ - קברט

קפה אושוויץ - קברט

2 כוכבים (דירוג אחד)

ד"ר אושי שהם־קראוס

אושי שהם קראוס, ד"ר לפילוסופיה של הכלכלה, מומחה לחדשנות פיננסית. מרצה במחלקה למנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון ובתוכנית לבנקאות באוניברסיטת בר אילן, יועץ, פודקסטר וכותב בתקשורת. מקים הוצאת הספרים "שהם קראוס, רמת גן" כחלק מהוצאת "יצירה עברית".

ראיון "ראש בראש"

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

בפלנטה אחרת, מחוץ לזמן (או בכל זמן) מתחוללת שואה ותקומה. הישראליות חיה, בועטת, מתה ונולדת בתוך אוסף מיתוסים מוכרים, חלקם שחוקים, חלקם עדיין טראומטיים. ראשית לכל: נברא אדם. פלא שאלוהים מעורב בו באופן אקטיבי. ובתוך הרחם, עוד לפני שהתחברו שני תאים, ממתין המרק הקדום הישראלי: ניצול שואה עם מפוחית, כוהנת הלהקות הצבאיות, מחבל פלסטיני מתאבד, תלמיד ישיבה, וגם עולים מאתיופיה בשיא השפלתם. והנופים שכאן, גם הם נופי הנפש הישראלית: קרמטוריום, גינוסר, ירושלים. כך או כך, בטרם היות האדם, נברא הקברט.

כבר מהתמונה הראשונה, מהשורות הראשונות, ברור שאנחנו במתחם האבסורד. מושלך עלינו כאוס. אך ככל שהטקסט חסר היגיון ונטול אחיזה, הקורא מחפש משמעות. וגם מוצא. והיצירה שכאן – שירית, קרנבלית, מורבידית – מצליחה להיות מובנת. גם אם זה פענוח שקשה למלל, הוא מחלחל.

חלק מסדרת ביטבוקס

פרק ראשון

בראשית

אני יהווה

בראתי הכל והתחרבן לי

העולם צריך זין, חשבתי

ירדתי

פתחתי פרופיל בכלוב

פגשתי את הילה

מזוכיסטית שלא עושה אנאלי

אז לא עשינו

אני יהווה

ירדתי אלייך

כדי לרדת לך

את

ברמזור

בקפה

את

את

מתאהב כל דקה

במה אתה מתאהב

אני שואל

במה

 

דבי על הגב

רגליים פתוחות

מורמות

באוויר

הראש שלי

על

הדבר כשהוא לעצמו

 

נדחף

ודוחף

נדחף

דוחף

אני יהווה

עוד רגע

כבר הכתפיים בפנים

המותניים גם

יוצא

ובא

נדחף

עוד

עוד

 

אני יהווה

אני בפנים

אני בדבי

 

כן

פה

 

קצת מחניק פה

ורעש:

נעמי פולני

מנצחת על מקהלת נרקיסי יהוד

שמואל גוגול

במפוחית

ליד קרמטוריום שתיים

נחל גיחון מפכה לתוך נחל פישון

על כר דשא מיובש

מקיזים דם לעולי אתיופיה

מרפסת עץ ארוכה

משקיפה

לחוף גינוסר

בכניסה לפיצה סבארו מרכיבים מחדש את המתאבד;

שבעים

בתולות

דופקות

לי

מבטי

פורנו;

ובתוך כל המהומה הזו - הלב מתרחב;

הלב מתרחב

מנחם וייספיש יושב ולומד דף יומי

גופייה לבנה

זיפים

הטלית קטן על הגופייה

וריח של קדושה והרינג וזיעה

 

דבי

אני צועק לאייפון

אני פה

בפנים

בגן עדן, דבי

איפה אתה

דבי צועקת לי בסלולרי

לא גמרתי אפילו

היא מתלוננת

אני בפנים

כבר אמרתי

אני צועק לה

בעיות קליטה?

 

נתקים

מוטי אומר

אתה נטרף מינית

אבל מנותק

זה טראומה הוא אומר

 

מה טראומה

אני שואל

 

מצב שזיינו אותך בילדות?

הוא שואל

מצב אני אומר

פוסט טראומה הוא אומר

מקרה קלאסי

 

בראשית

היה

הדבר

כשהוא

לעצמו

ודבי מורכבת מסביבו

והארץ היתה ריקה

שוממה

(בעצם, לא היתה)

ורק דבי

והמיטה

בחדר השינה

 

ותהר דבי

את הארובות

והמוזלמנים

ואת האהבה

והילדים

את השוטים

ואת הספנקרים

פרחים

פריחות

אלרגיות

בקעים

אורגזמות

ומחבלים מתאבדים

את הילה

(הילי)

ואת

פולני

ואותי

אני יהווה

אני ה'

 

מפנה 

דבי מתקשרת

בהיריון

ממני!

 

חודש שלישי,

אני ה'!

 

שקט

שקט

שקט

ואז

 

אני

מקיא

 

לאן אברח

 

פוחד מקשר

מוטי אומר

אתה פוחד להיבלע

 

יכול אינסופי להיבלע?

בסופי?

ועוד בדבי?

אני שואל

(הרי) אני יהווה

אני ה'

 

בכללי

מוטי אומר

בכללי

 

הוא באמת לא מבין

 

 

שואה

אז

איפה באמת היית בשואה

פולני שואלת

 

מגיע עם נוּן לקפה בבלוק שלושים

הקפה של גערשן

פולני על העשב ליד ההריסות

 

כבר לא פועל הקפה מאז ארבעים וחמש

אבל כמה שולחנות

וכיסאות חלודים

נשארו

תרמוס תה עם לימון

שותים

אני ה'

 

בשואה

הייתי

ועשיתי לא מעט

צריך לספר את הסיפור

אני אומר

 

אז ככה

אני בקרון

שיכור לגמרי

ריח

של הרינג

וקדושה

וזיעה

 

שוב נתקים

מוטי אומר

זה גם פגיעה מינית

וגם אלימות קשה

 

אבל ההתחלה עוד קודם

אני אומר

לגערשן קליין אחד יש תיון

באקציות הוא מחביא אותו

קיצר

בארבעים ושלוש, בחורף, הוא פותח את הקפה הזה

בלאגר

בלוק שלושים

שם היה האספרסו שלנו

כאן ישבנו

כאן שתינו

אני אומר

 

שום הסתר פנים

מעורב לגמרי

אני

חצי פרטיזן

אני ה'

אושי שהם קראוס, ד"ר לפילוסופיה של הכלכלה, מומחה לחדשנות פיננסית. מרצה במחלקה למנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון ובתוכנית לבנקאות באוניברסיטת בר אילן, יועץ, פודקסטר וכותב בתקשורת. מקים הוצאת הספרים "שהם קראוס, רמת גן" כחלק מהוצאת "יצירה עברית".

ראיון "ראש בראש"
קפה אושוויץ - קברט ד"ר אושי שהם־קראוס

בראשית

אני יהווה

בראתי הכל והתחרבן לי

העולם צריך זין, חשבתי

ירדתי

פתחתי פרופיל בכלוב

פגשתי את הילה

מזוכיסטית שלא עושה אנאלי

אז לא עשינו

אני יהווה

ירדתי אלייך

כדי לרדת לך

את

ברמזור

בקפה

את

את

מתאהב כל דקה

במה אתה מתאהב

אני שואל

במה

 

דבי על הגב

רגליים פתוחות

מורמות

באוויר

הראש שלי

על

הדבר כשהוא לעצמו

 

נדחף

ודוחף

נדחף

דוחף

אני יהווה

עוד רגע

כבר הכתפיים בפנים

המותניים גם

יוצא

ובא

נדחף

עוד

עוד

 

אני יהווה

אני בפנים

אני בדבי

 

כן

פה

 

קצת מחניק פה

ורעש:

נעמי פולני

מנצחת על מקהלת נרקיסי יהוד

שמואל גוגול

במפוחית

ליד קרמטוריום שתיים

נחל גיחון מפכה לתוך נחל פישון

על כר דשא מיובש

מקיזים דם לעולי אתיופיה

מרפסת עץ ארוכה

משקיפה

לחוף גינוסר

בכניסה לפיצה סבארו מרכיבים מחדש את המתאבד;

שבעים

בתולות

דופקות

לי

מבטי

פורנו;

ובתוך כל המהומה הזו - הלב מתרחב;

הלב מתרחב

מנחם וייספיש יושב ולומד דף יומי

גופייה לבנה

זיפים

הטלית קטן על הגופייה

וריח של קדושה והרינג וזיעה

 

דבי

אני צועק לאייפון

אני פה

בפנים

בגן עדן, דבי

איפה אתה

דבי צועקת לי בסלולרי

לא גמרתי אפילו

היא מתלוננת

אני בפנים

כבר אמרתי

אני צועק לה

בעיות קליטה?

 

נתקים

מוטי אומר

אתה נטרף מינית

אבל מנותק

זה טראומה הוא אומר

 

מה טראומה

אני שואל

 

מצב שזיינו אותך בילדות?

הוא שואל

מצב אני אומר

פוסט טראומה הוא אומר

מקרה קלאסי

 

בראשית

היה

הדבר

כשהוא

לעצמו

ודבי מורכבת מסביבו

והארץ היתה ריקה

שוממה

(בעצם, לא היתה)

ורק דבי

והמיטה

בחדר השינה

 

ותהר דבי

את הארובות

והמוזלמנים

ואת האהבה

והילדים

את השוטים

ואת הספנקרים

פרחים

פריחות

אלרגיות

בקעים

אורגזמות

ומחבלים מתאבדים

את הילה

(הילי)

ואת

פולני

ואותי

אני יהווה

אני ה'

 

מפנה 

דבי מתקשרת

בהיריון

ממני!

 

חודש שלישי,

אני ה'!

 

שקט

שקט

שקט

ואז

 

אני

מקיא

 

לאן אברח

 

פוחד מקשר

מוטי אומר

אתה פוחד להיבלע

 

יכול אינסופי להיבלע?

בסופי?

ועוד בדבי?

אני שואל

(הרי) אני יהווה

אני ה'

 

בכללי

מוטי אומר

בכללי

 

הוא באמת לא מבין

 

 

שואה

אז

איפה באמת היית בשואה

פולני שואלת

 

מגיע עם נוּן לקפה בבלוק שלושים

הקפה של גערשן

פולני על העשב ליד ההריסות

 

כבר לא פועל הקפה מאז ארבעים וחמש

אבל כמה שולחנות

וכיסאות חלודים

נשארו

תרמוס תה עם לימון

שותים

אני ה'

 

בשואה

הייתי

ועשיתי לא מעט

צריך לספר את הסיפור

אני אומר

 

אז ככה

אני בקרון

שיכור לגמרי

ריח

של הרינג

וקדושה

וזיעה

 

שוב נתקים

מוטי אומר

זה גם פגיעה מינית

וגם אלימות קשה

 

אבל ההתחלה עוד קודם

אני אומר

לגערשן קליין אחד יש תיון

באקציות הוא מחביא אותו

קיצר

בארבעים ושלוש, בחורף, הוא פותח את הקפה הזה

בלאגר

בלוק שלושים

שם היה האספרסו שלנו

כאן ישבנו

כאן שתינו

אני אומר

 

שום הסתר פנים

מעורב לגמרי

אני

חצי פרטיזן

אני ה'