על המסתורין

הקדמה

משחר ההיסטוריה קיימות עדויות על תופעות על-טבעיות בלתי מוסברות, כמו טלפתיה, ראיית הנסתר, שליטת הרוח בחומר, או על ישויות רוחניות כגון מלאכים, שדים, פיות, רוחות-טבע, רוחות רפאים של נפטרים, דיבוק. אין הכוונה לתיאור של אירועים בספרי קודש או באגדות, אלא לחוויות אישיות שדווחו על-ידי מי שחוו אותן, ובימינו הן קרויות חוויות מיסטיות או רוחניות.

כבר, אפלטון מתאר את מה שאירע לחייל בשם אֵר (Er) מפמפיליה (Pamphylia), שנהרג בקרב. לאחר כמה ימים גופתו עדיין נותרה שלמה. כאשר היא מובאת לשריפה הוא מתעורר לחיים ומסַפר על מסעו בעולמות אֶתֶרים, על המישור האסטרלי (Astral Plane), הנחשב מקום מושבן של נשמות מיד לאחר מות הגוף, ועל גלגול נשמות (Reincarnation).

שמות רבים ניתנו לאוסף הזה של סיפורים, עדויות, ותופעות — תורת הנסתר, מיסטיקה, אזוטריה, אוֹקוּלט. לרוב היתה התעלמות מן הסיפורים האלה מצד אנשי המדע, ובני אדם אף נרתעו מלדון בהם. הרושם המתקבל הוא שמבחינה מדעית כל המחקרים בטלפתיה, טלקינזיס, פסיכוקינזיס, צפייה-מרחוק, גלגול נשמות, ובנושאים אזוטריים רבים אחרים, שאמתותם הוכחה פעמים רבות — הופרכו, או שאין כלל טעם לדבר עליהם, כי הם בבחינת הוכחת הבלתי-אפשרי.

אבל, תמיד נמצאו מדענים שהשאלות שתורת הנסתר מעלה היו בעיניהם יסודיות ועקרוניות ופעמים שהם עצמם התנסו בחוויות כאלה באקראי או מכוח היותם בעלי כוחות שאינם מצויים אצל כל אדם, ולכן היו בטוחים באמיתות חוויותיהם.

את תולדות חקר המיסטיקה לאחר ימי הביניים אפשר לחלק לחמש תקופות. הראשונה, התקופה התצפיתית, מימי קדם עד לסוף ימי הביניים. בתקופה הזאת נאספו סיפורים מבני-אדם שסיפרו על חוויותיהם, או מאנשים המכונים נביאים, רואים, או בעלי יכולות על-טבעיות, ובימינו 'רגישים'.

בתקופה השנייה, עד תחילת המאה העשרים, מדענים רבים ערכו מחקרים ניסיוניים, ואספו עדויות מסיאנסים עם מדיומים מקצועיים. תופעות מיסטיות התפתחו, התרחבו, ונעשו מגוונות ועוצמתיות יותר. בסוף המאה התשע עשרה החלה תקופה שבה נשמעו עדויות על נקישות וקולות בלתי-מוסברים, נצפו סוגי אורות מרחפים, כמו כדורים או עננים מוארים, התקבלו תקשורים מבני אדם שנפטרו, אם בכתב או בעל-פה, והתפתחו מדיומים 'מילוליים' שדרכם נוצר קשר לקבלת מסרים, ולאחר מכן מדיומים 'פיסיים' שהיו מסוגלים להפעיל כוחות עלומים על סביבתם, או לגלם איברים אנושיים או אף דמויות אנושיות שלמות.

בין המדענים הבולטים שחקרו את הנושאים הללו בתקופה הזאת, היו 

סר וויליאם קרוּקס, כימאי, (Sir William Crookes, 1832-1919)

צ'זארה לומברוזו, רופא וקרימינולוג, (Cesare Lombroso, 1835-1909)

אלבר דה רוֹשָה, מדען, (Albert de Rochas, 1837-1914)

קמיל פלמריון, אסטרונום, (Camille Flammarion, 1842-1945)

פרדריק מאיירס, פילוסוף, (Frederic Myers, 1843-1901)

סר וויליאם בארט, פיסיקאי, (Sir William Barrett, 1844-1925)

שרל רישֶה, פיזיולוג, חתן פרס נובל, (Charles Richet, 1850-1935)

ג'וליאן אוקורוביץ', פילוסוף,(Julian Ochorowicz, 1850-1917)

סר אוליבר לודג', פיסיקאי, (Sir Oliver Lodge, 1851-1940).

גדולי מדע אלה היו תמימי דעים עם סר וויליאם בארט, שלאחר 50 שנים של חקירת מדעי-הרוח האנושית, כתב,

אני משוכנע אישית שהעדוּת שפרסמנו מוכיחה בעליל, את קיומו של עולם רוח, את קיומם של החיים שלאחר המוות, וכי יש לעיתים תקשורת עם מי שהלכו לעולמם. אבל, רק בקושי אפשר להעביר, למי שלא התנסה בכך, מושג אמיתי על עוצמת הראיות המצטברות שאילצו אותי להגיע אל האמונה הזאת.

וכך גם שרל רישֶה (Richet), שחקר ובדק מדיומים רבים, צפה בתופעות העל-טבעיות בסיאנסים, השתכנע באמיתות התופעות הללו, והביע דעתו על התופעות העל-טבעיות, המיסטיות, באמירה המפורסמת,

מעולם לא אמרתי שזה בגדר האפשר, רק אמרתי שזה אמיתי.

אין לזלזל בכך. כפיזיולוג, רישה היה בתחילה אחד החוקרים הביקורתיים ביותר של תופעת ההתגלמות. אבל בדומה לכל המדענים הדגולים, שהגיעו אל חקירת היכולות המיסטיות של האדם ללא דעות קדומות, נטל גם הוא על עצמו משימה, לבדוק בדרך מדעית קפדנית את הטענות שבעיני המדע האורתודוקסי נראות מופרכות מעיקרן.

בשנת 1894, במסגרת החקירות שלו, הוא טבע את המונח אקטופלסמה (Ectoplasm) לחומר ההיולי המאפשר לרוחות-רפאים להתגלם, והוא מצהיר בספרו שלושים שנות חקר הנשמה (Thirty Years of Psychical Research),

ראיתי בבירור, בתנאים מוארים היטב, את הדמויות האקטופלסמיות בתהליך של היווצרות. לא היתה כל אפשרות לתרמית בתנאים המוקפדים. מגופו של המדיום יצאו איברים ישרים, שקצותיהם דמויי יד, ופועלים כמו יד. בתחילה האיברים האקטופלסמיים הללו דקים ונוקשים. אט-אט הם מתעבים, ומקבלים צורה קרובה לאיברים אמיתיים.

אני אישית ראיתי, בתנאים מוארים היטב, את קווי-המתאר הראשונים של אקטופלסמה, היוצאת כמין נוזל או משחה מן הפה או מהחזה של המדיום. היא מתארגנת בהדרגה לדמות של פנים או של איבר.

ממש בתנאים הטובים האלה של ראוּת טובה אני, שרנק-נוצינג, (Schrenck-Notzing, 1927-2009), ומדענים אחרים, כגון ד״ר גליי (Geley), ביסו (Bisson), צולנר (Zöllner) ולודג' (Lodge), ראינו את המשחה הזאת מתפשטת על הברך שלי, ואט-אט מקבלת צורה של ראשית התפתחות של עצם, ויכולתי לחוש את הלחץ שלה על ברכי ההולך וגדל.

ענן האקטופלסמה הולך ונעשה חומר חי, בה בשעה שמסביבו נוצר צעיף שמסתיר את מנגנון יצירתו לרקמה חיה, קיצרת-חיים.

החוקר הגרמני, הברון שרנק-נוצינג, שבין כמה מדיומים שהוא חקר היתה גם גברת בשם אווה קרייר (Carrière), מציג בספרו תופעות של התגלמות (Phenomena of Materialisation), על-פני כ-350 עמודים, עדויות, תוצאות של ניסויים מוקפדים מלווים בצילומים אותנטיים, שחלקם נעשו בנוכחות אנשי-רוח מפורסמים של אותם ימים, המוכיחים את קיומה של אקטופלסמה.

כל המדענים הללו היו משוכנעים שתצפיותיהם היו קפדניות, ולכן קיבלו את התופעות כאמיתיות, ואף דחקו באנשי המדע האחרים להקדיש זמן לחקירת הנושאים הללו בהתאם לרוחו של המדע,

לאסוף תצפיות,

להגיע להשערות,

לתכנן ולערוך ניסויים,

לנסח תיאוריה זמנית,

וחוזר חלילה,

ללא הנחות מוקדמות, ללא דעות קדומות, וללא דבקוּת בדוֹגמוֹת.

 

למותר לציין שהפניות הללו לאנשי המדע של אותה תקופה — וגם של תקופתנו עד היום — היו לשווא: הם לא שעו לבקשותיהם של מדעני הרוח-האנושית, ואינם מקבלים את תוצאות מחקריהם, בנימוק המעגלי כי דברים אלו אינם בגדר האפשר כי הם מנוגדים לטבע — לכן אין בתופעות הללו ממש, ומכאן שלחקור אותם הוא בזבוז זמן... אם-כן, ברור איפוא שעורכי הניסויים הללו, והמשתתפים בהם, הם תמימים, סכלים או סתם רמאים...

ד״ר רופרט שלדרייק (Sheldrake), ביוכימאי בריטי בן-ימינו, מקדיש את זמנו להרצאות ולפרסום ספרים, למען הפרכת הטענה הבסיסית של המדע האומרת הכל חומר, ושהטבע והחיים הם מכניים גרידא, וכי האמונה בטענה הזאת בטעות יסודה.

הוא מנסה להחליף את הגישה המכניסטית, החומרית, הארצית, של החיים, של הזיכרון ושל התורשה, שלפיה מודעות היא תוצא של המוח החומרי, בתורה שנתן לה את השם morphic resonance, שבעברית אפשר לכנותה תהודה מובנית, לפיה אין מקורה של התודעה במוח, מורכב ככל שיהיה, אלא הטבע, החיים והזיכרון קשורים זה בזה, ובכל רגע מושפעים זה מזה, בדומה לעקרונות התורה המיסטית ההינדואית, הדוגלת בקיומה של הספרייה האקשית (Akashic Records). זו ספרייה כלל-עולמית שבה מתועד כל מה שיקרה, קרה, וקורה, נאמר, נהגה, מוחש ותוכנן ביקום, בעבר ובעתיד, על-ידי כל ישות, ספרייה שבה לכל אדם יש סֶפֶר-חיים.

בעוד שלפי המדע הכל הוא תוצר של פעילותו המכנית-חומרית של המוח, שלדרייק מנסח היטב את התובנה ההולכת ומוצאת לה מהלכים בקרב רבים מן המדענים, שהמוח הוא רק מכשיר קליטה לתחושות, רשמים, זיכרונות, רצונות, תוכניות ומידע, והוא מצוי בקשר רוחני קבוע עם הספרייה האקשית, שאפשר לראותה כמודעות-על אוניברסלית.

הרואה האמריקני אדגר קייסי (Edgar Cayce, 1877-1945), שידע לאבחן מחלות בשעה שהיה בטראנס, ואף התווה להן דרכי-טיפול יעילות, מזכיר אינספור פעמים את הספרייה האקשית, שהיתה מושג מרכזי בחזיונותיו. הוא יכול היה לקרוא את סֶפֶר החיים של כל אדם שפנה אליו, את גלגוליו במשך הדורות, את תולדות מחלותיו של כל חולה שביקש את עזרתו, ומצא מהו הטיפול המתאים לריפויו.

לפי שלדרייק, עולם המדע נכשל בעשר דוֹגמוֹת,

ביטול האמונה באנימיזם של הטבע,

קבלת הטבע כדבר מכני,

אימוץ ההנחה שלחומר בטבע אין מודעות ואין לו ייעוד,

הטענה שחוקי הטבע קבועים ובלתי-משתנים,

ההצהרה שחוקי הטבע חלים על כל היקום,

האמירה שחוק שימור החומר והאנרגיה תקף מאז המפץ הגדול,

האקסיומה שהתורשה באמצעות ה-DNA אף היא מכנית,

ההסבר שהזיכרון מצוי במוח,

האמונה שאין תופעות רוחניות-מיסטיות,

ההכרזה שהרפואה המקובלת מועילה והרפואה ההוליסטית לא.

ותוהה שלדרייק: האם יש אדם החושב שהוא עצמו מכונה, ללא פנימיות, ללא רצון, אינסטינקט, אינטלקט, תחושות, ייעוד?

דעותיו ותורותיו של שלדרייק נדחו על-ידי הממסד המדעי, והוא תויג כמי שמתעסק בפרפסיכולוגיה, הנתפסת בעיני המדע האורתודוכסי מדע מדוּמֶה.

הטענות המרכזיות בביקורות היו: 'המדע שהוא מקדם מזויף', 'הוא מנסה להכניס תפיסות כישוף שמקורן מימי הביניים', 'אין הוא מבסס את התיאוריות שלו', ובעיקר 'דעותיו יכולות להוליך שולל, או אף להשחית את ההמון בכך שיאמין שהמדע איננו אלא מדעיוּת'.

גורלו של שלדרייק היה מנת חלקם של כמעט כל חוקרי מדע הרוח-האנושית. נדמה שעל המחקרים הנרחבים והעמוקים בכל הקשור לעולם הרוח-האנושית והמיסטיקה, של המדענים הדגולים שעבודותיהם נסקרות כאן, וגם של רבים אחרים, עבודות וניסויים שהושקעו בהם זמן ומרץ רב, ומתפרסים על פני מאות רבות של כרכים — נגזר לרדת לטמיון.

בדפים הבאים נעשה מאמץ להחזיר לחיים, הן את תוכנם של חלק מן הספרים שיצאו לאור בתקופה הזאת ולאחריה, והן את הרוח המפעמת במחבריהם, כדי שהקורא ישפוט בעצמו.

התקופה השלישית של התפתחות המחקר המיסטי נפתחת בהגדרת המושג המדעי פרפסיכולוגיה, שעניינה חקר התופעות שהמדע האורתודוקסי לא יכול היה, או נמנע, מלהסביר אותן.

תחילתה של החקירה המדעית הממוסדת באוניברסיטת סטנפורד שבארצות הברית. בשנת 1911, פרסם הפסיכולוג ג'ון אדגר קובר (John Coover) את תוצאות הניסויים שערך, בעיקר בטלפתיה, ומהם הסיק, מסקנה בלתי-מבוססת מבחינה מדעית, ש״אין בהם עדות סטטיסטית לגורמים שאינם אקראיים.״

מבדיקה מדעית מעמיקה של הממצאים, שנעשתה לאחר מכן על-ידי חמישה חוקרים, ביניהם הפיזיולוג שרל רישה (Richet), עולה שהמסקנה שהגיע אליה קובר, לפיה אפשר להסביר את הממצאים שלו כאקראיים איננה תקפה. למעשה יש במחקר הוכחה לקיומה של טלפתיה. רישה מצטט מן הממצאים של קובר, ומראה כיצד הם סותרים את מסקנתו של קובר עצמו, שטען כי אין להסיק מן התוצאות הללו את קיומה של יכולת טלפתית.

הוא מוסיף ואומר כי בסיכום התוצאות של ארבעה-עשר מן הנבדקים שהראו את היכולות הטובות ביותר, שיעור ההצלחה היה הרבה יותר גדול מן המצופה, עדות לכך שלחלק מן האנשים יש יכולת רבה יותר מאשר לאחרים.

בדומה לכך, חוקר אחר, מאוניברסיטת קורנל, פרסם מאמר שבו ממצאים על מבחנים שערך בקרב סטודנטים, וטען שהוא לא גילה יכולות על-טבעיות. אחד הסטודנטים הבוגרים שלו סיפר שהחוקר לא היה בקי בחוקי הסטטיסטיקה, וכי באחד המקרים, כשסטודנט זיהה נכון את מרבית הקלפים בחפיסה כמעט מלאה, החוקר ביטל את הממצא בטענה ש'הוא לא היה מוצלח במאה אחוזים' — עדות לכשל מדעי.

לאחר שנים, מחקריהם של החוקרים הראשונים במדע הפרפסיכולוגיה, בראשם ג'וזף ריין (Joseph Rhine), וגם של מדענים אחרים שבאו אחריו, מאששים לחלוטין את קיומן של יכולות על טבעיות, כגון טלפתיה, טלקינזיס, ידיעת העתיד, וצפייה מרחוק.

בהנחייתו של הפסיכולוג וויליאם מקדוגל (McDougall), ריין הקים בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים מעבדה לחקר פרפסיכולוגיה, באוניברסיטת דיוק שבדרום קרוליינה, בארצות הברית, ולכן הוא נחשב למייסדו של מדע הפרפסיכולוגיה.

תחילת התקופה הרביעית בחקר המיסטיקה, היא בעבודותיה של חוקרת המוות השוויצרית אליזבת קובלר-רוס (Elisabeth Kübler-Ross, 1926-2004). היא בילתה עשרות שנים בקרבת חולים סופניים, טיפלה בהם, זיהתה את שלבי האבל שחווים קרובי הנפטר, והיתה מבין הראשונים שהעזו לספר על חזיונות סף-מוות וחזיונות ערש-דווי של הנפטרים, ששמעה ממטופליה.

קובלר-רוס פרסמה למעלה מעשרים ספרים בנושאים הקשורים למוות, וספרה משנת 1969 מוות ומיתה (On Death & Dying) היה פורץ-דרך, ובו היא מנסחת לראשונה מודל של חמשת שלבי האבל שחווים קרוביהם של נפטרים.

בד בבד עם עבודתה של קובלר-רוס, רופא, פילוסוף ופסיכיאטר צעיר בשם ריימונד מודי (Raymond Moody) מתחיל לחקור חוויות של חולי-לב שעברו טיפולי החייאה לאחר שליבם נדם. הוא מפרסם בשנת 1975 ספר שנעשה בין-לילה להיט, חיים לאחר החיים (Life after Life), ובו הוא מתאר את השלבים השונים של מסע הנשמה לאחר המוות כפי שתיארו החולים שעברו את שלב ההחייאה. הוא נותן לתופעה הזאת את השם 'חוויות סף-מוות' — מונח מקובל ומוכר לכול בימינו.

בשנת 1978 מפרסמת החוקרת הלן וומבך (Helen Wambach) את תוצאות החקירות שלה על זיכרונות מחיים קודמים של מי שעברו רגרסיה, בספר לחיות שוב חיים קודמים (Reliving Past Lives), ובו פירוט שיטת החקירה שלה והמסקנות מן הממצאים.

כרופאה מיומנת בהיפנוזה, היא ערכה מפגשי היפנוזה המוניים, לעיתים של עשרות רבות של מתנדבים, וביקשה מהם להיזכר בתקופות שונות של חיים קודמים שהם זוכרים מאלפיים השנים האחרונות. לאחר המפגשים הם התבקשו להשיב על מגוון רחב של שאלות בנושאים שונים על החיים הקודמים, כגון מה היה המגדר שלהם, הגזע, מקום המגורים, המזון, הלבוש, הנעליים הגיל בשעת המוות, ועוד נושאים חשובים.

בספר אחר, חיים לפני החיים (Life before Life), שיצא לאור בשנת 1979, היא נעזרה באותה שיטה של מופעי היפנוזה המוניים, וקיבלה תשובות לשאלות על תהליך שהם חוו לפני הלידה, כגון האם הם רצו להיוולד, כיצד בחרו את המשפחה שבה ייולדו, את מהלך חייהם העתידיים עלי אדמות, את המגדר, את בני הזוג והידידים שלהם, ושאלות אחרות.

לקראת סוף המאה העשרים, מפרסם הד"ר להיפנותרפיה מייקל ניוטון (Michael Newton) ספרים על שיטת הרגרסיה שהוא פיתח, שבהם המטופלים מתארים את תקופת החיים-בין-החיים, למשל את תהליכי קבלת הנשמה בעולם הרוח לאחר המוות, סקירת החיים המהירה, המעמד בנוכחות 'מועצת זקנים', החיים בקבוצות הגרעיניות והמורחבות, תכנון החיים הבאים, וההכנות לקראת ההתגלמות.

התקופה החמישית, שתחילתה לקראת סוף המאה העשרים, שונה מהותית מכל קודמותיה בכך שתודות למרשתת ולאמצעי התקשורת הרבים בימינו יש גישה מהירה ומיידית לכל אדם אל כל נושא, הן בהעלאה של חומר כטקסט או כסרטון, והן בהורדתו.

מיליוני אנשים מספרים, למשל על חוויות סף-מוות, על חזיונות ערש-דווי של הנוטה למות, ועל חזיונות-משותפים של קרובי משפחה, במקביל לחזיונות של הנפטר עצמו, הרואים את הישויות השמיימיות באות לקבל את פני המת כדי ללוותו אל מקום משכנו בעולם הבא.

מהשוואת עדויות של מיליוני בני אדם שחוו סף-מוות, ורבבות שחוו רגרסיה לחיים קודמים או גם לחיים-בין-החיים, התברר שאין כל הבדל בין סוגי החוויות הללו, ולכן אין להתפלא על כך שהסכר נפרץ: קיומן של תופעות כביכול 'על-טבעיות' שוב איננו ניתן להכחשה, לא על-ידי ספקנים ולא על-ידי אנשי-מדע רציניים.

מושגים

גופי האדם (Astral, Spiritual, Light Bodies)

לפי תורת הנסתר יש לאדם גוף פיסי, הנראה לעין ומשרת אותו כשהוא עלי-אדמות, אך יש לו גם גופים, רוחניים ונעלים יותר, כגון גוף אסטרלי, גוף רוחני וגופי-אור.

מלאכים (Angels), פיות (Fairies), ורוחות-טבע (Elementals)

אלה הם יצורים ערטילאיים. בעלי כוחות ראייה על-טבעיים, או ילדים, מסוגלים לראותם, וגם מי שחוו חוויה מיסטית. המונח רוחות-טבע מציין קבוצה גדולה של סוגי ישויות אל-אנושיות, ובימינו האמונה היא שביניהם מצויים מלאכים שנועדו לשמור ולהשגיח על בני-האדם.

תפקידם של פיות ורוחות טבע הוא לדאוג להתפתחות ישויות הטבע, כגון בעלי חיים, צמחים ואפילו הטבע הדומם המתגלם בנופי ארץ.

רוחות רפאים (Ghosts)

אלו הן ישויות שחיו בגוף פיסי לפני מותן, ולכן גופן איננו גשמי, אך עדיין יש אנשים שרואים אותן, בדרך כלל לפרקי זמן קצרים.

דיבוק (Possesion)

המונח דיבוק ידוע מן הפולקלור היהודי, ומשמעותו היא ישות רוחנית המשתלטת על אישיות של אדם נגד רצונו, ומאלצת אותו לעיתים לעשות מעשים שאינם מקובלים.

רוח תזזיתית (Poltergeist)

המונח הזה בא לציין בעיקר סוג של דיבוק המתאפיין ביכולת של הזזת רהיטים וזריקת חפצים, ללא מגע יד אדם. המונח נקבע לאחר שהתברר שרוח כזאת מתגלה בעיקר בנערים ונערות בגיל ההתבגרות, וההנחה היא שמקורה בשינויים ההורמונליים של הגיל הזה.

טראנס (Trance)

בחיי היומיום אדם יכול להימצא באחד מכמה מצבי-תודעה, עֵרוּת, שנת-לילה, רגעים שבין שינה ליקיצה, או מצב-מודעוּת אחר, כגון שינה היפנוטית, הנגרמת על-ידי האדם עצמו או על-ידי אדם אחר. אחד המצבים הללו נקרא טראנס. אפשר להבחין בין שני סוגים של טראנס, האחד שבו האדם מודע למעשיו, וזוכר הכל לאחר שהוא מתעורר, והאחר שבו אין לאדם עצמו שליטה על מעשיו, ואין הוא מודע למה שהוא אומר או כותב.

תקשור (Channelling)

במונח תקשור הכוונה היא למסרים, בעל-פה או בכתב, המגיעים מישויות אנרגטית או רוחניות לא-אנושיות, באמצעות אדם המשמש ערוץ להעברת המסרים הללו לאנושות ונקרא מתַקשר. התקשור נעשֶה כאשר אדם שמצוי בטראנס, ולכן איננו במצב-תודעתי רגיל של עֵרוּת, מקבל מידע מִיֵשות רוחנית, ומקריא אותו לאדם אחר הנמצא במצב של ערות ויכול לכתוב את האמור, או שהישות משתלטת על האדם ומדברת מתוך גרונו.

כמעט תמיד המסר מכיל ידיעות הקשורות ליחסים שבין האנשים הפרטיים המשתתפים בסיאנס, אך פעמים רבות המסרים המתקבלים מכילים ידע שהוא ברמה פילוסופית גבוהה מאוד מזו של המתקשר או הכותב, או ידע שכלל איננו מוּכר להם, והטענה היא שמסרים אלה מתקבלים מישות עליונה, מלאך, או נשמה מתקדמת.

מדיום (Medium)

מדיום הוא אדם שיש לו יכולות להוות גשר בין העולם הזה לעולם הרוחות. לעיתים מדיום נכנס לטראנס, אם בכוחות עצמו או על-ידי אדם אחר, ואז הוא מסוגל לראות רוחות של נפטרים, לתקשר עם ישויות חוץ-ארציות ולאפשר לרוחות לשלוט בגופו. אך יש גם כאלה שאינם צריכים להימצא בטראנס כדי לתקשר. לרוב אין המדיום מוּדע לנאמר ולכתוּב.

מבחינים בין שני סוגי מדיום. סוג אחד הוא מדיום שיכולתו מוגבלת לתקשורת מילולית בלבד עם הישויות הלא-ארציות והם נקראים מדיומים מנטליים או מילוליים. התקשור יכול להיות במתכונת של מסר בעל-פה, בכתב או בציור, כשהמדיום מעלה על הניר מידע שנמסר לו מִיֵשות רוחנית. תקשור כזה נקרא כתיבה אוטומטית (Automatic Writing).

התגלמות

הסוג השני של מדיום נקרא מדיום פיסי. המדיום מסוגל לגלם איבר, או אף דמות שלמה ומלאה, של נפטר, המדברת ומתנהגת ממש כמו האיש החי עצמו. הגילום נעשה באמצעות אקטופלסמה, המיוצרת מתאי גופו של המדיום או של המשתתפים בסיאנס. בעלת-האוב בעין דור, המעלה באוב את שמואל לפי בקשתו של שאול, היא דוגמה של מדיום-פיסי כזה.

מדיום פיסי יכול גם לגלם דמויות המסוגלות להשפיע פיסית על הסביבה, כגון, השמעת קולות ונקישות, דיבור ישיר עם הנוכחים, הזזת חפצים כבדים ללא-מגע, והעברת חפץ קטן עשוי חומר מוצק דרך קירות או חלונות סגורים. חפץ כזה נקרא אפורט (Apport), והוא מוגש למשתתפים כמתנה — לעיתים לפי בקשתם.

אקטופלסמה

המילה אקטופלסמה הוצעה על-ידי הפיזיולוג חתן פרס נובל שארל רישה (Richet), והיא הֶלְחֵם של המילים היווניות אקטוס (ללא) ופלסמה (צורה).

בבדיקה כימית התברר שהיא תרכובת של חלבון, שומן, וחומרים אורגניים אחרים. ככל הנראה, צורתה וצבעה של האקטופלסמה גרמה לכך שרוחות רפאים מתוארות באגדות האורבניות העממיות כעטופות ב״סדין״.

סיאנס (Séance)

סיאנס, או בעברית העלאה-באוב, הוא התכנסות של שניים או יותר משתתפים, שלפחות אחד מהם הוא מדיום, שיש לו יכולות על-טבעיות של תקשור עם עולם הרוחות, כשהמטרה היא לקבל מסרים רוחניים מרוח של מי שהלך לעולמו, או מִיֵשות לא-ארצית.

בעבר היו נעזרים בשולחן קטן שעליו מניחים המשתתפים את ידיהם, ללא כוונה להשפיע על תנועותיו. השולחן היה מתרומם ומקיש תשובות כן/לא לשאלות של המשתתפים, שיטה שנקראה הטיית-שולחן (Table-tilting).

מכיוון שסיאנס של הטית-שולחן יכול להיות ארוך ומייגע, החלו להיעזר בלוח, שעליו מופיעות אותיות ומספרים לצורך התקשור, הנקרא לוח-אויג'ה (Ouija board) או לוחית-אלף-בית (Planchet), ועליו כתובות כל האותיות, המספרים 0 עד 9, והמילים כן/לא. המשתתפים מניחים את אצבעם קלוֹת על גזיר-עץ שטוח שנע על פני הלוח באמצעות גלגלים קטנים, שואלים שאלה, וגזיר-העץ עובר בין האותיות ומשתהה פרק-זמן קצר על תשובה כן/לא או על אותיות במטרה ליצור מילים, וכך מקבלים שורה של אותיות שמצטרפות לתשובה, במתכונת של מלים ומשפטים. התנועה נעשית על-ידי מקור כוח חיצוני, ולא של המשתתפים.

בתקשורת של מדיום עם עולם הרוחות יש רוח אחת המתווכת בין המדיום לבין נשמות הנפטרים, שתפקידה להעביר מסרים בין שני העולמות, להבהיר מסרים סתומים, או לסדר את התור של נשמות הממתינות להתקשר באמצעות המדיום עם הקרובים החיים.

הנה ההסבר של סר אוליבר לודג' (Lodge), לחלק מן המושגים הללו בספרו ״ריימונד״,

יש כמה רמות של יכולת על-טבעית, והפשוטה ביותר היא קבלת רשמים או כתיבה אוטומטית, בתנאי שלווה, במצב רגיל. די לומר שסוג המדיום שבו אנו דנים בספר הזה הוא מי שלאחר המְתנה בשקט לזמן-מה הוא נכנס פחות או יותר לטראנס, והוא מושפע ממה שנקרא פַּקח (Control), במובן של מדריך או מנחה, שמדבר או כותב בצורה שונה מזו של המדיום במצב הרגיל והנורמלי שלו.

דומה כי המדריך מחובר לעולם הרוח ולכן הוא מסוגל לקבל מסרים מישויות של נפטרים. הוא מעביר אותם באמצעות דיבור או כתיבה, בעמימות מסוימת ובמידה של בלבול, בדרך אופיינית למדיום או לפקח. רמת התחכום משתנה בהתאם לכשרונו של המדיום, ולמצבו בזמנים שונים.

כשמדיום נכנס לטראנס ורוח אמורה לקבל את השליטה על גופו, לעיתים היא מעבירה מסרים באמצעות קולו של המדיום, ולעיתים היא מדברת באופן ישיר, שלא באמצעות המדיום, ולשם כך נעזרים באפרכסות להגברת הקול.

טלפתיה (Telepathy)

המונח טלפתיה מציין העברת מחשבות, ממוח אחד למוח אחר. את המילה טלפתיה חידש הפסיכולוג, הפילולוג והמשורר פרדריק מאיירס (Myers) בשנת 1882, כדי לציין העברה של מידע בין שתי ישויות שלא באמצעות החושים או בדרכים רגילות, אלא בכוח המחשבה.

פסיכוקינֵזיס (Psychokinesis)

יש הטוענים שהם יכולים להזיז או להשפיע על מצבם או התנהגותם של חפצים, דרך-כלל עצמים קטנים, באמצעות המחשבה בלבד, בלא כל מגע פיסי. היכולת הזאת נקראה בתחילה בשם טלקינזיס (Telekinesis), אך בימינו נבחרה המילה פסיכוקינֵזיס לציון ההשפעה של הרוח על החומר.

תופעות כאלה מתרחשות לפעמים בסיאנסים, שבהם אף נעים גופים כבדים, כגון שולחנות וכסאות, בלא הפעלה של כוח פיסי ולעיתים ללא כל מגע פיסי. ההבנה היא שבמקרים האלה הרוחות מפעילות את הכוח הדרוש.

פסיכומטריה (Psychometry)

ידועים מקרים של אנשים בעלי יכולת לגלות פרטים עלומים, מחייו של אדם שאיננו מוכר להם, או מן ההיסטוריה, רק במישוש של חפץ שהיה שייך לאדם הזה. היכולת הזאת נקראת פסיכומטריה, והמוכשרים לכך יכולים לגלות פרטים על ההשתלשלות ההיסטורית של החפץ הזה, יכולת חשובה, למשל לארכיאולוגים.

חיזוי העתיד (Precognition)

המונח ניבוי, חיזוי, או ראית הנולד, בא לציין יכולת לנבא את העתיד, אם באמצעות חלום-נבואי או בהקיץ. למשל, יש בעלי כישרון מולד לנחש מה יהיה הקלף הבא בערֵמה של קלפים מסודרים בסדר אקראי.

צְפיה מרחוק (Remote Viewing)

צפיה מרחוק, הנקראת גם ראית הנסתר (נסתר במרחב, ולכן הוא רחוק או עלום, או נסתר בזמן, ולכן הוא בעבר או בעתיד) היא טכניקה שפותחה בימינו, ומאפשרת לכל אדם, בפרט למי שמוכשרים לכך, להגיע ליכולת של תיאור מפורט של מקום או תרחיש, מרוחק מהם במרחב או בזמן. בלועזית, כונתה בעבר יכולת אינטואיטיבית זו במונח Clairvoyance, שתרגומה המדויק הוא ראִיָּה-בהירה, ראיה שלא באמצעות החוש הרגיל, הן במרחב והן בזמן. בעל יכולת ראייה בהירה נקרא בלועזית Seer, ובעברית רואה, חוזה, או נביא.

במקביל למונח זה, נוצרו המונחים Clairaudience — שמיעה-בהירה, כשהכוונה היא שמיעה פנימית של קול מרוחק או מעולם אחר, וגם Clairsentience — תחושה-בהירה, שהיא היכולת לחוש מרחוק, כלומר תחושה שלא באמצעות החושים הרגילים.

גלגול נשמות (Reincarnation)

מרבית הדתות בעולם מאמינות בתופעה הקרויה גלגול נשמות: נשמתו של אדם שהלך לעולמו, מגיעה לעולמות עליונים, ולאחר זמן היא שבה להתגלם בעוּבר העומד להיוולד.

זיכרונות מחיים קודמים (Past-life Memories)

יש לעיתים מי שזוכרים קטעים מחייהם הקודמים. חוקרים והיפנותרפיסטים מומחים יכולים, בהיפנוזה או בדרך אחרת, להסיג את הלקוח לחיים קודמים, והוא יזכור אירועים שקרו באותם חיים.

חוויה חוץ-גופית (Out of Body Experience)

מזה כמה עשורים מתרבות העדויות על תופעה לכאורה בלתי-אפשרית, יציאה של האדם מגופו לשיטוט בסביבתו, הקרובה או אף הרחוקה, בעולמנו הפיסי או בעולמות רוחניים אחרים, בעוד שגופו ממתין, במצב של כמעט-שיתוק, לשיבתה של הנשמה.

חזיונות ערש-דווי (Death-bed Visions)

אלה הם חזיונות שלעיתים רואה הנוטה למות, ככל שמותו קרֵב. עובדי בתי חולים, בעיקר אחיות, מדווחים לעיתים קרובות על מטופלים שימיהם ספורים, המצויים לפעמים אפילו בדמדומים או בתרדמת, מתעוררים לפתע לחיים, ומקבלים בפנים קורנות משמחה ישויות בלתי-נראות, שהן ישויות אלוהיות, או דמויות דתיות, או קרובי משפחה שכבר נפטרו, הבאים ללוות את הנפטר אל עולם הרוח.

חווית סף-מוות (Near-Death Experience)

מי שנטו למות, או מי שחוו תאונה קשה, או מי שעברו התקפי לב וסימני החיים שלהם נפסקו, מספרים לעיתים, לאחר מאמצי החייאה מוצלחים, על מה שחוו כשהיו במצב של תרדמת. אחד המאפיינים העיקריים של התופעה הזאת הוא יציאה לא-רצונית מן הגוף.

זו אחת התופעות הנחקרות ביותר בימינו. אף שידועים מקרים מן העבר הרחוק, לראשונה היא מופיעה במחקר מדעי בשנות השבעים של המאה העשרים.

לשני סוגי החזיונות הללו, הדומים זה לזה בתכונות רבות, אפשר להתייחס כמקשה אחת, וכך גם לשני סוגי החוויות המשותפות, לחווה עצמו ולחלק מן הסובבים אותו.

חזיונות ערש-דווי משותפות (Shared Death-bed Visions)

לאחרונה אנו שומעים יותר ויותר על כך שקרובי משפחה שנוכחים ליד ערש הדווי של יקיריהם רואים לעיתים את החזיונות שההולך למות רואה, וכאילו הם משתתפים עימו בחזיונות ערש-דווי אלה.

חוויות סף-מוות משותפות (Shared Near-Death Experiences)

זו תופעה דומה מאוד לחוויית חזיונות ערש-דווי משותפות, ויש לעיתים מקרים שבהם הנוכחים בשעת אירועי סף-מוות, חשים את מה שהנוטה למות חווה.

תקשורת חושית עם מתים (After-Death Communication)

בסקרים רבים שנעשו במשך השנים בארצות רבות התברר שקרובי משפחה של מי שמקרוב מתו מדווחים על מגוון של דרכי התקשרות אל קרוביו החיים. תופעה זו נפוצה בעיקר אצל אלמנות ואלמנים או קרובי משפחה אחרים, והיא מתבטאת בכך שהאדם חש את נוכחותו של הנפטר, רואה אותו או שומע את קולו, מרגיש את מגעו, או מריח את הבושם האופייני לו. לעיתים, הנפטר שולח רמזים כגון, השבתת שעונים, הפלת תמונות תלויות על קיר, הזזת רהיטים, או כיבוי והפעלה של מכשירים חשמליים.

תקשורת אלקטרונית עם מתים (Instrumental Trance Communication)

לתופעה הזאת פנים רבות. תחילה דוּוח על שיחות טלפון מסתוריות, שהתקבלו לכאורה מאנשים שנפטרו, או הוקלטו באמצעות מכשירי הקלטה. לאחר מכן שוכללו השיטות והתברר שאפשר ליצור קשר עם ישויות לא-ארציות מתקשרות באמצעות כל סוגי המכשירים החשמליים, טלפונים, רדיו, טלוויזיה, מחשבים.

זיכרונות וחוויות טרום-לידה (Pre-Birth Memories and Experiences)

בעשורים האחרונים היו ידיעות רבות על בני אדם שמסוגלים לזכור חוויות מן הרחם או מחיים בעולמות העליונים לפני הלידה, בטרם היכנסם לעולם הזה.

קבלת בשורה על לידה עתידית

במקביל למחקרים על זיכרונות מחיים קודמים, יש עדויות לכך שאימהות, ולעיתים גם אבות, מקבלים רמזים, או אף הודעות מפורשות, על כך שישות מעולם הרוח מתכוונת להיוולד במשפחתם.