דיוקן פנימי

על הנייר

רְאֵה אוֹתָן

אֵיךְ הֵן נָעוֹת

מִתְעַרְטְלוֹת לְלֹא־הִסּוּס

מִזְדַּיְּנוֹת

בְּחָפְשִׁיּוּת כָּזֹאת

עַל לְשׁוֹנוֹת־אוֹת־אוֹת

נִדְחָקוֹת יוֹצְאוֹת

אַחַת־אַחַת

מְצֻחְצָחוֹת

מְצֻנְזָרוֹת

הַרְבֵּה מִלִּים

שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם

שְׁתֵּי טַבָּעוֹת

ורתר הצעיר ואני

רוֹקְדִים

מִתְיַסְּרִים אֶל תּוֹךְ הַצָּהֹב

מִתְעַנְּגִים אֶל תּוֹךְ הַכָּחֹל

נוֹקְשִׁים אַהֲבָה זֶה בָּזֶה

כְּמוֹ שְׁנֵי אֶקְדָּחִים

תִּרְאֶה אֲנִי אוֹמֶרֶת לוֹ

מִי הָיָה מַאֲמִין

הַלַּיְלָה הַזֶּה נִמְשָׁךְ כְּבָר

מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים שָׁנִים

אני תנור בוער ואתה

אֲפִלּוּ לֹא תֵּצֵא מֵאִתָּנוּ

נֹאמַר עוּגִיָּה קְטַנְטַנָּה

בִּלְתִּי נִתֶּנֶת לַאֲכִילָה

אֲנִי תַּנּוּר בּוֹעֵר וְאַתָּה

בּוֹא נִרְאֶה אוֹתְךָ

עִם כָּל הַמַּרְכִּיבִים שֶׁלְּךָ

מָתַי כָּתַבְתָּ מַשֶּׁהוּ לָאַחֲרוֹנָה