הג׳ננה של נמרוד - מתוך הקייטנה של קנלר

מירון מתחרפן

בכל מה שנוגע לבעיה של מירון, הדעות, כמו שאומרים, חלוקות. הרופאים חושבים שזה איזה טראומה מתקופת הצבא שעלתה לו פתאום מחדש למוח, כמו גוש שצף לך פתאום באסלה הרבה אחרי שהורדת את המים. ההורים שלו מתעקשים שזה הכל מהפטריות שבלע במיזרח, ושהפכו לו את המוח לקיש. הבחור שמצא אותו שם והביא אותו חזרה לארץ אומר שזה בגלל איזה הולנדית אחת שפגש בדראמסלה ושברה לו את הלב. ומירון עצמו טוען שזה בכלל אלוהים שעושה את כל הבלגן. יושב לו על המוח כמו עטלף, אומר לו ככה, אומר לו ההיפך, לא חשוב מה, העיקר לריב. לפי מירון, אחרי הבריאה אלוהים היה כמה מיליונים טובים של שנים מאוד שאנן. עד שפתאום הופיע מירון והתחיל לשאול שאלות, ואלוהים התחיל להילחץ. כי אלוהים ישר קלט שבניגוד לשאר האנושות, מירון הוא לא פראייר. ומספיק רק שישאירו לו חצי חריץ וכבר הוא יביא לך את החאזוק, ואלוהים, וזה ידוע, מאוד אוהב להביא — אבל לא לקבל, והדבר האחרון שהוא יכול להרשות לעצמו זה קונטרה, ועוד מאחד כמו מירון, ומהשנייה שקלט את זה הוא כל הזמן מג'נן את מירון, שולח עליו גדודים של צרות, מחלומות רעים ועד בחורות שלא נותנות, הכל, רק שיתמוטט.