תקן

תקן

1.1 אלקטיבי

ד״ר דניאל מלכה הניח את הטופס האחרון בערמה ושפשף את עיניו. השעה על שעון הקיר עמדה על 3:17 לפנות בוקר, אך המחוגים נראו קפואים, כאילו הזמן עצמו נעצר בין קירות בית החולים ״גבעת הקצין״ — או איך שהמנהל אהב לכנותו: "המוסד האסתטי המוביל במדינה". דניאל לא היה בטוח אם מדובר בבית חולים או במפעל. חצי השנה מאז התחיל את ההתמחות בכירורגיה פלסטית, הוא חתם על יותר טפסים מאשר ראה מטופלים.

הוא העיף מבט אל המראה הקטנה שהייתה תלויה על הקיר בחדר המנוחה. המראה הייתה סדוקה קלות בפינתה, מה שיצר אפקט מוזר — פניו נראו מפוצלים, כאילו היו שייכים לשני אנשים שונים. החלק העליון של פניו נותר תמים, מלא תקווה — העיניים שלמדו שש שנים על אנטומיה ופיסיולוגיה, על אתיקה ועל חמלה. החלק התחתון כבר נראה אחר, מותש, עם קווי מתח בפינות הפה.

״תקן 317-ב׳,״ לחש לעצמו. כך כינה אותו ד״ר עזריאלי, מנהל המחלקה, כשנכנס לראשונה. לא דניאל, לא ד״ר מלכה. רק "תקן 317-ב׳". כאילו היה חפץ שזה עתה נרכש.

טלפון פנימי צלצל והקפיץ אותו.

״מחלקת פלסטיקה, ד״ר מל—״

״תקן 317-ב׳?״ קול חד קטע אותו. ״אתה נדרש בחדר ניתוח 4, עכשיו. פרוצדורה  VIP.״

דניאל בלע את רוקו. ״פרוצדורה  VIP״ הייתה קוד למטופל חשוב, אך איש לא הסביר לו את הפרוטוקול המדויק. הוא הכיר רק את טופס 8ג  שמילא אתמול לגבי "הליכים מיוחדים למטופלים ברמת עדיפות". כשניסה לשאול את הרופאה הבכירה, ד״ר לוין, היא ענתה בקור: "לא נותנים לך לחתום על 8ג לפני שעברת את קורס ההכשרה? מעניין. חתום בכל זאת."

הוא דחף את רגליו לתוך נעלי התורנות, מחליק על הרצפה המבריקה של המסדרון האינסופי. הניקיון היה מופתי עד כדי הפרעה — כאילו מחקו כל עקבה אנושית. אולי זה מה שאמיתי ב"המוסד האסתטי המוביל" — פה אין לכלוך, אין דם. הכל מעוקר, מצוחצח,  מושלם.

חדר ניתוח 4 היה האחרון במסדרון. על הדלת, מתחת לחלון הקטן, היה מודבק שלט אדום: "הליך VIP - כניסה באישור מיוחד בלבד". דניאל שאף אוויר עמוק והידק את המסכה הכחולה על פניו. למרות ששלוש שנים התאמן במחלקה הכירורגית הכללית בבית החולים הקודם, הוא הרגיש כמו סטאז׳ר ביום הראשון.