יש לי בלעדיות

אני אוהבת אותך 

עלמה גרין, בשמלה אדומה, צעדה על עקביה הגבוהים לתוך לשכתו המפוארת של שלמה רזניק, נעלה את דלת העץ הכבדה מאחוריה, חייכה חיוך גדול והתיישבה, כמו חיה מאולפת, על שולחנו הגדול של העורך הראשי, כשהיא חושפת בהתרסה את רגליה הארוכות והשזופות. רזניק הסמיק כהרגלו והחל ללוש את ירכיה הבשרניות.

"בשעה הקרובה אל תכניסי לי שיחות ואף נודניק מהמערכת", מורה רזניק לדנה, מזכירתו הראשית, דרך מכשיר האינטרקום.

דנה, מזכירה מסורה ואשת סוד, מכירה את נוהל החירום. גם אם תפרוץ מלחמה, הממשלה תיפול והאיום האירני ממש בפתח, אין להפריע לבוס בשעת מעשה.

"את דוקרת", נוזף רזניק בגרין במין הומור שכזה, כאשר הוא מעביר את כף ידו העבה על רגליה. טאקט אף פעם לא היה הצד החזק שלו.

"לעומתך אני חלקה, מותק", גוהרת עלמה לעברו, מושכת בעניבתו ומלטפת את זקנו המטופח של העורך. "תמיד יש לך הערות ואתה רואה רק את הפגמים", היא גוערת בו בחיוך מתוק ונושכת את אוזנו. אחר כך היא משרבבת את לשונה פנימה ונושפת בחוזקה.

רזניק נרעד בכיסאו ופולט זעקת כאב מהולה בהנאה. "בשביל זה משלמים לי להיות העורך הראשי", הוא משיב לגברת גרין, ומחדיר את ידו מתחת לחזייתה.

"הכול בסדר שלמה?" נשמע קולה המודאג של דנה המזכירה מתוך מכשיר האינטרקום, אחרי שזעקתו של רזניק הגיעה לאוזניה.

עלמה מצחקקת ורזניק מסמן לה לשתוק. "הכול מאה אחוז", משיב רזניק לדנה, ואצבעותיו משוטטות בלהט על שדיה המלאים והחמים, ומועכות אותם קלות, כאילו היו לחמניות טריות.

עלמה נכנסת לנוהל כתבת צעירה ומבטיחה, ומשחררת בנונשלנטיות את חזייתה. אין זמן, יש דדליין ועוד מעט צריך לסגור את עמודי החדשות. השדיים העגלגלים גולשים מעבר למחשוף השמלה ורזניק מקבל אותם בזרועות פתוחות. אחר כך הוא חופן אותם בידיו ומגלגל את לשונו סביב הפטמות המתקשות. גרין פולטת אנקת עונג קלה ומתמסרת לרזניק, שנראה להוט כמו נער מתבגר.

ירכיה המלאות ננעלות על צווארו, וידיה מקרבות את שפתותיו הרעבות לפתחו של דוקטור לק שלה. זו הכותרת שהעניק בזמנו למעבר הבטוח והבשרני - ומי היא שתתווכח עם הדימוי ועם טעמו של העורך הראשי אנין הטעם. רזניק נדהם לגלות שהכתבת הצעירה הגיעה הפעם לשולחנו ללא תחתונים.

"מדובר בסקופ מעניין", הוא מהנהן בחיוך.

עלמה אינה נשארת חייבת: "המקור שלי אמין ביותר. אתה מוזמן לבדוק".

עלמה גרין היא כתבת חדשות מוכשרת, רעבה ושאפתנית. היא יודעת היטב מה עליה לעשות כדי להצליח - ולא לדשדש כמו קודמותיה, שסיימו את תפקידן, במקרה הטוב, ככתבות צרכנות או בידור במוספי העיתון.

רזניק, העורך הוותיק, שייך לדור הישן, כשהעיתונות עוד הייתה עיתונות חוקרת ונושכת. הוא חכם, סולידי, מאופק ויעיל, אינו אוהב לחשוף את רגשותיו ומחזיק את הקלפים קרוב לחזה. אין לו חברים וגם את הרומנים שלו הוא מנהל בדיסקרטיות.

גם הקרובים אליו, כולל רעייתו המסורה, אינם יודעים מה עובר במוחו הקודח. ראשו גדול ומקריח, עיניו כחולות, שפתיו עבות ובשרניות, והוא נחשב לעורך חזק ומשפיע. ראש הממשלה מעריך אותו, קשוב לדעותיו ואינו עושה צעד חשוב בלי לשאול לעצתו. עיתונאי מזן אחר, שקול, ערכי, אחראי, וירטואוז, וגם ערמומי ומניפולטיבי. גדולתו - הוא יודע לזהות סיפור טוב לפני כולם. כך הצליח להצעיד את עיתונו לצמרת אחרי שנים קשות ומייסרות.

החיים לא חייכו אליו בילדותו, והיום הוא יודע ליהנות מתחושת הכוח והסמכות שמעניקים לו התפקיד והמעמד. רזניק אוהב את הכבוד שמגיע לו. הוא נהנתן וגרגרן, ומטפח כרס לתפארת.

למרות היותו בעל משפחה, כמה עיתונאיות אמיצות במערכת ניסו למשש אצלו את הדופק. עם עורכת חדשות בכירה הוא ניהל רומן ארוך וסודי - עד שהחליט להעיף אותה מהעיתון. עם עיתונאית אחרת עבר לגור ביחד, עשה לה ילד, כשהוא מותיר את אשתו וילדיו המתבגרים בבית.

אחרי כמה שנים, כשהרומן הסתיים והעיתונאית הועברה מתפקידה, הוא שב הביתה. אותות המשבר המשפחתי לא נראו על פניו במערכת. רעייתו התייחסה לאירוע כאל תאונת עבודה.

רזניק אוהב אותן גדולות, מלאות ובעיקר כנועות. עלמה גרין יוצאת דופן מבחינה זו - ובמסדרונות המערכת לא מבינים מה הוא מוצא בה. היא דעתנית, אסרטיבית ואוהבת להתעלל בבוס שלה. כלפי חוץ היא מבטאת אג'נדה פמיניסטית במהדורה מוגבלת, כלפי פנים היא ממושמעת ונוטה להעריץ את רזניק. הטור השבועי שהיא כותבת במוסף השבועי אהוב בעיקר על נשים ומצליח לעצבן גברים. רזניק אוהב את הכתיבה שלה ומעניק לה גיבוי למרות מחאות עצבניות שנשמעות במערכת.

הרומן בין גרין לרזניק החל כחצי שנה אחרי שהתקבלה לעבודה. כמו בכול סיפור טוב, זה התחיל במקרה. עד אז הוא בקושי הבחין בה במסדרון. היא עבדה תחת חסותו של עורך החדשות. בוקר אחד נקראה להגיע בדחיפות ללשכתו של העורך הראשי. עלמה רעדה מפחד ומהתרגשות. זה לא נראה טוב. רגע לפני שנכנסה, הקיאה את נשמתה בשירותים.

רזניק נזף בה על כתבה כושלת שעשתה, ושבעקבותיה הגיעו ריקושטים למערכת. גרין התנצלה והסבירה את כישלונה בחוסר ניסיון. היא גייסה את כל חוצפתה ואומץ ליבה, וביקשה מרזניק שייתן לה עוד צ'אנס. "לא אאכזב אותך", הבטיחה במתק שפתיים. רזניק היסס, חייך - וסלח. הוא זיהה כבר אז את התשוקה שלה להצליח ואת התשוקה שלו, שהיא תצליח. "כל כישלון הוא הנאה נוספת בדרך להצלחה", ציטט בפניה את צ'רצ'יל - ולא ידע מה הוא אומר.

מאז הם דואגים להיפגש פעמיים בשבוע בסוויטה המלכותית במלון "דייוויד אינטרקונטיננטל" בתל-אביבי, או בדירתו המושכרת ב"סי-אנד-סאן" מול חוף הים בצפון תל-אביב, לא הרחק מביתו המטופח בכפר שמריהו.

אבל לעיתים הם לוקחים פסק זמן ומשתעשעים בלשכתו המרווחת במערכת, הכוללת גם ספת עור שחורה ומפנקת, שתי כורסאות ושולחן מנהלים גדול ומרופד בחלקו, המיועד לישיבות מערכת וגם לליבון נושאים הקרובים לליבם של מר רזניק ושל גברת גרין.

עלמה אינה נמשכת פיזית לרזניק, אבל היא לא תיתן לעובדות פעוטות לעצור אותה בדרך לפסגה. היא מעריצה את חוכמתו ובעיקר מתנחמת בחיבוק האבהי שהוא מעניק לה, פיצוי על כל השנים שאביה התנכר לה.

הוא בן 65, היא עוד לא בת 27. הוא נמשך אליה, אבל בז ליכולתה האינטלקטואלית. העורך הכריזמטי ובעל העוצמה, שקובע גורלות של מדינאים ופוליטיקאים, שראש הממשלה ונשיא המדינה הם אורחים רצויים בביתו, ששרים וחברי כנסת משחרים לפתחו וממתינים במתח להחליף איתו שני משפטים בטלפון - הוא עבד קטן וכנוע לרגליה.

עכשיו לשונו משתעשעת בתוכה והיא משמיעה קולות של הנאה. "זה טוב חומד", לוחשת עלמה ומתפללת שכל זה ייגמר.

"מר רזניק, סליחה שאני מפריעה", מתפרצת המזכירה דנה באינטרקום, "מזכירתו של ראש הממשלה על הקו, היא אומרת שזה דחוף מאוד, אתה יכול לדבר איתו?"

"הו, שיט", מהמהם רזניק מתוך המנהרה האפלה, מנגב את שפתיו ומסלק את שאריות השיער שנדבקו ללשונו. ידו השמאלית אוחזת בשפופרת, ידו הימנית פורצת דרך בין רגליה של הכתבת.

"תעבירי אותו", הוא מסנן למזכירה.

"שלום אדוני ראש הממשלה", אומר רזניק בחיוך, "מה שלומך?" הוא מחליף מבטים עם עלמה, שמתחילה לשחרר את עניבתו ולהסיר את חולצת התכלת.

"שלום גם לך", משיב הראש. "אני מקווה שאני לא מפריע".

"ממש לא", משיב רזניק, "אני בדיוק עובר על העיתון המתחרה".

"אף אחד לא יכול להתחרות בך", מחזיר לו רה"מ ומשנה את הטון: "אני מקווה שקראת מה כתוב היום בכותרת הראשית שלכם".

"מה כבר קרה?" מיתמם רזניק.

"הסיפור של הכתב הפוליטי שלכם אינו נכון. כל מה שכתוב פשוט לא נכון, כן? חוץ מהשם שלי. הדברים הוצאו מהקשרם".

"אני לא מאמין. מה בדיוק לא נכון?" שואל רזניק, שמשחרר את ידו מעלמה ומחפש על שולחנו את העמוד הראשון של העיתון. "נדמה לי, אדוני, שדווקא קיבלת כותרת יפה".

גרין מפשיטה את רזניק ואצבעותיה הארוכות מציירות עיגולים על חזהו השעיר ומטיילות על בטנו הגדולה. היא רוכנת לעברו ומתחילה לשחרר את כפתורי מכנסיו, חולצת את נעליו ומותירה אותו בגרביו השחורות ובתחתוניו הלבנים. כפות ידיה מתהדקות סביב אברו הקשה, שמאיים לפרוץ החוצה. רזניק כובש בקושי את יצרו.

"לא הצעתי ויתורים מפליגים לפלשתינים כפי שנכתב", משיב רה"מ, "וגם לא הצעתי לרדת מהגולן. לא הצעתי. פשוט לא הצעתי! כן? אתה מבין? והכתבה שלכם, ועוד בעמוד הראשון, גורמת לי נזק עצום ומסכנת את הקואליציה. בעיקר עכשיו, אתה יודע, כשאני צריך לנער מעליי את חבורת המורדים במפלגה. אתה יודע למי אני מתכוון".

"בוודאי!" נאנח רזניק וידו האחת אוחזת בגרין. עיניו רצות אחרי השורות בכתבה.

"חייבים לתת פה התנצלות או הבהרה חד-משמעית", לוחץ רה"מ.

"תן לי לבדוק עם הכתב מה קרה. אני אחזור אליך תוך שעה. נראה מה אפשר לעשות".

רזניק מנסה להתרכז בכתבה, גרין מסלקת את העיתון, מסובבת את כיסא המנהלים עליו ישוב העורך, יורדת על ברכיה ומפשילה את תחתוניו - ועורך המשנה הקטן ממלא את פיה. כך היא מכנה את עלם החמודות של רזניק. צמרמורת נעימה אוחזת בגופו של העורך הראשי ועורו נעשה חידודים חידודים.

"אתה חייב לסייע לי", מבקש רה"מ.

"יהיה בסדר", משיב רזניק. "עד היום לא אכזבתי אותך. אני אנזוף בכתב ואשלח לדובר שלך את פרשננו הבכיר, יוסי פרשיץ, שייקח תגובה. "בהזדמנות זו תן לו איזה סקופ קטן", מבקש רזניק. "אין לנו כותרת למחר. ככה גם תקבל פיצוי וגם עוד כותרת".

"נו, טוב, שיתקשר לדובר שלי. יש לי דווקא משהו משעשע על שר האוצר ועל שר החוץ", משיב ראש הממשלה.

"אני רטובה", לוחשת עלמה ומהדקת את אחיזתה בעורך המשנה. אצבעותיה מדלגות מאשכיו הגדולים לכיוון הכיפה הבוהקת בסגול אדמדם וגורמות לרזניק להתפתל בכיסא כפי שלא התפתל מעולם, גם כששיקר במצח נחושה לשר הביטחון, שהגיע בסערה ללשכת העורך כדי לברר למה העיתון פרסם בשמו ידיעה שנמסרה אוף דה רקורד לא לציטוט ולא לייחוס.

"אני מטורף על הציפורניים החדות שלך", לוחש רזניק.

"מה אמרת? לא שמעתי אותך", שואל רה"מ מעבר לקו.

"יהיה בסדר אדוני, אנחנו נטפל בזה", מסיים רזניק את השיחה עם כבודו.

"אני אוהבת את התגובות שלך", מצחקקת עלמה.

"ואני אוהב את השפתיים שלך, כשאת בולעת אותי", מהמהם רזניק ולשונו משייטת על פטמותיה הוורדרדות. "השדיים שלך הם נכס אסטרטגי. אני יכול לקבל בלעדיות?"

"תיזהר מהתבטאויות לא הולמות!", נוזפת גרין.

"אני אכחיש", משיב רזניק.

"אני רוצה אותך!" מתלהטת עלמה ומנסה לדהור על רזניק הקטן, אבל משהו משתבש: פניו צונחות והוא מאבד מקשיחותו. "מה קרה? אתה כבר לא רוצה אותי?"

"אני לא יודע מה לעשות עם הכתב האידיוט הזה", מסנן רזניק. "מאיפה הביאו את הטמבל הזה? רק נזקים הוא גורם לנו".

"אל תיתן לאידיוטים להפריע לך", לוחשת עלמה על אוזנו. "לא שווה להתעצבן בגלל זה. תחשוב עלינו עכשיו", היא מטיילת עם לשונה הרטובה בתוך אוזנו ומנסה להחזיר אותו לפעולה.

"אני כן יודע מה לעשות", מנער אותה רזניק והולם באגרופו על השולחן. "את תהיי הכתבת הפוליטית הבאה", הוא אומר לעלמה. וגם תפרשני מדי פעם. עכשיו קיבלת את המינוי. תעשי הכול כדי להצדיק את התפקיד הרציני והמכובד".

"אוההה, אתה מרטיב אותי כל-כך, אני רוצה לצרוח", גונחת עלמה ולא מנסה להסתיר את הפתעתה מהמינוי הבכיר והלא צפוי.

"שימי נקודה", מבקש רזניק להרגיע. "אני אוהב אותך רטובה ורעבה", הוא לוחש.

"אתה עושה לי תיאבון", אומרת עלמה ומעניקה טיפול מלכותי לאיבר המתעורר, כמו מודה לו על המינוי הבכיר.

רזניק משמיע קולות הנאה חרישיים. סקס עדיין גורם לו להתרגש. "את לא חושבת שאנחנו קצת גולשים?" הוא שואל.

"נדמה לי שקלינטון לא שאל את מוניקה את השאלה הזו", משיבה עלמה ולופתת את עורך המשנה. היא שואבת אותו אל פיה ומגלגלת אותו בלשונה כאילו היה כדור משחק בין שיניה.

"רק אל תסחטי אותי", מנסה רזניק להתבדח.

"ועוד איך אני אסחט אותך, עד הטיפה האחרונה", מכריזה גרין ומחזקת את אחיזתה בשטח הכבוש. "אני ילדה רעה", היא מגבירה את הקצב ומרימה את מבטה אל עיניו הבורקות.

"אני יודע, אני מרגיש, מחכה לי יום עבודה קשה", מבקש רזניק לגמור.

"העבודה משחררת", משיבה עלמה בחיוך דביק - ופתאום תופסת את עצמה אם לא הגזימה עם המשפט הטעון, שמתנוסס בשער מחנה ההשמדה אושוויץ.

רזניק נאנח בכאב מהול בהנאה. הוא נזכר פתאום איך אמו נפרדה ממנו בדמעות בגטו אחרי הסלקציה. מאז לא ראה אותה יותר. "תהיה חזק ותצליח, שליימ'לה שלי. אל תוותר להם ואל תיכנע, תהיה גיבור בשביל כולנו. אתה תנצח", היו מילותיה האחרונות כאשר חיבקה אותו בחטף, שנייה לפני שחיילי האס-אס קרעו אותה ממנו.

הוא היה אז ילד בן 8. בן יחיד. הוא לא ישכח לעולם את הריח החריף של בגדיה, את גופה הכחוש והרועד, את עיניה המפוחדות והאדומות מדמעות. את שיערה הפרוע. את הפחד שלו להישאר לבד. אביו נלקח חודשיים קודם למחנה ההשמדה ואפילו לא הספיק להיפרד מאשתו ומבנו היחיד.

יום אחד נלקחו רזניק וחבריו ליער סמוך. הילדים הועמדו מול בורות שנחפרו לילה קודם ונורו באכזריות מול עיניו. מאות ילדים נרצחו מדי יום. המראות לא עוזבים אותו. הוא זוכר את הפנים ואת השמות, כאילו זה קרה אתמול.

הוא רואה את חוסר האונים, שניבט בפניהם הקפואים. את עיניהם הקרועות מפחד. את היריות שמפלחות את ראשיהם הקטנים המתנפצים מולו ואת הדם שניתז על בגדיו ועל גופו. בתוך המהומה, האימה והצרחות הוא נזכר בדבריה של אימו - והצליח להימלט.

המשך הפרק זמין בספר המלא