אהבה זה לא!

קוראים לי מורן ועברתי אלימות שקופה

אני יושבת מול המחשב ובוהה במסך, אצבעותיי תלויות בחשש באוויר מעל מקשי המקלדת, מהיכן מתחילים? אני, שכבר שנים כותבת מדי יום, שהכתיבה היא חלק בלתי נפרד ממני, היא טבעית וקל לי לבטא את עצמי באמצעותה, מוצאת את עצמי עוצרת.

האם אצליח להעביר במילים את מה שאף אחד לא הצליח להבין? האם אצליח לפתוח לרווחה את הדלתות הכבדות, לחצות את סף הבושה והפחד, להיכנס לחדרים הפנימיים של הנפש ולהוציא מתוכם אל האור את מה שעברתי?

המחשבות ממשיכות להתרוצץ בראשי במהירות שיא. אם היה שוטר בסביבה, הוא בטח היה מסמן לי לעצור בצד ורושם לי דוח על מחשבתיות מופרזת.

במשך תקופה שנדמתה כנצח, שתקתי.

במשך תקופה שנדמתה כנצח התביישתי, אז סבלתי בשקט.

במשך תקופה שנדמתה כנצח, שיקרתי. בעיקר לעצמי. העמדתי פנים מול אנשים קרובים אליי שהכול בסדר איתי, כשבפנים הייתי שבורה ומרוסקת.

במשך תקופה שנדמתה כנצח לא הבנתי מה קורה לי. היו לי השערות שונות, אבל בעיקר האשמתי וביקרתי את עצמי.

היום אני מבינה את מה שאז היה לי קשה להבין.

היום אני רואה בבירור, את מה שהיה לוט בערפל.

היום אני יודעת לקרוא לזה בשם.

אלימות שקופה!

את הסימנים הכחולים לרוב לא רואים על הגוף.

הם צרובים ונצרבים מדי יום על קירות הנפש המיוסרת.

אלימות שקופה!

היא אלימות לכל דבר.

אלימות שקופה!

היא פוגעת במגוון נשים וגברים מכל שכבות האוכלוסייה.

היא יכולה לקרות בכל בית.

היא יכולה לקרות לבת או לבן שלך, לחברה הכי טובה שלך, לאימא או לאבא שלך, לשכנה שלך, לקולגות בעבודה שלך, למישהי שחלפת על פניה בסופר והיא יכולה לקרות לך.

היא קרתה לי.

אם מישהו היה אומר לי לפני מספר שנים, ׳מורן, את הולכת להיות חלק ממערכת יחסים אלימה, את הולכת להיות חלק מהסטטיסטיקה הזו׳, בטח הייתי מרימה גבה וצוחקת כאילו סיפרו לי בדיחה.

הייתי תוהה איך המילה ״אלימות״ ואני יכולות בכלל להתקיים באותו המשפט, אז על אחת כמה וכמה שאהיה במערכת יחסים כזו?

אחת רעילה, הרסנית.

מערכת יחסים נרקיסיסטית.

לא כל אחד חווה מערכת יחסים רעילה, עם אדם בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית. תמיד אני אומרת שזר לא יבין זאת, אבל אתם, הקוראים — ניצולי מערכות היחסים עם נרקיסיסט, אתם תבינו. אף אחד לא לימד אותנו בבית הספר, או בהמשך חיינו, שקיימת הפרעה נפשית שנקראת ״הפרעת אישיות נרקיסיסטית״. נאלצנו ללמוד זאת על בשרנו. תמיד חושבים שנרקיסיסטים הם אנשים שאוהבים את עצמם יתר על המידה, לא? הלוואי שזה היה מסתכם בזה.

החלטתי לכתוב את הספר הזה כי בער בי לתת שם לתופעה שרבים חווים אך לא יודעים, בדיוק כמו שאני לא ידעתי. לא יכולתי להמשיך בשגרת חיי ולדעת שיש סביבי כל כך הרבה נשים וגברים שמרגישים אבודים, שסובלים בחדרי חדרים ומחפשים תשובות.

רציתי לתת לכם כוח, שתדעו שכן יש אי־שם מישהי שמבינה אתכם, שיכולה להיות עבורכם אוזן קשבת, גם אם היא לא לידכם. מישהי שיודעת בדיוק מה קורה לכם בחדר אחרי שהדלת נסגרת. אני מקווה בכל ליבי שהמישהי הזו תהיה אני.

● בכל מקום בספר בו מוזכרת המילה נרקיסיסט הכוונה לאדם בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית.

רגע לפני שאתחיל לשפוך את ליבי...

אין לי תארים בפסיכולוגיה. אני גם לא מתכוונת להתיימר ולכתוב בצורה כזאת. הספר אינו מהווה תחליף לאבחון וטיפול מקצועי על ידי פסיכיאטר או פסיכולוג קליני ואין לראותו ככזה. את הדוקטורט שלי בנושא מערכת יחסים נרקיסיסטית — אלימות שקופה — חוויתי על בשרי. האם מישהו יכול להגיד לי שזה לא נכון? שמה שחוויתי הוא לא מדויק? נראה שלא. לא תמצאו בספר ניתוחים פסיכולוגיים ושפה מקצועית גבוהה שקשה לפענח אותה. מה שכן תמצאו הם מושגים נפוצים מהעולם הזה, מושגים פשוטים להבנה. הנה כמה מהנקודות העיקריות שאני חוויתי. אם אתם מזדהים עם חלק או עם רוב הנקודות, כדאי שתהיו עם אצבע על הדופק לגבי הקשר שאתם נמצאים בו. לא חייבים להופיע כל הסימנים. אני מבטיחה לכם, ככל שהספר יתקדם הדברים ילכו ויתבהרו.

1. הפצצת אהבה. באנגלית: Love Bombing. שלב המסכה, תחושה שמצאתם את הנשמה התאומה שלכם.

2. מניפולציות רגשיות — גָזְלַייטִינְג. באנגלית: Gaslighting.

3. האשמות 24/7.

4. התקפות זעם או זעם נרקיסיסטי.

5. טיפול בשתיקה כעונש. באנגלית: Silent Treatment.

6. קנאה או שליטה בכל מה שקורה לכם בחיים.

7. הרחקה מחברים ומשפחה.

8. תחושה של לקיחת הזהות, הרגשה שאתם מאבדים את זה.

9. אלימות כלכלית.

8. אלימות מינית.

9. Devalue — הפחתת ערך של האובייקט.

10. Trauma Bonding — שחזור הטראומות שלכם במערכת היחסים.

11. טקטיקת הקדוש המעונה.

חשוב לציין שלא אצל כל אדם בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית יתבטאו אותם המאפיינים בדיוק. אם אתם מזהים חלק מתוך הרשימה הכתובה תהיו ערניים, גם לי לקח זמן להבין בתוך מה אני נמצאת. החלקים התחילו להתחבר בשבילי כשהגעתי לטיפול זוגי.

טיפול זוגי?

אני זוכרת את הרגע הזה, הרגע שבו חיי התנפצו לאלפי רסיסים, הרגע שהמילים ״מורן, את אישה מוכה״ פילחו את האוויר והתפוצצו בחדר. הרגשתי שהחמצן נשאב מגופי ולחץ הדם שלי צונח מטה. אני חיה או מתה? שמישהו יעיר אותי מהסרט הרע הזה... הרגשתי כמו מי שהתעוררה מתרדמת ולא מבינה איפה היא נמצאת.

זה הרגע שהבנתי שעברתי מערכת יחסים אלימה. אלימות שקופה. שאני לא שונה מכל אישה שמוגדרת אישה מוכה. זו אני.

להודות בזה במסתרי ליבי הוא דבר אחד, לצעוק את זה לעולם כנראה הרבה יותר קשה. זה בהחלט היה סוד ששמרתי בליבי. כי כל כך התביישתי, מהחברים, מהמשפחה ובעיקר מעצמי.

בעיקר הרגשתי שאם אספר למישהו על מה שעברתי אצטרך ליטול אחריות ולברוח משם. אבל באותה נקודת זמן בחיי לא היה בי את הכוח. פחדתי להיפרד, הייתה לי תקווה וגם האמנתי, באמת האמנתי שאפשר לטפל בזה בעזרת אנשי מקצוע.

מה שאני יודעת היום, לא ידעתי באותם ימים. ואני יודעת שזה עשוי לטלטל אתכם — אין טיפול שיעזור אם הם לא חווים מצוקה מעצמם. לרוב הם ״עושים״ לכם טובה ואז אין סיכוי לטיפול. נרקיסיסטים בדרך כלל לא הולכים לטיפול, כי הם לא יכולים להתמודד עם מה שנתפס בעיניהם כביקורת עליהם. בתפיסתם הם מושלמים וללכת לטיפול זה כמו להודות בפני עצמם שמשהו בהם לא מושלם. הם ילכו לטיפול כי אתם ביקשתם והם יודעים ששיתוף פעולה ישתיק אתכם לזמן מה. אולי תאמינו, כמו שאני האמנתי, שהם באמת מוכנים לעשות הכול למען מערכת היחסים שלכם. אבל גם זה משחק, הם יאמרו הכול כדי שתשמעו את מה שאתם רוצים לשמוע. אז הם הולכים לפגישה אחת או שתיים, ואז הם מתחילים להתנגד ובסוף הם יגידו לכם, ״את זו שצריכה טיפול״, ״אתה הוא חולה הנפש״.

לקח לי זמן להחלים, להבין איפה הייתי, ללמוד לעומק מהי מערכת יחסים נרקיסיסטית — אלימות שקופה, ובעיקר הייתי צריכה ללמד את עצמי מהי אהבה עצמית.

הספר הזה הוא חוויה קשה שעברתי שאני קוראת לה גיהינום. אחרי שהצלחתי לצאת משם ולהחלים לחלוטין, להפוך את הגיהינום לגן העדן ולזכות בחזרה בעצמי, משהו נפתח. והמשהו הזה היה חזק ממני. הנשמה שלי לא נתנה לי שקט, לא הצלחתי לישון טוב בלילות, קמתי מוטרדת בבקרים. הרגשתי שמשהו יושב עליי ולא מרפה. והוא לחש לי, ״הגיע הזמן״, ״אני איתך״, ״את מוגנת״, ״אין לך ממה לפחד יותר״, ״צאי לעולם. אני כאן, שומר את צעדייך״.

אני מאמינה שלא הייתי מקבלת את השיעור הזה אם מישהו למעלה לא היה בטוח שאשתמש בידע שלי לעזור לאחרים בסופו של דבר.

הקשבתי לקול הזה ולאט־לאט, בצעדים קטנים, החלטתי שאת הסוד ששמרתי בכאב רב של שתיקה, אני מוכנה לחשוף לכולם.

ידעתי שיש לי שליחות וידע להעביר, ומי אמר שלהיות השליח זה פשוט?!

וגם ידעתי שהחשיפה תרפא אותי מול עצמי, שאדע שאני כבר לא מפחדת מאף אחד. כי איך אומרים? אמת — היא לא מפחידה. היא פשוט אמת ואלך איתה עד הסוף.

מאיפה הכול התחיל?

אנחנו עומדים לצאת למסע אחורה בזמן. אל דאגה, אתם לא צריכים לארוז כלום ואין צורך לעמוד בתור אין־סופי לפני ההמראה...

למה זה חשוב, אתם שואלים? כי התשובה לשאלה למה נשארנו במערכת יחסים נרקיסיסטית נמצאת שם. שיעור כזה קשה מגיע לאנשים שהנשמה שלהם זקוקה לריפוי של פצעים עמוקים. פצעי ליבה מהעבר שלא טופלו והוזנחו אי־שם בקרקעית של תת המודע והעלו עובש. פצעים שהסתרנו מעצמנו כדי לא להיפגע.

הדרך של אותם הפצעים לתקשר איתנו היא באמצעות אירועים ומערכות יחסים שאנו מושכים אל תוך חיינו.

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי ילדת אהבה. מילאתי מחברות שלמות על אהבה, חלמתי על האביר עם הסוס הלבן ועל שמלה לבנה, הייתי רומנטית ברמות קשות. משהו בתוכי בכל הקשור לאהבה בער כמו אש. אם היו בבית הספר לימודי אהבה, כנראה הייתי מסיימת בהצטיינות.

אבל חלומות האהבה שלי קיבלו תפנית לא צפויה בגיל ארבע־עשרה, והסיפור שלי עם אהבה רק הלך והסתבך.

אני זוכרת את היום הזה במדויק — התכוננתי בחדרי למסיבת כיתה, עמדתי מול המראה ומדדתי שמלות, מלאה בהתרגשות תמימה של ילדה שעומדת לפגוש את הילד הכי חתיך בשכבה.

לפתע שמעתי דפיקות חזקות בדלת וחשבתי לעצמי, ״אולי הוריי הקדימו וחזרו הביתה ממסיבת הסיום של אחי הקטן בים?״

פתחתי את הדלת וקיבלתי בשורה שתשנה את מסלול חיי לנצח, ״ניסו להציל אותו אבל לא הצליחו, אבא שלך טבע בים״.

לילות רבים הייתי בורחת אל גג הבית, יושבת לבדי ובוכה על מות אבי. לא ידעתי איך ממשיכים מכאן? איך מתמודדים עם החיים בלי אבא?

בעקבות האובדן הפתאומי של אבי התקבעו בי שורשים חזקים — אמונות מגבילות שהכתיבו וניהלו את חיי.

אמונה חזקה במיוחד שהשתרשה לה בתת המודע שלי וניהלה אותי הייתה חרדת נטישה. כילדה שחוותה אובדן של אבא, חוויתי חרדה קיומית ופחד תהומי. אני לבד, מי יגן עליי עכשיו? מי יאהב אותי?

״אם אבא שלי נטש אותי, כל הגברים ינטשו אותי״, אני לא יכולה לאפשר לזה לקרות.

ואני, שפחדתי להינטש שוב ולהישאר לבד, שפחדתי להרגיש שוב את כאב האובדן קיבלתי החלטה, ״אעשה הכול למען האהבה״.

בועז שרעבי שר ׳היום כבר לא מתים מאהבה׳, אבל אני חושבת שכן מתים מאהבה. אני מתתי נפשית.

בתהליך הריפוי שלי מהקשר הנרקיסיסטי שהייתי בו הבנתי את זה, אחרי שחוויתי על בשרי. הבנתי שנלחמתי על הקשר וניסיתי להציל את מערכת היחסים הזו בכל מחיר. גם במחיר הנפש שלי. רק ״אל תנטוש אותי״.

אמונה חזקה נוספת שהשתרשה אצלי, גם היא תוצר של אותו אובדן. הוריי היו עבורי השראה לבית ולמשפחה, לזוגיות טובה, אוהבת וחמה. פתאום ברגע אחד הבית התפרק. הקרקע היציבה והבטוחה שהייתה מתחת לרגליי נשמטה. כל חיי חיפשתי את הבית שהיה לי ואבד. בית שבו אוכל להרגיש שוב קרקע יציבה מתחת לרגליי, שאוכל להניח בו את ראשי ולהרגיש בטוחה. להרגיש שלווה ואהובה. להרגיש שהנה, הגעתי הביתה. וכך בכל פעם ששמעתי גבר מדבר על הרצון לבית, משפחה וילדים… האמנתי שהוא האחד שלי. הלכתי בעיניים עצומות אחרי החלילן הזה, שניגן מנגינה של בית. מנגינה שפרטה על מיתרי הנפש הפצועים והנסתרים שלי. הכמיהה הפנימית לבית, יחד עם השלט הדמיוני שהנפתי ובו היה כתוב שאעשה הכול למען האהבה, היו כל מה שנדרש כדי שאפול ישירות למלכודת הדבש של הנרקיסיסט, שהריח מרחוק את החולשות שלי כמו שכריש מריח טיפת דם מקילומטרים.

בדיעבד הבנתי שאחזתי באמונות הללו כמו היו גלגל הצלה בלב אוקיינוס סוער ולא שחררתי אותן. משהו בי לא הסכים להתמודד עם הכאב של אותה ילדה בת ארבע־עשרה. פחדתי שגם אני אטבע. שילמתי מחיר כבד על כך.

רוב האנשים שמגיעים אליי לתהליך אישי סוחבים איתם פצע גדול מהעבר שהוסתר עם השנים. אלו יכולים להיות פצעים שונים ומגוונים וגם טראומות ילדות. טיפול יכול לעזור לכם להבין מה הפצע שלכם. זה יכול להיות פצע של חרדת נטישה, פצע של חוסר שייכות או אהבה, דימוי עצמי נמוך, בדידות או בגידה ועוד.

אדם בעל אישיות נרקיסיסטית נמשך אינטואיטיבית לאנשים שיענו על הצרכים שלו עד שהוא יוכל בסופו של דבר לשלוט בהם. ״המועמד״ הנבחר חייב להיות אדם מכיל, אמפטי, רחמן. אדם מרצה שלא מציב גבולות וכך מבטל את עצמו, אדם עם חללים ריקים שזקוקים למילוי, אדם שיוותר על כל מה שהוא אוהב ומאמין, על כל מה שהוא חושב למען פירור של אהבה. יודעים למה? כי בתת המודע שלו הנרקיסיסט מקנא באנשים ורוצה ״לקחת״ את הדברים היפים שבהם ולשייך אותם לעצמו.

אולי יעודד אתכם ואולי גם לא — האישיות שלכם מדהימה, אתם הדובדבן שבקצפת של הבורא. זו הסיבה שנבחרתם על ידי הנרקיסיסט, זו הסיבה שאני נבחרתי, אנחנו כמו המהדורה המוגבלת של גלידת הקראנץ׳ פיסטוק.

לא נבחרתי כי יש בי תכונות לא טובות או שעשיתי משהו ממש רע. נבחרתי כי אני טובה. נבחרתי כמו שבוחרים אבטיח, נתנו לי מכה קטנה והחליטו וואלה, מוכנה, מתאימה, מתוקה ועשויה מהחולשות (הטראומות) הנדרשות להתעללות. היום כשאני מאמנת ומייעצת בעצמי לנפגעי נרקיסיסטים אני מבינה שאין סוג מסוים של אדם שיכול ליפול לשם — לא מעמד מוגדר, לא אזור מגורים או משהו אחר — זה נוגע לכלל שכבות האוכלוסייה.

וזה לא רק שנבחרתי, הסכמתי וגם אני בחרתי.